ביאור:בבלי נדרים דף פה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דרבי ^[1] סבר טובת הנאה ^[2] ממון ^[3], ורבי יוסי בר רבי יהודה סבר טובת הנאה אינה ממון ^[4].

לא! דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון, אלא הכא - במתנות שלא הורמו קא מיפלגי ^[5].

ואי טובת הנאה אינה ממון - מה לי הורמו מה לי לא הורמו ^[6]?

אלא ^[7]היינו טעמא דרבי: ^[8] קנסוה רבנן לגנב כי היכי דלא ליגנוב; ורבי יוסי בר רבי יהודה סבר ^[9] קנסוה רבנן לבעל הבית ^[10] כי היכי דלא לישהי לטיבליה.

^[11].

רבא אמר: ^[12] שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו על כרחו: משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דקא אתי למיסרא עלייהו – שויא ^[13] עפרא בעלמא ^[14].

משנה:

"קונם שאיני עושה על פי אבא" ו"על פי אביך" ו"על פי אחי" ו"על פי אחיך" - אינו יכול להפר ^[15].

"שאיני עושה על פיך" - אינו צריך להפר ^[16].

רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ^[17].

רבי יוחנן בן נורי אומר: יפר - שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו ^[18].

גמרא:

אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

למימרא דקסבר שמואל 'אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם'? ורמינהי 'המקדיש מעשה ידי אשתו -

עמוד ב

הרי זו עושה ואוכלת ^[19] והמותר: רבי מאיר אומר: הקדש ^[20], רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין ^[21]' ואמר שמואל ^[22]: 'הלכה כרבי יוחנן הסנדלר' - אלמא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם! ^[23] וכי תימא כי קאמר ^[24] 'הלכה כרבי יוחנן בן נורי' - על העדפה הוא דקאמר ^[25] - לימא 'הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה', אי נמי ’[אין] הלכה כתנא קמא', אי נמי ’[~~אין~~] הלכה כרבי עקיבא' [הב"ח: גירסת רש"י בפרק 'אף על פי': אי נמי אין הלכה כת"ק, א"נ הלכה כר"ע, וכך נראה מפי' שלפנינו דכך הוא גורס; אבל ר"ת ור"ח^[26] גורסים איפכא] ^[27]!?

אלא אמר רב יוסף: ^[28]שאני קונמות, הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו - אוסר נמי דבר שלא בא לעולם עליו.

אמר ליה אביי: בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו, שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו; אלא יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו שהרי אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ^[29]?

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהן", דידים הא איתנהו בעולם ^[30].

וכי אמרה הכי – קדשה ^[31]? והא משעבדן ידיה לבעל ^[32]!?

דאמרה "לכי מגרשה ^[33]" ^[34].

השתא מיהת לא מגרשה, וממאי ^[35] דכי אמרה הכי מהניא?

הערות

^ [ש]אומר משלם לו דמי טבלו
^ שהיה שלו באותם מתנות בהאי טבל שהיה נותן לכהן שירצה הוי
^ ולהכי משלם לו דמי כולו
^ ואינו משלם לו אלא דמי חולין שבו
^ דרבי סבר כמי שלא הורמו דמיין, להכי משלם לו דמי כולו, ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין, ואינו משלם אלא דמי חולין
^ אפילו הווין כמי שלא הורמו - אינו משלם לו דמי טבלו, דהא לא מפסיד ליה ולא מידי
^ לעולם אימא לך דאינו ממון, ו
^ אע"ג דטובת הנאה אינה ממון - אפילו הכי משלם לו דמי כולו משום
^ אינו משלם אלא דמי חולין, דחדא ועוד קאמר: חדא דטובת הנאה אינה ממון; ועוד לדבריך, דאמרת טעמא משום קנס - אדרבה
^ לקנסיה לבעל הבית זה
^ ולעולם אכתי רישא וסיפא דמתניתין דקשיא אהדדי - לא מיתרץ
^ לעולם לא קשיא מתניתין, וסיפא כדקתני דטובת הנאה ממון; ורישא - היינו טעמא דיטלו בעל כרחו:
^ לההוא תרומה
^ והואיל וכעפרא הויא - לא מיתחלי בטובת הנאה ולהכי שקלי לה בעל כרחו
^ דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה
^ דלא אמרה כלום: דלאו כל כמינה לאפקועי לבעל מה דזכי ליה רחמנא
^ כדאמרינן במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (סד,ב): ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר בגליל כו', והמותר שלה ואותה העדפה שמעדפת - הואיל ושלה היא - אוסרת עליו אם לא יפר
^ להכי יפר: שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו, דאותה מלאכה שעושה אחר הגירושין - כשתבא ברשותו אסור באותה מלאכה, ובכל מעשה ידיה מגירושין ואילך; וקסבר אדם אוסר דבר שלא בא לעולם, כגון מעשה ידיה שעתידה לעשות, דלכשתבא לעולם אחר גירושין - אף על פי שלא בא לרשותו בעת שבא לעולם - דהא מגורשת היא - לכשבאה ברשותו: שתנשא לו - שיהא אסור; ורבי עקיבא סבר בהא מודינא לך דאדם אוסר דבר שלא בא לעולם היכא דהוי ברשותו לאלתר כשבא לעולם, כגון העדפה, אבל אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם אף על פי שבא לעולם ואינן ברשותו אלא לאחר זמן, דלכשיבאו לרשותו יחול עליהן איסור כדפירשתי [לפי תיקון הב"ח]
^ לדברי הכל; ואמרינן התם במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי, ואמרינן 'עושה ואוכלת – פשיטא! דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי מתפרנסת!? ואמרינן: סיפא איצטריכא ליה למיתני:
^ דקא סבר: אף על גב דמעשה ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה ניזונית משלו – מכל מקום מותר על מזונותיה יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר מיתתה
^ דקסבר: אין אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם לא יהא שלו אלא לאחר זמן
^ התם
^ ומוקי לה התם בשאין מעלה לה מעה כסף דתקנו לה חכמים תחת מותר מעשה ידיה, דאי במעלה לה - אפילו בחייה שלו היא, וקשיא דשמואל אדשמואל!
^ שמואל
^ כלומר: הלכה כרבי יוחנן בן נורי דאמר 'יפר', והיינו טעמא דיפר: משום העדפה ולא משום גירושין
^ ?
^ לימא 'הלכה כרבי עקיבא', דמוקי לטעמיה משום העדפה; אלא מדקאמר הכי – שמע מינה כדאשמעינן מעיקרא, ולעולם קשיא דשמואל אדשמואל
^ לעולם קסבר שמואל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, ו
^ הכי גרסינן: אמר ליה: בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו די"ל יאסרו פירות חבירו עליו; אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו? שבאיזה ענין יש בו כח לכך? שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על חבירו! - להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל, והיאך יכולה לאוסרן עליו הואיל שלא באו לעולם
^ דהיינו אוסר פירות חבירו עליו
^ ומי מקדשן
^ דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו
^ יקדשו
^ דכל זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן; ואהכי - אי לא מיפר מהשתא - חיילא קדושה עלייהו, ואי מגרשה והדר נסיב לה - מיתסרן עליו מעשה ידיה
^ ואף על גב דאיתה תחת הבעל

[1] [ש]אומר משלם לו דמי טבלו

[2] שהיה שלו באותם מתנות בהאי טבל שהיה נותן לכהן שירצה הוי

[3] ולהכי משלם לו דמי כולו

[4] ואינו משלם לו אלא דמי חולין שבו

[5] דרבי סבר כמי שלא הורמו דמיין, להכי משלם לו דמי כולו, ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין, ואינו משלם אלא דמי חולין

[6] אפילו הווין כמי שלא הורמו - אינו משלם לו דמי טבלו, דהא לא מפסיד ליה ולא מידי

[7] לעולם אימא לך דאינו ממון, ו

[8] אע"ג דטובת הנאה אינה ממון - אפילו הכי משלם לו דמי כולו משום

[9] אינו משלם אלא דמי חולין, דחדא ועוד קאמר: חדא דטובת הנאה אינה ממון; ועוד לדבריך, דאמרת טעמא משום קנס - אדרבה

[10] לקנסיה לבעל הבית זה

[11] ולעולם אכתי רישא וסיפא דמתניתין דקשיא אהדדי - לא מיתרץ

[12] לעולם לא קשיא מתניתין, וסיפא כדקתני דטובת הנאה ממון; ורישא - היינו טעמא דיטלו בעל כרחו:

[13] לההוא תרומה

[14] והואיל וכעפרא הויא - לא מיתחלי בטובת הנאה ולהכי שקלי לה בעל כרחו

[15] דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה

[16] דלא אמרה כלום: דלאו כל כמינה לאפקועי לבעל מה דזכי ליה רחמנא

[17] כדאמרינן במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (סד,ב): ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר בגליל כו', והמותר שלה ואותה העדפה שמעדפת - הואיל ושלה היא - אוסרת עליו אם לא יפר

[18] להכי יפר: שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו, דאותה מלאכה שעושה אחר הגירושין - כשתבא ברשותו אסור באותה מלאכה, ובכל מעשה ידיה מגירושין ואילך; וקסבר אדם אוסר דבר שלא בא לעולם, כגון מעשה ידיה שעתידה לעשות, דלכשתבא לעולם אחר גירושין - אף על פי שלא בא לרשותו בעת שבא לעולם - דהא מגורשת היא - לכשבאה ברשותו: שתנשא לו - שיהא אסור; ורבי עקיבא סבר בהא מודינא לך דאדם אוסר דבר שלא בא לעולם היכא דהוי ברשותו לאלתר כשבא לעולם, כגון העדפה, אבל אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם אף על פי שבא לעולם ואינן ברשותו אלא לאחר זמן, דלכשיבאו לרשותו יחול עליהן איסור כדפירשתי [לפי תיקון הב"ח]

[19] לדברי הכל; ואמרינן התם במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי, ואמרינן 'עושה ואוכלת – פשיטא! דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי מתפרנסת!? ואמרינן: סיפא איצטריכא ליה למיתני:

[20] דקא סבר: אף על גב דמעשה ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה ניזונית משלו – מכל מקום מותר על מזונותיה יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר מיתתה

[21] דקסבר: אין אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם לא יהא שלו אלא לאחר זמן

[22] התם

[23] ומוקי לה התם בשאין מעלה לה מעה כסף דתקנו לה חכמים תחת מותר מעשה ידיה, דאי במעלה לה - אפילו בחייה שלו היא, וקשיא דשמואל אדשמואל!

[24] שמואל

[25] כלומר: הלכה כרבי יוחנן בן נורי דאמר 'יפר', והיינו טעמא דיפר: משום העדפה ולא משום גירושין

[26] ?

[27] לימא 'הלכה כרבי עקיבא', דמוקי לטעמיה משום העדפה; אלא מדקאמר הכי – שמע מינה כדאשמעינן מעיקרא, ולעולם קשיא דשמואל אדשמואל

[28] לעולם קסבר שמואל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, ו

[29] הכי גרסינן: אמר ליה: בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו די"ל יאסרו פירות חבירו עליו; אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו? שבאיזה ענין יש בו כח לכך? שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על חבירו! - להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל, והיאך יכולה לאוסרן עליו הואיל שלא באו לעולם

[30] דהיינו אוסר פירות חבירו עליו

[31] ומי מקדשן

[32] דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו

[33] יקדשו

[34] דכל זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן; ואהכי - אי לא מיפר מהשתא - חיילא קדושה עלייהו, ואי מגרשה והדר נסיב לה - מיתסרן עליו מעשה ידיה

[35] ואף על גב דאיתה תחת הבעל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]