לדלג לתוכן

ביאור:בבלי זבחים דף קיז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה אחת [1], והתורה אמרה (במדבר ה ג) [מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם] [2]: תן מחנה לזה ומחנה לזה [3].

אמר ליה רבא: אלא מאי - מחנה ישראל לא הואי [4] - נמצאו זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד [5], והתורה אמרה (ויקרא יג מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא] בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו]: שלא ישב טמא אחר עמו!? אלא לעולם - כולהו תלתא הוו, ומאי 'לא היו אלא שתי מחנות'? לקליטה [6].

מכלל דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה?

אִין, והא תניא: (שמות כא יג) [ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו] ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] – בחייך [7]; 'לך מקום' - המקום שלך [8]; 'אשר ינוס שמה' - מלמד שמגלין במדבר; להיכן גולין? - למחנה לויה; מכאן אמרו: בן לוי [9] שהרג - גולה מפלך לפלך [10], ואם גלה לפלכו [11] - פלכו קולטו [12].'

מאי קרא?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר.

באו לגלגל:

תנו רבנן [דומה לתופסתא זבחים פ"יג מ"ה-מ"ו]: 'כל נידר ונידב היה קרב בבמה [13]; שאין נידר ונידב - אין קרב בבמה [14];

מנחה ונזירות [15] קריבין בבמה - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד [16];

רבי יהודה אומר: כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר [17] - מקריבין באהל מועד שבגלגל [18]; מה בין אהל מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל? - אהל מועד שבמדבר לא היו במות [19] מותרות, אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות, ובמתו שבראש גגו [20]; לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים [21];

וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן [22] לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד [23];

רבי שמעון אומר: אף צבור לא הקריבו אלא פסחים


עמוד ב

וחובות שקבוע להן זמן [24]' [25];

מאי טעמא דרבי מאיר?

דאמר קרא: (דברים יב ח) [26] לא תעשון [27] ככל אשר אנחנו עושים פה היום [איש כל הישר בעיניו] [28] אמר להן משה לישראל: "כי עייליתו לארץ, ישרות תקריבו [29], חובות לא תקריבו [30]'; מנחות ונזירות – 'ישרות' נינהו [31].

ורבנן?

אין מנחה בבמה [32]; נזירות - חובות נינהו [33].

אמר שמואל: מחלוקת [34] בחטאת ואשם [35] [אשם - לנזיר שנטמא למת], אבל בעולות ושלמים [36] [נזיר מביא שלמים בסוף נזירותו] - דברי הכל 'ישרות' נינהו, וקרבי.

מותיב רבה: 'חזה ושוק [37] ותרומת לחמי תודה [38] נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה' [39], ואילו [40] הזרוע בשלה שיירה [41]! אי אמרת בשלמא בעולה ושלמים פליגי, הא מני - רבנן היא; אלא אי אמרת בחטאת ואשם פליגי [42] - הא מני?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר שמואל: מחלוקת בעולה ושלמים, אבל בחטאת ואשם - דברי הכל חובות נינהו, ולא קרבי.

אמר מר: 'וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל [כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד]’ - מאי טעמייהו דרבנן?

אמר קרא: (דברים יב ח) [לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום] איש כל הישר בעיניו; איש - ישרות הוא דליקרוב, חובות לא ליקרוב [43]; וצבור - אפילו חובות ליקרוב;

הערות

[עריכה]
  1. ^ למחנה שכינה לבדה: דהא שניהם מותרין במחנה ישראל, כדאמרינן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (דף סז.)
  2. ^ 'מחניהם' - שני מחנות משמע
  3. ^ אחת לכל זב, ואחת לכל טמא נפש! אלא ודאי הואי מחנה לויה, ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה, וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה
  4. ^ ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה, והרי הוא כשדה בעלמא, ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין
  5. ^ חוץ למחנה לויה בלבד
  6. ^ דנסתלקה תורת 'מחנה לויה' מלקלוט את ההורגים שוגג
  7. ^ רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו, כדכתיב (דברים ד מא) 'אז יבדיל משה שלש ערים' בסוף ארבעים שנה
  8. ^ דהיינו: מחנה לויה אף הוא נקלט
  9. ^ שהיה דר בערי מקלט: שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים - ערי מקלט היו, כדאמרינן במסכת מכות (דף יד.)
  10. ^ ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו, דדריש ביה נמי הכי: 'ושמתי לך מקום': אף הלוים גולים
  11. ^ עצמו, כגון משכונה לשכונה
  12. ^ דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת
  13. ^ קטנה; דאילו בבמה גדולה – על כרחך קרבו חובת צבור, דכתיב 'ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח' (יהושע ה י); אלא בקטנה, ואמר: דקרבי נדרים ונדבות, ולא חובות; ובתורת כהנים תני לה בהדיא לרבי מאיר
  14. ^ קטנה, כדיליף טעמיה לקמיה: שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות, ואפילו בגדולה, וצבור - בקטנה לא מקרבי כו'; אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה; ואי קשיא לרבי מאיר אם כן יחיד לא עשה פסחו בגלגל, וקרא כתיב 'ויעשו את הפסח'? - פסח - 'קרבן צבור' קרי ליה: דאתי בכנופיא [במסכת יומא (דף נא.)]; והכי נמי בדרבי שמעון קתני 'אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם', אלמא 'קרבן צבור' קרי ליה; לקמן יליף טעמא דכולהו
  15. ^ נידר ונידב הוא
  16. ^ לאפוקי מנחות ונזירות דלא קרבי בבמה קטנה
  17. ^ דהיינו כל הקרבנות כולן: נדרים ונדבות וחובות (שקבוע להם זמן)
  18. ^ דהיא במה גדולה; והשתא פליג אדרבי מאיר ואדרבנן: דמדקתני 'כל שהצבור כו' - לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל; מכלל דשמעינהו לרבי מאיר ורבנן דאמרי 'יש חילוק' ומה חילוקו? - שאין יחיד מקריב בו חובות; וטעמייהו נמי שמעינן לקמן: דאפילו בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות; ולרבי מאיר - מנחות ונזירות בכלל מותרות בבמת יחיד
  19. ^ במות יחיד
  20. ^ היא במת יחיד
  21. ^ ולא מנחות ונזירות
  22. ^ במת צבור ובמת יחיד
  23. ^ ולקמן פריך: היינו תנא קמא! דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי
  24. ^ אבל לא פר העלם דבר, ושעירי עבודת כוכבים - לא קרבו להם בגלגל
  25. ^ רבי שמעון פליג אכולהו: דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה, ורבי שמעון אומר: אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה
  26. ^ לאחר ביאת הארץ משתעי, וקאמר
  27. ^ כשתבאו בגלגל
  28. ^ שאנו - בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות, ואשמות, ובכור, ומעשר - שהן חובות שאין קבוע להם זמן, וכל שכן חובות הקבוע להם זמן; אבל מה אנו עושים שם?
  29. ^ 'איש כל הישר בעיניו': היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב; עד מתי? – 'כי לא באתם וגו': עד שתבאו לשילה
  30. ^ היחידים: ד'איש' כתיב, ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה: דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב; הלכך: שאין נידר ונידב - אין קרב בבמת יחיד, דהא אין קדשי צבור קריבין ביה, כדתנן במתניתין (דף קיב:); קרבנות צבור קריבין במשכן, קרבנות יחיד קריבין בבמה
  31. ^ דאף על גב דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו - מיהו על ידי נדר באו עליו
  32. ^ כדאמרינן לקמן: זבחים ולא מנחות, דכתיב (ויקרא יז ה) 'למען אשר יביאו בני ישראל [את זבחיהם אשר הם זבחים] על פני השדה [והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - היינו במות בשעת היתר שלהם; 'והביאום לה’’ אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו, כדאמרן ב'השוחט' [(לעיל דף קו:)]; דפסוק זה - בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי 'וזבחו זבחי שלמים'; ומפרש בתורת כהנים: אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים - דהא אוקימנא בקדשי במה; מניין אף עולה? תלמוד לומר: 'זבחים'; יכול אף חטאת ואשם? תלמוד לומר: 'אותם'; ומה ראית אחרי שריבה ומיעט? אמרת: מה שלמים הבאים בנדר ונדבה - אף כל הבא בנדר ונדבה; ולרבי מאיר איתרבו נמי מנחות ונזירות; ורבנן דייקי: 'זבחים' - ולא מנחות, אלא דבר הזבוח
  33. ^ דהוא לא התנדב אלו הקרבנות, אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת, ומאליו נתחייב בקרבנות
  34. ^ דרבי מאיר ורבנן בנזירות:
  35. ^ שבה
  36. ^ דנזיר
  37. ^ המורם משלמים ותודה
  38. ^ וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה, כדכתיב 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז יד)
  39. ^ גרסינן בסוף פירקין (דף קיט:) דכתיב בהו 'להניף תנופה לפני ה’’ (ויקרא י טו) - ולא בבמה
  40. ^ מורם מאיל נזיר - דהיינו
  41. ^ ולא תנייה; שמע מינה: לא קרבי שלמי נזיר בבמה, דאי הוו קרבי - הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה בבמת יחיד
  42. ^ אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי
  43. ^ ואפילו בגדולה