ביאור:בבלי זבחים דף קי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

במנא: מר סבר ^[1]: קביעות מנא מילתא היא ^[2], ומר סבר ^[3]: לאו מילתא היא ^[4].

אמר רבא: השתא: למאן דאמר קביעותא דמנא ולא כלום הוא, קבע ששה ^[5] לפר ^[6], ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ – חייב: שראויין לאיל ^[7]; קבע ארבעה לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ – חייב, שראויין לכבש; חסרו כל שהוא והקריבן בחוץ – פטור ^[8].

רב אשי אמר: ^[9] ניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן; אף על גב דחוץ מחוץ לא ילפי - הקטרה מהקטרה ^[10] ילפי, אף על גב דפנים מחוץ.

וכולן שחסרו [כל שהוא, והקריבו בחוץ – פטור]:

איבעיא להו: חסרון דחוץ ^[11] שמיה חסרון ^[12]? או לא שמיה חסרון ^[13]? מי אמרינן 'כיון דנפק - איפסלו להו ^[14], ומה לי פסול יוצא ומה לי פסול חסרון? או דילמא יוצא דאיתיה בעיניה – אִין, דליתיה בעיניה – לא!?

אמר אביי: תא שמע [ממשנתנו]: רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו ^[15]!

אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מדרבי אלעזר פשיט מר ^[16]?

אמר ליה: בפירוש שמיע לי מיניה דרב[ה] [שטמ"ק: דמר]: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא דאיתיה בעיניה, אבל בחסרון - מודו ליה'; לאו דחסר בחוץ?

לא, דחסר בפנים.

תא שמע [ממשנתנו]: וכולן שחסרו והקריבן בחוץ - פטור לאו דחסר בחוץ?

לא, דחסר בפנים.

המקריב קדשים [ואימורים בחוץ - חייב]:

אמאי? והאיכא חציצה ^[17]?

אמר שמואל: כשהפכן ^[18];

ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא שלא הפכן, והא מני? - רבי שמעון היא, דאמר [כאן משנה ג, דף קח,א]: אפילו העלו על הסלע – חייב;

רב אמר: מין במינו אינו חוצץ.

משנה:

מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ – פטור ^[19]; קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבו בחוץ – חייב ^[20].

גמרא:

ואמאי? ליבטלי שירים לקומץ ^[21]?

אמר רבי זירא: נאמרה הקטרה בקומץ ^[22] ונאמרה הקטרה בשירים ^[23]: מה הקטרת קומץ: אין קומץ מבטל חבירו ^[24], אף הקטרת שירים: אין שירים מבטלין קומץ.

משנה:

הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ – חייב;

רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני ^[25].

אחד בפנים ^[26] ואחד ^[27] בחוץ – חייב ^[28];

שני בזיכי לבונה ^[29] שהקריב את אחד מהם בחוץ – חייב;

רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני.

אחד בפנים ואחד בחוץ - חייב.

גמרא:

בעי רבי יצחק נפחא: קומץ ^[30] - מהו שיתיר כנגדו בשירים? מישרא שרי ^[31]? או קלושי מיקלש ^[32]?

אליבא דמאן ^[33]: אי אליבא דרבי מאיר, דאמר: מפגלין בחצי מתיר ^[34] - מישרא שרי ^[35]! אי אליבא דרבנן, דאמרי 'אין מפגלין בחצי מתיר' - לא מישרא שרי ולא מקלש קליש ^[36]!? אלא אליבא דרבי אלעזר ^[37];

רבי אלעזר - כרבנן סבירא ליה, דאמר 'אין מפגלין בחצי מתיר' ^[38]!? ^[39]

אלא אליבא דרבנן דהכא ^[40] – מאי ^[41]?: מישרא שרי או קליש מקלש ^[42]?

תיקו.

משנה:

הזורק מקצת דם בחוץ ^[43]

עמוד ב

המשך המשנה

- חייב ^[44];

רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי החג ^[45] בחג בחוץ - חייב;

רבי נחמיה אומר: שירי הדם ^[46] שהקריבו בחוץ - חייב ^[47].

גמרא:

אמר רבא: ומודה רבי אלעזר בדמים ^[48], דתנן ^[49]: רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל.

רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי החג בחג בחוץ [חייב]:

אמר רבי יוחנן משום רבי מנחם יודפאה ^[50]: רבי אלעזר - בשטת רבי עקיבא רבו אמרה, דאמר: ניסוך המים דאורייתא ^[51], דתניא: רבי עקיבא אומר (במדבר כט לא) [ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה] ונסכיה: בשני ניסוכים הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין ^[52]!? והא רבי אלעזר – מי החג קאמר ^[53]!? [ועוד:] אי מה להלן בשאר ימות השנה - אף כאן בשאר ימות השנה, ורבי אלעזר בחג קאמר ^[54]?

אישתמיטתיה ^[55] הא דאמר רבי אסי, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים - הלכה למשה מסיני ^[56].

תנו רבנן: 'המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ – חייב;

רבי אלעזר אומר: אם מלאן לשם חג – חייב'.

מאי בינייהו ^[57]?

אמר רב נחמן בר יצחק: ביש שיעור במים קמיפלגי ^[58].

רב פפא אמר:

הערות[עריכה]

^ וקסבר רבי אלעזר
^ הואיל ונתן שני חצאי פרס בכלי, הקטרת היכל - קבעיה מנא, ואי חסיר כל שהוא – מיפסל; הילכך: בחוץ לא מיחייב עד שיקריב את כולו
^ ורבנן סברי
^ קביעותא דמנא לאו כלום היא
^ לוגין, דהוא חצי ההין
^ לנסכי פר ונתנן בכלי
^ שהרי ראויין בפנים לאיל
^ דבציר משלשת לוגין לא חזו בפנים
^ לעולם כדתרצה אביי: דבהקטרה של פנים בחוץ פליגי, ובמילף פנים מחוץ; ודקא קשיא לך 'השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן כו' - לא דמי ניסוך להקטרה:
^ קטרת של פנים מקטרת של היכל
^ הוציאן שלימים לחוץ וחסרו לאיבוד
^ ואם העלה את המשוייר בחוץ פטור
^ וחייב לרבנן כאילו כולו קיים
^ ואפילו הכי מיחייב עליה בחוץ
^ אלמא כוליה בעינן
^ בתמיה: רבי אלעזר אפילו בכולו קיים נמי פטר, ואנן לרבנן מיבעי לן, דמחייבי בכולו קיים ומודו בשחסר בפנים
^ שבשר שאינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורין למערכה; ודכוותיה בפנים לאו 'העלאה' היא, דרחמנא אמר (ויקרא א יב) 'על העצים אשר על האש', וקסלקא דעתא דמתניתין - רבי יוסי היא, דאמר [כאן משנה ג, דף קח,א] אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים
^ החלבים למטה
^ מנחה שלא נקמצה לא חזי לפנים, הילכך המקריבה בחוץ פטור
^ שכיוצא בה בפנים - כשירה, כדתנן ב'הקומץ' (מנחות פ"ג מ"ג, דף כג.) נתערב קומצה בשיריה - לא יקטיר, ואם הקטיר - עלתה לבעלים
^ ברובא, והוי כמאן דליתיה, ולא ניחייב עליה? ובמנחות (דף כג:) נמי פרכינן לה גבי הקטרת פנים
^ 'וקמץ... והקטיר' (ויקרא ב ב)
^ 'לא תקטירו ממנו אשה לה’’ (ויקרא ב יא): כל שממנו לאשים - הרי הוא בבל תקטירו (זבחים עו ב) דהיינו שירים
^ ואפילו רבה עליו, כדאמרינן ב'הקומץ רבה' (מנחות דף כב.) 'ולקח מדם הפר ומדם השעיר' (ויקרא טז יח): הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר; מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה
^ הקומץ והלבונה של מנחת נדבה - שניהם מתירין את שיריה לאכילה; הילכך רבי אלעזר פוטר: דבעי הקטרת כל המתיר
^ תחילה
^ ואחר כך השני
^ שזה גמר, ובו הכל תלוי
^ שני בזיכי לבונה מתירין לחם הפנים, דכתיב 'והיתה ללחם לאזכרה' (ויקרא כד ז), ואמרינן: נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה: מה להלן קומץ מתיר את השירים - אף הלבונה מתרת את הלחם; ובשירי מנחה כתיב (ויקרא ב ג) 'והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו קדש קדשים מאשי ה’’: אין להם אלא לאחר מתנות האשים
^ הקטיר קומץ לבדו על מנת להתיר חצי השירים ובוררן לחלקן
^ פלגא לגמרי לאוכלן
^ אקלושי מקליש לאיסורא דכולהו שירים: דקומץ ולבונה - תרוייהו אכולהו שיריים רמו, וכי מקטיר לחד - מקליש ליה איסורייהו, ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי
^ פלוגתא דרבי מאיר ורבנן – במנחות, ב'הקומץ זוטא' (דף טז.)
^ פיגל בקומץ או בלבונה: שהקטיר קומץ [או לבונה] על מנת לאכול זית מן השירים חוץ לזמנו = פיגול
^ דאי כי מקטיר ליה בשתיקה לא שרי כזית מינייהו לגמרי - היכי הויא מחשבה בההוא זית? הא דומיא דזריקה בעינן דשרי לגמרי
^ כלומר: דילמא לא הא ולא הא, והיכי פשיטא ליה לרבי יצחק נפחא דאו הא או הא עביד
^ קמיבעיא, דאמר 'לא מחייב עלה לחודיה בחוץ'; ומשום הכי מספקא ליה לרבי יצחק דילמא שרי
^ ולא שריא ולא מיקלש
^ לשון קושיא הוא: אמאי פשיטא ליה אליביה דאו הא או הא? והא רבי אלעזר, מדקאמר 'לאו הקטרה הוא' – כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר סבירא ליה.
^ דמחייבי אחד מינייהו: אלמא 'הקטרה' היא בפנים
^ וקא מיבעי ליה למאי הילכתא הויא הקטרה
^ למישרי פלגא או לאקלושי? והכא ליכא למיפשט מדמחייבי עלה בחוץ שמע מינה מישרא שרי: דאי נמי לאקלושי אתיא - הויא הקטרה לחיובי בחוץ עלה
^ כגון מתנה אחת; ואפילו מחטאות הפנימיות: שכל מתנותיהן מעכבות
^ לרבנן: דלא בעו 'כולו מתיר'; ורבי אלעזר [כאן במשנה] נמי מודה בה, כדאמרינן בגמרא
^ שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסוכות
^ של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד
^ דקסבר: שירים מעכבין, הילכך מתקבלים בפנים, וזריקה גמורה הן
^ ואפילו בחטאות הפנימיות: דהא בפנים, אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת - מהניא הך דיהבה, ומביא פר אחר, ומתחיל ממקום שפסק
^ במסכת יומא, ב'הוציאו לו' (פ"ה מ"ז דף ס.)
^ דמן יודפת
^ הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה
^ אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף, ובההוא קרא מים ויין איתקוש - אלמא שלשת לוגין בעינן, כנסכי יין של עולת התמיד
^ ואפילו פחות משלשת לוגין; דאיכא למאן דאמר (סוכה דף מח.) 'בלוג היה מנסך'
^ בלשון קושיא גרסינן ליה
^ למנחם יודפאה
^ אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא; הילכך איכא למאן דאמר בלוג גמירי לה, או אין להם שיעור
^ במאי קמיפלגי, ומאי קא אתי רבי אלעזר למימר
^ דקאמר תנא קמא 'המנסך שלשת לוגין חייב' והוא הדין יותר משלשת לוגין, דיש בכלל מאתים מנה; ואף על גב דמלינהו בכלי גדול - קדשינהו כלי, דאין שיעור למי החג למעלה; ואתא רבי אלעזר למימר: והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן, דהיינו: שלשת לוגין ותו לא, כדתנן (סוכה פ"ד מ"ט) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי - לא קדשינהו כלי, דלא חזו ליה: דיש שיעור למים, ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם

[1] וקסבר רבי אלעזר

[2] הואיל ונתן שני חצאי פרס בכלי, הקטרת היכל - קבעיה מנא, ואי חסיר כל שהוא – מיפסל; הילכך: בחוץ לא מיחייב עד שיקריב את כולו

[3] ורבנן סברי

[4] קביעותא דמנא לאו כלום היא

[5] לוגין, דהוא חצי ההין

[6] לנסכי פר ונתנן בכלי

[7] שהרי ראויין בפנים לאיל

[8] דבציר משלשת לוגין לא חזו בפנים

[9] לעולם כדתרצה אביי: דבהקטרה של פנים בחוץ פליגי, ובמילף פנים מחוץ; ודקא קשיא לך 'השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן כו' - לא דמי ניסוך להקטרה:

[10] קטרת של פנים מקטרת של היכל

[11] הוציאן שלימים לחוץ וחסרו לאיבוד

[12] ואם העלה את המשוייר בחוץ פטור

[13] וחייב לרבנן כאילו כולו קיים

[14] ואפילו הכי מיחייב עליה בחוץ

[15] אלמא כוליה בעינן

[16] בתמיה: רבי אלעזר אפילו בכולו קיים נמי פטר, ואנן לרבנן מיבעי לן, דמחייבי בכולו קיים ומודו בשחסר בפנים

[17] שבשר שאינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורין למערכה; ודכוותיה בפנים לאו 'העלאה' היא, דרחמנא אמר (ויקרא א יב) 'על העצים אשר על האש', וקסלקא דעתא דמתניתין - רבי יוסי היא, דאמר [כאן משנה ג, דף קח,א] אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים

[18] החלבים למטה

[19] מנחה שלא נקמצה לא חזי לפנים, הילכך המקריבה בחוץ פטור

[20] שכיוצא בה בפנים - כשירה, כדתנן ב'הקומץ' (מנחות פ"ג מ"ג, דף כג.) נתערב קומצה בשיריה - לא יקטיר, ואם הקטיר - עלתה לבעלים

[21] ברובא, והוי כמאן דליתיה, ולא ניחייב עליה? ובמנחות (דף כג:) נמי פרכינן לה גבי הקטרת פנים

[22] 'וקמץ... והקטיר' (ויקרא ב ב)

[23] 'לא תקטירו ממנו אשה לה’’ (ויקרא ב יא): כל שממנו לאשים - הרי הוא בבל תקטירו (זבחים עו ב) דהיינו שירים

[24] ואפילו רבה עליו, כדאמרינן ב'הקומץ רבה' (מנחות דף כב.) 'ולקח מדם הפר ומדם השעיר' (ויקרא טז יח): הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר; מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה

[25] הקומץ והלבונה של מנחת נדבה - שניהם מתירין את שיריה לאכילה; הילכך רבי אלעזר פוטר: דבעי הקטרת כל המתיר

[26] תחילה

[27] ואחר כך השני

[28] שזה גמר, ובו הכל תלוי

[29] שני בזיכי לבונה מתירין לחם הפנים, דכתיב 'והיתה ללחם לאזכרה' (ויקרא כד ז), ואמרינן: נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה: מה להלן קומץ מתיר את השירים - אף הלבונה מתרת את הלחם; ובשירי מנחה כתיב (ויקרא ב ג) 'והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו קדש קדשים מאשי ה’’: אין להם אלא לאחר מתנות האשים

[30] הקטיר קומץ לבדו על מנת להתיר חצי השירים ובוררן לחלקן

[31] פלגא לגמרי לאוכלן

[32] אקלושי מקליש לאיסורא דכולהו שירים: דקומץ ולבונה - תרוייהו אכולהו שיריים רמו, וכי מקטיר לחד - מקליש ליה איסורייהו, ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי

[33] פלוגתא דרבי מאיר ורבנן – במנחות, ב'הקומץ זוטא' (דף טז.)

[34] פיגל בקומץ או בלבונה: שהקטיר קומץ [או לבונה] על מנת לאכול זית מן השירים חוץ לזמנו = פיגול

[35] דאי כי מקטיר ליה בשתיקה לא שרי כזית מינייהו לגמרי - היכי הויא מחשבה בההוא זית? הא דומיא דזריקה בעינן דשרי לגמרי

[36] כלומר: דילמא לא הא ולא הא, והיכי פשיטא ליה לרבי יצחק נפחא דאו הא או הא עביד

[37] קמיבעיא, דאמר 'לא מחייב עלה לחודיה בחוץ'; ומשום הכי מספקא ליה לרבי יצחק דילמא שרי

[38] ולא שריא ולא מיקלש

[39] לשון קושיא הוא: אמאי פשיטא ליה אליביה דאו הא או הא? והא רבי אלעזר, מדקאמר 'לאו הקטרה הוא' – כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר סבירא ליה.

[40] דמחייבי אחד מינייהו: אלמא 'הקטרה' היא בפנים

[41] וקא מיבעי ליה למאי הילכתא הויא הקטרה

[42] למישרי פלגא או לאקלושי? והכא ליכא למיפשט מדמחייבי עלה בחוץ שמע מינה מישרא שרי: דאי נמי לאקלושי אתיא - הויא הקטרה לחיובי בחוץ עלה

[43] כגון מתנה אחת; ואפילו מחטאות הפנימיות: שכל מתנותיהן מעכבות

[44] לרבנן: דלא בעו 'כולו מתיר'; ורבי אלעזר [כאן במשנה] נמי מודה בה, כדאמרינן בגמרא

[45] שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסוכות

[46] של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד

[47] דקסבר: שירים מעכבין, הילכך מתקבלים בפנים, וזריקה גמורה הן

[48] ואפילו בחטאות הפנימיות: דהא בפנים, אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת - מהניא הך דיהבה, ומביא פר אחר, ומתחיל ממקום שפסק

[49] במסכת יומא, ב'הוציאו לו' (פ"ה מ"ז דף ס.)

[50] דמן יודפת

[51] הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה

[52] אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף, ובההוא קרא מים ויין איתקוש - אלמא שלשת לוגין בעינן, כנסכי יין של עולת התמיד

[53] ואפילו פחות משלשת לוגין; דאיכא למאן דאמר (סוכה דף מח.) 'בלוג היה מנסך'

[54] בלשון קושיא גרסינן ליה

[55] למנחם יודפאה

[56] אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא; הילכך איכא למאן דאמר בלוג גמירי לה, או אין להם שיעור

[57] במאי קמיפלגי, ומאי קא אתי רבי אלעזר למימר

[58] דקאמר תנא קמא 'המנסך שלשת לוגין חייב' והוא הדין יותר משלשת לוגין, דיש בכלל מאתים מנה; ואף על גב דמלינהו בכלי גדול - קדשינהו כלי, דאין שיעור למי החג למעלה; ואתא רבי אלעזר למימר: והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן, דהיינו: שלשת לוגין ותו לא, כדתנן (סוכה פ"ד מ"ט) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי - לא קדשינהו כלי, דלא חזו ליה: דיש שיעור למים, ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]