ביאור:בבלי זבחים דף עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לשם עצים'.

והא איכא שיריים דבעי מילינהו, ואיכא הך פורתא דלא קמיץ עילויה [1]?

דפריק ליה [2].

דפריק ליה היכא? אי גוואי - קא מעייל חולין לעזרה [3]! אי אבראי - איפסיל ליה [4] ביוצא [5]!?

לעולם גוואי, וחולין ממילא הויין.

והא אמר רבי שמעון [6]: אין מתנדבין שמן [7]?

תקוני גברא שאני.

יתיב רב רחומי קמיה דרבינא, ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא: ונימא "[8] אשם זה יהא אשם תלוי" [9]? - שמע מינה: מאן תנא דפליג עליה דרבי אליעזר? - רבי שמעון הוא, דאמר: אין מתנדבין אשם תלוי.

אמר ליה: תורה תורה [10]! אימרי בדיכרי מיחלפי לך [11]!?

משנה:

איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה [12], ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה [13] כאילו הן עצים [14];

וחכמים אומרים: תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה [15].

גמרא:

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר קרא: (ויקרא ב יב) [קרבן ראשית תקריבו אתם לה’] ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח: לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים [16];

ורבנן?

מיעט רחמנא 'אותם' [17]: אותם הוא דאי אתה מעלה [18], אבל אתה מעלה לשם עצים, אבל מידי אחרינא - לא [19].

ורבי אליעזר, 'אותם' הוא דרבאי לך כבשׁ כמזבח [20], אבל מידי אחריני לא.

ורבנן?

תרתי שמע מינה [21].

מתניתין [22] - דלא כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה - שיקרבו, ברובע ונרבע - שלא יקרבו; על מה נחלקו? על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום: שרבי אליעזר אומר 'יקרבו, ורואה אני למעלה כאילו הן עצים', וחכמים אומרים 'לא יקרבו'.

ורבי אליעזר - מאי שנא רובע ונרבע, דלא חזו? בעלת מום נמי לא חזי!?


עמוד ב

אמר רב הונא: בדוקין שבעין, ואליבא דרבי עקיבא, דאמר 'אם עלו לא ירדו'.

אימר דאמר רבי עקיבא דאי עבד, לכתחלה מי אמר?

אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן? כגון שעלו על גבי כבש [23]

אי הכי - אפילו בעינייהו [24]!?

אלא טעמיה דרבי אליעזר: מיעט רחמנא (ויקרא כב כה) [ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה כי משחתם בהם] מום בם [לא ירצו לכם] - הוא דלא ירצו, הא על ידי תערובת – ירצו [25];

ורבנן?

'מום בם' - הוא דלא ירצו, הא עבר מום – ירצו;

ורבי אליעזר?

מ'בם' 'בהם'

ורבנן?

'בם' 'בהם' לא דרשי.

עיין שטמ"ק אות ד ואות ה

אי הכי - 'רואה'? הא רחמנא אכשריה!

לדבריהם קאמר להו: לדידי - רחמנא אכשריה, לדידכו - אודו לי מיהא בשר בעלת מום כעצים דמי, מידי דהוה אבשר חטאת [26];

ורבנן?

הכא מאיסי, התם לא מאיסי.

משנה:

אברין [27] באברין בעלי מומין [28]:

רבי אליעזר אומר: אם קרב ראש אחד מהן [29] - יקרבו כל הראשין; כרעים של אחד מהן - יקרבו כל הכרעים;

וחכמים אומרים: אפילו קרבו כלם חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה [30] [31].

גמרא:

אמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אליעזר אלא שנים שנים [32], אבל אחד אחד [33] - לא.‏[34]

מתיב רבי ירמיה: וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה

אמר ליה רבי ירמיה בר תחליפא: אסברה לך מאי 'אחד' = זוג אחד [35].

משנה:

דם שנתערב במים: אם יש בו מראית דם – כשר;

נתערב ביין [36] - רואין אותו [37] כאילו הוא מים [38];

נתערב בדם בהמה [39] או בדם החיה - רואין אותו [40] כאילו הוא מים [41].

הערות[עריכה]

  1. ^ הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה, ודלמא נדבה הוה, ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו
  2. ^ ואומר: "אם אינו מצורע - הלוג נדבה, הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו", דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת - וזה לא נתנו לתוך הלוג על מנת שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע, לפיכך יש לו פדיון
  3. ^ כשהוא פודהו ומוציאו לחולין - נמצא אותו שמן של חולין בעזרה
  4. ^ כל הלוג
  5. ^ דהא קדש קדשים הוא, כמנחה; ואי קשיא: למה לי כולי האי: דקמיץ ברישא, והדר מוסיף עליה, ואיכא לאקשויי כל הני? ליעבד ברישא כל צרכי מצורע, והדר נימלייה וניקמוץ וניקטר - ולא בעי למיפרקיה!? איכא לתרוצי: מאחר שהקדישו למזבח - אין יכול לשנותו לצרכי מצורע: שמא אינו מצורע, והלוג - של מזבח; נמצא מאבד קדשי מזבח בידים! הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה, ואי נמי מצורע הוא - לא מפסיד מידי: דהדר ממלי ליה, כדאמרן
  6. ^ לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף צא.)
  7. ^ והיכי אמרת לרבי שמעון לוג זה יהא נדבה
  8. ^ אם אינו מצורע
  9. ^ לכפר על ספק עבירה שבידו, כרבי אליעזר דאמר בכריתות (פ"ו מ"ג, דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא; והכי שפיר טפי: שזמן אחד לאכילת כל האשמות, ולא מביא קדשים לבית הפסול!
  10. ^ כלומר: היכן היא תורה של אדם גדול כמותך
  11. ^ כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים: אשם מצורע = כבש בן שנתו הוא, והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי, שאינו בא אלא איל בן שתי שנים
  12. ^ על המזבח
  13. ^ שהוא ב'בל תקטירו'
  14. ^ דכיון דלא להקטרה מכוין - שרי
  15. ^ דלית להו 'רואין', וקעבר ב'כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו': שכבר אימוריו קרבו, ונעשה הבשר שיריים
  16. ^ בתר (ויקרא ב יא: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש) לא תקטירו ממנו [אשה לה’] דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב
  17. ^ ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם, ואשאור ודבש קאי
  18. ^ כדפרישית לעיל: מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור, שהיא ראשית לכל המנחות, וביכורים מן הדבש - ואל המזבח לא יעלו וגו'
  19. ^ א'כל שממנו לאישים', דנפיק מסיפיה דקרא קמא - לא קאי
  20. ^ להכי כתיב 'אותם': לרבות שאור ודבש ולמעוטי שיריים מאזהרת 'אל המזבח לא יעלו' דמרבינן מיניה כבש כמזבח, כדתניא בתורת כהנים [ספרא ויקרא פרשה דנדבה פרשה יב משנה ט] אין לי אלא מזבח, כבש מניין? תלמוד לומר: אל המזבח
  21. ^ דמיעוטא ד'אותם' - אכל מאי דכתיב בהאי קרא קאי, [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא ד'כבש כמזבח' - ממעט להו נמי מהיתירא ד'העלאה לשם עצים' דנפקא מהאי קרא
  22. ^ דקתני דבבשר חטאת פליגי רבנן, וקתני נמי איברים בבעלי מומין: לרבי אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך
  23. ^ וכיון דלרבי עקיבא לא ירדו מן המזבח, הני - מעלן לכתחלה מכבש למזבח, דקיימא לן לקמן (פ"ט מ"ז, דף פו.) כשם שהמזבח מקדש... כך הכבש מקדש
  24. ^ שלא נתערבו בתמימים, אם עלו בעלי מומין לכבש לרבי עקיבא - יקרבו
  25. ^ 'בם' משמע: כשהן בפני עצמן
  26. ^ דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה - יקרב לשם עצים, כדאמרן
  27. ^ של עולות הרבה
  28. ^ באיברי עולת בעלת מום
  29. ^ תלינן איסורא ביה
  30. ^ דלא תלינן איסורא בקריבין כבר
  31. ^ מכלל דלרבי אליעזר קרב
  32. ^ זוג זוג יקריבם, דאיכא למימר: מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא - דהאי נמי לאו איסורא הוא, ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך
  33. ^ דליכא מיגו
  34. ^ מדוע צריך מיגו? מדוע לא נאמר שהראשון היה האיסור, והשאר היתר? ומה מוסיף המיגו? – אולי מבחינה פסיכולוגית.
  35. ^ שני ראשים
  36. ^ שהוא אדום, ואין מראה ניכר בו
  37. ^ יין
  38. ^ ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו - כשר לזריקה
  39. ^ של חולין
  40. ^ של חולין
  41. ^ ואומדין אותו: אם היה דם הזבח ניכר – כשר, ואף על פי שהחולין רבין עליו