ביאור:בבלי זבחים דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כל דבר שיש בו מנין ^[1] - אפילו בדרבנן ^[2] לא בטיל ^[3], וכל שכן בדאורייתא ^[4], דתניא [תופסתא תרומות פ"ה]: 'ליטרא קציעות ^[5] שדרסה על פי עיגול ^[6] ^[7], ואינו יודע באיזו עיגול דרסה, על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה, על פי כוורת ואינו יודע באיזו כוורת דרסה ^[8]:

רבי מאיר אומר ^[9]: רבי אליעזר אומר: רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות ^[10]; רבי יהושע אומר: אם יש מאה פומין – יעלו, ואם לאו - הפומין אסורין והשולים מותרין ^[11];

רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין – יעלו, ואם לאו הפומין אסורין וכו'; רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלשה מאות פומין לא יעלו ^[12];

דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה: או לצפונה או לדרומה ^[13] - דברי הכל יעלו ^[14].'

רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן: בעלי חיים חשיבי ולא בטלי.

ונמשוך ונקרב חד מינייהו ונימא 'כל דפריש מרובא פריש' ^[15]!

^[16] 'נמשוך' ^[17]? הוה לה 'קבוע' ^[18],

עמוד ב

^[19]וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי!?

אלא ניכבשינהו דניידי ^[20], ונימא 'כל דפריש מרובא פריש'!?

אמר רבא <השתא דאמור רבנן לא ניקרב> גזירה שמא יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקרבו ^[21].

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה מגיסא אסירא ^[22]?

^[23] משום שמא יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו ^[24].

בעשרה כהנים בבת אחת מי אפשר ^[25]?

אלא אמר רבא: ^[26] משום קבוע ^[27].

אמר רבא: השתא דאמרי רבנן לא נקריב - אי נקריב לא מרצי ^[28].

איתיביה רב הונא בר יהודה לרבא [קינים פ"א מ"ב]: חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת - אפילו אחת בריבוא - ימותו כולן ^[29]; במה דברים אמורים? בכהן נמלך, אבל בכהן שאין נמלך - עשאן למעלה - מחצה כשר ומחצה פסול; למטה - מחצה כשר ומחצה פסול ^[30]; אחת למטה ואחת למעלה שניהן פסולות, שאני אומר: חטאת קריבה למעלה ועולה קריבה למטה - אלא הא כמאן דאמר 'בעלי חיים נדחין', הא כמאן דאמר 'בעלי חיים אינן נידחין' ^[31].

הרי שחוטין, דלכולי עלמא נידחין ^[32],

הערות

^ כל שדרכו לימנות – כלל, כגון ליטראות של קציעות: שרוב בני אדם אין מוכרין במנין, אלא דורסין אותו בעיגול, ומוכר כל העיגול יחד - הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין
^ במידי דאיסוריה מדרבנן, כגון תרומת קציעות
^ הואיל ודרכו לימנות כלל
^ כגון: פסולי קרבן דמתניתין
^ משקל ליטרא של תאנים יבישות של תרומה, שקיצעם באיזמל: בכלי ששמו 'מקצוע'
^ 'עיגול' - שם כלי הוא, עגול, ודורסין בה קציעות, ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה
^ 'על פי' - דוקא נקט: שנראית לעינים
^ ואין ידוע איזה פי כלי נאסר, ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת בהן, אלא הפומין לבדם בספק האיסור
^ רבי מאיר ורבי יהודה פליגי בהא אליבא דרבי אליעזר ורבי יהושע
^ אף על פי שאין כאן מאה פומין של מאה כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור, והתחתונות אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן - רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים פרודות, וזו מעורבת בכולן, והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום
^ שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין
^ דכל שדרכו לימנות - לא בטיל
^ שדרסה במקום השולים: שהכלי רחב, והרבה ליטראות סדורות לרחבו
^ הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה: שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד - אין כאן דבר שבמנין כלל
^ יטלם אחד אחד, ובכל חד וחד נימא 'מרובא הוא'
^ ופרכינן:
^ בתמיה: 'נמשך' משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר
^ הא הוה לו האיסור 'קבוע' ועומד ביניהם
^ וקיימא לן בסנהדרין (דף עט.) מ'וארב לו' - פרט לזורק אבן לגו:
^ יכוף אותם שינודו, דלא ליהוי 'קבוע'
^ קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו עשרה והם רוב - יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן, ויקטירו אימוריהן כאחד, ואפשר לצמצם; והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת, ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה - דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר - מרובא פריש, ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה, אבל השתא דקרבי כי הדדי - לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו
^ כלומר: וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד, דכל חד דאמר דמרובא פריש, ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר - חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר
^ ומשני:
^ מתוך התערובת; וכיון דרובא נכסי כי הדדי - איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה
^ בשלמא זריקה והקטרה, איכא למימר 'בבת אחת', אבל לקיחה - כיון דכבשינהו וניידי - כלום אפשר לצמצם לקיחתן: דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד
^ גזירה
^ דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי, דהוה ליה 'קבוע', וכמחצה על מחצה דמי - וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש
^ דאידחי ליה מדרבנן; ורבי אמר לי: דהאי 'קבוע' אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא אם כן ניכר האיסור כל שהן (דמגו דאחד דמינכר ילפינן לה), ושוב אינו חוזר ונראה; ואף על פי שהכשרין שבהן ראויין להקרבה - הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן - נדחו לגמרי, דהוה להו כפסולין
^ בעופות קתני, דלית להו תקנתא ברעייה: שאין פדיון לעוף, כדאמרינן במנחות בפרק 'המנחות והנסכים' (דף ק:)
^ ומביא חטאת ויקריבנה למטה - ותיובתא לרבא מהא דקתני 'מחצה כשר' - דהא הכא אילו אתי לאימלוכי, אמרינן ליה: לא תקריב, כדקתני 'ימותו': שאין משנים לפסול זה בידים, מפני תקנת חבירו, וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר והכא נמי: הכשירין ירצו
^ פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא (דף סד:)
^ כל הנך דפליגי בבעלי חיים - מודו בשחוטין דנידחין

[1] כל שדרכו לימנות – כלל, כגון ליטראות של קציעות: שרוב בני אדם אין מוכרין במנין, אלא דורסין אותו בעיגול, ומוכר כל העיגול יחד - הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין

[2] במידי דאיסוריה מדרבנן, כגון תרומת קציעות

[3] הואיל ודרכו לימנות כלל

[4] כגון: פסולי קרבן דמתניתין

[5] משקל ליטרא של תאנים יבישות של תרומה, שקיצעם באיזמל: בכלי ששמו 'מקצוע'

[6] 'עיגול' - שם כלי הוא, עגול, ודורסין בה קציעות, ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה

[7] 'על פי' - דוקא נקט: שנראית לעינים

[8] ואין ידוע איזה פי כלי נאסר, ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת בהן, אלא הפומין לבדם בספק האיסור

[9] רבי מאיר ורבי יהודה פליגי בהא אליבא דרבי אליעזר ורבי יהושע

[10] אף על פי שאין כאן מאה פומין של מאה כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור, והתחתונות אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן - רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים פרודות, וזו מעורבת בכולן, והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום

[11] שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין

[12] דכל שדרכו לימנות - לא בטיל

[13] שדרסה במקום השולים: שהכלי רחב, והרבה ליטראות סדורות לרחבו

[14] הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה: שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד - אין כאן דבר שבמנין כלל

[15] יטלם אחד אחד, ובכל חד וחד נימא 'מרובא הוא'

[16] ופרכינן:

[17] בתמיה: 'נמשך' משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר

[18] הא הוה לו האיסור 'קבוע' ועומד ביניהם

[19] וקיימא לן בסנהדרין (דף עט.) מ'וארב לו' - פרט לזורק אבן לגו:

[20] יכוף אותם שינודו, דלא ליהוי 'קבוע'

[21] קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו עשרה והם רוב - יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן, ויקטירו אימוריהן כאחד, ואפשר לצמצם; והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת, ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה - דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר - מרובא פריש, ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה, אבל השתא דקרבי כי הדדי - לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו

[22] כלומר: וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד, דכל חד דאמר דמרובא פריש, ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר - חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר

[23] ומשני:

[24] מתוך התערובת; וכיון דרובא נכסי כי הדדי - איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה

[25] בשלמא זריקה והקטרה, איכא למימר 'בבת אחת', אבל לקיחה - כיון דכבשינהו וניידי - כלום אפשר לצמצם לקיחתן: דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד

[26] גזירה

[27] דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי, דהוה ליה 'קבוע', וכמחצה על מחצה דמי - וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש

[28] דאידחי ליה מדרבנן; ורבי אמר לי: דהאי 'קבוע' אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא אם כן ניכר האיסור כל שהן (דמגו דאחד דמינכר ילפינן לה), ושוב אינו חוזר ונראה; ואף על פי שהכשרין שבהן ראויין להקרבה - הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן - נדחו לגמרי, דהוה להו כפסולין

[29] בעופות קתני, דלית להו תקנתא ברעייה: שאין פדיון לעוף, כדאמרינן במנחות בפרק 'המנחות והנסכים' (דף ק:)

[30] ומביא חטאת ויקריבנה למטה - ותיובתא לרבא מהא דקתני 'מחצה כשר' - דהא הכא אילו אתי לאימלוכי, אמרינן ליה: לא תקריב, כדקתני 'ימותו': שאין משנים לפסול זה בידים, מפני תקנת חבירו, וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר והכא נמי: הכשירין ירצו

[31] פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא (דף סד:)

[32] כל הנך דפליגי בבעלי חיים - מודו בשחוטין דנידחין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]