ביאור:בבלי זבחים דף פב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וניתיב לפנים והדר ניתיב לחוץ [1]? - כיון דאיכא חטאת ואשם [2], דכי נכנס דמן פסולין [3] - לא פסיקא ליה [4].
שהיה ר"ע אומר [כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל – פסולין, וחכמים אומרים: חטאת בלבד]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: משל דרבי עקיבא [5] למה הדבר דומה? לתלמיד שמזג לרבו בחמין, ואמר לו "מזוג לי"; אמר לו "במה"? אמר לו: "לא בחמין אנו עסוקין? [6] עכשיו [7] בין בחמין בין בצונן" [8]; הכא נמי: מכדי בחטאת עסקינן ואתי [9], 'חטאת' דכתב רחמנא למה לי [10]? לאו חטאת קאמינא לך? אלא [11] כל קדשים [12].
מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: מכדי איתרבו כל קדשים [13] לענין מריקה ושטיפה [14]? 'חטאת' דכתב רחמנא למה לי [15]? - שמע מינה: חטאת - אִין [16], מידי אחרינא - לא! [17] והא לא דמיא אלא לתלמיד שמזג לרבו בין בחמין בין בצונן, ואמר לו "אל תמזוג לי אלא חמין"!
אלא טעמא דרבי עקיבא מ'חטאת' ו'כל חטאת' [18] דתניא [ספרא צו פרק ח משנה א]: 'חטאת'; אין לי אלא חטאת, קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר: 'כל חטאת';
קדשים קלים מנין? תלמוד לומר: 'וכל חטאת' - דברי רבי עקיבא;
אמר לו רבי יוסי הגלילי: אפילו אתה מרבה כל היום כולו - איני שומע לך, אלא: אין לי אלא חטאת יחיד [19], חטאת צבור מנין? - תלמוד לומר: 'כל חטאת'; ואין לי אלא חטאת זכר, חטאת נקבה מנין? - תלמוד לומר: 'וכל'
כלפי לייא [20]!?
אלא הכי קאמר: 'אין לי אלא חטאת נקבה, חטאת זכר מנין? תלמוד לומר: 'וכל חטאת'.
וסבר רבי יוסי הגלילי האי קרא - להכי הוא דאתא [21]? והתניא [ספרא צו פרשה ג פרק ח משנה ח]: רבי יוסי הגלילי אומר: [לפי שמצינו [22]] [23] כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים [24]: לשרוף פסוליהן אבית הבירה [25], ולעמוד בלא תעשה על אכילתו [26].
אמרו לו: [27] חטאת [28] שנכנס דמה לפני ולפנים מנין [29]?
אמר להם: [30] (ויקרא י יח) הן לא הובא [את דמה אל הקדש פנימה - אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי] [31]!?
לדבריו דרבי עקיבא [32] קאמר [33].
משנה:
חטאת שקבל דמה בשני כוסות: יצא אחד מהן לחוץ [34] - הפנימי כשר [35];
נכנס אחד מהם לפנים [36]: רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון [37], וחכמים פוסלין. [38]
אמר רבי יוסי הגלילי: מה אם במקום שהמחשבה פוסלת: בחוץ [39] - לא עשה [40] את המשויר [41] כיוצא [42], מקום שאין המחשבה פוסלת: בפנים [43] - אינו דין שלא נעשה את המשויר כנכנס!?
נכנס לכפר - אף על פי שלא כפר – פסול, דברי רבי אליעזר;
רבי שמעון אומר: עד שיכפר [44].
רבי יהודה אומר: אם הכניס שוגג – כשר.
כל הדמים פסולין שנתנו על גבי המזבח - לא הרצה הציץ אלא על הטמא: שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא [45].
גמרא:
תניא [דומה לתוספתא זבחים [קרבנות] פ"ח מ"יב; ספרא צו פרשתא ג פרק ח משנה ב]: אמר רבי יוסי הגלילי: קל וחומר: ומה במקום שמחשבה פוסלת: בחוץ - לא פסל דם שבחוץ את שבפנים [46], מקום שאין מחשבה פוסלת: בפנים - אינו דין שלא יפסול דם שבפנים את שבחוץ!?
אמרו לו: הרי הוא אומר (ויקרא ו כג) [וכל חטאת] אשר יובא מִדָּמָהּ [אל אהל מועד לכפר בקדש לא תֵאָכֵל באש תשרף] - אפילו מקצת דמה [47]!
[ספרא צו פרשתא ג פרק ח, משנה ג] אמר להם: קל וחומר ליוצא מעתה [48]: ומה במקום שאין מחשבה פוסלת: בפנים - פוסל דם שבפנים את שבחוץ, מקום שמחשבה פוסלת: בחוץ - אינו דין שיפסול דם שבחוץ את שבפנים!?
אמרו לו: הרי הוא אומר 'אשר יובא': הנכנס פוסל, ואין היוצא פוסל [49]!
ותהא מחשבה בפנים פוסלת מקל וחומר [50]: ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים - מחשבה פוסלת בחוץ, מקום שפסל דם שבפנים את דם שבחוץ - אינו דין שתהא מחשבה פוסלת בפנים!?
הרי הוא אומר [51] (ויקרא ז יז) [והנותר מבשר הזבח] ביום השלישי [באש ישרף] [52]
מקום שיהא משולש: בדם, בבשר, באימורים.
ולא תהא מחשבה [53] פוסלת בחוץ מקל וחומר [54]?: ומה מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ - אין מחשבה פוסלת בפנים, מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים - אינו דין שלא יהא פוסל מחשבה בחוץ?
תלמוד לומר: 'שלישי' - חוץ לזמנו 'פיגול' - חוץ למקומו [55].
בשר [היוצא לחוץ - פסול] [56], הנכנס לפנים – כשר; שיהא בדין שפסול: ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים, בשר היוצא לחוץ פסול, מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ - בשר הנכנס בפנים אינו דין שיפסול!?
הרי הוא אומר 'מדמה': דמה ולא בשר [57].
קל וחומר [58] מעתה [59]: ומה במקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ - בשר הנכנס לפנים כשר, מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים - בשר היוצא לחוץ אינו דין שכשר!?
הרי הוא אומר (שמות כב ל) [ואנשי קדש תהיון לי] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו [לכלב תשלכון אתו]: כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו - נאסר [60].
תנו רבנן: (ויקרא י יח) [הן לא הובא את דמה אל הקדש] פנימה [אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי] - אין לי אלא פנימה (שנכנס דמה לפני ולפנים), היכל מנין? תלמוד לומר: אל הקדש פנימה;
ויאמר 'קודש' ואל יאמר 'פנימה'!?
אמר רבה: בא זה ולימד על זה (דאי כתב קדש ולא כתב פנימה- הייתי אומר קדש זה לפני ולפנים; בא 'פנימה' שהוא מיותר ולימד על 'קדש' שהוא היכל), מידי דהוה א'תושב' 'ושכיר', דתניא [ספרא אמור פרשתא ד פרק ד משנה יז, בשנויים]: ([וכל זר לא יאכל קדש] תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש (ויקרא כב י)) 'תושב' - זה קנוי קנין עולם (נרצע: שמיושב אצלו עד היובל); 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים (עבד עברי: שעתיד לצאת בשביעית);
יאמר 'תושב' ואל יאמר 'שכיר', ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל (בתרומה, שאין גופו קנוי לכהן), קנוי קנין שנים לא כל שכן!
אילו כן הייתי אומר 'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם יהא אוכל! בא שכיר ולימד על 'תושב' שזה קנוי קנין עולם וזה קנוי קנין שנים, ואינו אוכל.
אמר ליה אביי: בשלמא התם (איכא למימר בשני מקראות סתומים 'בא זה ולימד על זה'), תרי גופי נינהו (אין אזהרתו של זה כמשמעו של זה, וכל אחד מלמד על עצמו), ואף על גב דהוה ליה לקרא למכתב 'נרצע לא יאכַל' (ואי משום דאיכא למפרך: נכתוב 'נרצע' בהדיא, ולא נבעי שכיר?), ואידך אתי בקל וחומר (כלומר: לאו משום דבמשמעות הוא, אלא משום דאתי בקל וחומר, ואיכא לשנויי) - מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא! (השתא דסתימי - כל שכן דשפיר שנינן 'בא זה ולימד על זה') אלא הכא - כיון <דאיכא> דאיפסל בהיכל <הכא> לפני ולפנים מאי בעי (דאזהרת לפני ולפנים בכלל 'היכל' היא: דהא לא יכנס לה אלא דרך היכל - אין כאן אלא פסול היכל, וכיון דמהיכל איפסיל ליה - לפני ולפנים מאי בעי הכא למיפסל? הרי פסול ועומד! והיה לו לפרש היכל ולשתוק, שלא ישנה מקרא של חנם שאינו מלמד כלום)?
אלא אמר אביי: לא נצרכא (האי 'פנימה') אלא לדרך משופש [61].
אמר ליה רבא: והא 'הבאה' כתיב ביה [62]?
אלא אמר רבא: כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל [63].
בעי רבא: פר העלם דבר של צבור [64] ושעיר עבודת כוכבים שהכניס דמן לפני ולפנים – מהו? מי אמרינן 'אל הקודש פנימה': כל היכא דקרינן 'אל הקודש' [65] קרינן ליה 'פנימה' [66], כל היכא דלא קרינן 'אל הקודש' לא קרינן 'פנימה'? או דלמא שלא במקומן הוא [67]?
ואם תימצי לומר שלא במקומן הוא - פר ושעיר של יום הכיפורים שהזה מדמן על הבדים והוציאן להיכל [68] והכניסן = מהו? מי אמרינן מקומן הוא [69]? או דלמא הואיל ונפק - נפק [70]?
ואם תימצי לומר הואיל ונפק נפק - הזה מדמן על הפרכת
הערות
[עריכה]- ^ דהא לרבי אליעזר שאר דמים הנכנסין להיכל כשרין, חוץ מחטאת ואשם, כדקתני מתניתין
- ^ שאם נתערבו דמם בדמים הפנימיים לא מצי למימר 'יתן בפנים ואחר כך יתן בחוץ'
- ^ משום דמיפסלי חיצונים
- ^ ואי תימא ליפסלינהו לחיצונים להכשיר פנימיים - למפסלינהו בידים לא קאמר רבי אליעזר, ומוטב להמתין עד שקיעת החמה, ויפסלו מאליהן וישפכם לאמה
- ^ דמשמע ליה שאר כל הדמים בכלל (ויקרא ו כ) וכל חטאת אשר יובא מדמה [אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]
- ^ וכיון שאני אומר לך "מזוג" סתם - בחמין הייתי אומר לך;
- ^ הנני אומר לך
- ^ כלומר: העוסק בדבר - אין רגיל להזכירו כשמדבר בו, ואם מזכירו - בדעתו להוסיף אחרים עמו ואומר: אף זה שהייתי עסוק בו יהא בכלל
- ^ כולה פרשה
- ^ למה לי לכתוב ואם יובא מדמה וגו'
- ^ הכי קאמר: לאו כחטאת לחוד קאמינא, אלא
- ^ אף חטאת כשאר קדשים 'אשר יובא וגו': דלא תימא חטאת לא תיפסול, שכן מצינו חטאת נכנסת להיכל בחטאות הפנימיות
- ^ מהאי קרא
- ^ לענין שיהו טעונים מריקה ושטיפה כלי מתכות שנתבשלו בהן, כדילפינן בפרק 'דם חטאת' (לקמן צו:) מ'קדש קדשים היא' וסמיך ליה 'וכל חטאת אשר יובא'
- ^ אי שאר קדשים נמי מיפסלי – למה לי למיכתב 'חטאת'? ליכתוב 'ואשר יובא מדמה'?
- ^ חטאת דוקא קאמר
- ^ מסקנא דקושיא היא:
- ^ (ויקרא ו כג וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף)
- ^ דהא כתיב הך פרשת חטאת אצל פרשת אשם ופרשת שלמים ותודה, שהן של יחידים
- ^ סתם חטאת יחיד - נקבה היא
- ^ לחטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים
- ^ ולא גרסינן 'לפי שמצינו'
- ^ ואדרבנן פליג בתורת כהנים, דמוקמינן ליה ליפסול חטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים, ואמר להו:
- ^ אין המקרא מדבר אלא בפנימיות: שדמם נכנס לפנים מצוה
- ^ ואמר קרא שאם אירע בהן פסול - ישרפו אבית הבירה בעזרה ולא חוץ לשלש מחנות כמצותן, כדכתיב בהאי קרא (ויקרא ו כג) [וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר] בקדש [לא תֵאָכֵל] באש תשרף: שתהא שריפתה בקדש
- ^ וליתן לא תעשה על אכילתן, בין כשרין בין פסולין, כדכתיב (שם) לא תֵאָכֵל: דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן, וכתבו כאן
- ^ לדבריך,
- ^ החיצונית
- ^ שנפסלה
- ^ כתיב גבי שעיר החטאת ששרפו בני אהרן, וקאמר להו משה
- ^ הא הובא - בדין שרפוה
- ^ דמוקי ליה בהכי, ומרבה והולך שאר קדשי קדשים
- ^ דאין לו לרבות בו אלא חטאת
- ^ חוץ לעזרה
- ^ ונותן ממנו מתנותיו, והקרבן עולה לו
- ^ להיכל
- ^ לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר
- ^ וטעמייהו מפרש בגמרא.
- ^ כלומר: מה בחוץ שהוא מקום שהמחשבה פוסלת בו: אם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה בחוץ - פסול
- ^ אצל מוציא מקצת הדם בחוץ
- ^ בפנים
- ^ כדאמריתו: הפנימי כשר'; וטעמא ילפינן בגמרא
- ^ כלומר: היכל, שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים: שאם שחט על מנת ליתן את הניתנין בחוץ בפנים – כשר, כדאמרינן בפרק 'כל הפסולין' (לעיל לו.): 'אינו דין כו'
- ^ בהיכל
- ^ דאמרינן בפרק שני (לעיל כג:): 'הא אינו נושא אלא עון טמא'; ואף על גב דפסולין שעלו לא ירדו - ארצויי מיהא לא מרצו
- ^ אם הוציא אחד מן הכוסות - השני כשר
- ^ מדלא כתיב 'את דמה'; ורבי יוסי הגלילי לטעמיה, דאמר: האי קרא - בחטאות הפנימיות כתיב, ופסול דחיצונה שנכנס דמה לפנים: מהן לא הובא את דמה, וההוא - כוליה משמע
- ^ מהשתא דאוקימתון האי קרא להכי
- ^ הנכנס פוסל את המשויר ואין היוצא פוסל את המשויר, ד'מִדָּמָהּ' - מיעוטא הוא: דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת
- ^ הש"ס קבעי לה, ולא גרס לה בתורת כהנים במילתיה דרבי יוסי הגלילי, דהא לדידיה נמי איכא למיבעי
- ^ במחשבת חוץ למקומו
- ^ דמוקמינן בפרק שני (לעיל דף כח:) 'תניהו לענין חוץ למקומו'; ולהכי נקיט לה בלשון 'שלישי': דאין מחשבת מקום פוסלת אלא אם כן משולש בדם ובשר ואימורין, כגון חוץ לעזרה, שבשעת היתר הבמות מצויין שלשתן בו, לאפוקי מחשבת הכנסה: דלאו מקום בשר ואימורין הוא
- ^ מחשבת חוץ למקומו
- ^ ממחשבת הכנסה
- ^ דאיכא דמפיק לתרוייהו מקרא אריכא דפרשת 'צו', והאי דפרשת 'קדושים תהיו' מיבעי ליה כדפרישית: מקום משולש
- ^ מ'ובשר בשדה' נפקא לן, לקמן
- ^ דתרי 'דמה' כתיבי: (ויקרא ו כג) 'אשר יובא מדמה' ו-'הן לא הובא את דמה' : חד למעוטי בשר
- ^ לבשר היוצא
- ^ שלא יפסל
- ^ 'בשדה' - בלא מחיצות משמע, ודריש ליה לכל הבשר שטעון מחיצה - טריפה הוא ביוצא, ולא תאכל; ודם היוצא - קל וחומר מבשר אתי; ועוד נפקא לן מ'הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה' (ויקרא י יח); אמר להן: שמא הכנסתם לפנים? אמרו לו הן לא הובא את דמה אל הקדש; שמא חוץ למחיצתה יצתה? אמרו לו: פנימה היתה; הכי דרשינן ליה לקמן בפרק טבול יום [(ויקרא י,יח])
- ^ שלא כדרכו, כגון דרך גגין ועליות בית המקדש, בלולין; דהשתא הוצרך ללמד על עצמו; ואי משום דאתי בק"ו - אפילו הכי טרח וכתב לה קרא; ו'משופש' = עקום; כך שמו במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כז:)
- ^ ומשמע דלא מיפסיל אלא דרך הבאה
- ^ לעולם דעייליה דרך פתחים, ואשמועינן קרא: דהיכא דחשיב עליה מתחילתו להכניסו לפני ולפנים, ותחילת הבאתו להיכל - על מנת פנים היה, לא מיפסיל עד דמטי לפנים, ואם החזירו לחוץ - כשר
- ^ שמצות כפרתו בהיכל והכניסו לפני ולפנים
- ^ מי אמרינן כל היכא דקרינן ביה פסול דאל הקדש, כגון בחטאות החיצונות
- ^ קרינא ביה פְּסוּל ד'פנימה', דהא כי הדדי כתיבי
- ^ והויא 'הכנסה' ומיפסיל
- ^ להזות על הפרכת כמשפטן
- ^ שהרי הוזקקו לשם תחילתן
- ^ כיון דנפק בעשיית כל מצותו - נפיק ליה לגמרי, והוה ליה שלא מקומו