ביאור:בבלי זבחים דף עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם [1].

נתערב בדם פסולין [2] - ישפך לאמה [3];

[4] בדם התמצית - ישפך לאמה [5];

רבי אליעזר מכשיר [6].

אם לא נמלך ונתן – כשר [7].

גמרא:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו [8] אלא שנפלו מים לתוך דם, אבל נפל דם לתוך מים - ראשון ראשון בטל.

אמר רב פפא: ולענין כיסוי [9] אינו כן [10], לפי שאין דחוי במצות [11].

אמר ריש לקיש: הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה [12] ואכלן – פטור [13]: אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו;

שמע מינה תלת:

שמע מינה: איסורין מבטלין זה את זה [14],

ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא [15],

ושמע מינה התראת ספק לא שמה התראה [16].

מתיב רבא: 'עשה עיסה מן חיטין ומן אורז: אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז'!?

מדרבנן.

אי הכי - אימא סיפא: 'אדם יוצא בה ידי חובתו [17] בפסח' [18]!


עמוד ב

אלא: מין בשאינו מינו [19] – בטעמא [20], מין במינו – ברובא.

ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו [21], דתנן נתערב ביין - רואין אותו כאילו הוא מים, מאי? לאו רואין אותו = ליין כאילו הוא מים [22]?

לא! רואין אותו = לדם כאילו הוא מים [23].

אי הכי – 'בטל' מיבעי ליה! ועוד תניא: רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום; אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו – פסול. [24]

תנאי היא [25], דתניא: 'דלי [26] שיש בו יין לבן או חלב [27], והטבילו [28] - הולכין אחר הרוב [29]; רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום: אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו - פסול [30]',

ורמינהי 'דלי שהוא מלא רוקין והטבילו - כאילו לא טבל [31]; [מלא] מי רגלים - רואין אותו כאילו הן מים [32]; מלא מי חטאת [33] - [34] עד שירבו המים על מי חטאת [35]'; מאן שמעת ליה דאית ליה 'רואין'? - רבי יהודה [36], וקתני [37] דסגי ליה ברובא [38]!?

אמר אביי: לא קשיא

הערות[עריכה]

  1. ^ דמין במינו לא בטיל; ואפילו טיפה לתוך כלי גדול - כשר לזריקה
  2. ^ כגון ברובע ונרבע, או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו
  3. ^ ואפילו הכשר רבה עליו
  4. ^ וכן
  5. ^ ואף על פי שדם הנפש רבה עליו; ומשום גזירה, כדמפרש בגמרא
  6. ^ טעמא מפרש בגמרא
  7. ^ אפילו לתנא קמא: דאפילו לכתחלה, אי לאו משום גזירה - היה מכשיר
  8. ^ דאם יש בו מראית דם – כשר, ואף על גב דרובא מים
  9. ^ דתנן ביה נמי כהאי גוונא 'שנתערב במים - אם יש בו מראית דם - חייב לכסות' בפרק 'כיסוי הדם' (חולין פ"ו מ"ה, דף פז.)
  10. ^ דאפילו נתן דם לתוך מים, אם יש בו מראית דם - חייב לכסות, ולא אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה'
  11. ^ דאף על פי שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים, ולא היה מראיתה ניכר - אפילו הכי: כי הדר נפל טפה שניה - חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה, וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם - חוזר ונראה לכיסוי, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה – ידחה': דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה
  12. ^ כזית מזה וכזית מזה, ונתן לתוך פיו
  13. ^ ממלקות, ואפילו התרו בו
  14. ^ כי היכי דהיתר מבטל איסור, ולא אמרינן 'איסורא לא מבטל איסורא'
  15. ^ הא דאמור רבנן בכל דוכתי 'איסור הנותן טעם בהיתר - אוסרו ואף על פי שההיתר ברוב' - לאו דאורייתא הוא ללקות עליו, דאי דאורייתא - נהי נמי דרבה מין על חבירו - מכל מקום טעמא יהיב, ואיכא טעמא דשיעור שלם! וקסלקא דעתא השתא דאפילו פיגול ונותר משני מינים שטעמו של זה ניכר בזה - נמי פטור לריש לקיש, כגון האי בשר והאי שירי מנחה
  16. ^ כשהוא לועס אותה בפיו - נבלל מין לתוך חבירו: מיעוטו של זה ברובו של זה, ובטל המיעוט ברוב; והבטל בכל מין נוסף על המבטל, ונקרא בשמו, ונגרע ממינו; ואי אפשר לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו, ונמצא שאין באותו מין כשיעור, דבציר ליה שיעוריה, ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה; וכי מתרינן ביה - לא ידעינן משום מאי נתרי ביה - וצריך להתרות בו משום האיסור! הילכך: כי מתרו ביה משום פיגול - הויא התראת ספק: דלמא לא בדידיה תהוי חיובא, וכן בנותר: ואף על גב דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה - מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא, והתראת ספק - לאו התראה היא
  17. ^ של עשה ד'קום אכול מצה'
  18. ^ ואי נותן טעם ברוב - לאו דאורייתא, היכי נפיק? הא קיימא לן (פסחים דף לה.) ד'אין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין', דכתיב 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז ג): 'דברים הבאים לידי חימוץ - אתה יוצא בהן ידי מצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון'
  19. ^ שהטעם ניכר בו
  20. ^ מחייב, ולקי מן התורה, וכי אמר ריש לקיש - בפיגול ונותר של מין ומינו, דליכא למיקם אטעמא, ולא תשמע מינה 'נותן טעם ברוב לאו דאורייתא'
  21. ^ כיון דהיכא דקיימינן אטעמא, כל כמה דיהיב טעמא - לא בטיל, כי ליכא למיקם נמי - אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב? נימא 'רואין אילו היה מין ושאינו מינו: הא יש בו היכר טעמא, השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו
  22. ^ ואם מראה דם היה ניכר בהן – כשר; אלמא: אף על גב דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא - לא אמרינן ליבטל ברוב, אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו
  23. ^ ופסיל: דבטיל ליה ברובא, הואיל ובתר חזותא אזלינן; והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא
  24. ^ לקמן מייתי לה לכולה משנה.
  25. ^ דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה, וכוותייהו קיימינן
  26. ^ טמא
  27. ^ שאין מראיהן ניכר בתוך המים
  28. ^ ולא שפך מה שבתוכו
  29. ^ אם לא היה חציו יין, כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין - טהור
  30. ^ וקאמר רבי יהודה: הואיל ואילו יין אדום הוה, כל זמן שאדמומית שלו ניכרת - לא בטיל במים, ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו, השתא נמי - כשהוא לבן - רואין אותו כאילו היה אדום; אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו – כשר, כלומר: עלתה לו טבילה, ואם לאו – פסול; אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו, ולהחמיר: דלא ליבטל ברובא כל דהו
  31. ^ שהרוק - עב הוא, וחוצץ בפני המים, ואינו בטל במים; ומלא לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים - דדוקא הוא: דאשמעינן רבותא: דלא בעי לבטולינהו, דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו - נעשו חבור להם, וטהר [הדלי], דמי רגלים מין מים הן - תני נמי 'מלא רוקין'
  32. ^ כלומר: אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים - אפילו הכי, כיון דמין מים הן - לא בעי רובא לבטולי, אלא רואין אותו כו'
  33. ^ הואיל והן אב הטומאה, וחשיבי משום קדושתייהו
  34. ^ לא בטלין
  35. ^ אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי, כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת
  36. ^ דשמעת ליה דאמר 'רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו
  37. ^ היכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל, כגון מי חטאת: שאין מראיהן חלוק
  38. ^ למבטל, ולא אמרינן 'רואין אותו כאילו הוא יין אדום' להחמיר