ביאור:בבלי נדרים דף נ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דלי ציפתא [1] ואמר ליה לשלוחא [2]: חזי מאי איכא [3] - מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא.
רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה <דבר> דכלבא שבוע; שמע <בר> כלבא שבוע, אדרה הנאה מכל נכסיה; אזלא ואיתנסיבה ליה; בסיתוא [4] הוה גנו בי תיבנא [5], הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה [6]. אמר לה: אי הואי לי - רמינא ליך ירושלים דדהבא [7].
אתא אליהו, אידמי להון כאנשא, וקא קרי אבבא. אמר להו "הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה"! [8]
אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה!
אמרה ליה: זיל הוי בי רב. אזל תרתי סרי שנין קמי דרבי אליעזר ורבי יהושע; למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה, שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך [9]: חדא: דלא דמי ליך [10], ועוד [שבקך] [11] ארמלות חיות [12] כולהון שנין [13].
אמרה ליה: אי צאית לדילי - ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא. אמר: הואיל ויהבת לי רשותא - איהדר לאחורי.
הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא; אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי.
נפוק כולי עלמא לאפיה, ואף היא קמת למיפק לאפיה.
אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא?
אמרה ליה: (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו [ורחמי רשעים אכזרי [בזאת רמזה לאותו האיש, שכביכול רחם עליה שעזבה]] [14].
אתת לאיתחזויי ליה, קא מדחן לה רבנן. אמר להון: הניחו לה! שלי ושלכם - שלה הוא [15].
שמע <בר> כלבא שבוע אתא ואיתשיל על נידריה ואשתריי ואשתרי.
מן שית מילי איעתר רבי עקיבא: 1</ref> מן כלבא שבוע [16], 2</ref> מן אילא דספינתא: דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא [17]; זימנא חדא אנשיוה על כיף ימא [18] אתא הוא אשכחיה [19] 3</ref> ומן גווזא [20]: דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי [21], אמר להו: אייתי לי מדעם [22], ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא; אתיוה ליה, אמרו ליה: עביד מרנא עליה [23], אישתכח דהוה מלי דינרי; דזימנא חדא טבעת ספינתא, וכולי עיסקא [24] הוה מחית [25] בההוא גווזא, ואישתכח בההוא זימנא.
4</ref> דמן דסרוקיתא ומן מטרוניתא [26].
5</ref> ומן אשתו של טורנוסרופוס [27]
6</ref> ומן קטיעא בר שלום [28]
רב גמדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי לאתויי בהון מידעם; לא אשכחו, אתיוה ליה בהון קופא [29]; אישתמיט, על לחרתא [30]; חפרו בתריה אשכחוה דרביע [31] על מרגלייתא; אייתינון ליה כולהון.
אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער!
א"ל: למדי מבית אבוך: במה מניחין יין?
אמרה ליה: במאני דפחרא [חרס].
אמר לה: כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא!
אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי!
אמר לה: אף אורייתא כן.
[אמרה לו] "והאיכא שפירין וגמירין"?
אמר לה: אי הוו סנו - הוו גמירין טפי.
ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא; אמרה ליה: שמואל רבך הכי דנן [32]?
אמר לה: ידעת ליה [33]?
אמרה ליה: אין: גוצא ורבה כריסיה [34], אוכם [כהה עור] ורבה שיניה!
אמר לה: לבזוייה קאתית! תיהוי ההיא אתתא בשמתא!
פקעה ומתה.
ומותר בביצה טורמיטא:
מאי ביצה טורמיטא?
אמר שמואל: עבדא, דעביד לה [35] - שוי אלפא דינרי: ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי, ואלפא זימני במיא קרירי - עד דמתזוטרא [36] כי היכי דבלעיתה [37], ואם אית [38] כיבא [39] - סריך עלה [40], וכד נפקא [41] ואתיא - ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה ובמאי מתסי.
שמואל הוה בדיק נפשיה בקולחא [42] עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון [43].
תנן התם [מעשרות פ"ב מ"ח]: היה עושה [44] בכלופסין - לא יאכל בבנות שבע [45]; בבנות שבע - לא יאכל בכלופסין.
מאי כלופסין?
מינא דתאיני, דעבדין מנהון לפדי [46].
ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה [47] אלפא מיני לפדי [48]; אגמריה תמני מאה. אזמניה לדינא [49] לקמיה דרבי.
אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה" [50]; [51] אנו - אפילו בעינינו לא ראינו [52]!
רבי עבד ליה הלולא לרבי שמעון ברבי, ולא אזמניה לבר קפרא [53]; כתב [בר קפרא] על בית גננא: "עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין".
אמר [54] ליה [55]: אם לעוברי רצונו [56] כך - לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!? [57]
אזמניה.
אמר: לעושי רצונו בעולם הזה - כך לעולם הבא על אחת כמה וכמה! [58]
יומא דמחייך ביה רבי - אתיא פורענותא לעלמא; אמר ליה לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי.
אמר ליה: ליחזי מר
הערות
[עריכה]- ^ הגביה המחצלת שהיה יושב עליה
- ^ דאזל לביתיה
- ^ "ראה כמה עושר יש לי" שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום זהובים
- ^ בימות החורף
- ^ היו ישנים בין התבן שלא היו להם כרים וכסתות
- ^ היה מלקט התבן משערו
- ^ אם יהיה לי סיפוק שאתעשר - אעשה לך ירושלים של זהב: בתי נפש שמצויירת בכל ענייני ירושלים, והיינו דאמרינן במסכת שבת (נט,א): 'עיר ירושלים של זהב - כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו'
- ^ עבד הכי משום קורת רוח להן: דלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם.
- ^ דאדריך מנכסיה
- ^ שהוא גרוע ממך
- ^ שמניחך
- ^ באלמנות חיות, שהרי הניחך
- ^ כמה שנים
- ^ אית דאמרי דאיהי הות ידעה דרבי עקיבא הוה, ואמרה ליה דלא מיתגניא בעיניה; ואית דאמרי דלא הות ידעה, אלא הכי קא אמרה: דצדיק לא מבזה לאינשי
- ^ על ידה הוא כל מה שלמדתי
- ^ דפליג ליה בנכסיה
- ^ עושין להן מן אותו ענין של איל; ואית דגרסי 'מין עיינא': היו עושין כמין צאן של עץ והיו נותנים בו כספם
- ^ ששכחו לאותו איל על שפת הים
- ^ ומצאו רבי עקיבא
- ^ תיבה
- ^ ליורדי הים לריוח
- ^ הביאו לי שום דבר
- ^ ימתין אדונינו עליו עד שנביא לך יתר
- ^ וכל ממונא דהוה בספינתא
- ^ מונח
- ^ שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון הרבה לבית המדרש, ושיגרו את רבי עקיבא אצל מטרוניתא אחת, ולוה ממנה ממון גדול, וכשנתנה לו אמרה לו "מי יהיה לי ערב שתפרע לי לזמן קבוע?" אמר לה: "מי שתרצה". אמרה לו: "הקב"ה והים" - שהיה ביתה על שפת הים. אמר לה ר"ע: "כן יהיה". כשהגיע הזמן - חלה ר"ע, ולא היה יכול להביא הממון. יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך כי לך ולים הזה האמנתי מעותי! הכניס הקב"ה רוח שטות בלבו של [בת] קיסר ונכנסה לבית גנזיו, ונטלה קרטלית וזרקה לים, והשליכה הים לפתח ביתה של אותה מטרוניתא, ונטלתה; ולאחר זמן הביא לה רבי עקיבא הממון, ואמר לה "אל יחר ליך שלא הבאתי לך הממון בזמן שקבעו, שחליתי"! אמרה לו: "יהא הכל שלך, שממוני בא לידי בזמנו"; וספרה לו כל המעשה, ונתנה לו מתנות גדולות ופטרתו לשלום
- ^ אדון אחד ששמו רופוס, והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע, והיה ר"ע מנצחו בכל פעם, והיה אותו אדון מתבייש, ובא וסיפר לאשתו; אמרה לו: אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר. באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו, ורק ר"ע ושחק ובכה. אמרה לו: מדוע עשית כן? אמר לה: השנים אומר לך: מה שרקקתי - בשביל שמטיפה סרוחה באת; ובכיתי - בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ; ומה ששחק לא רצה לומר לה. אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו. אמרה לו: וכי יש תשובה? אמר לה: הן! ונתגיירה לאחר שמת בעלה, ונשאת לו והביאה לו ממון גדול
- ^ מפורש במסכת עבודה זרה בפרק קמא (י,ב) [אמר: "כל נכסאי לרבי עקיבא וחביריו" יצא רבי עקיבא ודרש: (שמות כט כח) והיה לאהרן ולבניו - מחצה לאהרן ומחצה לבניו; יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב]
- ^ קוף
- ^ נכנס הקוף בחור אחד בקרקע
- ^ רובץ
- ^ כמו שדנתני אתה בתמיה
- ^ מכרת אותו
- ^ בטן גדול יש לו
- ^ לההיא ביצה טורמיטא
- ^ שמתמעטת
- ^ כדי שיכול לבולעה שלימה
- ^ ביה
- ^ במעיו
- ^ על ההיא ביצה וניכר בה
- ^ ממעיו שלימה
- ^ היינו דומיא דביצה טורמיטא והיה מפשפש כל מעיו אם יש בהן כאב והיה מתחלש ומתעלף כל כך
- ^ עד שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה מחמת דאגה
- ^ הפועל שמלקט לו
- ^ שלא הרשתו התורה לאכול אלא מאותו המין שהוא מלקט, דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו' (דברים כג כה)
- ^ מיני מאכל
- ^ שילמדו לעשות
- ^ אלף מיני מאכל
- ^ על מאתים מין שלא לימדו
- ^ דכתיב נשיתי טובה (איכה ג יז): שראוה כבר, אלא שעכשיו שכחוה
- ^ אבל
- ^ לא ראינו טובה מעולם, שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות; כלומר: דבר מופלא הוא שכל כך לימדו
- ^ לפי שהיה איש בדחן [כמוסבר להלן], ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק
- ^ בר קפרא
- ^ לרבי
- ^ משפיע לו טובה כל
- ^ שהיה מגנהו על שלא זימנו!
- ^ משפיע לו בעולם הזה טובה כל כך שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו.
תרגום לעברית
[עריכה]אשתו של ר' עקיבא ר' עקיבא נתקדשה לו בתו של בן כלבא שבוע. שמע בן כלבא שבוע, הדירה הנאה מכל נכסיו, הלכה ונישאה לו. בחורף היו ישנים בבית התבן. הוא היה מלקט את התבן משערותיה. אמר לה: אילו היה בידי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב. בא אליהו, נדמה להם כאדם, וקרא אל הפתח. אמר להם: תנו לי מעט תבן, כי אשתי ילדה, ואין לי במה להשכיבה. אמר לה ר' עקיבא לאשתו: ראי אדם שאפילו תבן אין לו. אמרה לו: לך והיה בבית-המדרש. הלך, והיה שתים-עשרה שנים לפני ר' אליעזר ור' יהושע. כאשר שלמו לו שתים-עשרה שנים בא לביתו, שמע מאחורי ביתו שאמר לה אחד רשע לאשתו: טוב עשה לך אביך, אחת, שאינו דומה לך, ועוד, הוא עזב אותך באלמנות חיה, כל אותן השנים. אמרה לו: אילו היה שומע לי, שיהיה [שם] שתים-עשרה שנים אחרות. אמר: הואיל והיא נותנת לי רשות, אחזור לאחורי, ושוב הלך. היה [בבית המדרש] שתים-עשרה שנים אחרות. בא בעשרים וארבעה אלף זוגות תלמידים. יצא כל העולם לקראתו, ואף היא קמה לצאת לקראתו. אמר לה אותו רשע: ואת לאן? אמרה לו: "יודע צדיק נפש בהמתו". באה להיראות לפניו, דחו אותה התלמידים, אמר להם: הניחו לה, שלי ושלכם-שלה הוא. שמע בן כלבא שבוע. בא ונשאל על נדרו. והותר לו.