ביאור:בבלי נדרים דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

היתר מעלין את האיסור.

והתנן [תרומות פ"ט מ"ד]: 'גידולי תרומה - תרומה ^[1]'!?

בגידולי גידולין קאמרינן ^[2]

הא נמי תנינא: גידולי גידולין חולין!?

הא - קא משמע לן אפילו בדבר שאין זרעו כלה ^[3].

והתנן [תרומות פ"ט מ"ו]: הטבל - גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ^[4], אבל דבר שאין זרעו כלה - גידולי גידולין אסורין?

^[5] רבויא ^[6], דרבו גידולין ^[7] על עיקרו מותר קא משמע לן ^[8].

הדרן עלך הנודר מן הירק

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נדרים פרק שמיני קונם יין

משנה:

"קונם יין שאני טועם היום" ^[9] - אינו אסור אלא עד שתחשך;

"שבת זו" ^[10] - אסור בכל השבת ^[11] ושבת שעברה ^[12];

"חדש זה" ^[13] - אסור בכל החדש ^[14] וראש חודש להבא ^[15];

[## יש לזכור שהמשנה נערכה לפני שהיה לוח קבוע, שהרי הלוח הקבוע נקבע בזמנו של הלל נשיאה, ד' קיח או קיט, ורבא נפטר מן העולם ד'קיג; ולכן עד לאותה עת אנשים לא ידעו מתי יהיה ראש חודש מלא או חסר!]

^[16] "שנה זו" - אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא ^[17];

^[18] "^[19]שבוע זה" - אסור בכל השבוע ושביעית שעברה ^[20] ;

ואם אמר "^[21] יום אחד" ^[22], ^[23] "שבת אחת" ^[24], "חדש אחד", "שנה אחת", "שבוע אחד" ^[25] - אסור ^[26] מיום ליום.

[מכאן והלאה רש"י – וגם הר"ן – אינם על הדף אלא בדף סא,א במקום שהגמרא דנה בחלק זה של המשנה]

^[27] "^[28] עד הפסח" - אסור עד שיגיע ^[29];

"עד שיהא" - אסור עד שיצא ^[30];

"עד לפני [יש גורסים "עד פני", בלי אות ל] הפסח" ^[31] - רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע ^[32]; רבי יוסי אומר: אסור עד שיצא ^[33].

גמרא:

"קונם יין שאני טועם [היום" - אינו אסור אלא עד שתחשך]:

אמר רבי ירמיה בר אבא [כדאיתא בסוגיין בע"ב – מסורת הש"ס]; רבי ירמיה בר אבא היה תלמיד חבר של רב]: לכשתחשך ^[34] - צריך שאלה לחכם ^[35].

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: גזירה היום משום "יום אחד" ^[36].

עמוד ב

אמר ליה: אי הכי, ליגזור ב"יום אחד" ^[37] משום "היום" ^[38]?

אמר ליה ^[39]: "היום" – ב"יום אחד" מיחלף ^[40], "יום אחד" ב"היום" - לא מיחלף ^[41].

אמר רבינא: אמר לי מרימר: הכי אמר אבוך משמיה דרב [יוסף]: כמאן אזלא שמעתיה דרב ירמיה בר אבא ^[42]? - כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: כל הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו -כאילו מקטיר עליה ^[43].

"שבת זו" - אסור בכל השבת כולה:

פשיטא!?

מהו דתימא 'יומי דשבתא' ^[44] קאמר - קא משמע לן.

"חדש זה" אסור בכל החדש וראש חודש להבא:

פשיטא ^[45]?!

כי איצטריכא ^[46] לחדש חסר ^[47]: מהו דתימא ראש חדש - לשעבר הוי, ולא ליתסר ^[48]? - קא משמע לן ^[49]: ^[50]קרו אינשי ^[51] ריש ירחא - ^[52].

"שנה זו" אסור בכל השנה כולה:

איבעיא להו: אמר "קונם יין שאני טועם יום" – מאי? דיניה כ"היום" ^[53] או כ"יום אחד" ^[54]?

תא שמע ממתניתין: "קונם יין שאני טועם היום" - אין אסור אלא עד שתחשך – [בגלל שאמר "היום", אך] הא [אילו אמר] "יום" - כ"יום אחד" דמי [וצריך מעת לעת]!

אימא סיפא: אמר "יום אחד" - אסור מיום ליום - הא [אם אמר] "יום" - כ"היום" דמי [וחייב להמתין רק עד שתחשך]?! - אלא מהא ליכא למשמע מינה.

אמר רב אשי: תא שמע: "קונם יין שאני טועם השנה" - נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה; היכי דמי?:

הערות

^ דאין גידולי היתר מעלין את האיסור
^ דהכי קאמר: 'גידולי בצל של תרומה, שנטעה, ורבו גידוליו על עיקרו' - דהוו להו גידולי גידולין
^ כגון בצל - גידולי גידולין מותר
^ כגון חיטים גידולי גידולין דזהו השני
^ תריץ:
^ של גידולי גידולין
^ גידוליו
^ כלומר: הא - אתא לאשמועינן: גידולי גידולין של בצל של תרומה, ורבו אותן גידולין על עיקרו – מותר, דזהו השלישי
^ דמשמע כל זמן שהוא יום ותו לא
^ והיה עומד בשבת( הר"ן חולק על פירוש זה, ומפרש: אם נדר באחד מימי השבוע – אסור בכל ימי השבוע ויום השבת עצמו בכלל איסור של שבוע שעבר, דכי אמרי אינשי "שבת זו" – דעתייהו על ימי החול הבאים ועל יום השבת.)
^ בששת ימי השבוע
^ כלומר: בשבת שהוא עומד בה; ולהכי קרי ליה שעברה: לפי שהשבת זה אינו מתחשב אחר ימים הבאים, אלא אחר ששת ימים שעברו
^ אמר "קונס יין שאיני שותה בזה החדש" והיה עומד באותו יום של ראש חודש
^ בכל שלשים יום הבאים
^ כלומר: ראש חודש זה, שהוא עומד לתוכו, הוא נמנה עם ימים הבאים, שהוא ראשון שלהם
^ וכן אם היה עומד בראש השנה ואמר קונס יין שאיני טועם
^ ואותו היום של ראש השנה שהוא עומד בו; ולהכי קרי לעתיד לבא: לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא אחר זמן, ולהכי קאמר לעתיד ולא קאמר להבא
^ ואם היה עומד בשנת השמיטה ואמר:
^ קונס יין שאיני טועם ב
^ בכל השבוע הבא; ואותה שנה שביעית, שהוא עומד בה - נמנית לשבוע שעברה, להכי קרי ליה שעברה
^ שאיני טועם
^ = מעת לעת, שאם היה עומד בשעת הנדר בחצי היום - אסור למחר עד חצי היום
^ וכן אם אמר
^ באיזה יום שעומד בשבוע - אסור עד יום שמיני לאותו יום שנדר
^ וכן בשנה אחת וכן בשבוע אחת
^ שנה שלימה ושבוע שלם
^ אמר:
^ קונס יין שאיני טועם
^ לדברי הכל
^ דמשמע דאמר "עד שיצא כל הפסח"
^ משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא
^ דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא; דכיון דאיכא לספוקי אי משמע 'עד שיצא' או 'עד שיגיע' - ודאי בדליכא ספיקא הרהר בדעתו בשעת הנדר [כלומר: לא עלה בדעתו פירוש מסופק לדבריו, אלא יש לפרש כפירוש הפשוט], דהינו 'עד שיגיע' [בלבד]
^ דסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא, דאיכא לספוקי שמא 'עד שיצא' קאמר
^ אף על פי שעבר היום
^ להתיר לו נדרו משום היכרא
^ דאי אמרת לכשתחשך אף על פי שעבר היום הוי מותר - אתו למימר נמי כי נדר "יום אחד", ועומד בחצי היום - מותר לכשתחשך, ואיהו לא הוי מותר עד מעת לעת; הילכך צריך שאלה לחכם; וכיון דבעי שאלה לחכם - חכם חוקר כיצד נדר, ולא יבא לידי חילול נדר
^ דליהוי אסור עד שתחשך למחר
^ דאי אמרת עד מעת לעת אסור, ותו לא - אתו למישרי נמי כי עמד בשחרית ואמר "היום" - אתי למישתי בחצי היום, והוא אסור עד שתחשך
^ רב יוסף
^ דאי שרית "היום" לכשתחשך בלא שאלה - מיחלף ואתי למישרי "יום אחד" משתחשך, דסבר יצא אותו היום שנדר בו כמו כן, והוא אינו מותר אלא מעת לעת
^ דלא אסור לשתות למחר עד הלילה, דלא אתי למישרי ב"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש להכי; דהכא לא גמר היום עדיין, ומידע ידיע דאסור כל היום; משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת, דלא אתו למישרי מ"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש בהכי, כדאמרינן: הכא לא גמר עדיין היום ומידע ידיע דאסור בכל היום
^ כמאן אזלא הא שמעתתא דאמר רב ירמיה [בעמוד הקודם – מכאן שהגירסא שם 'רבי ירמיה בר אבא’] דצריך שאלה לחכם שאין ניתר על פי עצמו כלל, דמחמרינן עליו כמאן דלא עבד שפיר
^ הילכך צריך שאלה לחכם, הואיל ועבד איסורא, דמחמרינן עליה, ואין מראין לו שקיים נדרו מעצמו אלא כשיתירו לו את נדרו, ולא משום גזירה, דרבינא לא סבירא ליה דרב יוסף אלא: כל היכא דאיכא לאוקומי ביה שאלה - מצריכינן ליה שאלה, כגון הכא, דאמר "היום", דאיכא למימר מעת לעת קאמר - הילכך לכשתחשך צריך שאלה לחכם, אבל כי אמר "שבת", וכולה מתניתין דליכא לאוקומי בהו שאלה - דודאי לא משמע טפי - אין צריך שאלה
^ ימים דשבוע ולא דשבת עצמו
^ דיום ראש חדש נמי אסור, שהרי יום ראש חדש נמנה לחדש זה הנכנס
^ למיתני במתניתין
^ בחדש שהוא שני ימים ראש חדש, ויום ראשון של ראש חדש משלים לחדש מלא זה שעבר, וזה הנכנס חסר הוא, והוא נדר ביום ראשון של ראש חודש
^ ביה
^ אפילו הכי
^ כיון ד
^ ליה
^ אסור ביה נמי
^ כאילו אמר "היום" לחוד ומותר לכשתחשך
^ ואסור מעת לעת

[1] דאין גידולי היתר מעלין את האיסור

[2] דהכי קאמר: 'גידולי בצל של תרומה, שנטעה, ורבו גידוליו על עיקרו' - דהוו להו גידולי גידולין

[3] כגון בצל - גידולי גידולין מותר

[4] כגון חיטים גידולי גידולין דזהו השני

[5] תריץ:

[6] של גידולי גידולין

[7] גידוליו

[8] כלומר: הא - אתא לאשמועינן: גידולי גידולין של בצל של תרומה, ורבו אותן גידולין על עיקרו – מותר, דזהו השלישי

[9] דמשמע כל זמן שהוא יום ותו לא

[10] והיה עומד בשבת( הר"ן חולק על פירוש זה, ומפרש: אם נדר באחד מימי השבוע – אסור בכל ימי השבוע ויום השבת עצמו בכלל איסור של שבוע שעבר, דכי אמרי אינשי "שבת זו" – דעתייהו על ימי החול הבאים ועל יום השבת.)

[11] בששת ימי השבוע

[12] כלומר: בשבת שהוא עומד בה; ולהכי קרי ליה שעברה: לפי שהשבת זה אינו מתחשב אחר ימים הבאים, אלא אחר ששת ימים שעברו

[13] אמר "קונס יין שאיני שותה בזה החדש" והיה עומד באותו יום של ראש חודש

[14] בכל שלשים יום הבאים

[15] כלומר: ראש חודש זה, שהוא עומד לתוכו, הוא נמנה עם ימים הבאים, שהוא ראשון שלהם

[16] וכן אם היה עומד בראש השנה ואמר קונס יין שאיני טועם

[17] ואותו היום של ראש השנה שהוא עומד בו; ולהכי קרי לעתיד לבא: לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא אחר זמן, ולהכי קאמר לעתיד ולא קאמר להבא

[18] ואם היה עומד בשנת השמיטה ואמר:

[19] קונס יין שאיני טועם ב

[20] בכל השבוע הבא; ואותה שנה שביעית, שהוא עומד בה - נמנית לשבוע שעברה, להכי קרי ליה שעברה

[21] שאיני טועם

[22] = מעת לעת, שאם היה עומד בשעת הנדר בחצי היום - אסור למחר עד חצי היום

[23] וכן אם אמר

[24] באיזה יום שעומד בשבוע - אסור עד יום שמיני לאותו יום שנדר

[25] וכן בשנה אחת וכן בשבוע אחת

[26] שנה שלימה ושבוע שלם

[27] אמר:

[28] קונס יין שאיני טועם

[29] לדברי הכל

[30] דמשמע דאמר "עד שיצא כל הפסח"

[31] משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא

[32] דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא; דכיון דאיכא לספוקי אי משמע 'עד שיצא' או 'עד שיגיע' - ודאי בדליכא ספיקא הרהר בדעתו בשעת הנדר [כלומר: לא עלה בדעתו פירוש מסופק לדבריו, אלא יש לפרש כפירוש הפשוט], דהינו 'עד שיגיע' [בלבד]

[33] דסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא, דאיכא לספוקי שמא 'עד שיצא' קאמר

[34] אף על פי שעבר היום

[35] להתיר לו נדרו משום היכרא

[36] דאי אמרת לכשתחשך אף על פי שעבר היום הוי מותר - אתו למימר נמי כי נדר "יום אחד", ועומד בחצי היום - מותר לכשתחשך, ואיהו לא הוי מותר עד מעת לעת; הילכך צריך שאלה לחכם; וכיון דבעי שאלה לחכם - חכם חוקר כיצד נדר, ולא יבא לידי חילול נדר

[37] דליהוי אסור עד שתחשך למחר

[38] דאי אמרת עד מעת לעת אסור, ותו לא - אתו למישרי נמי כי עמד בשחרית ואמר "היום" - אתי למישתי בחצי היום, והוא אסור עד שתחשך

[39] רב יוסף

[40] דאי שרית "היום" לכשתחשך בלא שאלה - מיחלף ואתי למישרי "יום אחד" משתחשך, דסבר יצא אותו היום שנדר בו כמו כן, והוא אינו מותר אלא מעת לעת

[41] דלא אסור לשתות למחר עד הלילה, דלא אתי למישרי ב"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש להכי; דהכא לא גמר היום עדיין, ומידע ידיע דאסור כל היום; משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת, דלא אתו למישרי מ"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש בהכי, כדאמרינן: הכא לא גמר עדיין היום ומידע ידיע דאסור בכל היום

[42] כמאן אזלא הא שמעתתא דאמר רב ירמיה [בעמוד הקודם – מכאן שהגירסא שם 'רבי ירמיה בר אבא’] דצריך שאלה לחכם שאין ניתר על פי עצמו כלל, דמחמרינן עליו כמאן דלא עבד שפיר

[43] הילכך צריך שאלה לחכם, הואיל ועבד איסורא, דמחמרינן עליה, ואין מראין לו שקיים נדרו מעצמו אלא כשיתירו לו את נדרו, ולא משום גזירה, דרבינא לא סבירא ליה דרב יוסף אלא: כל היכא דאיכא לאוקומי ביה שאלה - מצריכינן ליה שאלה, כגון הכא, דאמר "היום", דאיכא למימר מעת לעת קאמר - הילכך לכשתחשך צריך שאלה לחכם, אבל כי אמר "שבת", וכולה מתניתין דליכא לאוקומי בהו שאלה - דודאי לא משמע טפי - אין צריך שאלה

[44] ימים דשבוע ולא דשבת עצמו

[45] דיום ראש חדש נמי אסור, שהרי יום ראש חדש נמנה לחדש זה הנכנס

[46] למיתני במתניתין

[47] בחדש שהוא שני ימים ראש חדש, ויום ראשון של ראש חדש משלים לחדש מלא זה שעבר, וזה הנכנס חסר הוא, והוא נדר ביום ראשון של ראש חודש

[48] ביה

[49] אפילו הכי

[50] כיון ד

[51] ליה

[52] אסור ביה נמי

[53] כאילו אמר "היום" לחוד ומותר לכשתחשך

[54] ואסור מעת לעת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]