ביאור:בבלי נדרים דף יט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כל שכן דלא מעייל לספיקא [1].
אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לספק נזירות להקל - כרבי אליעזר? אימא סיפא: ספק בכורות: אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה [חמור] בין טהורה [צאן ובקר] - המוציא מחבירו עליו הראיה [2], ותני עלה: ואסורים בגיזה ועבודה [3] [4]!
אמר ליה [רבי זירא]: אמאי קא מדמית קדושה הבאה מאליה [5] לקדושה הבאה בידי אדם [6]? [7]
[וממשיך רבי זירא ללמד את אביי כיצד אמנם אפשר להקשות על הסברו שרבי אליעזר הוא המקל בספק נזירות:]
אלא אי קשיא - הא קשיא [8] (משנה טהרות ד ז): ספק משקין [9]: ליטמא [10] - טמא [11] ;[12] לטמא אחרים - טהור [13] [עד כאן לשון המשנה] - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר [אליעזר][14] אומר, כדבריו [אם כן רואים שרבי אליעזר מחמיר בספק משקין ומטמא את המשקין – לעצמן [15] [16], אם כן מדוע לומר שהתנא שאומר ספק נזירות להקל הוא רבי אליעזר? – זו הקושיא שרבי זירא מקשה על השערתו לעיל.] [17] [18]
[[19] אולי כוונת רש"י כאן לרמוז שאין אלה דברי רבי זירא אלא דברי הגמרא, לאחר שרבי זירא ענה לאביי – הגמרא [20] מקשים על רבי זירא.]
[## לכאורה כאן רבי זירא מסביר מדוע הוא אינו מבטל דעתו שהאומר ספק נזירות להקל זו דעת רבי אליעזר: משום שהוא מקשה על הברייתא בענין משקין:] ומי סבירא ליה לרבי אליעזר 'ליטמא טמא'? והתניא: 'רבי אליעזר אומר: אין טומאה למשקין כל עיקר! תדע: שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא [סוג חרק] דכן [שהוא טהור ומותר באכילה] ועל משקין בית מטבחיא [מי שטיפת המקדש שמעורב בהם דם ומים והיה אפשר לחשוב שיהיו טמאים, והעידו בהם] דכן [שהם טהורים]’! [ואם הם טהורים – אם כן כל המשקין טהורים!]
הניחא לשמואל דאמר: דכן [שטהור]’ מלטמא אחרים [21], אבל טומאת עצמן יש בהן - שפיר [22]! אלא לרב דאמר דכן' [טהור] ממש' [23] מאי איכא למימר [24]?
[מתוך הקושיא על רבי זירא – עוברת הגמרא לתירוץ אחר: לא מחלוקת רבי אליעזר ותנא אחר, אלא מחלוקת תנאים אחרים – ולפי זה נוח הפירוש השני של רש"י, שמהמילים 'אלא אי קשיא' – אין כאן דברי רבי זירא אלא חקירת הגמרא;]
אלא הא [25] - רבי יהודה, והא [26] – רבי שמעון, דתניא: 'הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד [27]: רבי יהודה מתיר [ספק נזירות להקל] ורבי שמעון אוסר [מחמיר בספק נזירות].'
ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה: מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא [28]? ורמינהי [נדרים פ"ב מ"ד]: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה: טעמא - דאין מכירין,
הא מכירין אסורין [29]!
אמר רבא: [30] גבי כרי - קסבר: כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא [31], דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, על ספיקו לא מצי מגלח [## לעולם!] [32].
תוספות: ואם תאמר אמאי לא מצי מגלח? יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם! ואי משום חטאת דנזיר, דליכא בנדבה - מכל מקום מצי לגלח על העולה ועל השלמים, בלא חטאת, כדאמר בנזיר [פ"ו מ"ז]: אם גילח באחד משלשתן - יצא!? - ויש לומר מכל מקום לא מצי מגלח כהלכתן, על גבי שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, דאין חטאת באה בנדבה, והלכך אין יכול להביא על תנאי. [33]
אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אמר "הריני נזיר עולם [34] - מאי [35]?
אמר ליה: [36] נזיר עולם" - נמי ספיקו חמור מודאי: דאילו [37] ודאי, הכביד שערו - מיקל בתער ומביא שלש בהמות [38], ואילו ספיקו [39] לא [40].
אמר "הריני נזיר שמשון" [41] מאי [42]?
אמר ליה: "נזיר שמשון" - לא תניא [43].
אמר ליה: והאמר רב אדא בר אהבה: תניא: נזיר שמשון... [44]!?
אמר ליה: אי תניא - תניא [45].
[## משונה גמרא זו, שהרי במשנה נזיר פ"א מ"ב יש דיון בנזיר שמשון!?]
רב אשי אמר: ההיא [46] - רבי יהודה משום רבי טרפון היא, דתניא: 'רבי יהודה משום רבי טרפון אומר: [47] - אין אחד מהם נזיר [48] לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה [49]'.
אי הכי [50] - מאי איריא 'שנגנב או שאבד' [51]?
אלא [52]: להודיעך כחו דרבי שמעון, [53]: דאף על גב דנגנב או שאבד [54]; קסבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא.
רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה כו' [אסורה, בגליל מותרת: שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה; סתם חרמים ביהודה מותרין, בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים]:
הא מכירין – אסורין [55]? אלמא ספיקא לחומרא [56]? - אימא סיפא: סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים – הא [אילו היו] מכירין – מותרין, אלמא ספיקא לקולא!?
אמר אביי: סיפא – רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: סתם חרמים בגליל אסורין [57].
הערות
[עריכה]- ^ רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי, דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא: דכיון (הב"ח) דספק הוא: אי מין בהמה אי מין חיה - מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה, וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא – כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא: דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק - לא הוי נזיר, ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל
- ^ כהן דבעי לאפוקי מיניה - עליו להביא ראיה שהן בכורות: שלא הפילה נפל קודם לכן; ואי תפס להו כהן - על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא
- ^ אף על פי דלא היה ודאי
- ^ אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה; והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר? והאמר רבי אליעזר: לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא
- ^ קדושת בכור הבאה מאליה
- ^ לקדושת כוי, דעל ידי אדם
- ^ קדושת בכור באה מאליה - להכי מחמיר בגיזה ועבודה; קדושת כוי - דעל ידי אדם - לא הוי קדושה מספק.
- ^ דקתני
סיפאדהא דספק נזירות להקל - ^ לכל טומאת משקין קרי ספק, משום דלית להו עיקר מן התורה: לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה, והאי דכתיב 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא' (ויקרא יא לד) - ההוא הכשר הוא [מכשיר חפצים אחרים לקבל טומאה על ידי מגע משקין]
- ^ לקבל טומאה לעצמן
- ^ ודאי טמאין
- ^ אבל
- ^ גירסת רש"י: טהורין
- ^ ברור לפי התוכן שגירסת הגמרא בברייתא זו כאן היא "רבי אליעזר", אחרת אין ראיה
- ^ "ליטמא – טמא"
- ^ אבל לא להכשיר לקבל טומאה, כי הכשר לקבל טומאה על ידי משקין צריך כוונה: "כי יתן" – בכוונה, או לפחות לרצון הבעלים, ולכן אומר רבי אליעזר לטמא אחרים טהור.
- ^ ואי רבי אליעזר היא - הא דאוקמא
לרישאדספק נזירות כרבי אליעזר - [להקל! – מדוע רבי אליעזר מחמיר כאן בקבלת טומאה במשקין?] - ^ רואים שרבי זירא טוען ששיטת רבי אליעזר – להקל!
- ^ ע"א: אלא אי קשיא דרבי אלעזר - הא קשיא: ספק משקין ליטמא טמא - טומאת משקין עצמן כו':
- ^ אמוראים מאוחרים או סבוראים
- ^ לא קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כרבי אליעזר [ואמנם הקושיא שרבי זירא הקשה על עצמו – בעינה]
- ^ ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דרבי מאיר דספק משקין ליטמא טמא, והכא, בספק נזירות אמאי מיקל? - משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות, ו'איש כי יפליא' - דיעבד קאמר, הלכך אית ליה ספק נזירות להקל
- ^ דאין טומאה למשקין כל עיקר
- ^ אמאי קאמר רבי אליעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא, והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל
- ^ ברייתא דספק נזירות [להקל]
- ^ מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר
- ^ ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא
- ^ כגון הכא, דכשנדר - לא על דעתא דהכי נדר: שאם נגנב הכרי - דהוי ספק אם היה שם מאה כור - שיהא נזיר באותה ספיקא
- ^ ואף על גב דבסתם נדר [אף על פי שנדרו לא היה מפורש אלא סתום], וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן; דמעייל איניש נפשיה לספיקא, דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר
- ^ להכי מתיר רבי יהודה
- ^ וכיון דספיקו חמור מודאי - ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא, אלא על דעת כן ודאי נדר: שאם הכרי בעין דמשכת ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר כדיניה, אבל לא משכח ליה בעין - דליהוי נזיר מספיקא לחומרא – לא; דגבי נזיר - מספיקא הוי חומרא יותר מודאי
- ^ דאילו [גבי] נזיר ודאי איכא הא קולא: דלסוף נזירותו מגלח ומביא קרבנו ונאכל, ואילו ספק נזירות - דנגנב הכרי - לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן, והא - לא מצי לאיתויי קרבן, דדלמא לא נזיר הוא, וקא מייתי חולין לעזרה; הלכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא; אבל גבי תרומה - אמרינן 'מעייל נפשיה לספיקא', דאפילו אמרינן 'תרומת הלשכה' מספיקא - לא הוי טפי חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר) אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה
- ^ ושם בתוספות עוד פירושים אחרים.
- ^ אם יש בכרי הזה מאה כור" - דהכא ליכא למימר 'ספיקו חמור מודאי', דאפילו בודאי, דמדד הכרי ויש מאה כור - לא יתגלח לעולם
- ^ מאי איכא למימר? אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא
- ^ אפילו היכא דאמר "הריני
- ^ נזיר עולם
- ^ חטאת ועולה ושלמים, כדין נזיר
- ^ ספק נזיר עולם
- ^ לא מצי לאיתויי קרבן, דשמא לאו נזיר הוא
- ^ דלא מגלח לעולם כלל
- ^ מאי איכא למימר? אמאי קאמר רבי יהודה 'מותר' - הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאו
- ^ לא אשכחן שום ברייתא דקתני "הריני נזיר שמשון", דליתיה כלל; וכי אמר "הריני נזיר שמשון" - דליחול עליה נזירות כלל [כלומר: אין 'נזירות שמשון' נזירות אמיתית, שהרי שמשון לא היה נזיר גמור:] משום דשמשון - לא יצא נזירות מפיו, דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו - הלכך לספיקא לא עייל נפשיה
- ^ שאומר "הריני נזיר שמשון" - הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער, ומטמא למתים כשמשון
- ^ אי משכחת ברייתא: תניא, דאיכא לתרוצי הכי - משום הכי מתיר רבי יהודה, דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה
- ^ ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות
- ^ שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא
- ^ הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן
- ^ דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר
- ^ דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה
- ^ אפילו איתיה בעיניה נמי: כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה, דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר למודדן [לפי רבי טרפון לא הוי נזיר]
- ^ להכי תניא 'נגנב או אבד'
- ^ דאמר
- ^ דלא אפשר למודדן קאמר רבי שמעון
- ^ אף על גב דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן
- ^ להכי פריך מסיפא [ואע"ג] דמרישא [נמי] איכא למיפרך, דקתני: רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, אלמא ספיקא לחומרא! אלא קא משמע לן דבין רישא ובין סיפא [יהודה וגליל בענין "תרומה"] קשיא לאידך רישא וסיפא [יהודה וגליל בענין "חרמים"], להכי פריך דסיפא לסיפא
- ^ לפי שאין מכירין אלא חרמי שמים, הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי - סתמן מותר, דספיקא לקולא; ורישא רבי יהודה וסיפא רבי אלעזר. ואם הגענו לדברי רבי אלעזר ברבי צדוק – אולי מה שהחלפנו לעיל "רבי אלעזר" שאמר כרבי מאיר ל"רבי אליעזר" — ספק משקין: ליטמא - טמא, (אבל) לטמא אחרים - טהור - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר אליעזר אומר, כדבריו איננו נכון, אלא גם הוא רבי אלעזר ברבי צדוק? – אולי יש לבדוק, אך לי לא נראה, אלא נראה לי שהוא ודאי רבי אליעזר.