ביאור:בבלי סנהדרין דף צג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר (דניאל ג כה) ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון ורויה די רביעאה דמה לבר אלהין [1]!
אמר רבי תנחום בר חנילאי: בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם [2]; אמרו להם: יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם? מיד פתחו ואמרו (דניאל ט ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה [לאיש יהודה ולישבי ירושלם ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך].
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שיר השירים ז ט) אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו [ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים]? 'אמרתי אעלה בתמר' - אלו ישראל [3], ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה.
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (זכריה א ח) ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה [ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים] [4];
מאי 'ראיתי הלילה'? - ביקש הקב"ה להפוך את כל העולם כולו ללילה [5];
'והנה איש רוכב' - אין 'איש' אלא הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה ה' שמו
'על סוס אדום' - ביקש הקב"ה להפוך את העולם כולו לדם;
כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה - נתקררה דעתו, שנאמר 'והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה', ואין 'הדסים' אלא צדיקים, שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה [היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת], ואין 'מצולה' אלא בבל, שנאמר (ישעיהו מד כז) האומר לצולה [6] חרבי [7] ונהרותיך אוביש; מיד מלאים רוגז, נעשים שרוקים [8], ואדומים נעשו לבנים.
אמר רב פפא: שמע מינה: סוסיא חיורא מעלי לחלמא [9].
ורבנן [10] - להיכא אזלו [11]? [12]
אמר רב: בעין הרע מתו [13].
ושמואל אמר: ברוק טבעו [14]!
ורבי יוחנן אמר: עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
כתנאי: רבי אליעזר אומר: בעין הרע מתו;
רבי יהושע אומר: ברוק טבעו;
וחכמים אומרים: עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, שנאמר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה [כי הנני מביא את עבדי צמח] - איזו הם אנשים שנעשה להן מופת? הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה [15].
ודניאל - להיכן אזל [16]?
אמר רב: למיכרא נהרא רבא בטבריא [17]
ושמואל אמר: לאתויי ביזרא דאספסתא [18].
ורבי יוחנן אמר: לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים [19].
איני! והתנן [(לעיל לג,א); משנה בכורות פ,ד מ"ד]: 'תודוס הרופא אמר [20]: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה, בשביל שלא תלד [21]'!?
זוטרי אייתי בלא דעתייהו [22].
תנו רבנן: שלשה היו באותה עצה [23]: הקב"ה, ודניאל, ונבוכדנצר: הקב"ה אמר: ניזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל; ודניאל אמר: איזיל מהכא דלא ליקיים בי (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש [לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא] [24]; ונבוכדנצר אמר: יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא.
ומניין דסגיד ליה?
דכתיב (דניאל ב מו) באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד [ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה].
(ירמיהו כט כא) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיה בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר [הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך בבל והכם לעיניכם], וכתיב (ירמיהו כט כב) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש; 'אשר שרפם' לא נאמר, אלא 'אשר קלם'
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות [25].
(ירמיהו כט כג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם [וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע ועד נאם ה’] - מאי עבוד?
אזול לגבי ברתיה דנבוכדנצר; אחאב אמר לה: כה אמר ה' השמיעי [26] אל צדקיה, וצדקיה אמר: כה אמר ה' השמיעי אל אחאב!
אזלה ואמרה ליה לאבוה, אמר לה: אלהיהם של אלו - שונא זימה הוא; כי אתו לגבך - שדרינהו לגבאי.
כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה, אמר להו: מאן אמר לכון?
אמרו: הקדוש ברוך הוא!
והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור!?
אמרו ליה: אנן נמי נביאי כוותייהו; לדידהו לא אמר להו, לדידן אמר לן!
אמר להו: אנא בעינא דאיבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה!
אמרו ליה: אינון תלתא הוו [27], ואנן תרין!
אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו.
אמרו: יהושע כהן גדול.סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגנא עלן; אחתיוהו שדינהו אינהו, איקלו; יהושע כהן גדול - איחרוכי מאניה, שנאמר (זכריה ג א) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' [והשטן עמד על ימינו לשטנו], וכתיב [28] ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך [השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש] [29].
אמר ליה: ידענא דצדיקא את, אלא מאי טעמא אהניא [30] בך פורתא נורא, חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל?
אמר ליה: אינהו תלתא הוו, ואנא חד.
אמר ליה: והא אברהם יחיד הוה!?
התם לא הוו רשעים בהדיה, ולא אתיהיב רשותא לנורא; הכא הוו רשעים בהדי ואתיהיב רשותא לנורא; היינו דאמרי אינשי: תרי אודי יבישי וחד רטיבא - אוקדן [31] יבישי לרטיבא.
מאי טעמא איענש [32]?
אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן, שנאמר (זכריה ג ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים [ועמד לפני המלאך]; וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן.
אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב (רות ג יז) שש השעורים האלה נתן לי [כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך]; מאי שש השעורים [33]? אילימא שש שעורים ממש - וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים [34]?
אלא שש סאין [35].
וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין [36]?
אלא רֶמֶז רָמַז לה [37] שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות, ואלו הן: דוד, ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל, ועזריה:
דוד - דכתיב (שמואל א טז יח) ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תואר, וה' עמו [38], ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג [39] אלא בלשון הרע [40]: 'יודע נגן' - שיודע לישאל, 'גבור' שיודע להשיב, 'איש מלחמה' שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה [41], 'ונבון דבר' - שמבין דבר מתוך דבר, 'איש תואר' - שמראה פנים בהלכה [42], 'וה' עמו' - שהלכה כמותו בכל מקום; בכולהו אמר להו "יהונתן בני כמוהו"; כיון דאמר ליה 'וה' עמו' - מילתא דבדידיה [43] נמי לא הוה ביה [44] - חלש דעתיה ואיקניא ביה, דבשאול [45] כתיב (שמואל א יד מז) [ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים] ובכל אשר יפנה ירשיע, ובדוד כתיב ובכל אשר יפנה יצליח [## אולי הכונה ל שמואל א יח,יד: ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו, ומפרשים 'ישכיל' = יצליח].
מנלן דדואג הוה?
כתיב הכא (שמואל א טז יח) ויען אחד מהנערים [ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו] - מיוחד שבנערים, וכתיב התם (שמואל א כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' [46] ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול [47].
משיח - דכתיב (ישעיהו יא ב) ונחה עליו רוח ה': [48] רוח חכמה, ובינה, רוח עצה, וגבורה, רוח דעת, ויראת ה' [49]; וכתיב [50] והריחו ביראת ה' [ולא למראה עיניו ישפוט [ולא למשמע אזניו יוכיח] - אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים [51]
רבא אמר: [52] דמורח [53] ודאין [54], דכתיב (ישעיהו יא ג) [והריחו ביראת ה’] ולא למראה עיניו ישפוט [ולא למשמע אזניו יוכיח] [55] [56] ושפט בצדק דלים [57] והוכיח במישור לענוי ארץ [והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע].
בר כוזיבא [58] מלך תרתין שנין ופלגא; אמר להו לרבנן: אנא משיח! אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין; נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין – קטלוהו.
דניאל חנניה מישאל ועזריה, דכתיב בהו [59] [ילדים] אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם [60] לעמוד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים;
מאי 'אשר אין בהם כל מום'?
אמר רבי חמא ברבי חנניא: אפילו כריבדא [61] דכוסילתא [62] לא הוה בהו [63].
מאי 'ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך'?
אמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה [64], ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם, מפני אימת מלכות.
(דניאל א ו) ויהיו בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה; אמר רבי אלעזר: כולן מבני יהודה הם [65]; ורבי שמואל בר נחמני אמר: דניאל - מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה - משאר שבטים [66].
(מלכים ב כ יח; ישעיהו לט,ז) ומבניך [67] אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל; מאי 'סריסים'?
רב אמר: סריסים ממש [68], ורבי חנינא אמר: [69] שנסתרסה עבודה זרה בימיהם [70].
בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - היינו דכתיב (דניאל ג כה) [ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא] וחבל לא איתי בהון [ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין]; אלא למאן דאמר סריסים ממש - מאי 'וחבל לא איתי בהון' [71]? [72]
חבלא דנורא [73].
[74] והכתיב [75] (דניאל ג כז) [ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו] וריח נור לא עדת בהן?
לא חבלא ולא ריחא [76].
בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - היינו דכתיב (ישעיהו נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי [ובחרו את אשר חפצתי ומחזיקים בבריתי]; אלא למאן דאמר סריסים ממש - משתעי קרא בגנותא דצדיקי?
הא והא הוה בהו [77].
בשלמא למאן דאמר סריסים ממש, היינו דכתיב (ישעיהו נו ה) [ונתתי להם] בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות [שם עולם אתן לו אשר לא יכרת] [78]; אלא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם - מאי 'טוב מבנים ומבנות' [79]?
אמר רב נחמן בר יצחק: מבנים שהיו להם כבר ומתו [80];
מאי 'שם עולם אתן לו אשר לא יכרת'?
אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בצפורי: זה ספר דניאל שנקרא על שמו [81].
[82] מכדי כל מילי דעזרא - נחמיה בן חכליה אמרינהו [83], ונחמיה בן חכליה - מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה?
אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה [כל אשר עשיתי על העם הזה].
דוד נמי מימר אמר [84] (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך [85]!?
דוד - רחמי הוא דקבעי.
רב יוסף אמר [86]: מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחד כסף שקלים ארבעים [גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים], ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר; ומנלן דגדול ממנו? - דכתיב (דניאל י) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא; 'והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה' - ומאן נינהו 'אנשים' [87]? - אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי [88].
הערות
[עריכה]- ^ דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף, דכתיב 'ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין'
- ^ שהשתחוו לצלם
- ^ ישראל נמשלו לתמר, כדאמרינן (סוכה דף מה:): 'מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו'; אני אמרתי - שכל התמר שלי הוא, שיהיו בהם צדיקים הרבה
- ^ העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה
- ^ מפני שהשתחוו לצלם
- ^ לבבל שיושבת במצולה
- ^ לשון 'חרבו המים' (בראשית ח יג)
- ^ צבועים, ואח"כ נעשו לבנים: כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו
- ^ מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה
- ^ חנניה מישאל ועזריה
- ^ כשיצאו מן הכבשן
- ^ דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי!
- ^ שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן
- ^ באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל, שאומרין: אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם
- ^ אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול
- ^ כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש, שלא הושלך עמהם
- ^ לחפור ולהוציא נהר בטבריא; לישנא אחרינא: למכרא נהרא בטורא - בהר
- ^ להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר; הכי הוה קים להו
- ^ שלחו, כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם
- ^ לחכמים שהיו אומרים 'ניטלה האם - טרפה'
- ^ כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים, ואף על פי כן חיו
- ^ ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם
- ^ שהלך משם דניאל
- ^ דנבוכדנצר עשאו אלוה, כדכתיב 'ולדניאל הוה סגיד' (דניאל ב מו; ושם כתוב: ולדניאל סגד כמו שכתוב בגמרא להלן) והוה ליה כפסילי אלהיהם; שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן - לכך היה מתירא
- ^ שבלים המהובהבין באש
- ^ השתמשי
- ^ ונפישי זכותייהו
- ^ פסוק ב
- ^ 'הלא זה אוד': מה אוד נחרך אף הוא נחרך
- ^ הועיל
- ^ שרפו
- ^ יהושע, דאהני נורא למאניה? דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר - דחייה בעלמא דחייה
- ^ שש גרעינים שעורים
- ^ והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) 'אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים'
- ^ דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר, דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה
- ^ ולישא משוי כזה
- ^ דשש גרעינין נתן לה לסימן ורמז
- ^ היינו שש ברכות
- ^ לקמן מפרש ה'אחד מן הנערים' היינו דואג
- ^ שהיה מספר בשבחו של דוד כדי שיקנא בו שאול ויהרגהו
- ^ להתוכח בתלמוד
- ^ שמביא ראיה לדבריו
- ^ דשאול
- ^ לא הוה הלכה כמותו, כדאמרינן בעירובין (דף נג.): דוד - דגלי מסכתא, כתיב ביה 'יראיך יראוני וישמחו' (תהלים קיט עד)
- ^ דלא גלי מסכתא
- ^ ללמוד תורה הרבה
- ^ אלמא ההוא מיוחד שבנערים, דהיינו דואג, דחזינן הכא דקרי 'אביר הרועים'
- ^ איזה רוח? -
- ^ הרי ששה
- ^ פסוק ג
- ^ והיינו 'והריחו' - לשון רחים; ולא גרסינן 'וכתיב והריחו'
- ^ מאי 'והריחו'?
- ^ שמריח באדם
- ^ ושופט, ויודע מי החייב, שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ואפילו הכי ושפט בצדק דלים כגון על ידי הרחה
- ^ ואפילו הכי
- ^ פסוק ד
- ^ כגון על ידי הרחה
- ^ ממלכי הורדוס היה
- ^ דניאל א,
- ^ הרי שש
- ^ 'ריבדא' = פוניור"א בלעז
- ^ שם כלי המקיז פלנמא"ל
- ^ שלא היו צריכין להקזה;
- ^ שלא היו מספרין בדברים בטלים כדי שלא יתגנו בפני המלך
- ^ כדחשיב לעיל: ששה בנים העתידים לצאת מרות, וחשיב בהדייהו חנניה מישאל ועזריה
- ^ דניאל לחוד קאי אבני יהודה, אבל חנניה מישאל ועזריה – לא, ולית ליה הך דרשה דלעיל 'שש שעורים'
- ^ בחזקיהו מלך יהודה כתיב
- ^ שסירסו לחנניה מישאל ועזריה, שכן דרכן של מלכים: לסרס את האדם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך, ולית ליה הא דחכמים דאמרי לעיל: שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות
- ^ לא סרסם אלא להכי קרו ליה סריסים:
- ^ שבימיהם נודע לכל שאין ממש בעבודה זרה; ופורענות שהיה נביא מתנבא לחזקיהו: שיהיו גולים מארצם ויוליכם בהיכל מלך בבל; ורבי שמואל בר נחמני, שאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו - מוקים האי קרא בדניאל לחוד
- ^ והלא חבלה היא זו שנסתרסו
- ^ ומהאי קרא דלעיל 'ילדים אשר אין בהם כל מום' לא מצי פריך, דאיכא למימר בשעה שבאו לנבוכדנצר תמימים הוו, וסרסן.
- ^ חבל די נורא לא איתא בהון, אבל חבלת הגוף מיהא איכא
- ^ ופריך: לחבלא דנורא לא איצטריך
- ^ דהא כתיב קרא
- ^ עשן האש
- ^ סריסים ממש, ושנסתרסה עבודה זרה בימיהם
- ^ 'טוב מבנים ומבנות' -מכלל דבנים לא הוו להו, דסריסים היו
- ^ הכא לא מצי לתרוצי 'הא והא הוו', דאם כן במאי פליגי
- ^ דלא חיו בניהם, ומיהו לא היו סריסים
- ^ אתן לו. 'להם' לא נאמר אלא 'לו': לאחד מהם, והיינו ספר דניאל, שנקרא על שמו
- ^ והשתא קא פריך פירכא באפי נפשה אגב דאתי בידו ספר דניאל:
- ^ רוב דברים שבספר עזרא
ונחמיה אמרם - ^ הכי
- ^ כלומר: מאי מחזיק טובה איכא
- ^ לאו אהכי איענש, דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא, אלא לכך נענש
- ^ שהיו עמו
- ^ וכיון שהם לא ראו והוא ראה - אלמא גדול מהם הוה; ומדאשכחן דדניאל הוה חשיב טפי מחגי זכריה ומלאכי, דהוו נביאי - שמע מינה דגדול הוה מנחמיה בן חכליה, דלא הוה נביא, ואפילו הכי ספר עליו דלא אפקיה מכלל גנות הראשונים; דניאל היה מבאי הגולה עם החרש והמסגר, ונחמיה הוה מעולי הגולה זמן מרובה לאחר מיכן