ביאור:בבלי זבחים דף קו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אף כאן למזרחה של ירושלים'.

אלא לרבנן ^[1] - היכא שריף להו ^[2]?

כדתניא: 'היכן נשרפין? - לצפון ירושלים ^[3] חוץ לשלש מחנות;

רבי יוסי הגלילי אומר: אבית הדשן נשרפין ^[4].'

אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי הגלילי? - רבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא: (ויקרא ד יב) [והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש] על שפך הדשן ישרף - שיהא שם דשן <שיקדים לשם דשן>; רבי אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך ^[5].

אמר ליה אביי: דילמא במקומו משופך פליגי ^[6]?

תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרק ו פרשתא ה משנה ח]: (ויקרא טז כח: והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה) 'השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור מטמא בגדים, ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים; ואיזהו 'השורף'? - המסייע בשעת שריפה ^[7];

יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים?

תלמוד לומר: 'אותם' - אותם מטמאין בגדים, ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים.

רבי שמעון אומר: אותם מטמאין בגדים; ניתך הבשר - אין מטמאין בגדים'.

מאי בינייהו?

אמר רבא: איכא בינייהו דשוייה חרוכא ^[8].

הדרן עלך טבול יום

זבחים פרק שלשה עשר השוחט והמעלה ^[9]

משנה:

השוחט ^[10] והמעלה בחוץ ^[11] - חייב על השחיטה וחייב על העלאה ^[12];

רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ - חייב, שחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור, שלא העלה אלא דבר פסול ^[13].

אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ: כיון שהוציאו – פסלו ^[14]!

הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור – חייב;

רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל טהור – חייב, וטמא שאכל טמא – פטור: שלא אכל אלא דבר טמא.

אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור: כיון שנגע בו – טמאוהו ^[15]!

וטהור שאכל טמא – פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף ^[16].

^[17]

גמרא:

^[18]

בשלמא העלה, כתיב עונש וכתיב אזהרה: עונש דכתיב (ויקרא יז ג ד) [איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה] ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו]; אזהרה - דכתיב (דברים יב יג) השמר לך פן תעלה עולותיך [בכל מקום אשר תראה], וכי הא דאמר רבי אבין אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא לא תעשה; אלא שחיטה? בשלמא עונש דכתיב: ’[איש איש מבית ישראל אשר ישחט...] ואל פתח אהל מועד לא הביאו', אלא אזהרה מנלן ^[19]?

אמר קרא (ויקרא יז ז) ולא יזבחו עוד [את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם];

האי - מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דאמר: 'מנין לזובח בהמה למרקוליס ^[20] שהוא חייב? - דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם; אם אינו ענין לכדרכה, דכתיב (דברים יב ל) [השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר] איכה יעבדו [הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני] - תנהו ענין לשלא כדרכה'.

אמר רבה: קרי ביה 'ולא יזבחו' וקרי ביה 'ולא עוד' ^[21].

אכתי מיבעי ליה לכדתניא [ספרא אחרי מות פרשתא ו פרק ט משנה ג]: 'עד כאן ^[22] - ^[23] הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות ^[24],

עמוד ב

שהרי עונשן אמור: (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד ואל פתח אהל מועד [לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] ^[25]; אזהרה - דכתיב (דברים יב יג) השמר לך פן תעלה עולותיך [בכל מקום אשר תראה]; מכאן ואילך - בזבחים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות, שנאמר (ויקרא יז ה) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים [על פני השדה והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - זבחים שהתרתי לך כבר ^[26];

'על פני השדה' - לומר לך: הזובח בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב על פני השדה ^[27];

'והביאום לה’’ - זו מצות עשה; לא תעשה ^[28] מניין? תלמוד לומר: (ויקרא יז ז) ולא יזבחו עוד [את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם] ^[29];

יכול יהא ענוש כרת? תלמוד לומר: חוקת עולם תהיה זאת להם לדורותם: זאת להם ^[30], ולא אחרת ^[31] להם' [ומניין לאיסור שחיטת חוץ במשנה]?

אלא אמר אביי: קל וחומר: ומה במקום שלא ענש ^[32] הזהיר ^[33], מקום שענש - אינו דין שהזהיר!? ^[34]

אמר ליה רבינא לרב אשי: אם כן לא יאמר לאו בחֵלב, ותיתי קל וחומר מנבילה: מה נבילה שלא ענש, הזהיר (דברים יד כא: לא תאכלו לכ נבלה) – חלב, שענש (ויקרא ז כה: ונכרתה הנפש האכלת מעמיה), אינו דין שהזהיר!?

אתא לקמיה דרבא, אמר להו: מנבלה נמי לא אתיא, דאיכא למיפרך: מה לנבלה שכן מטמא!

^[35] משרצים טמאין ^[36] - מה לשרצים טמאין שמטמאין במשהו ^[37];

משרצים טהורים ^[38]? - מה לשרצים טהורים שאיסורן ^[39] במשהו ^[40];

מערלה וכלאי הכרם? - מה לערלה וכלאי הכרם שכן אסורין בהנאה.

משביעית? - מה לשביעית שכן תופסת דמיה ^[41];

מתרומה? - שכן לא הותר מכללה ^[42];

מכולהו נמי ^[43]: שכן לא הותרו מכללן ^[44].

אמר רבא: אי קשיא לי ^[45] - הא קשיא לי הא ^[46] דתנן [כריתות פ"א מ"א]: 'פסח ומילה מצות עשה ^[47]' - תיתי ^[48] בקל וחומר ממותיר ^[49]: מה מותיר שלא ענש, הזהיר - פסח ומילה שענש, אינו דין שהזהיר!?

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, ואמר לי: ממותיר לא אתיא, דאיכא למיפרך: מה למותיר שכן אין לו תקנה, תאמר פסח יש לו תקנה ^[50]!?

וכי מזהירין מן הדין ^[51]? אפילו למאן דאמר ^[52] עונשין מן הדין ^[53], אין מזהירין מן הדין!? ^[54]

אלא כדרבי יוחנן, דאמר: אתיא ^[55] 'הבאה' 'הבאה' ^[56]: מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר - אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר.

הערות

^ דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים, ולית להו גזירה שוה
^ לאיזו רוח של ירושלים
^ שכל מעשה חטאת בצפון
^ צריך שיקדים לשם דשן מזבח: שיהא נקרא קודם לכן 'מקום שפך הדשן'; מכלל דלתנא קמא - לא צריך
^ לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון: שיהא דשנו משתפך
^ ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן, אלא דבעי נמי מקומו משופך
^ 'השורף' = המתעסק בצרכי שריפתן, כגון המסייע בשעת שריפה; והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור
^ דהוי ניתך הבשר - ואפר מיהא לא הוה: לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר, ד'אותם' קרינא בהו, אבל 'אפר' - לא מיקרי; ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים
^ קו,א
^ קדשים בחוץ
^ בהעלם אחד
^ שהן שני גופי עבירה, דתרוייהו כתיבי: 'אשר ישחט [שור או כשב או עז במחנה] [א]ו אשר יעלה' (ויקרא יז ג)
^ ואנן 'מתקבל בפנים' בעינן, דכתיב 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו' (שם,ד)
^ ואפילו הכי חייב; והוא הדין לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ
^ ואפילו הכי, כי הדר אכיל ליה – מחייב, ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא על ידי אחרים?
^ כדכתיב (ויקרא ז כ) 'וטומאתו עליו ונכרתה' ודרשינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מג.): בטומאת הגוף הכתוב מדבר: מי שטומאה פורחת ממנו
^ משום דפליגי רבי יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו, ודמו הנך פלוגתא להדדי - תנינהו גבי הדדי.
^ שחיטה והעלאה - שתי פרשיות סמוכות זו לזו ב'אחרי מות';
^ דקא מחייבינן ליה עליה חטאת? שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת, כדתנן במסכת כריתות (פ"א מ"א, דף ב.) הפסח והמילה - מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת
^ אף על פי שעבודתו דרך בזיון: לסקלו באבנים, וזה עובדו דרך כבוד, ולא קרינא ביה 'איכה יעבדו... ואעשה כן', ואפילו הכי - מניין
^ דאי לכדרבי אלעזר - לכתוב 'ולא עוד את זבחיהם לשעירים'! והאי דכתיב 'ולא יזבחו' - לאזהרת שחוטי חוץ אתא, דסמיך לההיא פרשתא
^ עד המקרא הזה ד'לא יזבחו'
^ כל הענין העליון שנענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאת חוץ
^ משהוקם המשכן; דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא, אי לא מרבי להו קרא בהדיא - מסתמא לא שמעינן להו
^ כלומר: דמסתמא בהו משתעי קרא לאסור, והרי עונשן אמור כאן
^ דמדכתיב 'אשר הם זובחים' משמע שהיו עומדים לישחט בבמה, ומכאן ואילך 'והביאום לה’’
^ שלא לשם שמים
^ בהנך דהוקדשו בשעת היתר
^ 'ולא יזבחו עוד' משמע: מעכשיו אסורין, ועד עכשיו מותרין
^ עונש עשה ולא תעשה
^ כרת
^ כגון בקדשים שהקדישן בשעת היתר
^ כדאמרן
^ ולקמן פריך: וכי מזהירין מן הדין?
^ ואי תימא תיתי אזהרה בחֵלב בקל וחומר
^ כגון שמונה שרצים
^ טומאתן בכעדשה, אבל חֵלב - בכזית
^ שאין מטמאין, כגון צפרדע ונמלה
^ לאכילה
^ בכעדשה, כדתניא במעילה בגמרא בפרק 'קדשי מזבח' (דף טז:): ’[ויקרא כ,כה] ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא: פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה - לומר לך: כשיעור טומאתן של שרצים טמאים - שיעור אכילתן של כל השרצים; דהא כולהו כייל להו בהאי קרא: 'ובכל אשר תרמוש האדמה וגו'; ושיעור טומאתן נפקא לן ב'הכל חייבים' (חגיגה דף יא:): שכן חומט - תחילת ברייתו בכעדשה
^ באיסורא, כדתניא במסכת סוכה (דף מ:): 'קדש תהיה לכם' (ויקרא כה יב): מה קדש תופס את דמיו - אף שביעית תופסת את דמיה
^ חלב הותר מכללו בחיה
^ איכא למיפרך הא פירכא
^ ומשום הכי איצטריך אזהרה בחלב
^ בהאי דאייתינא אזהרה לשחוטי חוץ בהאי קל וחומר
^ בפרק קמא דכריתות (דף ב.) דקחשיב ל"ו כריתות להתחייב עליהם חטאת
^ כרת שלהם על מצות עשה היא באה, ואין חייבין חטאת על שגגתה: דחטאת אינה באה אלא על לאו וכרת, כדכתיב 'אשר לא תעשינה' (ויקרא ד כז)
^ בו אזהרה
^ ממנו עד בוקר
^ בתשלומי פסח שני
^ לעיל קאי דמייתי אזהרה לשחוטי חוץ מקל וחומר
^ במסכת מכות
^ מדין קל וחומר
^ דתניא בפרק קמא דמכות (דף ה:): איש כי יקח את אחותו [והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם...] (ויקרא כ יז); אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, בת אמו שלא בת אביו; בת אביו ובת אמו מנין? תלמוד לומר 'ערות אחותו גילה'; והלא קל וחומר הוא!? למדתה שאין עונשין מן הדין; וכן לענין אזהרת ערות אחותך בת אביך (ויקרא יח ט): אין לי כו' עד שאין מזהירין מן הדין; ופליגי תנאי בפרק בתרא: ואיכא דדריש להאי 'אחותו גילה' (ויקרא כ יז) דגבי עונש לדרשא אחריתא, ועונש ד'בת אביו ובת אמו' קסבר עונשין מן הדין, ואילו 'אחותך היא' דגבי אזהרה דילפינן מיניה אין מזהירין מן הדין, דלא אפנייה לדרשא אחריתי.
^ שחיטה מהעלאה
^ כתיב בשחיטה (ויקרא יז ד) 'לא הביאו' וכתיב בהעלאה (שם, פסוק ט) 'לא יביאנו', וגזירה שוה - הואיל ומופנה היא לכך - הרי היא כמו שמפרש בה, ואין זה 'מן הדין' כקל וחומר שאדם דן מעצמו

[1] דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים, ולית להו גזירה שוה

[2] לאיזו רוח של ירושלים

[3] שכל מעשה חטאת בצפון

[4] צריך שיקדים לשם דשן מזבח: שיהא נקרא קודם לכן 'מקום שפך הדשן'; מכלל דלתנא קמא - לא צריך

[5] לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון: שיהא דשנו משתפך

[6] ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן, אלא דבעי נמי מקומו משופך

[7] 'השורף' = המתעסק בצרכי שריפתן, כגון המסייע בשעת שריפה; והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור

[8] דהוי ניתך הבשר - ואפר מיהא לא הוה: לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר, ד'אותם' קרינא בהו, אבל 'אפר' - לא מיקרי; ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים

[9] קו,א

[10] קדשים בחוץ

[11] בהעלם אחד

[12] שהן שני גופי עבירה, דתרוייהו כתיבי: 'אשר ישחט [שור או כשב או עז במחנה] [א]ו אשר יעלה' (ויקרא יז ג)

[13] ואנן 'מתקבל בפנים' בעינן, דכתיב 'ואל פתח אהל מועד לא יביאנו' (שם,ד)

[14] ואפילו הכי חייב; והוא הדין לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ

[15] ואפילו הכי, כי הדר אכיל ליה – מחייב, ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא על ידי אחרים?

[16] כדכתיב (ויקרא ז כ) 'וטומאתו עליו ונכרתה' ודרשינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מג.): בטומאת הגוף הכתוב מדבר: מי שטומאה פורחת ממנו

[17] משום דפליגי רבי יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו, ודמו הנך פלוגתא להדדי - תנינהו גבי הדדי.

[18] שחיטה והעלאה - שתי פרשיות סמוכות זו לזו ב'אחרי מות';

[19] דקא מחייבינן ליה עליה חטאת? שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת, כדתנן במסכת כריתות (פ"א מ"א, דף ב.) הפסח והמילה - מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת

[20] אף על פי שעבודתו דרך בזיון: לסקלו באבנים, וזה עובדו דרך כבוד, ולא קרינא ביה 'איכה יעבדו... ואעשה כן', ואפילו הכי - מניין

[21] דאי לכדרבי אלעזר - לכתוב 'ולא עוד את זבחיהם לשעירים'! והאי דכתיב 'ולא יזבחו' - לאזהרת שחוטי חוץ אתא, דסמיך לההיא פרשתא

[22] עד המקרא הזה ד'לא יזבחו'

[23] כל הענין העליון שנענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאת חוץ

[24] משהוקם המשכן; דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא, אי לא מרבי להו קרא בהדיא - מסתמא לא שמעינן להו

[25] כלומר: דמסתמא בהו משתעי קרא לאסור, והרי עונשן אמור כאן

[26] דמדכתיב 'אשר הם זובחים' משמע שהיו עומדים לישחט בבמה, ומכאן ואילך 'והביאום לה’’

[27] שלא לשם שמים

[28] בהנך דהוקדשו בשעת היתר

[29] 'ולא יזבחו עוד' משמע: מעכשיו אסורין, ועד עכשיו מותרין

[30] עונש עשה ולא תעשה

[31] כרת

[32] כגון בקדשים שהקדישן בשעת היתר

[33] כדאמרן

[34] ולקמן פריך: וכי מזהירין מן הדין?

[35] ואי תימא תיתי אזהרה בחֵלב בקל וחומר

[36] כגון שמונה שרצים

[37] טומאתן בכעדשה, אבל חֵלב - בכזית

[38] שאין מטמאין, כגון צפרדע ונמלה

[39] לאכילה

[40] בכעדשה, כדתניא במעילה בגמרא בפרק 'קדשי מזבח' (דף טז:): ’[ויקרא כ,כה] ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא: פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה - לומר לך: כשיעור טומאתן של שרצים טמאים - שיעור אכילתן של כל השרצים; דהא כולהו כייל להו בהאי קרא: 'ובכל אשר תרמוש האדמה וגו'; ושיעור טומאתן נפקא לן ב'הכל חייבים' (חגיגה דף יא:): שכן חומט - תחילת ברייתו בכעדשה

[41] באיסורא, כדתניא במסכת סוכה (דף מ:): 'קדש תהיה לכם' (ויקרא כה יב): מה קדש תופס את דמיו - אף שביעית תופסת את דמיה

[42] חלב הותר מכללו בחיה

[43] איכא למיפרך הא פירכא

[44] ומשום הכי איצטריך אזהרה בחלב

[45] בהאי דאייתינא אזהרה לשחוטי חוץ בהאי קל וחומר

[46] בפרק קמא דכריתות (דף ב.) דקחשיב ל"ו כריתות להתחייב עליהם חטאת

[47] כרת שלהם על מצות עשה היא באה, ואין חייבין חטאת על שגגתה: דחטאת אינה באה אלא על לאו וכרת, כדכתיב 'אשר לא תעשינה' (ויקרא ד כז)

[48] בו אזהרה

[49] ממנו עד בוקר

[50] בתשלומי פסח שני

[51] לעיל קאי דמייתי אזהרה לשחוטי חוץ מקל וחומר

[52] במסכת מכות

[53] מדין קל וחומר

[54] דתניא בפרק קמא דמכות (דף ה:): איש כי יקח את אחותו [והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם...] (ויקרא כ יז); אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, בת אמו שלא בת אביו; בת אביו ובת אמו מנין? תלמוד לומר 'ערות אחותו גילה'; והלא קל וחומר הוא!? למדתה שאין עונשין מן הדין; וכן לענין אזהרת ערות אחותך בת אביך (ויקרא יח ט): אין לי כו' עד שאין מזהירין מן הדין; ופליגי תנאי בפרק בתרא: ואיכא דדריש להאי 'אחותו גילה' (ויקרא כ יז) דגבי עונש לדרשא אחריתא, ועונש ד'בת אביו ובת אמו' קסבר עונשין מן הדין, ואילו 'אחותך היא' דגבי אזהרה דילפינן מיניה אין מזהירין מן הדין, דלא אפנייה לדרשא אחריתי.

[55] שחיטה מהעלאה

[56] כתיב בשחיטה (ויקרא יז ד) 'לא הביאו' וכתיב בהעלאה (שם, פסוק ט) 'לא יביאנו', וגזירה שוה - הואיל ומופנה היא לכך - הרי היא כמו שמפרש בה, ואין זה 'מן הדין' כקל וחומר שאדם דן מעצמו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]