ביאור:בבלי זבחים דף פט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
כל התדיר מחבירו קודם את חבירו; התמידין קודמין למוספין; מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש [1]; מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר (במדבר כח כג) מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה.
גמרא:
מנא לן?
מנא לן? כדקאמר טעמא: מלבד עולת הבקר!?
דילמא תמידין - הן דקדמו למוספין משום דתדירי [2], מוספין למוספין מנא לן?
אמר רבי אילעא: דאמר קרא [3]: (במדבר כח כד) כאלה תעשו לַיום שבעת ימים [לחם אשה ריח ניחח לה' על עולת התמיד יעשה ונסכו]; אלה כאלה [4].
והאי מיבעי ליה לגופיה [5]!?
אם כן ניכתוב 'אלה תעשו ליום'.
אי כתב [6] 'אלה תעשו ליום שבעת הימים', הוה אמינא: אלה לשבעת הימים [7].
'לַיום' כתיב.
ואכתי אימא: 'אלה' - לַיום [8], אבל שאר יומי לא ידענא כמה? אמר קרא 'תעשו' [9]: שיהו כל העשיות שוות.
אביי אמר: מגופה דקרא [10]: אם כן לימא קרא 'מלבד עולת הבקר' ותישתוק; 'אשר לעולת התמיד' למה לי [11]? למימר דהך דתדירא תיקדום.
משנה:
כל המקודש מחבירו [12] - קודם את חבירו:
דם החטאת קודם לדם העולה [13] - מפני שהוא מרצה [14];
איברי עולה קודמין [15] לאימורי חטאת [16] - מפני שהוא כליל לאישים [17];
חטאת קודמת לאשם - מפני שדמה ניתן לארבע קרנות [18] [19]על היסוד [20];
אשם קודם לתודה ואיל נזיר - מפני שהוא קדשי קדשים;
תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים - מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם;
השלמים קודמין לבכור - מפני שהן טעונין מתן ארבע [21] וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק [22].
[משנה ג] הבכור קודם למעשר - מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכהנים;
המעשר קודם לעופות - מפני שהוא זבח [23] ויש בו קודש קדשים [24]: דמו ואימוריו [25].
[משנה ד] העופות קודמין למנחות - מפני שהן מיני דמים [26];
מנחת חוטא קודם למנחת נדבה - מפני שהוא בא על חטא [27];
חטאת העוף קודמת לעולת העוף [28];
וכן בהקדישה [29].
גמרא:
מנא הני מילי [30]?
דתנו רבנן [31] [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ג משנה ג; תוספתא פרה פ"א מ"ב; שניהם בשם רבי]: (במדבר ח ח) [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת; אם בא ללמד שהן שנים - הרי כבר נאמר [32] (במדבר ח יב) [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה [לה' לכפר על הלוים], מה תלמוד לומר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת'?
שיכול שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה - תלמוד לומר 'ופר שני בן בקר תקח לחטאת' [33].
אי פר שני - יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה - תלמוד לומר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה! הא כיצד? דם חטאת קודמת לדם עולה, מפני שמרצה'.
איברי עולה [קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים]:
ואימא 'מתנה קמייתא [34] - דמכפרה – תיקדום [35], והנך לא!?
אמר רבינא: הכא - בחטאת הלוים עסקינן, ואף על גב דכי עולה דמי [36] [37] קאמר רחמנא היא תיקדים [38].
במערבא אמרי: הואיל והתחיל במתנות – גומר.
איבעיא להו: דם חטאת ואיברי עולה - איזה מהן קודם? דם חטאת קודם מפני שמרצה? או דילמא איברי עולה קודמין מפני שהן כליל לאישים?
תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה: לדם עולה - הוא דקדים, לאיברי עולה לא קדים.
אדרבה – מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת: לאימורי חטאת - הוא דקדים, לדם חטאת לא קדים! אלא מהא ליכא למשמע מינה.
איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת - איזה מהן קודם? דם עולה קודם, דקאתי מכח כליל? או דילמא אימורי חטאת קודמין, דקאתי מכח מכפר [39]?
תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה: דם חטאת - הוא דקדים לדם עולה, אבל אימורי חטאת לא!
אדרבה: מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת: איברי עולה - הוא דקדמי לאימורי חטאת, אבל דם עולה – לא!?
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
איבעיא להו: דם עולה ודם אשם, איזה מהן קודם? דם עולה קודם, דקאתי מכח כליל? או דילמא דם אשם קודם, דמכפר?
תא שמע [ממשנתנו]: דם חטאת קודם לדם עולה - אבל דם אשם לא!
בדין הוא דאיבעי למיתני 'דם אשם', ואיידי דבעא למיתני סיפא איברי עולה קודמין לאימורי חטאת דאי תנא לאימורי אשם - הוה אמינא: 'לאימורי אשם - הוא דקדמי, לאימורי חטאת לא קדמי [40]' - משום הכי תנא 'חטאת'.
תא שמע [ממשנתנו]: חטאת קודם לאשם: חטאת - הוא דקדמה ליה לאשם, אבל עולה – לא! מאי? לאו דם?
לא, אאימורים; דיקא נמי דקתני מפני שדמהּ ניתן [41] - שמע מינה.
חטאת קודמת [לאשם - מפני שדמה ניתן לארבע קרנות [42]על היסוד]:
אדרבה! אשם קדים, שכן יש לו קיצבה [43]!?
אפילו הכי: ריבוי דמזבח [ארבע מתנות ומתן שיריים ליסוד] עדיף.
אשם קודם לתודה [ואיל נזיר - מפני שהוא קדשי קדשים]:
אדרבה! התודה ואיל נזיר קדמי, שכן טעונין לחם!
אפילו הכי: קדשי קדשים עדיפי.
תודה ואיל נזיר [קודמים לשלמים - מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם]:
אדרבה! שלמים קדמי, שכן ישנן בציבור [44] כביחיד!
אפילו הכי: נאכלין ליום אחד עדיפי.
איבעיא להו: תודה ואיל נזיר - איזה מהן קודם? תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם? או דילמא איל נזיר קודם, שכן יש עמו דמים אחרים [45]?
תא שמע: זו קודמת לזו [46], שזו טעונה ארבעה מיני לחם וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.
השלמים קודמין לבכור [מפני שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופות חזה ושוק]:
אדרבה! בכור קודם, שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים!
אפילו הכי: מצות יתירות עדיפי.
הבכור קודם [למעשר מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכהנים]:
אדרבה! מעשר קודם, שכן מקדש לפניו ולאחריו [47]!
אפילו הכי: קדושה מרחם עדיפא.
מעשר קודם לעופות [מפני שהוא זבח ויש בו קודש קדשים: דמו ואימוריו]:
אדרבה! עופות קדמי, שכן קדשי קדשים [48]!
אפילו הכי: מין זבח עדיף.
אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – פסולין [49], ותנא תונא [50]: מפני שהוא זבח וישנו קדשי קדשים: דמיו ואימוריו; בשלמא אימורין - ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתיה [51]! אלא לאו קא משמע לן [52]: אימורין כי דָמוֹ [53]: מה דמו לפני זריקה - אף אימורין קודם זריקה, וקא קרי להו 'קדשי קדשים' [54]; ומה דמו מיפסל ביוצא - אף אימורין מיפסל ביוצא [55]!
נימא מסייע ליה: 'בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים [56]: רבי יוחנן אמר כשר, ריש לקיש אמר פסול': [והגמרא מסבירה את המחלוקת כך:]
רבי יוחנן אמר כשר, הואיל וסופו לצאת [57];
ריש לקיש אמר פסול: עדיין לא הגיע זמנו לצאת [58]; עד כאן לא פליגי אלא בבשר [59], אבל באימורין לא!
הוא הדין דבאימורין נמי פליגי [60], והא דקא מיפלגי בבשר - להודיעך כחו דריש לקיש: דאפילו בשר - דסופה לצאת - אמר 'עדיין לא הגיע זמנו לצאת'.
לימא כתנאי [מעילה פ"א מ"ג]: 'אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים: רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן [61],
הערות
[עריכה]- ^ שבת תדירה מראש חודש, וכן כולם
- ^ דתמיד בכל יום, הילכך חשיב תדירתא דידיה
- ^ בתר ההוא קרא ד'מלבד עולת הבקר תעשו את אלה' כתיב
- ^ משמע: כסדר שאמרתי לך: כאלה של מעלה; כשם שהתדיר קודם - כך סדר המוספין: שאם יום שיש שני מוספין, כגון בשבת שבתוך הרגל - יהא התדיר קודם
- ^ להטעין מוסף לשבעת הימים, דמקרא קמא - יום ראשון הוא דנפקא לן
- ^ לשון קושיא הוא
- ^ אותן שבעה כבשים האמורין בענין - יתחלקו לשבעת הימים
- ^ ליום ראשון והדר כתיב שבעה ימים 'אשה ריח ניחוח לה’’;
- ^ להכי איצטריך 'כאלה' דעל כרחך מהשתא תוקים 'תעשו ליום' אשאר יומי
- ^ ד'מלבד עולת הבקר' שמעינן דמוספין תדירין יקדמו
- ^ פשיטא דעולת הבקר - עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות, כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו; דמשום היא גופא - למה לי לפרושי טעמא
- ^ שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו
- ^ אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק
- ^ מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול
- ^ בהקטרתן
- ^ אם נזרקו דמי שניהן
- ^ וצד ריבוי קדושה הוא זה, למזבח
- ^ ואשם – שתי מתנות שהן ארבע, ולא על הקרנות
- ^ ו
- ^ שפיכת שירים; ובאשם לא מצינו שנאמרו
- ^ שתי מתנות שהן ארבע
- ^ ובכור אינו אלא מתנה אחת, ואינו טעון סמיכה ונסכים, כדאמרינן במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:) 'כל הקרבנות כו'
- ^ זביחת סכין, ועוף במליקה, וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה: שכל הקרבנות באין מהן
- ^ לחלק גבוה שני דברים
- ^ מה שאין כן בחטאת העוף, שאין למזבח אלא דמה; וכיון דקדמה לחטאת העוף - כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף, כדקתני ואזיל
- ^ כפרתן מרובה
- ^ והיינו קדושתו דמכפרת
- ^ מקראי נפקא לן בגמרא
- ^ כשהוא מפרש את קינו - קורא שם לחטאת תחילה
- ^ דדם חטאת קודם לדם עולה, ואיברי עולה קודמין לאימורי חטאת
- ^ בחינוך הלוים כתיב, ב'בהעלותך'
- ^ באותה פרשה
- ^ משמע שיהא שני לו
- ^ דחטאת
- ^ ושלמה כפרה בדידה, כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לח.) 'וכפר' - אף על פי שלא ניתן אלא אחת
- ^ שלא הביאוה על חטא
- ^ ואפילו הכי
- ^ קודם לעולה, משום דשם חטאת קודם לעולה, והוא הדין לשלש מתנות שבחטאת
- ^ אימורי חטאת לא מכפרי, שאין כפרה אלא בדם; דם עולה - לאו 'כליל' הוא, דאין כליל אלא באישים, אבל מכח כליל קאתי: שהאיברים יהיו כליל
- ^ דחטאת חמורה מאשם כדקתני מתניתין
- ^ אלמא באימורין קאי, דאי בדם קאי – 'שהיא ניתנית' מיבעי ליה
- ^ ו
- ^ לדמיו, דכתיב (ויקרא ה טו) ב'כסף שקלים', אבל חטאת - כל דהו
- ^ כבשי עצרת
- ^ חטאת ועולה באין עמו חובה
- ^ לעיל מיניה איירי בתודה ואיל נזיר
- ^ דתנן [בכורות פ"ט מ"ה]: 'קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין'; וילפינן בבכורות (דף ס:) מקראי
- ^ אפילו אכילת אדם שבהן - קדשי קדשים הוא
- ^ ואף על גב דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא קדישי, לענין איפסולי ביוצא - קדשי קדשים נינהו
- ^ תנא דידן סייעתא למילתא
- ^ ולא הוה ליה למיתני אלא 'ואימוריו קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות'
- ^ אלא להכי נקט דמו בהדי אימוריו
- ^ לאשמועינן דכי הדדי קדשי
- ^ בשעה שזה קרוי 'קדשי קדשים' - קרוי גם זה קדשי קדשים
- ^ דהא 'קדשי קדשים' קרי להו
- ^ חוץ לקלעים
- ^ שהרי אכילתן בכל העיר
- ^ דאכתי לא אישתרי בשר באכילה
- ^ בההוא - הוא דמכשר רבי יוחנן משום דסופו לצאת
- ^ מכשר [רבי יוחנן]: שזריקה עושה אותו קדשי קדשים, והאי דפריש 'משום דסופו לצאת' - הש"ס קמפרש ליה, ולא מילתיה דרבי יוחנן היא
- ^ אפילו לאחר זריקה, דלא מהניא בהו זריקה להכי: למיקבעינהו במעילה