ביאור:בבלי זבחים דף צא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואף על גבי דמוספין קדישי [1]!
אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי [2]!
תא שמע [משנה ראשונה בפרק, דף פט,א]: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש [3]!
אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני?
תא שמע [משנה ראשונה בפרק, דף פט,א]: מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה - אף על גב דראש השנה קדשה!?
אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני, למוספי ראש חודש לא אהני?
תא שמע [4]: '[5] דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם' - אף על גב דברכת היום קדישה [6]!?
אטו שבת לברכת היום אהנאי, לברכת היין לא אהנאי?
תא שמע [7]: דאמר רבי יוחנן: 'הלכה [8]: מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוספין'!
אטו שבת - לתפלת מוספין אהנאי, לתפלת מנחה לא אהנאי?
תא שמע: 'שלמים של אמש חטאת ואשם של יום - שלמים של אמש קודמין [9]'; הא אידי ואידי דיום, חטאת ואשם קדמי ואף על גב דשלמים תדירי [10]!?
אמר רבא: 'מצוי' קאמרת? 'תדיר' קמיבעיא לן, 'מצוי' לא קמיבעיא לן [11].
אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אטו 'מצוי' לאו 'תדיר' [12]? והתניא [13]: אוציא את הפסח שאינו תדיר 'ולא אוציא את המילה שהיא תדירה [14]' [15]!
מאי 'תדירה'? - תדירה במצות [16];
ואיבעית אימא: מילה לגבי פסח - כי תדיר דמיא [17].
איבעיא להו: תדיר ושאינו תדיר, וקדים ושחט לשאינו תדיר – מאי? מי אמרינן: כיון דשחטיה - מקריב ליה? או דלמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר?
אמר רב הונא [שטמ"ק: חנינא] מסורא: תא שמע [ממשנתנו]: 'שלמים של אמש, חטאת ואשם של יום: של אמש קודם לשל יום [18]' [19]; הא דיום דומיא דאמש, והיכי דמי? דקדים שחטיה לשלמים [20] - חטאת ואשם קדמי [21]!
דלמא שלמים דאמש וחטאת ואשם דיום [22].
היכי משכחת לה? - דשחטינהו לתרוייהו [23]; אבל לא שחטינהו לתרוייהו [24] תיבעי לך [25].
תא שמע [תופסתא פסחים פ"י מ"ב]: דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם' [26]!?
[27] הכי נמי: דכיון דאתיין [28] - כמאן דשחיטי תרוייהו דמי [29].
תא שמע: דאמר רבי יוחנן: הלכה מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוספין [30]!
הכא נמי: כיון דמטי זמן תפלת מנחה - כמאן דשחיטי תרוייהו דמי.
אמר ליה רב אחא בריה דרב אשי לרבינא: שחטו קודם חצות [31] – פסול, מפני שנאמר בו (שמות יב ו) [והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל] בין הערבים; קודם לתמיד [32] – כשר [33], ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם [34]'!
הכא במאי עסקינן? - כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא [35].
אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: מתניתין [בפסחים] נמי דיקא, דקתני עד שיזרק הדם ולא קתני 'עד שישחוט ויזרק דם'!
שמע מינה.
ובכולן כהנים רשאין [לשנות באכילתן: לאכלן צלוין ושלוקין ומבושלין לתת לתוכו תבלי חולין ותבלי תרומה - דברי רבי שמעון; רבי מאיר אומר: לא יתן לתוכו תבלי תרומה שלא יביא התרומה לידי פסול]:
מאי טעמא?
אמר קרא (במדבר יח ח) [וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים] למשחה [ולבניך לחק עולם] [36] לגדולה: כדרך שהמלכים אוכלין.
משנה:
אמר רבי שמעון: אם ראית שמן שהוא מתחלק [37] בעזרה - אין צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל [38] ולוג שמן של מצורע;
אם ראית שמן שהוא ניתן על גבי האישים - אין צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחת כהנים [39] ומנחת כהן משיח [40]: שאין מתנדבין שמן [41].
רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.
גמרא:
אמר שמואל: לדברי רבי טרפון: המתנדב שמן - קומצו [42] ושיריו נאכלין; מאי טעמא? אמר קרא (ויקרא ב א) [ונפש כי תקריב] קרבן מנחה [להק סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה]’ [43] מלמד שמתנדבין שמן, וכי מנחה: מה מנחה: קומצה ושיריה נאכלין - אף שמן: קומצו ושיריו נאכלין.
אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [44]: אמר רבי שמעון: אם ראית שמן שמתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מהו [45] אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע [46] שאין מתנדבין [47]' - מכלל דמאן דאמר מתנדבין [48] – [49] מתחלק!
אמר ליה אביי: אימא סיפא: אם ראית שמן שניתן על גבי אישים אי אתה צריך לשאול מהו אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מתנדבין שמן - מכלל דלמאן דאמר מתנדב - כולן לאישים.
לאביי קשיא רישא, לרבי זירא קשיא סיפא!
בשלמא לרבי זירא [50] רישא [51] בשירים, סיפא [52] – בקומץ; אלא לאביי קשיא!?
תנא רישא אטו סיפא.
בשלמא סיפא תני משום רישא, אלא רישא משום סיפא מי תני?
אִין: אמרי במערבא: תנא רישא משום סיפא [53].
תא שמע [תוספתא מנחות פ"יב מ"ד]: 'יין כדברי רבי עקיבא [54] – [55] לספלים [56] [57]; שמן כדברי רבי טרפון [58] – לאישים [59]'; מאי? לאו מִדְיַיִּן כולו לספלים - שמן כולו לאישים?
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [60]!
אמר רב פפא: כתנאי: 'שמן לא יפחות מלוג; רבי אומר: שלשת לוגין' במאי קמיפלגי?
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: '[61] דון מינה ומינה [62]' 'דון מינה [63] [64] ואוקי באתרה [65]' איכא בינייהו: דרבנן סברי: מה מנחה מתנדבין - אף שמן מתנדבין [66]; [ומינה: מה מנחה לוג שמן - אף כאן לוג שמן, [67] ומה מנחה קומצה ושיריה נאכלין - אף שמן קומצו ושיריו נאכלין; ואידך [רבי] – ממנחה: מה מנחה מתנדבין - אף שמן מתנדבין, ואוקי באתרה: כנסכים [68]: מה נסכים שלשת לוגין - אף שמן שלש לוגין, ומה נסכים כולן לספלין - אף שמן כולן לאישים [69].
אמר ליה רב פפא לאביי: אי ממנחה מייתי לה רבי, דכולי עלמא דון מינה ומינה! אלא רבי – מ'אזרח' [במדבר טו,יג: כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחח לה’] גמר לה [70]!
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי מצית אמרת הכי [71]? והתניא: ’[ויקרא ב,א] [ונפש כי תקריב] קרבן מנחה [לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה] - מלמד שמתנדבין שמן; וכמה? - שלשה לוגין' ומאן שמעת ליה דאמר שלשה לוגין? - רבי היא, וקא מייתי לה מ'קרבן'!?
אמר ליה: אי תניא – תניא.
אמר שמואל: המתנדב יין – מביא, ומזלפו על גבי האישים; מאי טעמא? - אמר קרא (במדבר טו י) ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח לה' [72].
והא קא מכבי?
כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי [73].
איני! והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה – חייב!
דליכא אלא האי.
איבעית אימא: כיבוי דמצוה שאני.
תא שמע: דתנא רבי אליעזר בן יעקב: 'כלפי [74] שנתנה תורה לתרום [75], [76] יכול יכבה ויתרום?
אמרת: 'לא תכבה' [[ויקרא ו,ה-ו] והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר
בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים; ופסוק ו: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה].' [77]!
שאני התם: אפשר דיתיב ונטר [78].
תא שמע: יין כדברי רבי עקיבא לספלים; שמן כדברי רבי טרפון לאישים ועוד תניא: יין נסך לספלים; או אינו אלא לאישים [79]? אמרת: לא תכבה.
לא קשיא: הא - רבי יהודה [80], הא - רבי שמעון [81].
למימרא דשמואל - כרבי שמעון סבירא ליה? והאמר שמואל: 'מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים [82],
הערות
[עריכה]- ^ מוספין - שם 'שבת' עליהן: שהם באים חובה לה, והתמידין באין אף בחול
- ^ כיון דהאידנא קריבין - אם כן שם שבת עליהם
- ^ מוספי ר"ח מקודשין משל שבת, דאיקרי 'מועד'
- ^ בפסחים [תופסתא פסחים פ"י מ"ב; תוספתא ברכות פ"ה משנה כה] תנינן לה
- ^ בית הלל מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקידוש שתאמר;
- ^ ששם 'שבת' עליה: שחובה לשבת היא באה, דאילו ברכת היין - אף בחול היא
- ^ במסכת ברכות: היו לפניו שתי תפלות: של מוספין ושל מנחה, ופליגי רבי יהודה ורבנן
- ^ כדברי האומר
- ^ הא - פרישית לה לעיל במתניתין
- ^ שהן מצויין: מתוך שבאין בנדר ובנדבה
- ^ שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו
- ^ בתמיה
- ^ בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא א משנה ו] שנויה, גבי חטאת דקתני: והרי פסח ומילה ענושין כרת; יכול יביא על שגגתן חטאת? תלמוד לומר (ויקרא ד ב) אשר לא תעשנה; יצאו פסח ומילה שהן מצות עשה'
- ^ תלמוד לומר: אשר לא תעשנה
- ^ אלמא 'מצוי' – 'תדיר' הוא
- ^ סדורה במצות שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וצוויין
- ^ שמצויה היא הרבה מפסח; אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת - לאו כתדירה דמי
- ^ וקא סלקא דעתא הכי קאמר: שלמים שהביאן מאמש ושחטן היום, וחטאת ואשם של יום עומדין לישחט - שלמים של אמש קודמין ליזרק
- ^ דאי בשניהם עומדין לישחט - לא אמר דקדמו שלמים; וטעמא - דבאו מאמש
- ^ ברישא
- ^ הא אידי ואידי דהיום וקדים שחטינהו לשלמים ברישא - אמרינן שחיטת חטאת ואשם קדמה לזריקת שלמים, אלמא: מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש - יהא אחד ממרס בדמו ויזרוק את המקודש, והוא הדין לתדיר ושאינו תדיר
- ^ דאשמעינן של אמש קדמו
- ^ אף על גב דשחטיה לחטאת אחר השלמים, ושניהן עומדין ליזרק - אשמעינן דשלמים של אמש קדמו, ודכותיה דייקא מיניה 'הא אידי ואידי דיום, ושחט שלמים ואחר כך חטאת, ובא לימלך על הזריקה - אמרינן ליה: חטאת קדמה
- ^ אבל לא שחטיה לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה
- ^ אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה; וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך מיבעיא לן: ששחט את שאינו תדיר והתדיר קיים
- ^ ואף על גב ד'שאינו תדיר' קדם ובא: שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא, ודומיא 'קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא'
- ^ ומשני:
- ^ כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה
- ^ כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים דמי, ולא תפשוט מינה לבעיין
- ^ ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא
- ^ בפסח קאי
- ^ של בין הערבים
- ^ ואף על פי שלכתחילה מצוה לאחרו, כדתניא לעיל (דף יב) 'יאוחר דבר שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים' לדבר שלא נאמר בו אלא 'בין הערבים' בלבד
- ^ אלמא דקדים ושחטיה למאוחר - אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו
- ^ קודם שבא לימלך, ולא נמלך אלא על הזריקה
- ^ למשחה מתרגמינן 'לרבו', והיינו:
- ^ לאכילת כהנים
- ^ מנחת מאפה שבא חלות, ורקיקין חלות – בוללן; רקיקין – מושחן; ואמר רבי שמעון במנחות (דף עה.) 'מושחן כמין כ"י [X], ושאר השמן נאכל לכהנים'
- ^ מנחת כהנים - כולה כליל
- ^ ומותר מנחת כהן משיח, לפי ששמנה מרובה: שלשה לוגין לעשרון; ומתוך שהיא אפויה תחילה - אין שמנה נבלע בפיתיה, וצריך להקטיר המותר בעצמו
- ^ לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה
- ^ ומקטיר הקומץ
- ^ דמצי למכתב 'כי תקריב' וכתב 'קרבן' יתירא [די היה לכתוב 'מנחה', שהרי גם 'מנחה' היא סוג קרבן] – לדרשא:
- ^ דנאכל ולא מקטיר ליה כולו
- ^ אם של אלו הוא או של נדבה הוא
- ^ ויהיב טעמא למילתיה:
- ^ שמן
- ^ איכא לספוקי בנדבה
- ^ אלמא שמן נדבה
- ^ דמתרץ למתניתין כשמואל
- ^ דמשמע מתחלק
- ^ דמשמע נדבה לאישים דאיכא לאוקמא
- ^ רישא, דתני גבי שמן המתחלק אי אתה צריך לישאל מהו - כדי נסבה; דאי נמי מתנדבין שמן - אינו מתחלק! אלא משום דבעי למיתני סיפא: 'אם ראית שמן ניתן על גבי האישים אי אתה צריך לספקה בנדבה, שאין מתנדבין שמן' - דדוקא אשמעינן: דאילו למאן דאמר 'מתנדבין' ניתן על גבי האישים' תנא רישא נמי 'אם ראית שמן מתחלק'
- ^ דאמר במסכת מנחות (דף קד.) 'מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן'
- ^ אותו יין
- ^ הוא נותן: לנסך, ולא לזלף על האישים
- ^ והוא הדין לרבי טרפון ביין, אלא משום דאיצטריך שמן למיתני 'כדברי רבי טרפון' דלא ליתני לה סתמא, דהא לרבי עקיבא אין מתנדבין שמן - תנא נמי 'יין כדברי רבי עקיבא'
- ^ דאמר 'אף מתנדבין שמן'
- ^ הוא נותן
- ^ יין כולו לספלים; ודקתני בשמן 'לאישים' - אקומץ קאי
- ^ כל דבר שאתה למד מחבירו בגזירה שוה או בהיקש
- ^ הוי למוד ממנו בכל דבריו
- ^ מה שהדבר צריך ללמוד מחבירו שאין יכול ללמוד מגופו ילמד מחבירו
- ^ ולשאר דברים שיכול ללמד מגופו
- ^ העמידהו על מקומו
- ^ דעיקר נדבת שמן - מקרבן מנחה נפקא לן, וסתם מנחה צריכה לוג שמן, דכתיב (ויקרא יד כא) למנחה ולוג שמן
- ^ כלומר: וכיון דאית ליה לתנא קמא 'דון מינה ומינה' - לענין הקטרה נמי דיינינן ומינה:
- ^ דהא שמן של נדבה לא קרב אלא בפני עצמו, כיין הבא בפני עצמו; הלכך לנסכים דמי, וביין - פשיטא לן דשלשת לוגין נינהו, כדנפקא לן במנחות (דף עג:) 'אזרח - מלמד שמתנדבין יין'
- ^ כלומר: כיון דרבי 'אוקי באתרה' אית ליה - להא נמי אוקי באתרה: ומה יין כולו לספלים - אף שמן, דלאו בר ספלים - כולו לאישים; וביין פשיטא לן דכולו לספלים ואינו מתחלק לכהנים, דהא מאזרח איתרבי: דכתיב בנסכים כל האזרח יעשה ככה (במדבר טו יג), ומנחת נסכים כולה כליל
- ^ לנדבת שמן; וכי נמי דיינת מינה ומינה שלשת לוגין הן, שהוא פחות שבנסכים, דנסכים של כבש - רביעית ההין יין כתיב בהו (שם)
- ^ דרבי – מ'אזרח' גמר לה
- ^ אלמא יש יין שהוא לאישים, ואיזה זה? - זה יין הבא בפני עצמו, דאילו הבא בגלל זבח - כתיב הסך נסך שכר (במדבר כח ז) לשון שביעה, לשון שכרות: שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין, כדאמרינן במסכת סוכה (דף מט:)
- ^ דלא קפיד קרא אלא א'אש תמיד תוקד על המזבח' (ויקרא ו ו)
- ^ כלומר: הואיל
- ^ את הדשן
- ^ אם מצָאָן כולן לוחשות: שאינן מאוכלות
- ^ אלמא כיבוי דמצוה אסיר
- ^ וממתין
- ^ דהא כתיב 'אשֶה' ביין
- ^ דאמר (שבת דף קכ:) דבר שאין מתכוין אסור - הוי לא תכבה אפילו בלא מתכוין; הלכך עקר ליה למשמעותיה ד'אשֶה' למדרשיה: נחת רוח הוא לפָנַי כאישים; והכי מסיק לה לברייתא בספרי
- ^ שמואל - כרבי שמעון: דכיון דאין מתכוין לכבות - אין 'לא תכבה' ראייה עליו לאסור, למיעקר משמעותא ד'אשֶה' משום קושיא ד'לא תכבה'; ואם תאמר: פסיק רישא ולא ימות הוא!? אפשר דמזליף ליה בטיפין דקות מאד, הלכך אי נמי מכבה בטיפים גסות – 'דבר שאין מתכוין' הוא
- ^ גחלת של מתכת - לאו בת כיבוי הוא, ואיסורא דרבנן הוא דאיכא, ובמקום היזק רבים - לא גזור רבנן