ביאור:בבלי זבחים דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא ידע במאי ^[1], כתב רחמנא 'זאת התורה' ^[2]; ואי כתב רחמנא 'זאת התורה' הוה אמינא ליפסלו - כתב רחמנא 'מוצא שפתיך'.

רמי ריש לקיש על מעוהי ^[3] בי מדרשא, ומקשי: אם כשרים הם – ירצו, ואם אין מרצין - למה באין ^[4]?

אמר לו רבי אלעזר: מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין, ואין מרצין ^[5], דתנן [קנים פ"ב מ"ה]: 'האשה ^[6] שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה; עולתה ומתה - לא יביאו יורשין חטאתה ^[7]'!

אמר ליה: מודינא לך בעולה דאתיא לאחר מיתה ^[8]; אשם - דלא אתי לאחר מיתה ^[9] מנלן ^[10]?

אמר ליה: הרי מחלוקתך ^[11] בצידו ^[12]: רבי אליעזר אומר: אף האשם.

אמר: זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא? קאמינא אנא משנה שלימה ^[13], ואת אמרת לי 'רבי אליעזר'.

אלא אמר ריש לקיש: אפתח אנא פתחא לנפשאי ^[14]: (דברים כג כד) מוצא שפתיך [תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך]; האי 'נדבה'? 'נדר' הוא כו' כדלעיל.

יתיב רבי זירא ורבי יצחק בר אבא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם, דלא אתי לאחר מיתה ^[15], ונסיב לה תלמודא ^[16] מוצא שפתיך?! אימא ^[17]: 'הבא בנדר ובנדבה לייתי ולא לירצי, אשם [שאינו 'מוצא שפתיך', אלא בא על חטא] לא לייתי כלל'!?

אמר להו אביי: ריש לקיש ^[18] - מהכא פתח ^[19]: (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה]: אותה ^[20]: לשמה כשרה, שלא לשמה – פסולה ^[21]; הא שאר קדשים שלא לשמן כשירין! יכול ירצו? תלמוד לומר: (דברים כג כד) מוצא שפתיך [תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך].

ואימא 'הבא בנדר ונדבה לייתי ולא לירצי, אשם ארצויי נמי לירצי' ^[22]?

אמר אביי: אשם דמירצי - לא מצית אמרת; קל וחומר מעולה: ומה עולה שאינה מכפרת - אינה מרצה ^[23], אשם, שמכפר ^[24] - אינו דין שאינו מרצה!?

מה לעולה שכן כליל?

שלמים יוכיחו.

מה לשלמים שכן טעונין נסכין ותנופת חזה ושוק? ^[25]

עולה תוכיח, וחזר הדין: לא ראי [עולה] זה כראי זה [שלמים], ולא ראי זה [שלמים] כראי [עולה] זה; הצד השוה שבהן: שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשירין ואין מרצין - אף אני אביא אשם, שהוא קודש, ושחטו שלא לשמו - כשר ואינו מרצה!

מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור ^[26]?

תודה תוכיח.

עמוד ב

מה לתודה שכן טעונה לחם?

עולה ושלמים יוכיחו, וחזר הדין: לא ראי זה [תודה] כראי זה [עולה ושלמים], ולא ראי זה [עולה ושלמים] כראי זה [תודה]; הצד השוה שבהן שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן כשר ואינו מרצה - אף אני אביא אשם, שהוא קדש, ושחטו שלא לשמו - כשר ואינו מרצה!

מה להצד השוה שבהן שהן באין בנדר ובנדבה?

אלא אמר רבא: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים: הקישו ^[27] הכתוב לשלמים ^[28]: מה שלמים שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין - אף אני אביא אשם שהוא קודש כו'

מאי חזית דאקשת לשלמים? אקיש לחטאת ^[29]!?

הא - מיעט רחמנא אותה [(ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה; והמיעוט הוא כמו שדורשים להלן [דף י,ב]: 'אותה': לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה].

<סימן הג"ש בש"ר [אולי צריך להיות: הנ"ש - נש"ד: הונא, נחמן, ששת – נחמן,ששת אדא?]>

יתיב רב הונא ורב נחמן ויתיב רב ששת גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם ^[30] דלא אתי לאחר מיתה: לימא ליה רבי אלעזר: אשם נמי אתי לאחר מיתה ^[31]!?

אמר להו רב ששת: אשם למאי קרב? - למותרו ^[32]? חטאת נמי מיקרב קרבה מותרה ^[33]!?

חטאת אף על גב דקרבה מותרה - מיעט רחמנא 'הוא' ^[34].

אשם נמי כתיב ביה ^[35] (ויקרא ז ה) [והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה לה' אשם] הוא ^[36]!?

ההוא - לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב ^[37], כדתניא ^[38]: אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין; והוא עצמו, אם לא הקטירו אימורין – כשר ^[39].

ואלא הוא למה לי?

לכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: 'אשם ^[40] שניתק ^[41] לרעיה ^[42] ושחטו סתם – כשר ^[43]'; 'ניתק' – אִין ^[44], לא ניתק – לא ^[45]; מאי טעמא? אמר קרא: ^[46] הוא - בהווייתו יהא [ואם נשחט לעולה ללא החלטה שירעה – פסול, והוא שנוי קודש].

יתבי רב נחמן ורב ששת, ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו, ויתבי וקאמרי: הא דקאמר רבי אלעזר 'מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין' - לימא ליה ריש לקיש: 'הנהו נמי לייתו ולירצו ^[47]'!?

אמר להן רב אדא בר מתנה: ^[48] יולדת, אם היא ילדה - בניה מי ילדו?

מתקיף לה רב אסי: ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה ^[49] לא מיתכפרא ^[50]? וכיון דכי איכא כמה עשה גבה מיכפרא, יורשיה נמי מיכפר!?

למימרא דקניא להו ^[51]? והאמר רבי יוחנן 'הניח מנחה לשני בניו ומת – קריבה, ואין בו שותפות ^[52]', ואי סלקא דעתך קניא להו - (ויקרא ב א) [ו]נפש ^[53] [לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] אמר רחמנא.

ולא קניא להו? והאמר רבי יוחנן: 'הניח בהמה לשני בניו ומת – קריבה, ואין ממירין בה ^[54]'? אי אמרת בשלמא קניא להו - היינו דאין ממירין בה, דהויא להו כשותפין,

הערות

^ לא ידעינן במאי קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור, דהא לא כתיב בהדיא בהאי קרא עבודות לשמן, ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא
^ למילף משלמים, דמפרשה בהו לשמן
^ שוכב על בטנו פניו כלפי קרקע [## אולי 'מעוהי' = מעותיו, כלומר: ריש לקיש שאל שאלה שהעונה עליה נכון מקבל פרס של מעות]
^ ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתניתין דילפינן מ-מוצא שפתיך
^ שאין כפרה למתים; ואף אתה אל תתמה על אלו
^ יולדת
^ דהויא לה 'חטאת שמתו בעליה' והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה
^ שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב, אף על פי שאינה מרצה, הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה, והוא הדין לשלמים ושאר קרבנות, חוץ מחטאת ואשם
^ דקיימא לן (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה - באשם רועה
^ דקרב שלא לשמן, הואיל ואינו מרצה? דלא אפיק תנא דמתניתין אלא פסח וחטאת
^ וסייעתך
^ דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך [במשנתנו]
^ סתם מתניתין, דלא פסל אלא חטאת ופסח
^ מנלן דקרבי
^ אמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות? הא לא אתי לאחר מיתה
^ נסיב קרא לתלמודא דמילתיה
^ כדמשמע קרא
^ לא נפקא ליה מ-מוצא שפתיך דליקרב, אלא דלא לירצי
^ והקרבתו - מהאי קרא יליף
^ מיעוטא הוא
^ אותה - הוא דבעינן לשמה, ואי לא פסולה, כדיליפינן לקמן
^ כיון דנפקא לן הקרבתן מ-אותה
^ כדאמר: אם לאו יהא נדבה
^ על לאוין האמורים: בשבועת הפקדון, והקדש [טומאת מקדש וקדשיו] ושפחה חרופה
^ ולא גרס סמיכה, דאשם נמי טעון סמיכה.
^ כבשי עצרת [שהם שלמים]
^ אשם
^ ואין משיבין על ההיקש
^ דפסול
^ משום
^ שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח
^ שדמיו נופלין לנדבה, כדפרישית
^ חטאת נמי: מותרו - נדבה הוא, כגון: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים, שהרי נתכפר בחבירתה בחייו, ואין זו 'חטאת שמתו בעליה'; אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה, ואפילו הכי פסולה שלא לשמה, ואשם נמי ליפסול
^ בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד כד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא: שישחטנו לשם חטאת, ואם לאו – פסול, דהוא משמע: בהוייתו יהא: אם בהוייתו יהא כשר, ואם לאו – פסול; ומינה ילפינן פסול דחטאת לקמן (בפרקין דף י:)
^ ב'צו את אהרן'
^ בזמן שהוא לשם - אשם כשר, ואם לאו - פסול
^ דלא ילפינן מיניה
^ לקמן בפרק קמא
^ וליכא למימר בהקטרה דמבעי 'לשמו' לעכב, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין – כשר, דאין כפרה אלא בדם; ואף על גב דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ז א) קודם שחיטה - לא ילפינן מיניה, דלא משמע 'לשמו' אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן, כגון: חטאת הוא, אשם הוא, והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם
^ שמתו בעליו או שנתכפרו באחר
^ וניתק מדין אשם
^ שאמרו לו בית דין: "הוציאו וירעה"
^ לעולה, הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה
^ דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה, וקם סתמיה לעולה
^ לא הוי סתמיה לעולה
^ אשם
^ איורשים
^ עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה - יביאו יורשים עולתה? מאי 'לייתו ולירצו' איכא?
^ דיולדת
^ דלא מיכפרא עולתה עלייהו?: אם הביאה מחיים עולה - מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, דתניא גבי עולת נדבה בתורת כהנים: ונרצה לו (ויקרא א ד) - מלמד שהמקום מרוצה לו; ועל מה המקום מרוצה לו? אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת, מלקות ארבעים חטאות אשמות - הרי עונשן אמור! הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה
^ ליורשין בהמת קרבן אביהן, דקפרכת 'תכפר עלייהו'
^ דאמרינן ב'המנחות והנסכים' (מנחות קד:) הכל בא בשותפות: לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש
^ כי תקריב קרבן מנחה
^ אם המיר - אינו תמורה

[1] לא ידעינן במאי קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור, דהא לא כתיב בהדיא בהאי קרא עבודות לשמן, ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא

[2] למילף משלמים, דמפרשה בהו לשמן

[3] שוכב על בטנו פניו כלפי קרקע [## אולי 'מעוהי' = מעותיו, כלומר: ריש לקיש שאל שאלה שהעונה עליה נכון מקבל פרס של מעות]

[4] ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתניתין דילפינן מ-מוצא שפתיך

[5] שאין כפרה למתים; ואף אתה אל תתמה על אלו

[6] יולדת

[7] דהויא לה 'חטאת שמתו בעליה' והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה

[8] שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב, אף על פי שאינה מרצה, הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה, והוא הדין לשלמים ושאר קרבנות, חוץ מחטאת ואשם

[9] דקיימא לן (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה - באשם רועה

[10] דקרב שלא לשמן, הואיל ואינו מרצה? דלא אפיק תנא דמתניתין אלא פסח וחטאת

[11] וסייעתך

[12] דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך [במשנתנו]

[13] סתם מתניתין, דלא פסל אלא חטאת ופסח

[14] מנלן דקרבי

[15] אמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות? הא לא אתי לאחר מיתה

[16] נסיב קרא לתלמודא דמילתיה

[17] כדמשמע קרא

[18] לא נפקא ליה מ-מוצא שפתיך דליקרב, אלא דלא לירצי

[19] והקרבתו - מהאי קרא יליף

[20] מיעוטא הוא

[21] אותה - הוא דבעינן לשמה, ואי לא פסולה, כדיליפינן לקמן

[22] כיון דנפקא לן הקרבתן מ-אותה

[23] כדאמר: אם לאו יהא נדבה

[24] על לאוין האמורים: בשבועת הפקדון, והקדש [טומאת מקדש וקדשיו] ושפחה חרופה

[25] ולא גרס סמיכה, דאשם נמי טעון סמיכה.

[26] כבשי עצרת [שהם שלמים]

[27] אשם

[28] ואין משיבין על ההיקש

[29] דפסול

[30] משום

[31] שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח

[32] שדמיו נופלין לנדבה, כדפרישית

[33] חטאת נמי: מותרו - נדבה הוא, כגון: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה (יומא סה.) וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים, שהרי נתכפר בחבירתה בחייו, ואין זו 'חטאת שמתו בעליה'; אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה, ואפילו הכי פסולה שלא לשמה, ואשם נמי ליפסול

[34] בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו (ויקרא ד כד) ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא: שישחטנו לשם חטאת, ואם לאו – פסול, דהוא משמע: בהוייתו יהא: אם בהוייתו יהא כשר, ואם לאו – פסול; ומינה ילפינן פסול דחטאת לקמן (בפרקין דף י:)

[35] ב'צו את אהרן'

[36] בזמן שהוא לשם - אשם כשר, ואם לאו - פסול

[37] דלא ילפינן מיניה

[38] לקמן בפרק קמא

[39] וליכא למימר בהקטרה דמבעי 'לשמו' לעכב, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין – כשר, דאין כפרה אלא בדם; ואף על גב דכתיב באשם קדש קדשים הוא (ויקרא ז א) קודם שחיטה - לא ילפינן מיניה, דלא משמע 'לשמו' אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן, כגון: חטאת הוא, אשם הוא, והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם

[40] שמתו בעליו או שנתכפרו באחר

[41] וניתק מדין אשם

[42] שאמרו לו בית דין: "הוציאו וירעה"

[43] לעולה, הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה

[44] דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה, וקם סתמיה לעולה

[45] לא הוי סתמיה לעולה

[46] אשם

[47] איורשים

[48] עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה - יביאו יורשים עולתה? מאי 'לייתו ולירצו' איכא?

[49] דיולדת

[50] דלא מיכפרא עולתה עלייהו?: אם הביאה מחיים עולה - מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, דתניא גבי עולת נדבה בתורת כהנים: ונרצה לו (ויקרא א ד) - מלמד שהמקום מרוצה לו; ועל מה המקום מרוצה לו? אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת, מלקות ארבעים חטאות אשמות - הרי עונשן אמור! הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה

[51] ליורשין בהמת קרבן אביהן, דקפרכת 'תכפר עלייהו'

[52] דאמרינן ב'המנחות והנסכים' (מנחות קד:) הכל בא בשותפות: לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש

[53] כי תקריב קרבן מנחה

[54] אם המיר - אינו תמורה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]