לדלג לתוכן

ביאור:בבלי זבחים דף עט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא דידיה הא דרביה [1], דתניא [תוספתא קרבנות פ"ח מ"ו]: רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: אין דם מבטל דם [2], אין רוק [3] מבטל רוק [4], ואין מי רגלים [5] מבטלין מי רגלים [6].

רבא אמר: [7] - בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן [8], דמדינא סגי להו [9] בכל דהו [10], ורבנן הוא דגזרו בהו [11], [12] דילמא חייס עלייהו [13] ולא מבטיל ליה [14], וכיון דאיכא ריבויא - לא צריך [15].

אמר רבא: אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן ברובא, ואמור רבנן בחזותא:

מין בשאינו מינו – בטעמא;

מין במינו – ברובא;

היכא דאיכא חזותא [16] – במראה [17];

[18] ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: כשם שאין מצות מבטלות זו את זו [19] - כך אין איסורין מבטלין זו את זו.

מאן שמעת ליה דאמר 'אין מצות מבטלות זו את זו'?

הלל היא, דתניא: 'אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן [20], משום שנאמר (במדבר ט יא) [בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו] על מצות ומרורים יאכלוהו.


עמוד ב

תנו רבנן [תופסתא טהרות פ"ה מ"ג]: חרסן של זב וזבה [21]: פעם ראשון ושני [22] טמא [23], שלישי [24] - טהור [25]; במה דברים אמורים? שנתן לתוכו מים, אבל לא נתן לתוכו מים [26] - אפילו עשירי טמא [27]; רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלישי - אף על פי שלא נתן לתוכו מים – טהור [28] מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטיל? - רבי יהודה! [29]

ורמינהו [טהרות פ"ד מ"ו]: פשתן שטוואתו נדה - מסיטו טהור [30] ואם היה לח - מסיטו טמא [31] משום משקה פיה; רבי יהודה אומר: אף הרוטבו במים טמא משום 'משקה פיה [32]' - ואפילו טובא [33]!?

אמר רב פפא: שאני רוק, דקריר [34].

תוספות ד"ה רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. מכאן ראייה לר"ת דמין במינו בטיל* דקיימא לן: משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.

  • שטמ"ק אות יח: בטיל ברובא דאורייתא דקאמר הכא שלישי אף על פי שלא נתן לתוכו מים טהור

נתערב בדם הפסולין - ישפך לאמה [רבי אליעזר מכשיר. אם לא נמלך ונתן – כשר]:

במאי קמיפלגי?

אמר רב זביד: בגוזרין גזירה במקדש [35] קא מיפלגי: דמר [36] סבר: גוזרין [37], ומר [38] סבר: לא גוזרין [39].

רב פפא אמר: דכולי עלמא גוזרין [40], [41] והכא - בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קא מיפלגי: מר [42] סבר שכיח [43], ומר סבר לא שכיח [44].

בשלמא לרב פפא [45] - היינו דקתני נתערב בדם הפסולין ישפך לאמה, בדם התמצית ישפך לאמה [46], אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו [47]!?

קשיא.

משנה:

דם תמימים בדם בעלי מומין [48] - ישפך לאמה [49];

כוס בכוסות [50]: רבי אליעזר אומר: אם קרב כוס אחד - יקרבו כל הכוסות; וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - ישפך לאמה.

[51] הניתנין למטה [52] שנתערבו בניתנין למעלה [53]: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה [54], ורואה אני את התחתונים מלמעלן כאילו הם מים, ויחזור ויתן למטה [55];

וחכמים אומרים: ישפך לאמה [56]; ואם לא נמלך ונתן – כשר [57].

הערות

[עריכה]
  1. ^ הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום - דרביה הוא, דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ואמר 'לא בטיל כלל'; ומין בשאינו מינו נמי, דאית ליה דבטל, וקיימא ליה 'כל זמן שמראה המועט ניכר ברוב - לא בטיל' - מחמיר נמי, ואמר: דהיכא דמראיהן שוין, כגון יין לבן במים - דרואין אותו כאילו אדום, ולא סגיא ליה ברובא
  2. ^ אצל זריקה ואצל כיסוי
  3. ^ הטהור
  4. ^ הזב
  5. ^ טהורים
  6. ^ של זב, ומטמא, ואף על פי שרבות הטהורות על הטמאות בכלי
  7. ^ לעולם חד תנא היא, וכרביה סבירא ליה, והא דקאמר 'ברובא סגי'
  8. ^ כגון שנטמא גבו בטומאת משקין, דרבנן - דקיימא לן (כלים פ"כה מ"ו, נדה דף ז:) תוכו אוגנו אוזניו וידיו טהורין
  9. ^ בכניסת מים לתוכו
  10. ^ שתעלה טבילה לשפתו, דהא תוכו אין צריך טבילה
  11. ^ שיטבלנו יפה
  12. ^ דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו -
  13. ^ על מי החטאת שלא יתערבו מי המקוה לתוכו - ויפסלו
  14. ^ לשפת הכלי - לפיכך גזרו עליו להטבילו ולפוסלו
  15. ^ דהא טבילת תוכו - חומרא בעלמא הוא
  16. ^ מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא, כגון לענין טבילת מקוה
  17. ^ בחזותא
  18. ^ הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה -
  19. ^ כדאמרן לקמן
  20. ^ ולא אתי טעם מרור ומבטל ליה לטעם מצה
  21. ^ עביט של מי רגלים, ונשבר, וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים, והן מטמאין במשא [ולא במגע]: שאף על פי שנבלעו – טמאים, כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה); ומייתי לה בגמרא דנדה 'חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור - התנור טמא, שסוף משקה לצאת בהיסק התנור'
  22. ^ כבסו שתי פעמים
  23. ^ שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו, והן אחד ממעייני הזב
  24. ^ משנתן לתוכו מים שלשה פעמים
  25. ^ שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו
  26. ^ אלא מי רגלים של אדם טהור, להוציא את של זב הנבלעים בו
  27. ^ דמין במינו לא בטל
  28. ^ ופרכינן:
  29. ^ ושמע מינה: מאן תנא קמא דרבי אליעזר בן יעקב? רבי יהודה היא, וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס - בתלתא זימני פלטי
  30. ^ שהרי יבש הרוק, ומשיבש - אינו מטמא, כדאמר במסכת נדה 'מוכי ירוק כעין רקיקה'
  31. ^ שהרוק הלח מטמא במשא
  32. ^ בתוספתא דמסכת טהרות: אף המלחלחו במים לאחר שיבש - חזר הרוק להיות לח מחמת המים - וטמא משום 'משקה פיה'
  33. ^ אפילו כבסו פעמים הרבה - קאמר טמא
  34. ^ טרישטריט"ש בלע"ז: נכנס בפשתן בחזקה, וקשה לצאת; אבל מי הרגלים - לא בליעי בחרס כולי האי
  35. ^ אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה, ולא חיישינן להפסד קדשים: שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים
  36. ^ תנא קמא
  37. ^ הילכך: נתערב דם כשר בדם פסול, או בדם התמצית - ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר - ישפך לאמה, גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר; והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה - משום דחולין בעזרה לא שכיחי, אבל פסולין – שכיחי; וכן תמצית שכיח: דרבה על [דם] הנפש;
  38. ^ ורבי אליעזר
  39. ^ אין גוזרין; חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה, הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו - מכשרינן ליה לזריקה
  40. ^ דלא חשו להפסד קדשים
  41. ^ ובנתערב בדם הפסולין, דמילתא דשכיחא הוא - לא פליג רבי אליעזר, אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג:
  42. ^ תנא קמא
  43. ^ פעמים שהוא רבה על דם הנפש, הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה; ומיהו אם לא נמלך ונתן – כשר, דגזירה בעלמא הוא
  44. ^ ומשום דקא סבר [רבי אליעזר]: דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש, הילכך - אמאי נגזור? הוה ליה כנתערב בדם חולין, דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח
  45. ^ דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא
  46. ^ משום הכי לא עריב ותני להו 'ישפך': דבסיפא פליגי, ורישא דברי הכל
  47. ^ 'נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה'
  48. ^ מילתא דשכיחא היא
  49. ^ גזירה שמא [לא] ירבה עליו ויכשירוהו
  50. ^ נתערב כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין, ואינו ניכר
  51. ^ דמים
  52. ^ מן החוט
  53. ^ בדם חטאת
  54. ^ מתנות חטאת תחילה, ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו, הואיל ואינו מתכוין, ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כדאמר בפרק 'כל התדיר' (לקמן דף פט.) 'שיהו כל החטאות קודמות לעולות'
  55. ^ ונתינת מטה תעלה לו 1] לשפיכת שירים של חטאת 2] ולהתחיל מתנות עולה
  56. ^ דלית להו 'רואין', ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים
  57. ^ העליון, דהא ניתן ממנו למעלה