ביאור:בבלי זבחים דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים - כשרה [1]; אשם - שאינו כליל - לא כל שכן!
מה לעולה שכן אינה מכפרת?
ולימא 'חטאת העוף תוכיח' [4]?
חטאת העוף - בעיא דרבי אבין היא [5].
ולפרוך 'מה למנחת חוטא שכן אינה מין זבח'?
עולה תוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה [עולה] כראי זה [חטאת העוף] ולא ראי זה [חטאת העוף] כראי זה [עולה], הצד השוה שבהן: שהן קדשי קדשים ונכנס לפנים כשרין - אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ונכנס דמו לפנים כשר.
אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: ולפרוך: מה להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה, תאמר באשם שיש לו קצבה? אלא היינו טעמייהו דרבנן: דאמר קרא (ויקרא ו כג) [וכל חטאת אשר יובא מ]דמה [אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]: דמה של זו, ולא דמה של אחר.
ואידך?
'דמה' - ולא בשרה [6].
ואידך?
'דם' 'דמה';
ואידך?
'דם' 'דמה' לא דריש [7].
בשלמא לרבנן, דאמרי: אשם ששחטו שלא לשמו כשר - היינו דאיתקש מנחה לחטאת, מנחה לאשם, דתניא [דומה לספרא צו פ"ג משנה ג, לא בשם רבי שמעון, אף על פי שסתם ספרא – רבי יהודה]: 'רבי שמעון אומר (ויקרא ו י) [לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' [8] מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה – פסולה; מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה – כשרה' [9]; אלא לרבי אליעזר - למאי הלכתא איתקש מנחה לחטאת ומנחה לאשם [10]?
לכי אידך דרבי שמעון, דתנן [מנחות פ"ג מ"ד]: 'שלא בכלי שרת [11] – פסולה [12], ורבי שמעון מכשיר [13] ', ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מאי טעמא דרבי שמעון? - אמר קרא: (ויקרא ו י) [לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי] קדש קדשים היא כחטאת וכאשם [14] בא לעובדה [15] ביד [16] - עובדה בימין, כחטאת [17]; [18] בכלי - עובדה בשמאל, כאשם [19].
ורבי שמעון - האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי?
עיקר קרא לכדרב יהודה בריה דרבי חייא הוא דאתא, ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה - טעמא אחרינא הוא: חטאת טעמא מאי? - דכתיב בה 'היא'[20];
מנחת חוטא נמי כתיב בה [21] [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת] היא'.
ולרבנן [22], למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת?
לומר לך: מה חטאת טעונה סמיכה [23] - אף אשם טעון סמיכה.
יוסף בן חוני אומר הנשחטין [הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת – פסולים]:
אמר רבי יוחנן: יוסף בן חוני ורבי אליעזר אמרו דבר אחד [24].
רבה אמר: באחרים לשם חטאת פליגי [25], דתניא: 'הפסח שעברה שנתו [26] ושחטו בזמנו לשמו [27], וכן השוחט אחרים [28] לשם פסח בזמנו: רבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר.
אמר רבי יהושע: אם בשאר ימות השנה, שאינו כשר לשמו [29] - אחרים כשרים לשמו [30], [כל שכן] בזמנו, שהוא כשר לשמו - אינו דין שיכשרו אחרים לשמו!?
אמר לו רבי אליעזר: או חילוף הדברים [31]: ומה אם בשאר ימות השנה, שאינו כשר לשמו - כשר הוא לשם אחרים, בזמנו: שהוא כשר לשמו - אינו דין שיוכשר לשם אחרים - ויוכשר פסח בארבעה עשר שלא לשמו [32] - וכך אתה אומר [33]? [34] מה לי הוכשרו אחרים בשאר ימות השנה לשמו, שכן הוא כשר לשם אחרים, ויוכשרו אחרים בזמנו לשמו שכן הוא פסול לשם אחרים [35]!?
אמר לו רבי יהושע: אם כן [36] - הורעתה כח פסח ונתת כח בשלמים [37].
חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר:
מצינו מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח; ומה פסח שמותרו בא שלמים - שחטו בזמנו לשום שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח, אם שחטם לשם פסח בזמנו - אינו דין שיהו פסולין!?
אמר לו רבי יהושע: מצינו מותר חטאת בא עולה [38], ואין מותר עולה בא חטאת: ומה חטאת שמותרה בא עולה, שחטה לשם עולה – פסולה, עולה שאין מותרה בא חטאת, שחטה לשם חטאת אינו דין שתהא פסולה [39]!?
אמר לו רבי אליעזר: לא! אם אמרת בחטאת - שכן כשרה לשמה כל השנה כולה [40], תאמר בפסח שאינו כשר לשמו אלא בזמנו? הואיל והוא פסול לשמו - דין הוא שיפסלו אחרים לשמו.'
שמעון אחי עזריה אומר [שחטן לשם גבוה מהן – כשרין; לשם נמוך מהן - פסולין; כיצד? - קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים - פסולין; קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים – כשרין; [לדוגמא:] הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים – כשרין; שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר - פסולין]:
רב אשי מתני משמיה דרבי יוחנן,ורב אחא בריה דרבא מתני משמיה דרבי ינאי: מאי טעמא דשמעון אחי עזריה?- דאמר קרא (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה': במורם מהן אין מתחללין [41], בנמוך מהם מתחללין.
והאי - להכי הוא דאתא? והא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה? שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה': בעתידים לתרום הכתוב מדבר [42].
אם כן [43] - לכתוב קרא '[44] אשר הורמו'; מאי 'אשר ירימו' [45]? - שמע מיניה תרתי [46].
בעי רבי זירא: [47] כשרין ואין מרצין [48] וכי פליג - בחדא פליג [49]? או דלמא כשרין ומרצין, ובתרתי פליגי [50]?
אמר אביי ואיתימא רבי זריקא: תא שמע [בסוף המשנה [פ"א מ"ב]]: הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים – כשרים; שלמים ששחטן לשם בכור או לשם מעשר - פסולין ואי סלקא דעתא 'כשרין ומרצין' - בכור בר ריצויי הוא? אלא: כשרין ואין מרצין [51]; ומדסיפא [52] כשרין ואין מרצין - רישא [53] נמי כשרין ואין מרצין.
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [54]!
אלא: מאי קא משמע לן [55]? גבוה ונמוך קא משמע לן [56]? תנינא [57]: 'כיצד? קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים כו'!?
מהו דתימא קדשי קדשים וקדשים קלים - הוא דאיכא גבוה ונמוך, אבל קלים וקלים – לא.
הא - נמי תנינא [58] 'שלמים קודמים את הבכור [59], מפני שהן טעונין מתן ארבע [60] וסמיכה ונסכים [61] ותנופת חזה ושוק'!?
הא – עיקר [62], ההיא [63] - אגררא נסבה [64].
משנה:
הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו: רבי יהושע מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר [65];
בן בתירא פוסל, כאילו נשחט בין הערבים [66];
אמר שמעון בן עזאי: "מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן [67] ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה, שכל הזבחים הנאכלין [68] שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת".
ולא הוסיף בן עזאי [69] אלא העולה, ולא הודו לו חכמים.
גמרא:
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר לשמו - דכוליה יומא זימניה הוא [70];
ומאי 'כאילו [נשחט בין הערבים]’ [71]?
איידי דאמר רבי יהושע כאילו אמר איהו נמי כאילו.
אי הכי, אדמיפלגי בשלא לשמו - ליפלגו בלשמו [72]?
אי איפלגו בלשמו - הוה אמינא: אבל בשלא לשמו מודי רבי יהושע לבן בתירא [73] הואיל ומקצתו [74] ראוי [75] - קא משמע לן.
[76] והכתיב (שמות יב ו ועוד הרבה) בין הערבים [77]?
אמר עולא בריה דרב עילאי: בין שני ערבים [78].
תמיד, דכתיב ביה (שמות כט לט) [את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה] בין הערבים - הכי נמי דכולי יומא כשר?
התם, מדכתיב 'את הכבש אחד תעשה בבקר' - מכלל דבין הערבים בין הערבים ממש.
אימא חד בבקר [79], אידך כוליה יומא [80]?
[ה]אחד בבקר - ולא שנים בבקר [81].
נרות, דכתיב (שמות ל ח) [ובהעלת אהרן את הנרות] בין הערבים [יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם] - הכי נמי דכולי יומא כשר?
שאני התם דכתיב 'מערב ועד בקר' ותניא (שמות כז כא) [באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו] מערב ועד בקר [לפני ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל] - תן לה מדתה: שתהא דולקת והולכת מערב ועד בקר [82]; דבר אחר: אין לך עבודה [83] כשרה מערב ועד בקר [84] אלא זו בלבד [85]';
קטורת - דכתיב בה (שמות ל ח) [ובהעלת אהרן את הנרת] בין הערבים [יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם] הכי נמי דכולי יומא כשר?
שאני קטרת,
הערות
[עריכה]- ^ בין לרבנן בין לרבי אליעזר דלא דרשינן כל וכל והיקשא נמי ליכא הכא
- ^ דקרבן עולה ויורד דשמיעת הקול
- ^ שמכפרת, ואם נכנסה לפנים - כשירה, דלא פסל הכתוב אלא דם
- ^ והכי שפיר טפי, שהוא ממיני דמים, וראויה להוכיח על מיני דמים
- ^ היכא דהכניס דמה לפנים בצוארה: שאין לדמה קבלה, ומיבעיא ליה בפרק 'דם חטאת' (לקמן צב:) אם נפסלה בכך או לא, ולא איפשיטא לה
- ^ שאם נכנס בשרה להיכל אינה נפסלת
- ^ דכיון דלא מצי למיכתב 'וכל חטאת אשר יובא אל אהל מועד', דאיצטריך למיכתב 'דם' למעוטי בשר - אורחיה דקרא למיכתב מדמה
- ^ במנחה הוא דכתיב, וקא אמר רבי שמעון:
- ^ מדקא מקיש מנחות לחטאת ואשם - להכי מקיש לשניהם: לומר לך דיש מהם כחטאת ויש מהם כאשם: שתהא מנחת חוטא כחטאת דלא לשמה פסולה, ומנחת נדבה כאשם דכשר שלא לשמו
- ^ כיון דחטאת ואשם כי הדדי נינהו - למאי הלכתא איתקש לתרוייהו
- ^ שלא קדש הקומץ בכלי שרת
- ^ שהמנחות הוקשו לזבחים ליטעון ארבע עבודות: קמיצה - כנגד שחיטה; מתן קומץ בכלי שרת - כנגד קבלת הדם; הולכה - כנגד הולכה; הקטרה - כנגד זריקה
- ^ אם הוליכו בידו בקומצו עד המזבח והקטירו
- ^ להכי איתקש מנחה לחטאת ולאשם, שאינן שוין בהלכותיהן לומר לך:
- ^ בהלִכות והקטרות
- ^ שלא בכלי
- ^ שהקומץ בה כזריקת דם חטאת, שהיא ביד: באצבע, ובימין, דכתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן וגו' [על קרנת מזבח העלה...] (ויקרא ד כה ו-לד) ודרשינן לקמן בפרק שני (דף כד.) באצבעו ונתן - שלא תהא נתינה אלא בימין: דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינו אלא ימין
- ^ בא לעובדה
- ^ רשאי לעובדה בשמאל: להוליך הכלי שקדשה בתוכו בשמאלו למזבח וליתן בשמאלו מן הכלי על האשים, כזריקת דם אשם, שהוא מן הכלי למזבח: שאינה בנתינת אצבע, דלא כתיב 'אצבע' אלא בחטאת, וכשרה בשמאל לרבי שמעון בכל הזבחים חוץ מחטאת, דאמרינן לקמן בפרק שני (שם:) 'זרק בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר, חוץ מחטאת, משום דרבי שמעון - תרתי בעי: אצבע וכהונה, דגמרינן ממצורע, דכתיב ביה אצבע וכהונה וימין וטבל הכהן באצבעו הימנית (ויקרא יד כז) ובזריקת כל הזבחים לא כתיב בו אצבע אלא כהונה, חוץ מחטאת
- ^ Note:ראה הערה 2
- ^ גבי שמיעת הקול בויקרא (ויקרא ה יא)
- ^ דפליגי עליה דרבי אליעזר במתניתין
- ^ חטאת כתיב בה (ויקרא ד כט ו-לג) וסמך ידו על ראש החטאת
- ^ דרבי אליעזר נמי פסיל באחרים הנשחטים לשם פסח בזמנו ולשם חטאת כל ימות השנה; ומברייתא דלקמן דייק לה רבי יוחנן
- ^ יוסף בן חוני ורבי אליעזר, ולא פסיל רבי אליעזר אלא באחרים לשם פסח, אבל באחרים לשם חטאת – מכשיר, כדתניא כו'; ובין רבה ובין רבי יוחנן דייקי מילתייהו מהא מתניתא, ובמסקנא בעינא לפרושי דיוקייהו
- ^ דתו לא חזי לפסח - סתמיה שלמים, כדרבינן (לעיל דף ח:) מקראי
- ^ דהוה ליה 'שוחט שלמים לשם פסח'
- ^ אחד מכל הזבחים
- ^ כדילפינן לה במסכת פסחים (דף סא.) 'שחטו קודם חצות – פסול, שנאמר בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב לעכב קביעות זמנו בי"ד בין הערבים
- ^ דרבי אליעזר מודה בו; דלא פליג אלא בזמנו, כדתנן בהדיא, אבל כל ימות השנה - אין שֵׁם שחיטת פסח חל על קרבן אחר
- ^ אם קל וחומר אתה בא לדרוש - יכול אני להחליפו בענין אחר, ולומר דבר שאינו, ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו
- ^ ובדין הזה אתה יכול להכשיר פסח בזמנו שלא לשמו
- ^ בתמיה: התדרוש קל וחומר ויתכשרו [ס"א: ותכשירו שלא לשמו: שלא תדרוש קל וחומר זה, כמו שלא תדרוש האחר]
- ^ ועוד: קל וחומר שדרשת - יש עליו תשובה:
- ^ בתמיה: ומהכא דייק רבי יוחנן למילתיה, ואמר: דכי היכי דפסיל רבי אליעזר באחרים לשם פסח - פסיל באחרים לשם חטאת; דהא טעמו דרבי אליעזר משום דהוא פסול לשם אחרים, והאי דין נמי בחטאת איתא; ורבה דייק מסיפא: שחזר רבי אליעזר מדין זה, ודנו בדין אחר, ומודה דאחרים לשם חטאת כשרים
- ^ אם אתה פוסל אחרים לשמו בזמנו
- ^ שכל השנה שהיא זמן שלמים: פסח הנשחט לשמו [הב"ח: לשם שלמים] - כשר, והיום שהוא זמן פסח - כל שלמים הנשחטין לשמו פסולין; נמצאת מחשבת שלא לשמו גדול כח בשלמים מבפסח, וקרא אשכחן דאחמור בפסח מבשלמים, דכתיב ביה הוא, ובכל הזבחים הכשיר שלא לשמן
- ^ כדתניא בתמורה (דף כג:) 'זה מדרש דרש יהוידע הכהן: כל דבר שבא ממותר חטאת וממותר אשם - ילקח בהן עולה לקיץ המזבח'; והיכי דמי 'מותר חטאת'? כגון הפריש מעות לחטאתו, וניתותרו; אי נמי מפריש שתי חטאות לאחריות, דקיימא לן בתמורה (דף כד.) מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה
- ^ ואם קל וחומר כזה אתה דורש - יש לך לפסול עולה לשם חטאת! ומהכא דייק רבה מילתיה לעיל: מדלא אהדר ליה רבי אליעזר 'אנא נמי פסילנא בנשחטין לשם חטאת'
- ^ לפיכך עולה הנשחטת לשם חטאת - כשרה
- ^ אין חילול כשירימו אותם לשם גבוה מהם
- ^ דהיינו טבל, דכתיב ירימו: דבר העתיד; ומסיים בהא בסנהדרין פרק 'אלו הן הנשרפין': גמר חילול מתרומה, דכתיב בה (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו
- ^ דלכר"ש אחי עזריה לחודיה אתא
- ^ ולא יחללו
- ^ מאי שנא לשון עתיד דנקט
- ^ למידרש ביה נמי הא
- ^ לשום גבוה מהן 'כשרים' דקתני:
- ^ קאמר כתנא קמא
- ^ ולא פליג אלא בנמוך, דקאמר: פסולים לגמרי
- ^ לשם גבוה מכשיר לגמרי, ובנמוך פסיל לגמרי; ואילו רבנן - בתרוייהו מכשירים ואין מרצין קאמרי
- ^ מדקא מפרש מילתיה, ונקיט בכור ומעשר דלא לרצויי, אתו שמע מינה 'כשרין ואינן מרצין' קאמר
- ^ הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים
- ^ קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים
- ^ 'כשרין' דקתני גבי בכור - כשרין למילתייהו קאמר, ו'כשרים' דקתני גבי קדשי קדשים [גירסת שטמ"ק: קדשים קלים?] - למילתייהו קאמר, ואפילו לרצות לשם חובה
- ^ האי דנקט 'הבכור והמעשר' אי לאו לגלויי עלה דרישא נקט לה, ולמימר דכשרין ואין מרצין קאמר
- ^ בתמיה: וכי אתא לפרושי לן היכי דמי 'נמוך לשם גבוה'
- ^ ברישא דמילתא
- ^ לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט.) דבכור נמוך משלמים:
- ^ אם שניהם עומדים לישחט בעזרה ולהקריב
- ^ שתי מתנות שהן ארבע ובכור במתנה אחת, כדתנן ב'איזהו מקומן' (לקמן נו:)
- ^ סמיכה ונסכים ליתנהו בבכור, כדילפינן במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ:)
- ^ שנשנית תחילה לצורך: לאשמועינן גבי פסול שלא לשמו דאיכא בקדשים קלים גבוה ונמוך
- ^ ד'כל התדיר'
- ^ ששנה שם את הקודמים זה לזה, ונקט נמי האי בהדייהו, אף על גב דכבר תנייה הכא
- ^ דפסח בשאר ימות השנה חשיב ליה
- ^ בגמרא מפרש להו
- ^ בגמרא מפרש אמאי לא תנא 'זקנים'
- ^ אבל עולה לא
- ^ על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח ומחטאת
- ^ לפיכך פסול שלא לשמו, כדאמר: פסח בזמנו שלא לשמו - פסול
- ^ והאמרת דכולא יומא 'בין הערבים' קרי ליה: מדקמכשרת ליה שחרית, וקרא כתיב בין הערבים - אלמא סבירא ליה בין ערב של אמש לערב של אחריו, כדמפרשינן ליה לקמיה, דהיינו משעלה השחר: שפסק ליל של אמש - עד שתשקע החמה; ומאי כאילו? הא הוא גופיה 'בין הערבים'
- ^ ולימא 'פסח ששחטו בי"ד שחרית לשמו: רבי יהושע פוסל, ובן בתירא מכשיר'
- ^ דאף על גב דשחרית לאו זימניה הוא - פסול
- ^ של יום
- ^ לשמו
- ^ לרבי אושעיא פריך:
- ^ היכי מצי למימר פסח זמנו שחרית
- ^ מעלות השחר עד שקיעת החמה, דהיינו בין סוף ערב דאתמול ותחילת ערב דאורתא
- ^ את הראשון לא ישהא יותר מחצות
- ^ והשני כל היום זמנו: רצה שחרית רצה ערבית, כדכתיב בין הערבים דמפרשת ליה כל יומא
- ^ הלכך על כרחך צריך להשהות השני עד הערב
- ^ חצי לוג לכל נר ונר - כך שיערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה, ובתמוז ובניסן ובתשרי - אם תדליק שליש היום לא איכפת לן
- ^ מעבודות שהן אמורות ביום כגון עבודות הדם וקמצו וקטרת
- ^ מהדלקת נרות ואילך
- ^ שזו מאוחרת לכולן