ביאור:בבלי זבחים דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

(דברים לג יב) [לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו] חופף עליו כל היום [ובין כתיפיו שכן] ^[1] - לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה, שנאמר ובין כתפיו שכן.

מיתיבי [זבחים פ"ו מ,ה]: 'עולת העוף כיצד היתה נעשית? היה מולק את ראשה ממול עורפה, ומבדיל ^[2], וממצה דמה על קיר המזבח ^[3]'; ואי אמרת 'לא היה לה יסוד' - באוירא בעלמא הוא דקא עביד ^[4]!?

אמר רב נחמן בר יצחק: אימר: כך התנו: אוירא דבנימין, קרקע דיהודה ^[5].

מאי 'לא הוה לה יסוד'?

רב אמר: בבנין ^[6];

לוי אמר: בדמים ^[7].

רב מתרגם [בין כתפיו שכן]: באחסנתיה יתבני מדבחא ^[8]; לוי מתרגם [בין כתפיו שכן]: באחסנתיה יתבני מקדשא: מקום מקודש לדמים.

תא שמע [מדות פ"ג מ"א]: היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, אוכל ^[9] בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת ^[10]' ^[11]!?

מאי אוכל - נמי בדמים.

תא שמע [מדות פ"ג מ"א]: המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים ^[12]

הכא במאי עסקינן? - מן הצד ^[13].

תא שמע: נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ^[14]!?

אימא: כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב ^[15].

תא שמע דתני לוי: 'כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן ^[16] שהוא שלשים ושתים על שלשים ושתים וגובהו אמה ^[17] ומביא חלוקי אבנים מפולמות ^[18] בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וקוניא ^[19] וזפת ^[20] וממחה ^[21] ושופך ^[22]; וזה הוא מקום יסוד ^[23]; וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה, וגובהו חמש אמות, ^[24] ומביא חלוקי אבנים כו' ^[25]; וחוזר ומביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח אמות, וגובהו שלש אמות, ומביא חלוקי כו' - והוא מקום המערכה ^[26]; וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה ^[27], ומביא חלוקי אבנים מפולמות: בין גדולות בין קטנות, ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך - וזהו קרן, וכן לכל קרן וקרן' ^[28] - וכי תימא

עמוד ב

דגייז ליה ^[29] – ^[30] אבנים שלמות [תבנה את מזבח ה' אלקיך והעלית עליו עולת לה' אלקיך] (דברים כז ו) כתיב ^[31]!?

דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה ^[32]; דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב כהנא 'אבנים של קרנות חלולות היו ^[33], דכתיב (זכריה ט טו) [ה' צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין] ומלאו כמזרק כזויות מזבח ^[34] - הכא נמי אבנים שלמות אמר רחמנא!? אלא דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה ^[35] - הכי נמי דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה.

דרש רבא: מאי דכתיב (שמואל א יט יח) [ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בניות ^[36] פסוק יט: ויגד לשאול לאמר הנה דוד בניות ^[37] ברמה:] וילך ~~דוד~~ הוא ושמואל וישבו בנויות... ברמה ^[38]; וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם ^[39].

אמרי כתיב (דברים יז ח) [כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך] וקמת ועלית אל המקום [אשר יבחר ה' אלקיך בו] ^[40] - ^[41] מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל,

וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות ^[42].

לא הוו ידעי דוכתיה היכא ^[43], אייתו ספר יהושע ^[44]; בכולהו שבטים כתיב וירד... ועלה הגבול... ותאר הגבול, ובשבט בנימין - 'ועלה' כתיב, 'וירד' לא כתיב [שטמ"ק אות ג: מעין עיטם ואלך לדרום הויא גבול שאר שבטים, וכל הצפון עד עין עיטם – גבול בנימין; ובאותם גבולים שמעין עיטם ואילך לדרום כתיב 'וירד'; ובגבול בנימין שבצפון עד עין עיטם כתיב 'ועלה'; נמצא שעין עיטם גבוה מכולם, ועין עיטם זה מי נפתוח – לשון רש"י בנוסחאות מהר"פ] ^[45] אמרי: שמע מינה - הכא הוא מקומו; סבור למבנייה בעין עיטם, דמדלי ^[46]; אמרי: ניתתי ביה קליל ^[47], כדכתיב (דברים לג יב) [לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום] ובין כתפיו שכן ^[48].

ואיבעית אימא: ^[49] גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ^[50], ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה - מתפליג טובא; מוטב דניתתי ביה פורתא, כדכתיב ובין כתפיו שכן; ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב (תהלים סט י) כי קנאת ביתך אכלתני [וחרפות חורפיך נפלו עלי], וכתיב (תהלים קלב א) [שיר המעלות] זכור ה' לדוד את כל ענותו ^[51] [פסוק ב] אשר נשבע לה' [נדר לאביר יעקב] [פסוק ג] אם אבא באהל ביתי [אם אעלה על ערש יצועי] [פסוק ד] אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה [פסוק ה] עד אמצא מקום לה' [משכנות לאביר יעקב] [פסוק ו] הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער: 'באפרתה' זה יהושע, דקאתי מאפרים; 'מצאנוה בשדה יער' - זה בנימין, דכתיב (בראשית מט כח) בנימין זאב יטרף [בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל].

משנה:

זבחי שלמי צבור ^[52] ואשמות –

אלו הן אשמות: אשם גזילות ^[53], אשם מעילות ^[54], אשם שפחה חרופה ^[55], אשם נזיר ^[56] אשם מצורע, אשם תלוי ^[57] –

שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ^[58], ונאכלין לפנים מן הקלעים ^[59] לזכרי כהונה לכל מאכל ליום ולילה עד חצות.

הערות

^ חופף - כמו נזיר חופף ומפספס (שבת דף נ:) דפרוטי"ר דגרנטו"ר בלע"ז, כאדם המחשב ודואג
^ בשתי סימנין, ולא כחטאת שהיא בסימן אחד; ולקמן יליף לה בפרק 'קדשי קדשים' (דף סה.)
^ דוחק בית מליקתו לקיר - והוא מתמצה על ידי דוחקו בקיר; ולקמן אמרינן שעל קרן מזרחית דרומית היא נעשית
^ בתמיה: נמצא כשהוא מולקה - באויר היא נמלקת, והדם נופל לארץ לאיבוד; ואי תימא נופל על הסובב - שהרי למעלה היא נעשית - הא קתני התם [ספרא ויקרא פרשתא דנדבה פרשה ז פרק ח משנה ח]: עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת – כשרה: דלא קפיד אלא אלמעלה מן החוט
^ ואיכא למימר למעלה משלשה טפחים, דלאו קרקע הוא, עשוי כמין בליטה קטנה כנגד אותה הקרן לקבל בה דם עולת העוף שלא יפול לארץ, ו'קיר מזבח' מיקרי, אבל 'יסוד' לא מיקרי להכשיר הקרן למתן דמים הצריכין לינתן כנגד היסוד: שאין יסוד אלא המיוסד בארץ
^ בקרן דרומית מערבית בנו היסוד אמה באורך הדרום, וחדלו להם כל הדרום וכל המזרח עד אמה סמוך לקרן צפונית מזרחית, כדאמרן 'אוכל במזרח אמה ובדרום אמה'
^ יסוד היה על פני כל המזרח, אבל לא נותנין דמים בחלקו של יהודה
^ בניינא גופיה משמע
^ תופס
^ ובמקצוע צפונית מזרחית משוך לצד מזרח אמה ולא יותר, כמו שציירתי למעלה
^ קשיא ללוי, דהא בניינא משמע
^ קשיא לרב דמשמע ריבוע היה
^ לאו בארבעת רבעין קחשיב, אלא מצד צפון היה ל"ב ומצד מערב ל"ב, אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א: דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח
^ לקמן הוא, בפרק 'קדשי קדשים' (דף סב:), דרמינן מתניתין אהדדי, דתנן חדא: כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב והמזבח ל"ב אורך - הרי אורך המזבח והכבש ס"ד כי מני להו אהדדי; ותנן 'הכבש והמזבח ס"ב', ופריך: והא שיתין וארבע הוי תפסין בקרקע העזרה, והתם לגבי תפיסת הקרקע קא מני להו!? ומשנינן: נמצא שראש הכבש פורח ועולה על שתי אמות של כניסת היסוד והסובב, ונמצא שתי אמות העליונות של כבש נבלעות בל"ב של מזבח מדקתני 'פורח על אמה של יסוד' - מכלל דאיכא כניסת היסוד לדרום; קשיא לרב, דאמר דאוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת, דקתני, ותו לא בבנין קאמר והכבש בדרום הוא, ויש תחתיו כניסת יסוד המזבח [נוסח שטמ"ק: וקשיא לרב, דאמר 'בבנין' כלומר: שברוח דרומית, וברוח מזרח לא היה שם יסוד בנוי, והכא משמע שהיה שם בנוי]
^ כנגד מקום שהכניסה ראויה להיות, ולא שהיתה שם; ומיהו שתי אמות נבלעות לתוך ל"ב של מזבח: שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה לאכול בה בדרום אמה אחת
^ הוא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים
^ וכל אחת ארוכה ל"ב, כעין אנשטר"א שעושין לכירים, ורוחב הקרש אמה - והוא גובהו של מלבן
^ לחות
^ ניתוך אבר, כעין שעושין לצפוי כלי חרס שקורין פולמי"ר
^ ממלאו אבנים וסיד וזפת וקוניא עד שמשווהו לגובה המלבן
^ אישפרידיי"ר בלע"ז:
^ ושופך בתוך המלבן על אבנים ונדבקים יחד על ידי אלו
^ וזה היסוד הראשון ששנינו בו 'עלה אמה'
^ ומושיבו על זה
^ וממלאו; נמצאת כניסת אמה זה [יסוד?] בולט אמה זו סביב: על זה היה כהן מהלך, כדמפרש ואזיל: שהמלבן השלישי שהושיבו על זה קצר ממנו שתי אמות על שתי אמות, נמצא האמצעי בולט מתחת העליון אמה בכל צד
^ כלומר: ראש המזבח
^ ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה
^ קתני מיהא: מלבן התחתון של ל"ב על ל"ב, אלמא יסוד בולט בו מארבע רוחותיו
^ אחר שיבש סתר הבנין מעל חלקו של יהודה
^ ופרכינן: והא
^ שיהא חלק, ולא פגימות פגימות, ואי אפשר לסתירה להיות חלקה
^ כלומר: במקומו על כנגד חלקו של יהודה הניח עץ ארוך, ועוביו כעובי המלבן, וחלק, והניח בתוך המלבן, ולא יכול להדביק עם חלוקי האבנים על ידי שפיכת המיחוי של סיד וקוניא; ולכשיבש קצת – נטלו, ונשאר מקומו חלק
^ נקבים נקבים עמוקים בארבעתן שיפול דם החטאת ויבלע לתוכו
^ אלמא בית קיבול יש, כמזרקים
^ מקלות וקסמין חלקים נתן בין חלוקי האבנים, וכשיבש – הוציאם, ונשארו מקומות בנקבים חלולים, ולא הוצרך לפגום בפגימות לנקבם
^ בנוית
^ בנוית
^ בעירו של שמואל
^ למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה
^ 'בכל שעריך' (דברים טז יח) קרי עלייה, ומשם לבית המקדש
^ ועלית
^ לא מיבעיא לן הכא, ולאו מהכא נפקא לן, אלא מקרא אחרינא, דכתיב: (ירמיהו כג ז-ח) לא יאמרו עוד חי וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתים שם וגו'
^ מקומו: היכן מקום הגבוה בארץ ישראל? בגבול מי הוא?
^ לבדוק בגבולי השבטים; ולא פירשו שם באחד מכל השבטים פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם חוץ משבט יהודה ובנימין, שנתפרשו שם כל הגבולים מסובבין ברוחותיה ומקצועותיה; גבול יהודה - לדרומה של ארץ ישראל, וארץ אדום גבולו לדרום על פני כולו, ואורך גבול יהודה מן המזרח למערב על פני אורך כל גבולה של ארץ ישראל: ים המלח למזרח וים הגדול למערב, והן מן גבולי ארץ ישראל בפרשת 'אלה מסעי'; וגבול צפוני של ארץ יהודה לא היה מכוון לארכו, אלא התחיל למזרח מן הירדן ועולה למערב ומרחיב מאמצעו, ופונה באלכסון לצפון ועולה מדברה, ומרחיב לצד צפון אל כתף היבוסי היא ירושלים; ומשהתחיל מן המזרח - מונה והולך עד ירושלים
^ גירסת רש"י: כתיב ועלה הגבול ולא כתיב 'וירד': ועוד כתיב בעלייה אחת מירושלים (יהושע טו ח) 'עד ראש ההר על פני גיא בן הינום' ומשם עד הים שהוא לרוח מערב - כתיב 'ותאר הגבול' 'וירד הגבול'; ובנחלת בנימין ולא כתיב ועלה. ונחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה, וגבול נגב לבנימין - הוא גבול צפונה ליהודה; אלא שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד ההר אשר על גיא בן הינום ועד קרית יערים: כתיב ועלה... ותאר - ולא כתיב 'וירד'; 'ותאר' אינה לא עליה ולא ירידה; למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום - הוא גבוה מן הכל, ולמעלה מירושלים; דמירושלים ולשם כתיב 'ועלה'
^ נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח (יהושע טו ט), האמור שם אחר עליית 'ההר אשר על פני גיא בן הינום' אשר לא נכתב ירידה בינתיים
^ נעשה אותו נמוך מעט, ונבנהו בירושלים שהיא למטה
^ כדכתיב כתפיו ולא כתיב בראשו
^ האי דלא בנאה בעין עיטם - משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית, ואפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה, ואנן בעינן סנהדרין בעזרה, דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה, כדמפרש ואזיל:
^ כדכתיב (בראשית מט י) ומחוקק מבין רגליו
^ אשר עינה את עצמו: לעסוק ולדעת ונשבע ונדר:
^ כבשי עצרת
^ האמור בשבועת הפקדון (ויקרא ה)
^ הנהנה מן הקדש
^ הבא על שפחה כנענית המיועדת לעבד עברי (ויקרא יט כ-כא)
^ שנטמא במת, דכתיב ביה והזיר לה' את ימי נזרו [והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו] (במדבר ו יב)
^ ספק שגג בכרת, ספק לא חטא, והוא כתוב בויקרא גבי אשם מעילות; 'אשם ודאי' לא גרסינן: שכל אלו שהוזכרו - אשמות ודאין הן, חוץ מאשם תלוי
^ דבאשם נמי בעינן זריקת 'סביב', דכתיב במקום אשר ישחטו וגו' (ויקרא ז ב)
^ דכתיב באשם ב'ויקח קרח' לכל אשמם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו וגו' (במדבר יח ט-י); וזבחי שלמי צבור בגמרא מפרש מנא ליה

[1] חופף - כמו נזיר חופף ומפספס (שבת דף נ:) דפרוטי"ר דגרנטו"ר בלע"ז, כאדם המחשב ודואג

[2] בשתי סימנין, ולא כחטאת שהיא בסימן אחד; ולקמן יליף לה בפרק 'קדשי קדשים' (דף סה.)

[3] דוחק בית מליקתו לקיר - והוא מתמצה על ידי דוחקו בקיר; ולקמן אמרינן שעל קרן מזרחית דרומית היא נעשית

[4] בתמיה: נמצא כשהוא מולקה - באויר היא נמלקת, והדם נופל לארץ לאיבוד; ואי תימא נופל על הסובב - שהרי למעלה היא נעשית - הא קתני התם [ספרא ויקרא פרשתא דנדבה פרשה ז פרק ח משנה ח]: עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת – כשרה: דלא קפיד אלא אלמעלה מן החוט

[5] ואיכא למימר למעלה משלשה טפחים, דלאו קרקע הוא, עשוי כמין בליטה קטנה כנגד אותה הקרן לקבל בה דם עולת העוף שלא יפול לארץ, ו'קיר מזבח' מיקרי, אבל 'יסוד' לא מיקרי להכשיר הקרן למתן דמים הצריכין לינתן כנגד היסוד: שאין יסוד אלא המיוסד בארץ

[6] בקרן דרומית מערבית בנו היסוד אמה באורך הדרום, וחדלו להם כל הדרום וכל המזרח עד אמה סמוך לקרן צפונית מזרחית, כדאמרן 'אוכל במזרח אמה ובדרום אמה'

[7] יסוד היה על פני כל המזרח, אבל לא נותנין דמים בחלקו של יהודה

[8] בניינא גופיה משמע

[9] תופס

[10] ובמקצוע צפונית מזרחית משוך לצד מזרח אמה ולא יותר, כמו שציירתי למעלה

[11] קשיא ללוי, דהא בניינא משמע

[12] קשיא לרב דמשמע ריבוע היה

[13] לאו בארבעת רבעין קחשיב, אלא מצד צפון היה ל"ב ומצד מערב ל"ב, אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א: דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח

[14] לקמן הוא, בפרק 'קדשי קדשים' (דף סב:), דרמינן מתניתין אהדדי, דתנן חדא: כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב והמזבח ל"ב אורך - הרי אורך המזבח והכבש ס"ד כי מני להו אהדדי; ותנן 'הכבש והמזבח ס"ב', ופריך: והא שיתין וארבע הוי תפסין בקרקע העזרה, והתם לגבי תפיסת הקרקע קא מני להו!? ומשנינן: נמצא שראש הכבש פורח ועולה על שתי אמות של כניסת היסוד והסובב, ונמצא שתי אמות העליונות של כבש נבלעות בל"ב של מזבח מדקתני 'פורח על אמה של יסוד' - מכלל דאיכא כניסת היסוד לדרום; קשיא לרב, דאמר דאוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת, דקתני, ותו לא בבנין קאמר והכבש בדרום הוא, ויש תחתיו כניסת יסוד המזבח [נוסח שטמ"ק: וקשיא לרב, דאמר 'בבנין' כלומר: שברוח דרומית, וברוח מזרח לא היה שם יסוד בנוי, והכא משמע שהיה שם בנוי]

[15] כנגד מקום שהכניסה ראויה להיות, ולא שהיתה שם; ומיהו שתי אמות נבלעות לתוך ל"ב של מזבח: שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה לאכול בה בדרום אמה אחת

[16] הוא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים

[17] וכל אחת ארוכה ל"ב, כעין אנשטר"א שעושין לכירים, ורוחב הקרש אמה - והוא גובהו של מלבן

[18] לחות

[19] ניתוך אבר, כעין שעושין לצפוי כלי חרס שקורין פולמי"ר

[20] ממלאו אבנים וסיד וזפת וקוניא עד שמשווהו לגובה המלבן

[21] אישפרידיי"ר בלע"ז:

[22] ושופך בתוך המלבן על אבנים ונדבקים יחד על ידי אלו

[23] וזה היסוד הראשון ששנינו בו 'עלה אמה'

[24] ומושיבו על זה

[25] וממלאו; נמצאת כניסת אמה זה [יסוד?] בולט אמה זו סביב: על זה היה כהן מהלך, כדמפרש ואזיל: שהמלבן השלישי שהושיבו על זה קצר ממנו שתי אמות על שתי אמות, נמצא האמצעי בולט מתחת העליון אמה בכל צד

[26] כלומר: ראש המזבח

[27] ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה

[28] קתני מיהא: מלבן התחתון של ל"ב על ל"ב, אלמא יסוד בולט בו מארבע רוחותיו

[29] אחר שיבש סתר הבנין מעל חלקו של יהודה

[30] ופרכינן: והא

[31] שיהא חלק, ולא פגימות פגימות, ואי אפשר לסתירה להיות חלקה

[32] כלומר: במקומו על כנגד חלקו של יהודה הניח עץ ארוך, ועוביו כעובי המלבן, וחלק, והניח בתוך המלבן, ולא יכול להדביק עם חלוקי האבנים על ידי שפיכת המיחוי של סיד וקוניא; ולכשיבש קצת – נטלו, ונשאר מקומו חלק

[33] נקבים נקבים עמוקים בארבעתן שיפול דם החטאת ויבלע לתוכו

[34] אלמא בית קיבול יש, כמזרקים

[35] מקלות וקסמין חלקים נתן בין חלוקי האבנים, וכשיבש – הוציאם, ונשארו מקומות בנקבים חלולים, ולא הוצרך לפגום בפגימות לנקבם

[36] בנוית

[37] בנוית

[38] בעירו של שמואל

[39] למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה

[40] 'בכל שעריך' (דברים טז יח) קרי עלייה, ומשם לבית המקדש

[41] ועלית

[42] לא מיבעיא לן הכא, ולאו מהכא נפקא לן, אלא מקרא אחרינא, דכתיב: (ירמיהו כג ז-ח) לא יאמרו עוד חי וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתים שם וגו'

[43] מקומו: היכן מקום הגבוה בארץ ישראל? בגבול מי הוא?

[44] לבדוק בגבולי השבטים; ולא פירשו שם באחד מכל השבטים פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם חוץ משבט יהודה ובנימין, שנתפרשו שם כל הגבולים מסובבין ברוחותיה ומקצועותיה; גבול יהודה - לדרומה של ארץ ישראל, וארץ אדום גבולו לדרום על פני כולו, ואורך גבול יהודה מן המזרח למערב על פני אורך כל גבולה של ארץ ישראל: ים המלח למזרח וים הגדול למערב, והן מן גבולי ארץ ישראל בפרשת 'אלה מסעי'; וגבול צפוני של ארץ יהודה לא היה מכוון לארכו, אלא התחיל למזרח מן הירדן ועולה למערב ומרחיב מאמצעו, ופונה באלכסון לצפון ועולה מדברה, ומרחיב לצד צפון אל כתף היבוסי היא ירושלים; ומשהתחיל מן המזרח - מונה והולך עד ירושלים

[45] גירסת רש"י: כתיב ועלה הגבול ולא כתיב 'וירד': ועוד כתיב בעלייה אחת מירושלים (יהושע טו ח) 'עד ראש ההר על פני גיא בן הינום' ומשם עד הים שהוא לרוח מערב - כתיב 'ותאר הגבול' 'וירד הגבול'; ובנחלת בנימין ולא כתיב ועלה. ונחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה, וגבול נגב לבנימין - הוא גבול צפונה ליהודה; אלא שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד ההר אשר על גיא בן הינום ועד קרית יערים: כתיב ועלה... ותאר - ולא כתיב 'וירד'; 'ותאר' אינה לא עליה ולא ירידה; למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום - הוא גבוה מן הכל, ולמעלה מירושלים; דמירושלים ולשם כתיב 'ועלה'

[46] נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח (יהושע טו ט), האמור שם אחר עליית 'ההר אשר על פני גיא בן הינום' אשר לא נכתב ירידה בינתיים

[47] נעשה אותו נמוך מעט, ונבנהו בירושלים שהיא למטה

[48] כדכתיב כתפיו ולא כתיב בראשו

[49] האי דלא בנאה בעין עיטם - משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית, ואפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה, ואנן בעינן סנהדרין בעזרה, דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה, כדמפרש ואזיל:

[50] כדכתיב (בראשית מט י) ומחוקק מבין רגליו

[51] אשר עינה את עצמו: לעסוק ולדעת ונשבע ונדר:

[52] כבשי עצרת

[53] האמור בשבועת הפקדון (ויקרא ה)

[54] הנהנה מן הקדש

[55] הבא על שפחה כנענית המיועדת לעבד עברי (ויקרא יט כ-כא)

[56] שנטמא במת, דכתיב ביה והזיר לה' את ימי נזרו [והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו] (במדבר ו יב)

[57] ספק שגג בכרת, ספק לא חטא, והוא כתוב בויקרא גבי אשם מעילות; 'אשם ודאי' לא גרסינן: שכל אלו שהוזכרו - אשמות ודאין הן, חוץ מאשם תלוי

[58] דבאשם נמי בעינן זריקת 'סביב', דכתיב במקום אשר ישחטו וגו' (ויקרא ז ב)

[59] דכתיב באשם ב'ויקח קרח' לכל אשמם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו וגו' (במדבר יח ט-י); וזבחי שלמי צבור בגמרא מפרש מנא ליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]