ביאור:בבלי זבחים דף עט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא דידיה הא דרביה ^[1], דתניא [תוספתא קרבנות פ"ח מ"ו]: רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: אין דם מבטל דם ^[2], אין רוק ^[3] מבטל רוק ^[4], ואין מי רגלים ^[5] מבטלין מי רגלים ^[6].

רבא אמר: ^[7] - בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן ^[8], דמדינא סגי להו ^[9] בכל דהו ^[10], ורבנן הוא דגזרו בהו ^[11], ^[12] דילמא חייס עלייהו ^[13] ולא מבטיל ליה ^[14], וכיון דאיכא ריבויא - לא צריך ^[15].

אמר רבא: אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן ברובא, ואמור רבנן בחזותא:

מין בשאינו מינו – בטעמא;

מין במינו – ברובא;

היכא דאיכא חזותא ^[16] – במראה ^[17];

^[18] ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: כשם שאין מצות מבטלות זו את זו ^[19] - כך אין איסורין מבטלין זו את זו.

מאן שמעת ליה דאמר 'אין מצות מבטלות זו את זו'?

הלל היא, דתניא: 'אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן ^[20], משום שנאמר (במדבר ט יא) [בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו] על מצות ומרורים יאכלוהו.

עמוד ב

תנו רבנן [תופסתא טהרות פ"ה מ"ג]: חרסן של זב וזבה ^[21]: פעם ראשון ושני ^[22] טמא ^[23], שלישי ^[24] - טהור ^[25]; במה דברים אמורים? שנתן לתוכו מים, אבל לא נתן לתוכו מים ^[26] - אפילו עשירי טמא ^[27]; רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלישי - אף על פי שלא נתן לתוכו מים – טהור ^[28] מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטיל? - רבי יהודה! ^[29] –

ורמינהו [טהרות פ"ד מ"ו]: פשתן שטוואתו נדה - מסיטו טהור ^[30] ואם היה לח - מסיטו טמא ^[31] משום משקה פיה; רבי יהודה אומר: אף הרוטבו במים טמא משום 'משקה פיה ^[32]' - ואפילו טובא ^[33]!?

אמר רב פפא: שאני רוק, דקריר ^[34].

תוספות ד"ה רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. מכאן ראייה לר"ת דמין במינו בטיל* דקיימא לן: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.

שטמ"ק אות יח: בטיל ברובא דאורייתא דקאמר הכא שלישי אף על פי שלא נתן לתוכו מים טהור

נתערב בדם הפסולין - ישפך לאמה [רבי אליעזר מכשיר. אם לא נמלך ונתן – כשר]:

במאי קמיפלגי?

אמר רב זביד: בגוזרין גזירה במקדש ^[35] קא מיפלגי: דמר ^[36] סבר: גוזרין ^[37], ומר ^[38] סבר: לא גוזרין ^[39].

רב פפא אמר: דכולי עלמא גוזרין ^[40], ^[41] והכא - בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קא מיפלגי: מר ^[42] סבר שכיח ^[43], ומר סבר לא שכיח ^[44].

בשלמא לרב פפא ^[45] - היינו דקתני נתערב בדם הפסולין ישפך לאמה, בדם התמצית ישפך לאמה ^[46], אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו ^[47]!?

קשיא.

משנה:

דם תמימים בדם בעלי מומין ^[48] - ישפך לאמה ^[49];

כוס בכוסות ^[50]: רבי אליעזר אומר: אם קרב כוס אחד - יקרבו כל הכוסות; וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - ישפך לאמה.

^[51] הניתנין למטה ^[52] שנתערבו בניתנין למעלה ^[53]: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה ^[54], ורואה אני את התחתונים מלמעלן כאילו הם מים, ויחזור ויתן למטה ^[55];

וחכמים אומרים: ישפך לאמה ^[56]; ואם לא נמלך ונתן – כשר ^[57].

הערות

^ הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום - דרביה הוא, דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ואמר 'לא בטיל כלל'; ומין בשאינו מינו נמי, דאית ליה דבטל, וקיימא ליה 'כל זמן שמראה המועט ניכר ברוב - לא בטיל' - מחמיר נמי, ואמר: דהיכא דמראיהן שוין, כגון יין לבן במים - דרואין אותו כאילו אדום, ולא סגיא ליה ברובא
^ אצל זריקה ואצל כיסוי
^ הטהור
^ הזב
^ טהורים
^ של זב, ומטמא, ואף על פי שרבות הטהורות על הטמאות בכלי
^ לעולם חד תנא היא, וכרביה סבירא ליה, והא דקאמר 'ברובא סגי'
^ כגון שנטמא גבו בטומאת משקין, דרבנן - דקיימא לן (כלים פ"כה מ"ו, נדה דף ז:) תוכו אוגנו אוזניו וידיו טהורין
^ בכניסת מים לתוכו
^ שתעלה טבילה לשפתו, דהא תוכו אין צריך טבילה
^ שיטבלנו יפה
^ דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו -
^ על מי החטאת שלא יתערבו מי המקוה לתוכו - ויפסלו
^ לשפת הכלי - לפיכך גזרו עליו להטבילו ולפוסלו
^ דהא טבילת תוכו - חומרא בעלמא הוא
^ מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא, כגון לענין טבילת מקוה
^ בחזותא
^ הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה -
^ כדאמרן לקמן
^ ולא אתי טעם מרור ומבטל ליה לטעם מצה
^ עביט של מי רגלים, ונשבר, וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים, והן מטמאין במשא [ולא במגע]: שאף על פי שנבלעו – טמאים, כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה); ומייתי לה בגמרא דנדה 'חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור - התנור טמא, שסוף משקה לצאת בהיסק התנור'
^ כבסו שתי פעמים
^ שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו, והן אחד ממעייני הזב
^ משנתן לתוכו מים שלשה פעמים
^ שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו
^ אלא מי רגלים של אדם טהור, להוציא את של זב הנבלעים בו
^ דמין במינו לא בטל
^ ופרכינן:
^ ושמע מינה: מאן תנא קמא דרבי אליעזר בן יעקב? רבי יהודה היא, וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס - בתלתא זימני פלטי
^ שהרי יבש הרוק, ומשיבש - אינו מטמא, כדאמר במסכת נדה 'מוכי ירוק כעין רקיקה'
^ שהרוק הלח מטמא במשא
^ בתוספתא דמסכת טהרות: אף המלחלחו במים לאחר שיבש - חזר הרוק להיות לח מחמת המים - וטמא משום 'משקה פיה'
^ אפילו כבסו פעמים הרבה - קאמר טמא
^ טרישטריט"ש בלע"ז: נכנס בפשתן בחזקה, וקשה לצאת; אבל מי הרגלים - לא בליעי בחרס כולי האי
^ אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה, ולא חיישינן להפסד קדשים: שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים
^ תנא קמא
^ הילכך: נתערב דם כשר בדם פסול, או בדם התמצית - ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר - ישפך לאמה, גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר; והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה - משום דחולין בעזרה לא שכיחי, אבל פסולין – שכיחי; וכן תמצית שכיח: דרבה על [דם] הנפש;
^ ורבי אליעזר
^ אין גוזרין; חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה, הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו - מכשרינן ליה לזריקה
^ דלא חשו להפסד קדשים
^ ובנתערב בדם הפסולין, דמילתא דשכיחא הוא - לא פליג רבי אליעזר, אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג:
^ תנא קמא
^ פעמים שהוא רבה על דם הנפש, הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה; ומיהו אם לא נמלך ונתן – כשר, דגזירה בעלמא הוא
^ ומשום דקא סבר [רבי אליעזר]: דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש, הילכך - אמאי נגזור? הוה ליה כנתערב בדם חולין, דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח
^ דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא
^ משום הכי לא עריב ותני להו 'ישפך': דבסיפא פליגי, ורישא דברי הכל
^ 'נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה'
^ מילתא דשכיחא היא
^ גזירה שמא [לא] ירבה עליו ויכשירוהו
^ נתערב כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין, ואינו ניכר
^ דמים
^ מן החוט
^ בדם חטאת
^ מתנות חטאת תחילה, ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו, הואיל ואינו מתכוין, ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כדאמר בפרק 'כל התדיר' (לקמן דף פט.) 'שיהו כל החטאות קודמות לעולות'
^ ונתינת מטה תעלה לו 1] לשפיכת שירים של חטאת 2] ולהתחיל מתנות עולה
^ דלית להו 'רואין', ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים
^ העליון, דהא ניתן ממנו למעלה

[1] הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום - דרביה הוא, דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ואמר 'לא בטיל כלל'; ומין בשאינו מינו נמי, דאית ליה דבטל, וקיימא ליה 'כל זמן שמראה המועט ניכר ברוב - לא בטיל' - מחמיר נמי, ואמר: דהיכא דמראיהן שוין, כגון יין לבן במים - דרואין אותו כאילו אדום, ולא סגיא ליה ברובא

[2] אצל זריקה ואצל כיסוי

[3] הטהור

[4] הזב

[5] טהורים

[6] של זב, ומטמא, ואף על פי שרבות הטהורות על הטמאות בכלי

[7] לעולם חד תנא היא, וכרביה סבירא ליה, והא דקאמר 'ברובא סגי'

[8] כגון שנטמא גבו בטומאת משקין, דרבנן - דקיימא לן (כלים פ"כה מ"ו, נדה דף ז:) תוכו אוגנו אוזניו וידיו טהורין

[9] בכניסת מים לתוכו

[10] שתעלה טבילה לשפתו, דהא תוכו אין צריך טבילה

[11] שיטבלנו יפה

[12] דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו -

[13] על מי החטאת שלא יתערבו מי המקוה לתוכו - ויפסלו

[14] לשפת הכלי - לפיכך גזרו עליו להטבילו ולפוסלו

[15] דהא טבילת תוכו - חומרא בעלמא הוא

[16] מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא, כגון לענין טבילת מקוה

[17] בחזותא

[18] הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה -

[19] כדאמרן לקמן

[20] ולא אתי טעם מרור ומבטל ליה לטעם מצה

[21] עביט של מי רגלים, ונשבר, וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים, והן מטמאין במשא [ולא במגע]: שאף על פי שנבלעו – טמאים, כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה); ומייתי לה בגמרא דנדה 'חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור - התנור טמא, שסוף משקה לצאת בהיסק התנור'

[22] כבסו שתי פעמים

[23] שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו, והן אחד ממעייני הזב

[24] משנתן לתוכו מים שלשה פעמים

[25] שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו

[26] אלא מי רגלים של אדם טהור, להוציא את של זב הנבלעים בו

[27] דמין במינו לא בטל

[28] ופרכינן:

[29] ושמע מינה: מאן תנא קמא דרבי אליעזר בן יעקב? רבי יהודה היא, וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס - בתלתא זימני פלטי

[30] שהרי יבש הרוק, ומשיבש - אינו מטמא, כדאמר במסכת נדה 'מוכי ירוק כעין רקיקה'

[31] שהרוק הלח מטמא במשא

[32] בתוספתא דמסכת טהרות: אף המלחלחו במים לאחר שיבש - חזר הרוק להיות לח מחמת המים - וטמא משום 'משקה פיה'

[33] אפילו כבסו פעמים הרבה - קאמר טמא

[34] טרישטריט"ש בלע"ז: נכנס בפשתן בחזקה, וקשה לצאת; אבל מי הרגלים - לא בליעי בחרס כולי האי

[35] אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה, ולא חיישינן להפסד קדשים: שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים

[36] תנא קמא

[37] הילכך: נתערב דם כשר בדם פסול, או בדם התמצית - ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר - ישפך לאמה, גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר; והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה - משום דחולין בעזרה לא שכיחי, אבל פסולין – שכיחי; וכן תמצית שכיח: דרבה על [דם] הנפש;

[38] ורבי אליעזר

[39] אין גוזרין; חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה, הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו - מכשרינן ליה לזריקה

[40] דלא חשו להפסד קדשים

[41] ובנתערב בדם הפסולין, דמילתא דשכיחא הוא - לא פליג רבי אליעזר, אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג:

[42] תנא קמא

[43] פעמים שהוא רבה על דם הנפש, הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה; ומיהו אם לא נמלך ונתן – כשר, דגזירה בעלמא הוא

[44] ומשום דקא סבר [רבי אליעזר]: דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש, הילכך - אמאי נגזור? הוה ליה כנתערב בדם חולין, דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח

[45] דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא

[46] משום הכי לא עריב ותני להו 'ישפך': דבסיפא פליגי, ורישא דברי הכל

[47] 'נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה'

[48] מילתא דשכיחא היא

[49] גזירה שמא [לא] ירבה עליו ויכשירוהו

[50] נתערב כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין, ואינו ניכר

[51] דמים

[52] מן החוט

[53] בדם חטאת

[54] מתנות חטאת תחילה, ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו, הואיל ואינו מתכוין, ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כדאמר בפרק 'כל התדיר' (לקמן דף פט.) 'שיהו כל החטאות קודמות לעולות'

[55] ונתינת מטה תעלה לו 1] לשפיכת שירים של חטאת 2] ולהתחיל מתנות עולה

[56] דלית להו 'רואין', ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים

[57] העליון, דהא ניתן ממנו למעלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]