ביאור:בבלי נדרים דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כי לא מזדהיר בתנאה ^[1], אבל באיסורא ^[2] – מזדהר ^[3].

תנן: "קונם שאני ישן" "שאני מהלך" "שאני מדבר" - היכי דמי? אילימא כדקתני "שאני ישן" מי הוי נדרא? והתנן (נדרים ב ב): חומר בשבועות: שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים ושינה דבר שאין בו ממש הוא!?

אלא דאמר "קונם עיני בשינה" ^[4].

ואי דלא יהיב שיעורא ^[5] - מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל ^[6]? והא אמר רבי יוחנן: שבועה "שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו ^[7] וישן לאלתר ^[8]!?

אלא דאמר "קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום"? הא אמרת "כל באסוריה מזדהר"?

אלא פשיטא: דאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר".

ואי לא ניים היום - כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא ^[9]?

אלא לאו – בדניים ^[10]? אלמא איתיה ^[11] דניים ^[12], ותיובתא דרב יהודה!?

כי קתני - דאי ניים ^[13].

רבינא אמר: לעולם כדקתני ^[14], ^[15] ומאי "בל יחל" ^[16]? – ^[17] מדרבנן.

ומי איכא "בל יחל" מדרבנן ^[18]?

אין, והתניא: 'דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהם ^[19], שנאמר 'לא יחל דברו’’ ^[20].

תנן [נדרים פ"ז - בפרק 'הנודר מן הירק', מ"ט]: "^[21] שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך ^[22] ^[23] עד החג ^[24]": ^[25] הלכה ^[26] לפני הפסח - אסורה בהנאתו עד הפסח ^[27].

הלכה לפני הפסח – אסורה, ^[28] לא הלכה ^[29] – לא? ^[30]!

אמר רבי אבא ^[31]: 'הלכה לפני הפסח - אסורה ^[32] ולוקה ^[33], ^[34] לא הלכה ^[35] - ^[36] אסורה בעלמא ^[37] [כרב יהודה].

^[38] אימא סיפא ^[39]: '^[40] אחר הפסח - בבל יחל דברו ^[41]'; ^[42] ואי דלא איתהני לפני הפסח - מי איכא 'בל יחל'?

אלא פשיטא דאיתהני ^[43]; אלמא מיתהני,

עמוד ב

ותיובתא דרב יהודה ^[44]!?

^[45] כי קתני ^[46] דאי איתהני ^[47] - הרי זה ^[48] בבל יחל דברו.

תנן [נדרים פ"ז מ"ט]: '"^[49] שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" - הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח': הלכה – אסורה, ^[50] לא הלכה ^[51] – לא ^[52]!

אמר רבא [גירסת רש"י: אמר רבי אבא]: הוא הדין דאפילו לא הלכה אסורה: ^[53] 'הלכה - אסורה ולוקה! לא הלכה - אסורה בעלמא ^[54] [כמו שתורצה לעיל הקושיא על רבי אבא].

מיתיבי: '"ככר זו ^[55] עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר"; אכל ^[56] - הרי זה בבל ילך ^[57]': ^[58]?

מי קתני 'אוכל' ^[59]? 'אכל' קתני ^[60]: דכי אכל הרי זה בבל ילך ^[61].

^[62] הלך - הרי זה בבל יחל דברו ^[63] מהלך ^[64] לא ^[65], וקשיא ^[66] לרב יהודה ^[67]!?

אמר לך רב יהודה: הוא הדין דליתני 'מהלך' ^[68]; ^[69] איידי דקתני רישא 'אכל' דלא מיתני ליה 'אוכל' ^[70] - תני סיפא ^[71] 'הלך'.

האומר לאשה "קונם שאני משמשך" - הרי זה בבל יחל דברו ^[72].

^[73] והא משתעבד לה ^[74] [לאשתו] מדאורייתא, דכתיב (שמות כא י: אם אחרת יקח לו) שארה כסותה ועונתה לא יגרע?

באומר "הנאת תשמישך עלי" ^[75] והא לא קא ניחא ליה בתשמיש ^[76] ^[77], דאמר רב כהנא: ^[78] "^[79] תשמישי עליך" - כופין אותה ומשמשתו, דשעבודי משעבדת ליה ^[80]; ^[81] "^[82] הנאת תשמישך עלי" ^[83] – אסור ^[84], שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו ^[85].

משנה:

"שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך" - אסור ^[86]; "קרבן לא אוכל לך" ^[87], "הא קרבן שאוכל לך" ^[88], "לא קרבן לא אוכל לך" ^[89] – מותר ^[90].

הערות

^ דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול, כגון דאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר" - הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול: דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול, ואם לא יישן - לא לקי; משום הכי אמרינן דלא יישן היום: דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי, ונמצא עובר בבל יחל
^ דאמר "קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום", דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא
^ ודאי מיזהר זהיר ביה, דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום - ודאי כי אתי למחר לאר הוי ישן, דהא איתסר בנדר
^ ועין שנדר בו - יש בו ממש
^ עד כמה זמן אינו ישן
^ הא עבר ודאי באיסור לא יחל, דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן
^ לאלתר
^ הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו
^ דקתני 'אסור' - והרי לא ישן אתמול כלום
^ אתמול, דהכי מיירי מתניתין: אם יישן היום ויישן למחר אסור
^ אית ליה
^ אלמא דשבקינן ליה לישן היום, ולא חיישינן שמא יישן למחר
^ הכי קתני מתניתין: "קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר" דאסור כי נייס למחר; דאי נייס מאתמול - דיעבד, אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום, דחיישינן שמא יישן למחר
^ שאיני ישן
^ והאי דקאמר 'והא שינה דבר שאין בו ממש, וליכא בל יחל' - ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל
^ איכא, דקתני מתניתין
^ דאסור
^ דמלקין ליה מדרבנן
^ לבטל מנהגם
^ דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן
^ קונם
^ מכאן
^ כגון דקאי באדר, ואמר: "קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן
^ עד סוכות
^ אם
^ לבית אביה
^ אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר
^ הא אם
^ לפני הפסח
^ אינה אסורה עד הפסח, ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת למפרע נהנית באיסור, וקשה לרב יהודה דאמר 'אל יישן היום שמא יישן למחר': דאם איתא לדרב יהודה - הוה אסר לה מתניתין עד הפסח אפילו אם לא הלכה עד הפסח, דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת נהנית ממנו באיסורא?
^ תריץ הכי למתניתין
^ בהנאתו
^ דעוברת על בל יחל
^ ואם
^ לפני הפסח
^ אפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח
^ דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא
^ הלכה - חייבת מלקות, דהא עברה?
^ הכי מסקנא דמתניתין
^ הלכה
^ עוברת משום בל יחל
^ ומקשינן מינה:
^ לפני הפסח, וסברה "לא אלך אחר הפסח" - והלכה לאחר הפסח
^ דאמר: 'אל יישן היום שמא יישן למחר' דהא חזינן הכא דבשבקינן לה ליהנות לפני הפסח, דבתנאה נמי מזדהר
^ אמר לך רב יהודה: לעולם אימא לך אל יישן היום שמא יישן למחר;
^ מתניתין 'הלכה אחר הפסח וכו'
^ אם עברה ונהנית לפני הפסח, ועברה והלכה לאחר הפסח
^ עוברת משום
^ קונם
^ אבל אם
^ לפני הפסח
^ אינה אסורה ליהנות מאדר עד הפסח, דלא חיישינן לשמא תלך עדיין לפני הפסח, ותיובתא דרב יהודה דאמר 'אל יישן כו'
^ הכי קאמר:
^ דחיישינן שמא תלך עדיין לפני הפסח
^ קונם
^ אם אכלו היום
^ ו[אם] הלך למחר עובר על אכילתו משום בל יחל
^ קתני 'אכל' היום, ולא קתני 'לא יאכל היום' - אלמא דשבקינן ליה למיכל לאלתר, ולא חיישינן שמא ילך למחר [קשיא לרב יהודה]
^ לכתחילה ולא ילך למחר
^ דיעבד
^ אבל לכתחילה אסור לאכול ודאי היום, דחיישינן שמא ילך למחר
^ והא קתני סיפא:
^ אבל
^ דמשמע דלא שבקינן ליה למיכל אתמול
^ קתני, אלא קתני 'הלך' – דיעבד, שמע מינה דאתמול שבקינן ליה למיכל, ולכי כיון דאכל אתמול אם הלך היום הרי הוא בבל יחל
^ גירסת רש"י: ותיובתא
^ דאמר: אל יישן כו'
^ דמשמע דאינו אוכל ומהלך למחר, דודאי לא שבקינן ליה למיכל אתמול
^ אלא
^ דלא מצי למיתני 'אוכל' לרב יהודה, דלא מצי למיכל לכתחילה
^ נמי
^ אם משמש עמה
^ והיכי מצי למימר שאינו משמשה?
^ לתשמיש
^ כלומר "הנאה, דאתי לי מתשמישך - קונם עלי"
^ גירסת רש"י: בתשמישהּ
^ ויכול לאסור הנאתה עליו, והוי נדר
^ אשה האומרת
^ קונם הנאת
^ דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו, דהיא משועבדת לו להנאתו
^ אבל אמרה:
^ קונם
^ שאוסרת הנאה שיש לה מתשמישו על עצמה
^ לשמשה וצריך להפר לה
^ והנאת תשמישו אסורה עליה [עד כאן דרבי רב כהנא באשה שנדרה; ובאיש שנדר -] הכי נמי: כי אמר "הנאת תשמישך עלי" - ודאי הוי נדר, ואסור לשמשה, מפני שנהנה ממנה
^ דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש
^ דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך - דמותר
^ נמי מותר, דלא נדר אלא בחיי קרבן
^ משמע: "בשביל איסור לא אוכל לך, שאם אוכל לך - ליהוי אסור עלי כקרבן"
^ ומותר לטעמא דרבי מאיר, דלית ליה 'מכלל לאו [אתה שומע הן]’; דאי רבי יהודה - בין אמר "קרבן שאוכל לך" בין אמר "הא קרבן שאוכל" - בתרוייהו מתיר רבי יהודה; אפילו אמר "קרבן שאוכל לך", כדאמרינן בפירקין דלעיל: '"קרבן" "הקרבן" "כקרבן שאוכל לך" – אסור' – מני? רבי מאיר היא, דלא שני ליה בין "אימרא" ל"כאימרא" [לאסור], דלרבי יהודה "קרבן שאוכל לך" – [כמו שאמר "ירושלים"] מותר [אך "כירושלים" – אסור גם לרבי יהודה]

[1] דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול, כגון דאמר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר" - הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול: דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול, ואם לא יישן - לא לקי; משום הכי אמרינן דלא יישן היום: דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי, ונמצא עובר בבל יחל

[2] דאמר "קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום", דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא

[3] ודאי מיזהר זהיר ביה, דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום - ודאי כי אתי למחר לאר הוי ישן, דהא איתסר בנדר

[4] ועין שנדר בו - יש בו ממש

[5] עד כמה זמן אינו ישן

[6] הא עבר ודאי באיסור לא יחל, דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן

[7] לאלתר

[8] הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו

[9] דקתני 'אסור' - והרי לא ישן אתמול כלום

[10] אתמול, דהכי מיירי מתניתין: אם יישן היום ויישן למחר אסור

[11] אית ליה

[12] אלמא דשבקינן ליה לישן היום, ולא חיישינן שמא יישן למחר

[13] הכי קתני מתניתין: "קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר" דאסור כי נייס למחר; דאי נייס מאתמול - דיעבד, אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום, דחיישינן שמא יישן למחר

[14] שאיני ישן

[15] והאי דקאמר 'והא שינה דבר שאין בו ממש, וליכא בל יחל' - ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל

[16] איכא, דקתני מתניתין

[17] דאסור

[18] דמלקין ליה מדרבנן

[19] לבטל מנהגם

[20] דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן

[21] קונם

[22] מכאן

[23] כגון דקאי באדר, ואמר: "קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן

[24] עד סוכות

[25] אם

[26] לבית אביה

[27] אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר

[28] הא אם

[29] לפני הפסח

[30] אינה אסורה עד הפסח, ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת למפרע נהנית באיסור, וקשה לרב יהודה דאמר 'אל יישן היום שמא יישן למחר': דאם איתא לדרב יהודה - הוה אסר לה מתניתין עד הפסח אפילו אם לא הלכה עד הפסח, דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח, ונמצאת נהנית ממנו באיסורא?

[31] תריץ הכי למתניתין

[32] בהנאתו

[33] דעוברת על בל יחל

[34] ואם

[35] לפני הפסח

[36] אפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח

[37] דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא

[38] הלכה - חייבת מלקות, דהא עברה?

[39] הכי מסקנא דמתניתין

[40] הלכה

[41] עוברת משום בל יחל

[42] ומקשינן מינה:

[43] לפני הפסח, וסברה "לא אלך אחר הפסח" - והלכה לאחר הפסח

[44] דאמר: 'אל יישן היום שמא יישן למחר' דהא חזינן הכא דבשבקינן לה ליהנות לפני הפסח, דבתנאה נמי מזדהר

[45] אמר לך רב יהודה: לעולם אימא לך אל יישן היום שמא יישן למחר;

[46] מתניתין 'הלכה אחר הפסח וכו'

[47] אם עברה ונהנית לפני הפסח, ועברה והלכה לאחר הפסח

[48] עוברת משום

[49] קונם

[50] אבל אם

[51] לפני הפסח

[52] אינה אסורה ליהנות מאדר עד הפסח, דלא חיישינן לשמא תלך עדיין לפני הפסח, ותיובתא דרב יהודה דאמר 'אל יישן כו'

[53] הכי קאמר:

[54] דחיישינן שמא תלך עדיין לפני הפסח

[55] קונם

[56] אם אכלו היום

[57] ו[אם] הלך למחר עובר על אכילתו משום בל יחל

[58] קתני 'אכל' היום, ולא קתני 'לא יאכל היום' - אלמא דשבקינן ליה למיכל לאלתר, ולא חיישינן שמא ילך למחר [קשיא לרב יהודה]

[59] לכתחילה ולא ילך למחר

[60] דיעבד

[61] אבל לכתחילה אסור לאכול ודאי היום, דחיישינן שמא ילך למחר

[62] והא קתני סיפא:

[63] אבל

[64] דמשמע דלא שבקינן ליה למיכל אתמול

[65] קתני, אלא קתני 'הלך' – דיעבד, שמע מינה דאתמול שבקינן ליה למיכל, ולכי כיון דאכל אתמול אם הלך היום הרי הוא בבל יחל

[66] גירסת רש"י: ותיובתא

[67] דאמר: אל יישן כו'

[68] דמשמע דאינו אוכל ומהלך למחר, דודאי לא שבקינן ליה למיכל אתמול

[69] אלא

[70] דלא מצי למיתני 'אוכל' לרב יהודה, דלא מצי למיכל לכתחילה

[71] נמי

[72] אם משמש עמה

[73] והיכי מצי למימר שאינו משמשה?

[74] לתשמיש

[75] כלומר "הנאה, דאתי לי מתשמישך - קונם עלי"

[76] גירסת רש"י: בתשמישהּ

[77] ויכול לאסור הנאתה עליו, והוי נדר

[78] אשה האומרת

[79] קונם הנאת

[80] דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו, דהיא משועבדת לו להנאתו

[81] אבל אמרה:

[82] קונם

[83] שאוסרת הנאה שיש לה מתשמישו על עצמה

[84] לשמשה וצריך להפר לה

[85] והנאת תשמישו אסורה עליה [עד כאן דרבי רב כהנא באשה שנדרה; ובאיש שנדר -] הכי נמי: כי אמר "הנאת תשמישך עלי" - ודאי הוי נדר, ואסור לשמשה, מפני שנהנה ממנה

[86] דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש

[87] דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך - דמותר

[88] נמי מותר, דלא נדר אלא בחיי קרבן

[89] משמע: "בשביל איסור לא אוכל לך, שאם אוכל לך - ליהוי אסור עלי כקרבן"

[90] ומותר לטעמא דרבי מאיר, דלית ליה 'מכלל לאו [אתה שומע הן]’; דאי רבי יהודה - בין אמר "קרבן שאוכל לך" בין אמר "הא קרבן שאוכל" - בתרוייהו מתיר רבי יהודה; אפילו אמר "קרבן שאוכל לך", כדאמרינן בפירקין דלעיל: '"קרבן" "הקרבן" "כקרבן שאוכל לך" – אסור' – מני? רבי מאיר היא, דלא שני ליה בין "אימרא" ל"כאימרא" [לאסור], דלרבי יהודה "קרבן שאוכל לך" – [כמו שאמר "ירושלים"] מותר [אך "כירושלים" – אסור גם לרבי יהודה]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]