ביאור:בבלי זבחים דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לשם עצים'.

והא איכא שיריים דבעי מילינהו, ואיכא הך פורתא דלא קמיץ עילויה ^[1]?

דפריק ליה ^[2].

דפריק ליה היכא? אי גוואי - קא מעייל חולין לעזרה ^[3]! אי אבראי - איפסיל ליה ^[4] ביוצא ^[5]!?

לעולם גוואי, וחולין ממילא הויין.

והא אמר רבי שמעון ^[6]: אין מתנדבין שמן ^[7]?

תקוני גברא שאני.

יתיב רב רחומי קמיה דרבינא, ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא: ונימא "^[8] אשם זה יהא אשם תלוי" ^[9]? - שמע מינה: מאן תנא דפליג עליה דרבי אליעזר? - רבי שמעון הוא, דאמר: אין מתנדבין אשם תלוי.

אמר ליה: תורה תורה ^[10]! אימרי בדיכרי מיחלפי לך ^[11]!?

משנה:

איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה: רבי אליעזר אומר: יתן למעלה ^[12], ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה ^[13] כאילו הן עצים ^[14];

וחכמים אומרים: תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ^[15].

גמרא:

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר קרא: (ויקרא ב יב) [קרבן ראשית תקריבו אתם לה’] ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח: לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים ^[16];

ורבנן?

מיעט רחמנא 'אותם' ^[17]: אותם הוא דאי אתה מעלה ^[18], אבל אתה מעלה לשם עצים, אבל מידי אחרינא - לא ^[19].

ורבי אליעזר, 'אותם' הוא דרבאי לך כבשׁ כמזבח ^[20], אבל מידי אחריני לא.

ורבנן?

תרתי שמע מינה ^[21].

מתניתין ^[22] - דלא כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה - שיקרבו, ברובע ונרבע - שלא יקרבו; על מה נחלקו? על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום: שרבי אליעזר אומר 'יקרבו, ורואה אני למעלה כאילו הן עצים', וחכמים אומרים 'לא יקרבו'.

ורבי אליעזר - מאי שנא רובע ונרבע, דלא חזו? בעלת מום נמי לא חזי!?

עמוד ב

אמר רב הונא: בדוקין שבעין, ואליבא דרבי עקיבא, דאמר 'אם עלו לא ירדו'.

אימר דאמר רבי עקיבא דאי עבד, לכתחלה מי אמר?

אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן? כגון שעלו על גבי כבש ^[23]

אי הכי - אפילו בעינייהו ^[24]!?

אלא טעמיה דרבי אליעזר: מיעט רחמנא (ויקרא כב כה) [ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה כי משחתם בהם] מום בם [לא ירצו לכם] - הוא דלא ירצו, הא על ידי תערובת – ירצו ^[25];

ורבנן?

'מום בם' - הוא דלא ירצו, הא עבר מום – ירצו;

ורבי אליעזר?

מ'בם' 'בהם'

ורבנן?

'בם' 'בהם' לא דרשי.

עיין שטמ"ק אות ד ואות ה

אי הכי - 'רואה'? הא רחמנא אכשריה!

לדבריהם קאמר להו: לדידי - רחמנא אכשריה, לדידכו - אודו לי מיהא בשר בעלת מום כעצים דמי, מידי דהוה אבשר חטאת ^[26];

ורבנן?

הכא מאיסי, התם לא מאיסי.

משנה:

אברין ^[27] באברין בעלי מומין ^[28]:

רבי אליעזר אומר: אם קרב ראש אחד מהן ^[29] - יקרבו כל הראשין; כרעים של אחד מהן - יקרבו כל הכרעים;

וחכמים אומרים: אפילו קרבו כלם חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה ^[30] ^[31].

גמרא:

אמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אליעזר אלא שנים שנים ^[32], אבל אחד אחד ^[33] - לא.^[34]

מתיב רבי ירמיה: וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה

אמר ליה רבי ירמיה בר תחליפא: אסברה לך מאי 'אחד' = זוג אחד ^[35].

משנה:

דם שנתערב במים: אם יש בו מראית דם – כשר;

נתערב ביין ^[36] - רואין אותו ^[37] כאילו הוא מים ^[38];

נתערב בדם בהמה ^[39] או בדם החיה - רואין אותו ^[40] כאילו הוא מים ^[41].

הערות

^ הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה, ודלמא נדבה הוה, ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו
^ ואומר: "אם אינו מצורע - הלוג נדבה, הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו", דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת - וזה לא נתנו לתוך הלוג על מנת שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע, לפיכך יש לו פדיון
^ כשהוא פודהו ומוציאו לחולין - נמצא אותו שמן של חולין בעזרה
^ כל הלוג
^ דהא קדש קדשים הוא, כמנחה; ואי קשיא: למה לי כולי האי: דקמיץ ברישא, והדר מוסיף עליה, ואיכא לאקשויי כל הני? ליעבד ברישא כל צרכי מצורע, והדר נימלייה וניקמוץ וניקטר - ולא בעי למיפרקיה!? איכא לתרוצי: מאחר שהקדישו למזבח - אין יכול לשנותו לצרכי מצורע: שמא אינו מצורע, והלוג - של מזבח; נמצא מאבד קדשי מזבח בידים! הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה, ואי נמי מצורע הוא - לא מפסיד מידי: דהדר ממלי ליה, כדאמרן
^ לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף צא.)
^ והיכי אמרת לרבי שמעון לוג זה יהא נדבה
^ אם אינו מצורע
^ לכפר על ספק עבירה שבידו, כרבי אליעזר דאמר בכריתות (פ"ו מ"ג, דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא; והכי שפיר טפי: שזמן אחד לאכילת כל האשמות, ולא מביא קדשים לבית הפסול!
^ כלומר: היכן היא תורה של אדם גדול כמותך
^ כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים: אשם מצורע = כבש בן שנתו הוא, והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי, שאינו בא אלא איל בן שתי שנים
^ על המזבח
^ שהוא ב'בל תקטירו'
^ דכיון דלא להקטרה מכוין - שרי
^ דלית להו 'רואין', וקעבר ב'כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו': שכבר אימוריו קרבו, ונעשה הבשר שיריים
^ בתר (ויקרא ב יא: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש) לא תקטירו ממנו [אשה לה’] דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב
^ ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם, ואשאור ודבש קאי
^ כדפרישית לעיל: מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור, שהיא ראשית לכל המנחות, וביכורים מן הדבש - ואל המזבח לא יעלו וגו'
^ א'כל שממנו לאישים', דנפיק מסיפיה דקרא קמא - לא קאי
^ להכי כתיב 'אותם': לרבות שאור ודבש ולמעוטי שיריים מאזהרת 'אל המזבח לא יעלו' דמרבינן מיניה כבש כמזבח, כדתניא בתורת כהנים [ספרא ויקרא פרשה דנדבה פרשה יב משנה ט] אין לי אלא מזבח, כבש מניין? תלמוד לומר: אל המזבח
^ דמיעוטא ד'אותם' - אכל מאי דכתיב בהאי קרא קאי, [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא ד'כבש כמזבח' - ממעט להו נמי מהיתירא ד'העלאה לשם עצים' דנפקא מהאי קרא
^ דקתני דבבשר חטאת פליגי רבנן, וקתני נמי איברים בבעלי מומין: לרבי אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך
^ וכיון דלרבי עקיבא לא ירדו מן המזבח, הני - מעלן לכתחלה מכבש למזבח, דקיימא לן לקמן (פ"ט מ"ז, דף פו.) כשם שהמזבח מקדש... כך הכבש מקדש
^ שלא נתערבו בתמימים, אם עלו בעלי מומין לכבש לרבי עקיבא - יקרבו
^ 'בם' משמע: כשהן בפני עצמן
^ דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה - יקרב לשם עצים, כדאמרן
^ של עולות הרבה
^ באיברי עולת בעלת מום
^ תלינן איסורא ביה
^ דלא תלינן איסורא בקריבין כבר
^ מכלל דלרבי אליעזר קרב
^ זוג זוג יקריבם, דאיכא למימר: מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא - דהאי נמי לאו איסורא הוא, ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך
^ דליכא מיגו
^ מדוע צריך מיגו? מדוע לא נאמר שהראשון היה האיסור, והשאר היתר? ומה מוסיף המיגו? – אולי מבחינה פסיכולוגית.
^ שני ראשים
^ שהוא אדום, ואין מראה ניכר בו
^ יין
^ ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו - כשר לזריקה
^ של חולין
^ של חולין
^ ואומדין אותו: אם היה דם הזבח ניכר – כשר, ואף על פי שהחולין רבין עליו

[1] הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה, ודלמא נדבה הוה, ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו

[2] ואומר: "אם אינו מצורע - הלוג נדבה, הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו", דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת - וזה לא נתנו לתוך הלוג על מנת שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע, לפיכך יש לו פדיון

[3] כשהוא פודהו ומוציאו לחולין - נמצא אותו שמן של חולין בעזרה

[4] כל הלוג

[5] דהא קדש קדשים הוא, כמנחה; ואי קשיא: למה לי כולי האי: דקמיץ ברישא, והדר מוסיף עליה, ואיכא לאקשויי כל הני? ליעבד ברישא כל צרכי מצורע, והדר נימלייה וניקמוץ וניקטר - ולא בעי למיפרקיה!? איכא לתרוצי: מאחר שהקדישו למזבח - אין יכול לשנותו לצרכי מצורע: שמא אינו מצורע, והלוג - של מזבח; נמצא מאבד קדשי מזבח בידים! הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה, ואי נמי מצורע הוא - לא מפסיד מידי: דהדר ממלי ליה, כדאמרן

[6] לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף צא.)

[7] והיכי אמרת לרבי שמעון לוג זה יהא נדבה

[8] אם אינו מצורע

[9] לכפר על ספק עבירה שבידו, כרבי אליעזר דאמר בכריתות (פ"ו מ"ג, דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא; והכי שפיר טפי: שזמן אחד לאכילת כל האשמות, ולא מביא קדשים לבית הפסול!

[10] כלומר: היכן היא תורה של אדם גדול כמותך

[11] כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים: אשם מצורע = כבש בן שנתו הוא, והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי, שאינו בא אלא איל בן שתי שנים

[12] על המזבח

[13] שהוא ב'בל תקטירו'

[14] דכיון דלא להקטרה מכוין - שרי

[15] דלית להו 'רואין', וקעבר ב'כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו': שכבר אימוריו קרבו, ונעשה הבשר שיריים

[16] בתר (ויקרא ב יא: כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש) לא תקטירו ממנו [אשה לה’] דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב

[17] ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם, ואשאור ודבש קאי

[18] כדפרישית לעיל: מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור, שהיא ראשית לכל המנחות, וביכורים מן הדבש - ואל המזבח לא יעלו וגו'

[19] א'כל שממנו לאישים', דנפיק מסיפיה דקרא קמא - לא קאי

[20] להכי כתיב 'אותם': לרבות שאור ודבש ולמעוטי שיריים מאזהרת 'אל המזבח לא יעלו' דמרבינן מיניה כבש כמזבח, כדתניא בתורת כהנים [ספרא ויקרא פרשה דנדבה פרשה יב משנה ט] אין לי אלא מזבח, כבש מניין? תלמוד לומר: אל המזבח

[21] דמיעוטא ד'אותם' - אכל מאי דכתיב בהאי קרא קאי, [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא ד'כבש כמזבח' - ממעט להו נמי מהיתירא ד'העלאה לשם עצים' דנפקא מהאי קרא

[22] דקתני דבבשר חטאת פליגי רבנן, וקתני נמי איברים בבעלי מומין: לרבי אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך

[23] וכיון דלרבי עקיבא לא ירדו מן המזבח, הני - מעלן לכתחלה מכבש למזבח, דקיימא לן לקמן (פ"ט מ"ז, דף פו.) כשם שהמזבח מקדש... כך הכבש מקדש

[24] שלא נתערבו בתמימים, אם עלו בעלי מומין לכבש לרבי עקיבא - יקרבו

[25] 'בם' משמע: כשהן בפני עצמן

[26] דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה - יקרב לשם עצים, כדאמרן

[27] של עולות הרבה

[28] באיברי עולת בעלת מום

[29] תלינן איסורא ביה

[30] דלא תלינן איסורא בקריבין כבר

[31] מכלל דלרבי אליעזר קרב

[32] זוג זוג יקריבם, דאיכא למימר: מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא - דהאי נמי לאו איסורא הוא, ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך

[33] דליכא מיגו

[34] מדוע צריך מיגו? מדוע לא נאמר שהראשון היה האיסור, והשאר היתר? ומה מוסיף המיגו? – אולי מבחינה פסיכולוגית.

[35] שני ראשים

[36] שהוא אדום, ואין מראה ניכר בו

[37] יין

[38] ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו - כשר לזריקה

[39] של חולין

[40] של חולין

[41] ואומדין אותו: אם היה דם הזבח ניכר – כשר, ואף על פי שהחולין רבין עליו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]