ביאור:בבלי נדרים דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נדרים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
סברוה:
מאי "לחולין"? - "לא לחולין ליהוי אלא קרבן";
מני מתניתין?: - אי רבי מאיר - לית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן' [1], דתנן [2]: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי [3]!
אלא [4] רבי יהודה היא [5]? - אימא סיפא: רבי יהודה אומר: 'האומר "ירושלים" לא אמר כלום; מדסיפא [6] רבי יהודה - רישא לאו רבי יהודה היא [7]!?
[אולי עד כאן – שאין אנו יודעים מי הוא תנא קמא – זהו מה שסברו בבית המדרש [שהגמרא פותחת במילה 'סברוה’]; והגמרא משיבה:]
כולה רבי יהודה היא, והכי קתני: 'שרבי יהודה אומר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום [8].
וכי אמר "כירושלים", לרבי יהודה, מי מיתסר? והתניא: 'רבי יהודה אומר: האומר "כירושלים" לא אמר כלום [9] עד שידור בדבר הקרב בירושלים [10]'!?
כולה רבי יהודה היא, ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה [11].
תניא: "חולין", "החולין", "כחולין", בין "שאוכל לך" ובין "שלא אוכל לך" – מותר; "לחולין שאוכל לך" – אסור; "לחולין לא אוכל לך" – מותר.
[12].
רישא ["חולין שלא אוכל לך" - מותר] מני?
רבי מאיר היא, דלית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הין'. [היינו יכולים לדייק בדבריו: חולין – מה שלא אוכל, אבל מה שאוכל אינו חולין אלא כקרבן ואסור; ולא אומרים כך, אלא מותר, כי אין מדייקין מכלל ה"שלא אוכל" – למה שאכן יאכל].
אימא סיפא: "לחולין לא אוכל לך" – מותר, והתנן [נדרים פ"א מ"ד; (להלן יג,א)]: "לקרבן לא אוכל לך" - רבי מאיר אוסר; וקשיא לן: [13] הא לית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הין' [14]!? ואמר רבי אבא: נעשה כאומר "לקרבן יהא, לפיכך לא אוכל לך" [15], הכא נמי [16] הכי קאמר ליה: "לא חולין ליהוי, לפיכך לא אוכל לך" [17]?
האי תנא [18] סבר לה כרבי מאיר בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כותיה בחדא: דלית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הין', ופליג עליה בחדא: ב"קרבן" [19].
רב אשי אמר: [הכל כרבי מאיר פרט לדברים בשם רבי יהודה] הא דאמר "לחולין [20]" [21]; והא דאמר [22] "לא לחולין" - דמשמע "לא ליהוי חולין אלא כקרבן" [23].
טהור וטמא נותר ופיגול אסור:
בעי רמי בר חמא: "הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים" מהו? אי דקאמר בהדין לישנא - בהיתרא קא מתפיס [24]; אלא כגון דמחית [שמונח] בשר זבחי שלמים [25] ומחית דהיתרא גביה, ואמר "זה כזה" - מאי? בעיקרו קא מתפיס [26] או בהיתרא קא מתפיס [27]?
הערות
[עריכה]- ^ כגון במתניתין, דמכלל דאמר "לא לחולין" שמעינן מינה: הא קרבן הוי, ואהכי אסור; ורבי מאיר סבר דלא הוי אסור אלא אם כן אמר בפירוש "לא חולין ליהוי אלא קרבן" דלא משמע ליה מכלל "לא חולין" אתה שומע "קרבן"
- ^ במסכת קידושין בפרק 'האומר' [פ"ג מ"ד]
- ^ דכתיב (במדבר לב כט): ויאמר אליהם משה: אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם לא יעברו וגו'; לא נכתוב 'אם יעברו', דלא צריך למיכתב, אלא 'אם לא יעברו', דמשמע 'אם לא יעברו ונאחזו בתוככם', הא 'אם יעברו ונתתם להם וגו'; אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו: דלא אמרינן 'מכלל לאו אתה שומע הן'; ומתניתין קתני "אסור" דמכללא "לא לחולין" שמעינן "קרבן"
- ^ מתניתין
- ^ דאית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן', דלית ליה תנאי כפול
- ^ דפליג אתנא דלעיל מיניה, דהיינו רבי מאיר, דסתם משנה היא
- ^ דאם כן הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר
- ^ דבעינן שיאמר "כירושלים" כלומר: נזירים בירושלים
- ^ דלא מיקדשא ירושלים
- ^ כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח
- ^ דתנא דמתניתין סבר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום - הא "כירושלים" אסור, דירושלים מיקדשא; ותנא דברייתא סבר האומר "כירושלים" לא אמר כלום, דקסבר רבי יהודה 'לא נתקדשה ירושלים', אלא אם כן יאמר "כדבר הקרב בירושלים"
- ^ בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך: בין שאמר "חולין שאוכל לך" או "החולין שאוכל לך" דהיינו ודאי מותר, ובין שאמר "חולין שלא אוכל לך" או "החולין שלא אוכל לך" דמשמע 'חולין מה שלא אוכל לך, אבל מה שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן' - אפילו הכי מותר, דלא אמרינן 'מכלל לאו אתה שומע הן'; דהא ברייתא – רבי מאיר היא, דלית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן': דכשאמר "חולין שלא אוכל לך" לא כפליה לתנאיה ולא אמר כלום; אבל כי אמר "לא חולין שאוכל לך" אסור, דהכא לא אמרינן 'מכלל לאו אתה שומע הן'; דאע"ג דאמרינן לעיל "לא חולין שאוכל לך", ודייקינן 'לא חולין ליהוי אלא קרבן', ודייקינן: לרבי מאיר לית ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן', והכא נמי: אי דאמר "חולין דלא אוכל לך" אילו דקדקנו 'האי חולין שלא אוכל לך, הא שאוכל לך לא הוי חולין אלא קרבן' - הוה משמע 'מכלל לאו אתה שומע הן', אבל האי לאו - לא משמע 'מכלל לאו אתה שומע הן', דהא בפירוש אמר האי תנא הכא דהאי - [לא] הוי 'מכלל לאו אתה שומע הן'; ואיכא דאמרי: "חולין שלא אוכל לך": האי חולין שלא אוכל לך, אלא קרבן משמע, דהאי תנא משמע ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן', אבל האי - לא משמע ליה 'מכלל לאו אתה שומע הן', דהא בפירוש אמר "לא לחולין שאוכל לך" שאינו רוצה ליהנות ממנו
- ^ האי "קרבן לא אוכל לך" אמאי אסור?
- ^ דהאי מכלל לאו אתה שומע הן, כלומר: לא קרבן הוא מה שלא אוכל לך, אבל מה שאוכל לך - הוי קרבן
- ^ דבפירוש מפרש שאינו רוצה להינות ממנו, ולא 'מכלל לאו אתה שומע הן' הוא
- ^ גבי : "לא לחולין לא אוכל לך" - אמאי מותר? ליתרציה נמי רבי אבא:
- ^ כלומר "מה שאתה רוצה להאכילני משלך - לא לחולין הוי אלא לקרבן, לפיכך לא אוכל לך"
- ^ דברייתא דאמר "לחולין לא אוכל" – מותר
- ^ וכי היכי דאמר '"לא לחולין לא אוכל לך" – מותר' הכי נמי היכא דאמר "לקרבן לא אוכל לך", דלית ליה האי תירוצא דרבי אבא
- ^ לא אוכל לך
- ^ הוי מותר - אף על גב דמשמע 'מה שאוכל הוי קרבן', דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, כדפרישית לעיל
- ^ ולענין האי תירוצא דמתרצינן לעיל
- ^ - הני מילי היכא דאמר "לא לחולין" אבל "לחולין" לא משמע "לא לחולין"
- ^ ופשיטא דמותר, דשלמים לאחר זריקת דמים מותרין אפילו לבעלים
- ^ לאחר זריקת דמים
- ^ בעיקר זבחי שלמים כמו שלפני זריקת דמים שאסור
- ^ כדהשתא כמו שהיא עכשיו, שהיא מותרת
- ^ דתנן
- ^ ומשמע נמי כגון דמחית בשר דהיתירא ונותר ופיגול, ואמר זה "כזה"