ביאור:בבלי זבחים דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

השפוד והאסכלא ^[1] מגעילן בחמין. ^[2]

גמרא:

מאי טעמא דרבי טרפון?

דאמר קרא: (דברים טז ז) [ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] ופנית בַּבקר והלכת לאהלך: הכתוב עשאו לכולן בקר אחד ^[3].

מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל ^[4] ואין נותר ברגל ^[5]? וכי תימא הכי נמי, והתניא: רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו ^[6] בלבד ^[7]!?

אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ^[8].

וחכמים אומרים: עד זמן אכילה:

מאי קאמר?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.

מנהני מילי?

אמר רבי יוחנן משום אבא יוסי בן אבא: כתיב (ויקרא ו כא) [וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה] ומורק ושוטף [במים], וכתיב (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים יאכל [אתה קדש קדשים הוא] - הא כיצד ^[9]? ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.

מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס [מריקה ושטיפה בצונן]:

תנו רבנן: מריקה ושטיפה בצונן - דברי רבי, וחכמים אומרים: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.

מאי טעמא דרבנן?

מידי דהוה אגיעולי עובדי כוכבים ^[10];

ורבי אמר לך: הגעלה - לא קאמינא, כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה.

ורבנן?

אם כן ^[11] לכתוב קרא או 'מורק מורק' או 'שוטף שוטף' ^[12]; מאי 'ומורק ושוטף' - שמע מינה: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.

ורבי ^[13] אי כתיב 'ומורק מורק' - הוה אמינא: תרי זימני מורק או תרי זימני שוטף; לכך כתיב 'ומורק ושוטף' ^[14], לומר לך: מריקה - כמריקת הכוס, שטיפה - כשטיפת הכוס ^[15].

משנה:

בישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים: אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלים נאכלין כחמורין שבהן ^[16], ואינן טעונין מריקה ושטיפה ^[17]; ואינן פוסלים במגע ^[18].

רקיק שנגע ברקיק ^[19] וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע.

גמרא:

מאי קאמר?

אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה ^[20] ופוסלין במגע ^[21]; אין בהן בנותן טעם - אין הקלין נאכלין כחמורים ואין טעונין מריקה ושטיפה ^[22], ואין פוסלין במגע ^[23].

נהי דקדשי קדשים לא בעו, קדשים קלים ניבעי ^[24]!?

אמר אביי: מאי אין טעונין דקאמר? - קדשי קדשים, אבל קדשים קלים – טעונין.

רבא אמר: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה.

בשלמא לרבא היינו דקתני 'או קדשי קדשים וקדשים קלים' ^[25], אלא לאביי ^[26] - תרתי למה לי ^[27]?

צריכי: דאי תנא קדשים וחולין, הוה אמינא: חולין הוא דמבטלי קדשים, דלאו מינייהו, אבל קדשי קדשים וקדשים קלים - אימא לא? ואי תנא קדשי קדשים וקדשים קלים, הוה אמינא: קדשים הוא דאלימי לבטולי קדשים, אבל חולין אימא לא – צריכא.

רקיק שהגיע ברקיק [וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע]:

תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ג פרק ה משנה ו]: (ויקרא ו כב) כל אשר יגע [בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]; יכול אפילו שלא בלע?

תלמוד לומר: 'בבשרה':

עמוד ב

עד שיבלע בבשרה ^[28];

יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול?

תלמוד לומר: 'יגע': הנוגע פסול; הא כיצד? - חותך את מקום שבלע.

'בבשרה' - ולא בגידין ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים;

יקדש' - להיות כמוה; הא כיצד? - אם פסולה היא – תפסל, [ואם] כשרה היא - תאכל כחמור שבה ^[29].

אמאי ^[30]? וניתי עשה ^[31] ולידחי את לא תעשה ^[32] !?

אמר רבא: אין עושה דוחה את לא תעשה שבמקדש, שנאמר (שמות יב מו) [בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה] ועצם לא תשברו בו; רבי שמעון בן מנסיא אומר: אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח' – אמאי? ניתי עשה ^[33] ולידחי את לא תעשה!? - אלא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש.

רב אשי אמר: 'יקדש' [(ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - עשה הוא, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.

[עיין סוף תוד"ה ואחד עצם, וז"ל: מיהא אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה? הא בעידא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מקיים עשה דאכילה! אף בפסקי התוספפות אות סט מתרצים: אם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר – לא בעינן בעידנא, דמעקר לאו לקיים העשה]

אשכחן חטאת דמתקדש בבלוע, שאר קדשים מנלן?

אמר שמואל משום רבי אלעזר: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים ^[34];

'לעולה' ^[35]: כי עולה: מה עולה טעונה כלי - אף כל טעונה כלי;

מאי 'כלי'? אילימא מזרק ^[36] - בשלמי ציבור נמי כתיב בהו (שמות כד ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות [וחצי הדם זרק על המזבח] ^[37]!

אלא דסכין ^[38].

ועולה גופה מנלן?

דכתיב (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת [לשחט את בנו], והתם - עולה הוא, דכתיב (בראשית כב יג) [וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל] ויעלהו לעולה תחת בנו;

[העיר הרב קלופפר: הרי היה צריך להביא את הראיה מדברי הקב"ה אל אברהם: 'והעלהו לעולה' (בראשית כב ב) – ומדוע הביא מהאיל? תשובה: כי אולי אי אפשר להביא ראיה לשחיטת בהמות משחיטת אדם, משום שרק באדם יש 'ברור לו מיתה יפה’]

’[ול]מנחה': מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה - אף כל אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה'.

מאי היא ^[39]? אי חטאת ואשם - בהדיא כתיב בהו: (ויקרא ז ו) כל זכר בכהנים יאכלנו [במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא], ואי שלמי ציבור - מריבוייא דקרא אתי: ^[40] (במדבר יח י): בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו קדש יהיה לך] ^[41]: לימד על שלמי ציבור ^[42] שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה!?

תנאי היא;

הערות

^ גרדיל"י וצולין עליו צלי
^ ובגמרא דמסכת עבודה זרה פריך: הא ליבון בעי?
^ על כרחך - בקר של חול קאמר, וקרי ליה 'בקר ראשון'
^ אם שחט על מנת לאכול למחר - אינו פיגול
^ אם הותיר בשר חטאת למחר - אינו נותר, דחד יומא הוא לרבי טרפון
^ לענין מריקה ושטיפה
^ ולא לענין פיגול ונותר; ואי טעמיה מהאי קרא הוא - אפילו לענין פיגול ונותר נמי
^ מתוך שהשלמים מצויין ברגל - אין בלוע שלה נעשה נותר, שהרי זמן שלמים - לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא - הדר מבשל ביה שלמים למחר, ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת, ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים! נמצא שאינו בא לידי נותר; ואם בא לבשל חטאת - זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום, ופולט את החטאת ובולע את השלמים
^ כלומר: למה סמכן הכתוב לומר
^ דחמין בעינן, דכתיב (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש
^ דתרוייהו - חדא היא, ומריקה לאו היינו הגעלה
^ לכתוב קרא לשון שוה בשניהם
^ אמר לך:
^ לכך שינה בלשון
^ שזה מבחוץ וזה מבפנים
^ לפנים מן הקלעים ליום ולילה
^ לסוף זמן אכילת חמורים - אלא לסוף זמן אכילת קלים; ובגמרא פריך מאי קאמר: הרי יש בהן בנותן טעם, ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין!
^ אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן - אין נפסלין; ובגמרא מפרש לה
^ פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו
^ כדין החמורין
^ אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין - נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן, כדכתיב (ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש; ואומר לקמן: להיות כמוהו: שאם פסולה - תפסל
^ לקמיה פריך: ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן?
^ ואם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול, הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין - לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן, שהרי אף הם לא נפסלו; ואיידי דתנא רישא 'פוסלין' נקט סיפא 'אין פוסלין'
^ כלומר: נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין, דהא מועטין ובטלי - ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן
^ לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר 'קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה'
^ דאמר מאי 'אין טעונין' דקאמר - כדין חמורין
^ למה לי למיתנייה? כיון דתנא קדשים וחולין, ואשמועינן דבטל במיעוטו - מה לי הני מה לי הני
^ כגון המהתך שומן חטאת, וסך ממנו צלי של שלמים, ונבלע בו; ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) 'היתר מצטרף לאיסור בקדשים'; ואין ללמוד מכאן 'טעם כעיקר', שאין זה 'טעם' אלא ממש
^ שהרי יש בה עכשיו שני מינין, וכחומר שבשניהם תיאכל
^ תיפסל משום האי פורתא
^ ד'ואכלו אותם' [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם [שמות כט,לג]] דכשירה
^ ד'לא תאכל דפסולה' - ואף על גב דאיכא לא תעשה באכילת פסולין, כדאמרינן בפסחים ב'כל שעה' (דף כד.) 'כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו'
^ דאכילת מוח דכתיב (שמות יב ח) 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'
^ הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה
^ לכך הוקשו כולן לעולה
^ לקבלת דם, ויליף מעולת סיני, דכתיב (שמות כד ה): 'וישלח את נערי בני ישראל' וכתיב עולה [ויעלו עלות] התם
^ וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים, דכתיב ביה בהאי קרא, וילפינן מינה לקמן בשמעתין (דף צח.) 'מה שלמים מפגלין ומתפגלין' - הא נמי תילף משלמים, דהתם נמי שלמים בסיני הוו
^ לשחיטה, לאפוקי צור וקנה: ד'כלי שרת' בעינן
^ הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה
^ ב'ויקח קרח' כתיב
^ ו'קדש יהיה לך' דכתיב בסיפיה דקרא - יתירא הוא
^ דכתיב בהו 'קדש יהיו לה' לכהן' (ויקרא כג כ)

[1] גרדיל"י וצולין עליו צלי

[2] ובגמרא דמסכת עבודה זרה פריך: הא ליבון בעי?

[3] על כרחך - בקר של חול קאמר, וקרי ליה 'בקר ראשון'

[4] אם שחט על מנת לאכול למחר - אינו פיגול

[5] אם הותיר בשר חטאת למחר - אינו נותר, דחד יומא הוא לרבי טרפון

[6] לענין מריקה ושטיפה

[7] ולא לענין פיגול ונותר; ואי טעמיה מהאי קרא הוא - אפילו לענין פיגול ונותר נמי

[8] מתוך שהשלמים מצויין ברגל - אין בלוע שלה נעשה נותר, שהרי זמן שלמים - לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא - הדר מבשל ביה שלמים למחר, ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת, ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים! נמצא שאינו בא לידי נותר; ואם בא לבשל חטאת - זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום, ופולט את החטאת ובולע את השלמים

[9] כלומר: למה סמכן הכתוב לומר

[10] דחמין בעינן, דכתיב (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש

[11] דתרוייהו - חדא היא, ומריקה לאו היינו הגעלה

[12] לכתוב קרא לשון שוה בשניהם

[13] אמר לך:

[14] לכך שינה בלשון

[15] שזה מבחוץ וזה מבפנים

[16] לפנים מן הקלעים ליום ולילה

[17] לסוף זמן אכילת חמורים - אלא לסוף זמן אכילת קלים; ובגמרא פריך מאי קאמר: הרי יש בהן בנותן טעם, ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין!

[18] אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן - אין נפסלין; ובגמרא מפרש לה

[19] פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו

[20] כדין החמורין

[21] אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין - נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן, כדכתיב (ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש; ואומר לקמן: להיות כמוהו: שאם פסולה - תפסל

[22] לקמיה פריך: ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן?

[23] ואם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול, הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין - לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן, שהרי אף הם לא נפסלו; ואיידי דתנא רישא 'פוסלין' נקט סיפא 'אין פוסלין'

[24] כלומר: נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין, דהא מועטין ובטלי - ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן

[25] לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר 'קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה'

[26] דאמר מאי 'אין טעונין' דקאמר - כדין חמורין

[27] למה לי למיתנייה? כיון דתנא קדשים וחולין, ואשמועינן דבטל במיעוטו - מה לי הני מה לי הני

[28] כגון המהתך שומן חטאת, וסך ממנו צלי של שלמים, ונבלע בו; ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) 'היתר מצטרף לאיסור בקדשים'; ואין ללמוד מכאן 'טעם כעיקר', שאין זה 'טעם' אלא ממש

[29] שהרי יש בה עכשיו שני מינין, וכחומר שבשניהם תיאכל

[30] תיפסל משום האי פורתא

[31] ד'ואכלו אותם' [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם [שמות כט,לג]] דכשירה

[32] ד'לא תאכל דפסולה' - ואף על גב דאיכא לא תעשה באכילת פסולין, כדאמרינן בפסחים ב'כל שעה' (דף כד.) 'כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו'

[33] דאכילת מוח דכתיב (שמות יב ח) 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'

[34] הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה

[35] לכך הוקשו כולן לעולה

[36] לקבלת דם, ויליף מעולת סיני, דכתיב (שמות כד ה): 'וישלח את נערי בני ישראל' וכתיב עולה [ויעלו עלות] התם

[37] וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים, דכתיב ביה בהאי קרא, וילפינן מינה לקמן בשמעתין (דף צח.) 'מה שלמים מפגלין ומתפגלין' - הא נמי תילף משלמים, דהתם נמי שלמים בסיני הוו

[38] לשחיטה, לאפוקי צור וקנה: ד'כלי שרת' בעינן

[39] הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה

[40] ב'ויקח קרח' כתיב

[41] ו'קדש יהיה לך' דכתיב בסיפיה דקרא - יתירא הוא

[42] דכתיב בהו 'קדש יהיו לה' לכהן' (ויקרא כג כ)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]