קטגוריה:ויקרא י יג

<< | ספר ויקרא • פרק י' • פסוק י"ג | >>

ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך הוא מאשי יהוה כי כן צויתי.

וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כִּי חׇקְךָ וְחׇק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה כִּי כֵן צֻוֵּיתִי.

וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ כִּ֣י חׇקְךָ֤ וְחׇק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַאֲכַלְתֶּ֤ם וַ - ו' החיבור
אֲכַלְתֶּ֤ם - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/398
מורפ': HC/Vqq2mp אֹתָהּ֙ אֹתָ - מילית, מושא ישיר (את)
הּ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3fs בְּמָק֣וֹם בְּ - מילת יחס
מָק֣וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4725
מורפ': HR/Ncmsa קָדֹ֔שׁ קָדֹ֔שׁ - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6918
מורפ': HAamsa כִּ֣י כִּ֣י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC חָקְךָ֤ חָקְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ֤ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2706
מורפ': HNcmsc/Sp2ms וְחָק וְ - ו' החיבור
חָק - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/2706
מורפ': HC/Ncmsc־בָּנֶ֨יךָ֙ בָּנֶ֨י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc/Sp2ms הִ֔וא הִ֔וא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3fs מֵאִשֵּׁ֖י מֵ - מילת יחס
אִשֵּׁ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: m/801
מורפ': HR/Ncmpc יְהוָ֑ה יְהוָ֑ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp כִּי כִּי - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC־כֵ֖ן כֵ֖ן - תואר הפועל

צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HD צֻוֵּֽיתִי צֻוֵּֽיתִי - פועל, פועל (Pu'al), עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 6680
מורפ': HVPp1cs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַאֲכַלְתֶּ֤ם מהפך (משרת, דרגא 5) אֹתָהּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בְּמָק֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) קָדֹ֔שׁ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) חָקְךָ֤ מהפך (משרת, דרגא 5) וְחָק־בָּנֶ֨יךָ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הִ֔וא זקף קטן (מלך, דרגא 2)

מֵאִשֵּׁ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

יְהוָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כִּי־כֵ֖ן טפחא (מלך, דרגא 2)

צֻוֵּֽיתִי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה, כִּי כֵן צֻוֵּיתִי "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ" - לעיל ו, ט.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְתֵיכְלוּן יָתַהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ אֲרֵי חוּלָקָךְ וְחוּלָק בְּנָךְ הִיא מִקּוּרְבָּנַיָּא דַּייָ אֲרֵי כֵן אִתְפַּקַּדִית׃
ירושלמי (יונתן):	וְתֵיכְלוּן יָתָהּ בַּאֲתַר קַדִישׁ אֲרוּם חוּלְקָךְ וְחוּלַק בְּנָךְ הוּא מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ אֲרוּם הֵיכְדֵין אִיתְפַּקָדִית:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)

[ו] "ואכלתם אֹתה במקום קדוש" מה תלמוד לומר? לפי שאמר "אצל המזבח" - אין לי אלא סמוך למזבח; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר "במקום קדוש".

[ז] "כי חקך וחק בניך"-- חק לבנים ואין חק לבנות.

"מאשי השם"-- אין להם אלא לאחר מתנת האישים.

[ח] "כי כן צֻוֵּיתִי (שם, יג)...כאשר צִוֵּיתִי (שם, יח)...כאשר צוה השם (שם, טו)"