ביאור:בבלי זבחים דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

מנא לן דבעי צפון?

דתני רבה בר רב חנן קמיה דרבא: (ויקרא כג יט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת [1] [ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים]: מה חטאת בצפון - אף שלמי צבור בצפון.

אמר ליה רבא: וכי חטאת - מהיכן למדה? מעולה; דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?

אלא מדתני רב מרי בריה דרב כהנא: (במדבר י י) [וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת] על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם [והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם] [2]: מה עולה קדשי קדשים [3] - אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים; מה עולה בצפון - אף זבחי שלמי צבור בצפון.

אלא היקשא קמא [4] למאי אתא?

כי חטאת: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה - אף זבחי שלמי צבור לזכרי כהונה.

אמר ליה אביי: אי הכי, גבי איל נזיר דכתיב (במדבר ו יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים - הכי נמי נימא דהקיש הכתוב לחטאת: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף איל נזיר נמי אינו נאכל אלא לזכרי כהונה!?

הכי? השתא: התם, כיון דכתיב (במדבר ו יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל [וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו] [5] - מכלל דכוליה בעלים אכלי ליה [6].

זרוע בשלה מיהא לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה!?

קשיא.

ואיבעית אימא: 'קדשי' אקרי, 'קדשי קדשים' לא איקרו [7].

ואלא למאי הלכתא איתקש [8]?

אמר רבא: שאם גלח על אחד משלשתן - יצא [9].

משנה:

התודה ואיל נזיר קדשים קלים [10]:

שחיטתן בכל מקום בעזרה [11],

ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע,

ונאכלין בכל העיר [12], לכל אדם [13], בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות [14];

המורם מהם [15] כיוצא בהן [16], אלא [17] שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם [18].

גמרא:

תנו רבנן: (ויקרא י יד) [ו]את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור [אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] [19]; אמר רבי נחמיה: וכי ראשונים [20] בטומאה אכלום? – אלא: 'טהור' - מכלל שהוא טמא [21]: טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב, ואיזה זה? - זה מחנה ישראל [22].

ואימא טהור מטומאת זב, וטמא מטומאת מת, ואיזה זה? - זה מחנה לויה?

אמר אביי: אמר קרא: (ויקרא י יג) ואכלתם אותה במקום קדוש [כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה' כי כן צויתי]: 'אותה במקום קדוש' [23], ולא אחרת במקום קדוש [24]: אפקהּ [25] למחנה לויה; הדר כתיב (ויקרא י יד) [ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו] במקום טהור [אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל] [26] - אפקה למחנה ישראל.

רבא אמר: 'אותה במקום קדוש' ולא אחרת במקום קדוש: אפקה לגמרי [27]; הדר כתב רחמנא תאכלו במקום טהור - עיילא למחנה ישראל.

ואימא עיילא למחנה לויה?

לחדא מעיילינן, לתרתי לא מעיילינן.

אי הכי - אפוקי נמי: לחדא מפקינן, מתרתי לא מפקינן? ועוד: (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך] כתיב [28]!?

אלא מחוורתא כדאביי.

משנה:

שלמים קדשים קלים:

שחיטתן בכל מקום בעזרה [29], ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר [30], לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד [31];

המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם.

גמרא:

תנו רבנן: '(ויקרא ג ב, בשלמים מן הבקר) [וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב] (ויקרא ג ח, בשלמים מן הכבשים) [וסמך את ידו על ראש קרבנו] ושחט אותו לפני אהל מועד [וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב] (ויקרא ג יג, בשלמים מן העזים) [וסמך את ידו על ראשו] ושחט אותו לפני אהל מועד [וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב] [32] - להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים [33], וקל וחומר לצפון [34]: ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון, קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות - אינו דין שהוכשרו בצפון!

רבי אליעזר אומר: לא נאמר הכתוב [35] אלא להכשיר צפון [36]; שיכול והלא דין הוא [37]: ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות - לא הוכשר מקומן אצל קדשי קדשים [38], קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא בצפון - אינו דין שלא הוכשר מקומן אצל קדשים קלים? תלמוד לומר: אהל מועד'.

[בדברי רבי אליעזר: 'שיכול והלא דין הוא' – אין כוונה שיש כאן קל וחומר, אלא שיכולתי לומר 'מה מצינו': בקדשים קלים לא מצאנו שהוכשרו לצפון, וקדשי קדשים דינם בצפון דוקא – כלומר: שהתורה ייחדה מקום לקדשי קדשים – אף נאמר שהתורה ייחדה מקום לקדשים קלים: מחוץ לצפון דוקא! לכן באה התורה ללמדנו ואמרה 'אהל מועד'.]


עמוד ב

במאי קא מיפלגי [39]?

תנא קמא סבר תלתא קראי כתיבי: חד לגופיה: דניבעי פתח אהל מועד [40], וחד להכשיר צדדין [41], וחד לפסול צידי צדדין [42], וצפון לא איצטריך קרא [43]; ורבי אליעזר סבר: חד לגופיה: דניבעי פתח אהל מועד, וחד להכשיר צפון [44], וחד להכשיר צדדין, וצידי צדדין [45] - לא איצטריך קרא.

מאי שנא הכא דכתיב 'פתח אהל מועד' ומאי שנא התם דכתיב 'לפני אהל מועד' [46]? - קא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר (ויקרא ג ב) [וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב]: בזמן שהוא פתוח [47], ולא בזמן שהוא נעול.

איתמר נמי אמר מר עוקבא בר חמא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד: בזמן שפתח ההיכל פתוח, ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא מתני הכי: אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל – פסולים; ובמשכן: קודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שיפרקו לוים את המשכן – פסולים.

פשיטא: מוגף [48] - כנעול דמי.

וילון [49] מאי [50]?

אמר רבי זירא: הוא עצמו אין נעשה אלא כפתח פתוח [51].

גובהה [52] - מאי?

תא שמע דתניא [תופסתא קרבנות פ"ז מ"א]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות [53], וגובהן שמנה, כדי להכשיר את העזרה כולה [54] לאכילת קדשי קדשים [55] ולשחיטת קדשים קלים – מאי? לאו דאיכא קמייהו [56] שמונה [57]?

לא, דגבהו נינהו שמונה [58].

מיתיבי: כל השערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה?

פשפשין שאני [59].

והאיכא צדדין [60]?

דמעייל להו בקרן זוית [61].

אחורי בית הכפורת [62] - מאי [63]?

תא שמע דאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: 'לול קטן היה אחורי בית הכפורת [64] גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים', והיינו דכתיב (דברי הימים א כו יח) [לפרבר למערב ארבעה למסלה] שנים לפר בר [65]; מאי 'לפר בר'?

אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר 'כלפי בר' [66].

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה אלא על

הערות[עריכה]

  1. ^ גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב, וסיפיה דקרא:
  2. ^ על כרחך בשלמי צבור כתיב, שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר: שאין אומרים שיר על קרבן יחיד, כדאמר בערכין (דף י:)
  3. ^ נפסלים בטבול יום וביוצא
  4. ^ דאיתקש לחטאת
  5. ^ סיפיה דקרא [הפסוק הבא] קדש הוא לכהן
  6. ^ שמע מינה השאר לבעלים
  7. ^ קדש איקראי זרוע בשלה; ומדלא כתיב 'קדשי קדשים' - שמע מינה לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עליה חומרא דקדש קדשים, דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב 'קדשים'; וגבי שלמי צבור, אף על גב דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן (ויקרא כג כ) ולא כתיב 'קדשי קדשים', כיון דכתיב 'לה’’ - לאו למעוטיה הוא מהיקשא, דאיכא למימר כמאן דכתיב 'קדשי קדשים' דמי
  8. ^ איל נזיר לחטאת
  9. ^ וחטאת הוא דילפא משלמים: מה איל נזיר, אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה - יצא, דכתיב (במדבר ו כ) ואחר ישתה הנזיר יין, ואמר מר בסיפרי [לא בספרי שבידינו]: אחר מעשה יחידי והיינו שלמים; שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו, שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד, כדכתיב (במדבר ו יח) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי [נשא פסקה לה]: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - בשלמים הכתוב מדבר; כלומר: גילוחו של נזיר - על ידי דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד, והיינו שלמים – בויקרא; או אינו אלא כמשמעו: שיגלח פתח אהל מועד ממש? אם אמרת כן - דרך בזיון כו'
  10. ^ אין מועלין בהן
  11. ^ אין טעונין צפון
  12. ^ בגמרא מפרש
  13. ^ לזרים
  14. ^ בתודה כתיב (ויקרא ז טו) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר, ותניא [ספרא צו פרק יב משנה א]: תודת שלמיו - לרבות שלמי נזיר
  15. ^ מן התודה: חזה ושוק
  16. ^ כשאר שלמים, דהא איתקש לשלמים, כדאמרן: זבח השלמים (ויקרא ז יא); אם על תודה (ויקרא ז יב); וארבע חלות מארבעה מינין שבה, כדכתיב אחד מכל קרבן וגו' לכהן הזורק וגו' (ויקרא ז יד) ומורם מאיל נזיר: זרוע בשלה וחזה ושוק - נמי ביה כתיבי: וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד (במדבר ו יט) (במדבר ו כ: על חזה התנופה ועל שוק התרומה) כיוצא בהן; ונאכלין בכל העיר ליום ולילה
  17. ^ שאינו לבעלים, אלא לכהנים:
  18. ^ כדכתיב (ויקרא י יד) ואת חזה התנופה וגו' אתה ובניך ובנותיך
  19. ^ בפרשת 'ויהי ביום השמיני' כתיב
  20. ^ קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין, כגון שעירים ומנחה
  21. ^ מדלא כתיב ’[במקום] קדש' שמע מינה 'טהור במקצת' קאמר, ולא מן הכל; הא כיצד?
  22. ^ במחנה הטהור מטומאת מצורע: שאין מצורע נכנס לו, וטמא מטומאת זב: שהזבין נכנסין שם; ואיזה זה? - זה מחנה ישראל במדבר: כל דגל בתוך אסיפת דגלו, ובית עולמים תוך ירושלים, דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות; זב נכנס למחנה ישראל, אבל לא למחנה לויה - והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות, בבית עולמים = הר הבית; וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג יט) 'עמו' - במחיצתו
  23. ^ במנחה כתיב בההוא ענינא
  24. ^ ואין לחמי תודה במקום קדוש
  25. ^ ממחנה שכינה שקרבה בתוכה
  26. ^ הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר 'טהרה כל דהו'; דלא איצטריך: פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה
  27. ^ ואפילו חוץ לחומה במשמע: חוץ לירושלים
  28. ^ והיכי אמרינן 'אפקיה לגמרי'
  29. ^ אף בדרום; ובגמרא יליף לה
  30. ^ כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני
  31. ^ דהכי כתיב בהו; ובגמרא מייתי לה
  32. ^ כל שלש פרשיות בשלמים: חדא בבן בקר, וחדא בבן כשב, וחדא בעז; בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד
  33. ^ ד'לפני' משמע: כל שלפני ההיכל, ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה
  34. ^ לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים; ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה, ואמר: צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים - איצטריך לתנא קמא למימר האי 'קל וחומר לצפון'
  35. ^ לא בא אחד מן הכתובין הללו
  36. ^ לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו
  37. ^ שלא יהא צפון בכלל 'לפני אהל מועד' להכשירו לשחיטת שלמים
  38. ^ שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים
  39. ^ מאי קמרבי תנא קמא בחד מהנך קראי, דמייתי צפון מקל וחומר, דאתא רבי אליעזר למימר: לא תרבייה מיניה, דקרא - לצפון איצטריך
  40. ^ כדאמרינן לקמן: שאם אין שם פתח, [כגון] קודם שיפתחו הדלתות וקודם שיעמידו הלוים את המשכן, ולאחר שפירקוהו לא היה שוחט
  41. ^ כל רוחב העזרה; דלא תימא 'כנגד הפתח' דוקא - להכי הדר כתב 'לפני' ולא כתיב 'פתח', וכל האויר בכלל 'לפני' דלא כתיב 'כנגד'
  42. ^ כגון לשכות; ואפילו תוכן קדש - פסולות לשחיטה, כדלקמן: דלא תימא: מד'פתח' לאו דוקא - 'לפני' נמי לאו דוקא, אלא שיהא אהל נטוי; להכי הדר כתיב 'לפני' - למימרא דדוקא הוא ולא לשכות
  43. ^ דמקל וחומר קאתי
  44. ^ דקל וחומר מעוטי ממעיט ליה לאידך גיסא; וקל וחומר - דרבנן לא דריש: דאיכא למימר: להאי קבע צפון, ולהאי שאר רוחות; דמאי קדושתיה דצפון מדרום? אלא דקביעת מקום בעלמא הוא
  45. ^ לפסול
  46. ^ כתיב בקרא קמא
  47. ^ לשון 'פתח' אינו אלא החלל, והפותח והנועל קרוי 'דלת'
  48. ^ סגור ולא נעול, כמו 'הגפת דלתות' (ערכין דף יא:)
  49. ^ פרוש כנגד הפתח
  50. ^ מי הוי כנעול או לא
  51. ^ וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח, דלצניעותא בעלמא עביד
  52. ^ כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח, מפסיק בין פתח לשחיטה והפתח פתוח
  53. ^ שהאולם עודף על רוחב ההיכל לצפון ולדרום ט"ו אמה לכל צד, וארכו למזרח מן המערב אינו אלא י"א אמות; ובכותל המערבי של אותו עודף היו חלונות לגנוז סכינין מבחוץ, ולכן קרוי החצר כנגדו עד כותל מערבי של העזרה 'בית החליפות'; ובאותן שני כתלים היו שני פתחים קטנים; והכי נמי תניא לה בתוספתא בהדיא 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות ופתוחין למערב'; וקסבר: אולם נמי קרוי 'אהל מועד'
  54. ^ את כל שאר העזרה שאינו בכלל 'לפני אהל מועד' על ידי פתח ראשון, והוו 'צידי צדדין', כגון מכנגד (זויות) כותל האולם ולמערב בצפון ובדרום לבית החליפות, ובית החליפות עצמו; ואלו שני פשפשין - מכשירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו, דקרינן מהשתא 'לפני'; ולקמן פריך: הא איכא צדדין?
  55. ^ קסלקא דעתא השתא דלאכילה נמי בעיא פנים; ולקמן אמרינן: 'סמי מכאן אכילה'
  56. ^ גובהה
  57. ^ שהיה כנגדן תל גבוה שמנה, ושמע מינה גובהה לא פסיל
  58. ^ גובהן של פתחים = שמנה אמות
  59. ^ שהן פתחים קטנים, ואין משמשין כניסה ויציאה, אלא לאכשורי בשמא בעלמא
  60. ^ היינו אויר שבין כותל אולם לכותל העזרה לדרום ולצפון, דהוו להו אחורי אותם פתחים, ולא הוו 'לפני'
  61. ^ דפתח להו בקרן זוית של אולם, מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב וכן בדרום
  62. ^ אחת עשרה אמה היה אויר עד חומת העזרה למערב, כזה [נא לעיין בציור בגמרא]
  63. ^ במאי מתכשר לשחיטה, דקאמר 'כל העזרה כשרה'
  64. ^ כמין חלון פתוח מן התא שאחורי בית הכפרת לאויר העזרה
  65. ^ משתעי במספר השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחין, וקאמר שני שומרים העמידו לבר, והיינו לאותו לול
  66. ^ = כלפי חוץ: אחורי כל כותלי ההיכל וקדשי קדשים