ביאור:בבלי זבחים דף קיז
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה אחת [1], והתורה אמרה (במדבר ה ג) [מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם] [2]: תן מחנה לזה ומחנה לזה [3].
אמר ליה רבא: אלא מאי - מחנה ישראל לא הואי [4] - נמצאו זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד [5], והתורה אמרה (ויקרא יג מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא] בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו]: שלא ישב טמא אחר עמו!? אלא לעולם - כולהו תלתא הוו, ומאי 'לא היו אלא שתי מחנות'? לקליטה [6].
מכלל דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה?
אִין, והא תניא: (שמות כא יג) [ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו] ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] – בחייך [7]; 'לך מקום' - המקום שלך [8]; 'אשר ינוס שמה' - מלמד שמגלין במדבר; להיכן גולין? - למחנה לויה; מכאן אמרו: בן לוי [9] שהרג - גולה מפלך לפלך [10], ואם גלה לפלכו [11] - פלכו קולטו [12].'
מאי קרא?
אמר רב אחא בריה דרב איקא: (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר.
באו לגלגל:
תנו רבנן [דומה לתופסתא זבחים פ"יג מ"ה-מ"ו]: 'כל נידר ונידב היה קרב בבמה [13]; שאין נידר ונידב - אין קרב בבמה [14];
מנחה ונזירות [15] קריבין בבמה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד [16];
רבי יהודה אומר: כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר [17] - מקריבין באהל מועד שבגלגל [18]; מה בין אהל מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל? - אהל מועד שבמדבר לא היו במות [19] מותרות, אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות, ובמתו שבראש גגו [20]; לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים [21];
וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן [22] לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד [23];
רבי שמעון אומר: אף צבור לא הקריבו אלא פסחים
וחובות שקבוע להן זמן [24]' [25];
מאי טעמא דרבי מאיר?
דאמר קרא: (דברים יב ח) [26] לא תעשון [27] ככל אשר אנחנו עושים פה היום [איש כל הישר בעיניו] [28] אמר להן משה לישראל: "כי עייליתו לארץ, ישרות תקריבו [29], חובות לא תקריבו [30]'; מנחות ונזירות – 'ישרות' נינהו [31].
ורבנן?
אין מנחה בבמה [32]; נזירות - חובות נינהו [33].
אמר שמואל: מחלוקת [34] בחטאת ואשם [35] [אשם - לנזיר שנטמא למת], אבל בעולות ושלמים [36] [נזיר מביא שלמים בסוף נזירותו] - דברי הכל 'ישרות' נינהו, וקרבי.
מותיב רבה: 'חזה ושוק [37] ותרומת לחמי תודה [38] נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה' [39], ואילו [40] הזרוע בשלה שיירה [41]! אי אמרת בשלמא בעולה ושלמים פליגי, הא מני - רבנן היא; אלא אי אמרת בחטאת ואשם פליגי [42] - הא מני?
אלא אי איתמר - הכי איתמר:
אמר שמואל: מחלוקת בעולה ושלמים, אבל בחטאת ואשם - דברי הכל חובות נינהו, ולא קרבי.
אמר מר: 'וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל [כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד]’ - מאי טעמייהו דרבנן?
אמר קרא: (דברים יב ח) [לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום] איש כל הישר בעיניו; איש - ישרות הוא דליקרוב, חובות לא ליקרוב [43]; וצבור - אפילו חובות ליקרוב;
הערות
[עריכה]- ^ למחנה שכינה לבדה: דהא שניהם מותרין במחנה ישראל, כדאמרינן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (דף סז.)
- ^ 'מחניהם' - שני מחנות משמע
- ^ אחת לכל זב, ואחת לכל טמא נפש! אלא ודאי הואי מחנה לויה, ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה, וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה
- ^ ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה, והרי הוא כשדה בעלמא, ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין
- ^ חוץ למחנה לויה בלבד
- ^ דנסתלקה תורת 'מחנה לויה' מלקלוט את ההורגים שוגג
- ^ רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו, כדכתיב (דברים ד מא) 'אז יבדיל משה שלש ערים' בסוף ארבעים שנה
- ^ דהיינו: מחנה לויה אף הוא נקלט
- ^ שהיה דר בערי מקלט: שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים - ערי מקלט היו, כדאמרינן במסכת מכות (דף יד.)
- ^ ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו, דדריש ביה נמי הכי: 'ושמתי לך מקום': אף הלוים גולים
- ^ עצמו, כגון משכונה לשכונה
- ^ דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת
- ^ קטנה; דאילו בבמה גדולה – על כרחך קרבו חובת צבור, דכתיב 'ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח' (יהושע ה י); אלא בקטנה, ואמר: דקרבי נדרים ונדבות, ולא חובות; ובתורת כהנים תני לה בהדיא לרבי מאיר
- ^ קטנה, כדיליף טעמיה לקמיה: שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות, ואפילו בגדולה, וצבור - בקטנה לא מקרבי כו'; אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה; ואי קשיא לרבי מאיר אם כן יחיד לא עשה פסחו בגלגל, וקרא כתיב 'ויעשו את הפסח'? - פסח - 'קרבן צבור' קרי ליה: דאתי בכנופיא [במסכת יומא (דף נא.)]; והכי נמי בדרבי שמעון קתני 'אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם', אלמא 'קרבן צבור' קרי ליה; לקמן יליף טעמא דכולהו
- ^ נידר ונידב הוא
- ^ לאפוקי מנחות ונזירות דלא קרבי בבמה קטנה
- ^ דהיינו כל הקרבנות כולן: נדרים ונדבות וחובות (שקבוע להם זמן)
- ^ דהיא במה גדולה; והשתא פליג אדרבי מאיר ואדרבנן: דמדקתני 'כל שהצבור כו' - לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל; מכלל דשמעינהו לרבי מאיר ורבנן דאמרי 'יש חילוק' ומה חילוקו? - שאין יחיד מקריב בו חובות; וטעמייהו נמי שמעינן לקמן: דאפילו בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות; ולרבי מאיר - מנחות ונזירות בכלל מותרות בבמת יחיד
- ^ במות יחיד
- ^ היא במת יחיד
- ^ ולא מנחות ונזירות
- ^ במת צבור ובמת יחיד
- ^ ולקמן פריך: היינו תנא קמא! דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי
- ^ אבל לא פר העלם דבר, ושעירי עבודת כוכבים - לא קרבו להם בגלגל
- ^ רבי שמעון פליג אכולהו: דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה, ורבי שמעון אומר: אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה
- ^ לאחר ביאת הארץ משתעי, וקאמר
- ^ כשתבאו בגלגל
- ^ שאנו - בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות, ואשמות, ובכור, ומעשר - שהן חובות שאין קבוע להם זמן, וכל שכן חובות הקבוע להם זמן; אבל מה אנו עושים שם?
- ^ 'איש כל הישר בעיניו': היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב; עד מתי? – 'כי לא באתם וגו': עד שתבאו לשילה
- ^ היחידים: ד'איש' כתיב, ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה: דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב; הלכך: שאין נידר ונידב - אין קרב בבמת יחיד, דהא אין קדשי צבור קריבין ביה, כדתנן במתניתין (דף קיב:); קרבנות צבור קריבין במשכן, קרבנות יחיד קריבין בבמה
- ^ דאף על גב דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו - מיהו על ידי נדר באו עליו
- ^ כדאמרינן לקמן: זבחים ולא מנחות, דכתיב (ויקרא יז ה) 'למען אשר יביאו בני ישראל [את זבחיהם אשר הם זבחים] על פני השדה [והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - היינו במות בשעת היתר שלהם; 'והביאום לה’’ אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו, כדאמרן ב'השוחט' [(לעיל דף קו:)]; דפסוק זה - בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי 'וזבחו זבחי שלמים'; ומפרש בתורת כהנים: אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים - דהא אוקימנא בקדשי במה; מניין אף עולה? תלמוד לומר: 'זבחים'; יכול אף חטאת ואשם? תלמוד לומר: 'אותם'; ומה ראית אחרי שריבה ומיעט? אמרת: מה שלמים הבאים בנדר ונדבה - אף כל הבא בנדר ונדבה; ולרבי מאיר איתרבו נמי מנחות ונזירות; ורבנן דייקי: 'זבחים' - ולא מנחות, אלא דבר הזבוח
- ^ דהוא לא התנדב אלו הקרבנות, אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת, ומאליו נתחייב בקרבנות
- ^ דרבי מאיר ורבנן בנזירות:
- ^ שבה
- ^ דנזיר
- ^ המורם משלמים ותודה
- ^ וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה, כדכתיב 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז יד)
- ^ גרסינן בסוף פירקין (דף קיט:) דכתיב בהו 'להניף תנופה לפני ה’’ (ויקרא י טו) - ולא בבמה
- ^ מורם מאיל נזיר - דהיינו
- ^ ולא תנייה; שמע מינה: לא קרבי שלמי נזיר בבמה, דאי הוו קרבי - הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה בבמת יחיד
- ^ אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי
- ^ ואפילו בגדולה