לדלג לתוכן

ביאור:בבלי זבחים דף ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דוחין קדשים הנאכלים אצל קדשים הנאכלין [1], ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאינן נאכלין [2].

אטו חטאת ואשם מי לא מיתאכלי?

אלא דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים הנאכלין לכל אדם, ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם [3].

רבי יוסי ברבי אבין אמר: דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים, ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים.

מתקיף לה רב יצחק ברבי סבריו: אימא שחטיה לשם מעשר ליהוי מעשר [4]?

למאי הילכתא?

דלא ליבעי נסכים [5], ולמלקא עליה ב-לא יגאל [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל (ויקרא כז לג)] [6];

אמר קרא (ויקרא כז לב) [וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט] העשירי יהיה קודש [לה’] - זה מעשר, ואין אחר מעשר.

אימא שחטיה לשם בכור ליהוי כבכור?

למאי הילכתא?

דלא ליבעי נסכים; אי נמי דליתביה לכהנים;

בכור נמי: עברה עברה ממעשר גמר [7].

ואימא שחטיה לשם תמורה ליהוי תמורה?

למאי הילכתא?

למלקא עליה [8]; אי נמי למיקם עליה ב-לא ימכר ולא יגאל [ויקרא כז,כח: אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה’];

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: אמר קרא (ויקרא כז לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו] והיה הוא ותמורתו [יהיה קדש לא יגאל] - זו תמורה [9] ואין אחר [10] תמורה.

ואימא שחטיה לשם תודה ליהוי כי תודה?

למאי הילכתא?

להטעינו לחם;

מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי לחם ומותרו בעי לחם?

אי הכי - השתא נמי: מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי נסכים ומותרו בעי נסכים [11]?

אנן - הכי קאמרינן: מי איכא מידי דמותר תודה עצמה [12] לא בעי לחם [13], ואילו מותר דאתיא ליה מעלמא [14] בעיא לחם?

מתקיף לה רב יימר בריה דרב הילל: וממאי דבמותר פסח כתיב? דילמא במותר אשם כתיב [15]?

אמר רבא: אמר קרא (ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים [לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו] - דבר השוה בכל הצאן [16].

מתקיף לה רבי אבין בר חייא ואיתימא רבי אבין בר כהנא: בכל אתר את אמרת 'מן' להוציא [17] וכאן 'מן' לרבות [18]?

אמר ר' מני: הכא נמי [19] 'מן' להוציא: דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי בנקיבה [20].

מתקיף לה רב חנא בגדתאה: ומי מצית אמרת דכי כתיב האי - במותר פסח כתיב? והא מדכתיב (ויקרא ג ז) אם כשב [הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה’] (ויקרא ג יב) [ו]אם עז [קרבנו והקריבו לפני ה’] - מכלל דלאו במותר פסח כתיב [21]!

ההוא מיבעי ליה לכדתניא [22]: כשב [(ויקרא ג ז) אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה’] [23] - לרבות את הפסח לאליה [24]; כשהוא אומר 'אם כשב' - לרבות פסח שעיברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח [25] לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק; כשהוא אומר ’[ו]אם עז' [(ויקרא ג יב) ואם עז קרבנו והקריבו לפני ה’] הפסיק הענין: לימד על העז שאינה טעונה אליה.

והא - מהכא נפקא [26]? [לא,] מדאבוה דשמואל נפקא, דאמר אבוה דשמואל [(לעיל דף ז,ב)]: '(ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים [לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו]: דבר הבא מן הצאן [27] יהא לזבח שלמים'!

ואכתי מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח שקרב שלמים? - שנאמר (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר [במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם]; והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים!? אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו? – שלמים.

אלא תלתא קראי כתיבי:


עמוד ב

חד לעיברה זמנו [28] ועיברה שנתו, וחד לעיברה זמנו ולא שנתו, וחד ללא עיברה לא זמנו ולא שנתו [29]; וצריכי: דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא: היכא דעיברה שנתו וזמנו - דאידחי מפסח לגמרי, אבל עיברה זמנו ולא שנתו, דחזי לפסח שני - אימא לא! ואי כתב רחמנא הני תרתי - משום דאידחי להו ממילתייהו [30], אבל היכא דלא עבר לא זמנו ולא שנתו, דחזי לפסח - אימא לא! – צריכי.

אמר רב משמיה דמבוג [31]: 'חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון [32] – כשירה, דאמר קרא (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] זאת תורת החטאת [במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא] תורה אחת לכל החטאות' [33].

יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא.

איתיביה רב משרשיא לרבא: 'רבי שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשום חובה [34], לפי שאין המנחות דומות לזבחים: שהקומץ מחבת לשם מרחשת - מעשיה מוכיחין עליה שהיא מחבת [35]; חריבה [36] לשם בלולה - מעשיה מוכיחין שהיא חריבה [37], אבל בזבחים אינו כן: שחיטה אחת לכולן [38], קבלה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן.' טעמא דמעשיה מוכיחין, הא אין מעשיה מוכיחין – לא; אמאי? לימא (ויקרא ו ז) זאת תורת המנחה [הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח]: תורה אחת לכל המנחות [39]!?

אלא אי איתמר [40] - הכי איתמר [41]:

אמר רב משמיה דמבוג: 'חטאת ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון [42] – כשירה', שאין כפרה למתים [43].

ולימא 'מת' בעלמא?

הא קא משמע לן: טעמא דמת, הא דחי [44] דומיא דנחשון [45] – פסולה;

ומאי ניהו? - חטאת נזיר וחטאת מצורע.

[46] הני? עולות נינהו [47]!

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר רב משמיה דמבוג: 'חטאת ששחטה על שמחוייב חטאת כנחשון – כשירה': חטאת נחשון - עולה היא.

איכא דאמר: אמר רב משמיה דמבוג 'חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - פסולה: חטאת נחשון עולה היא';

ולימא חטאת נזיר וחטאת מצורע?

עיקר חטאת נקט [48].

אמר רב[א]: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים [49] – כשירה; לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע – פסולה: הני עולות נינהו.

בעי רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו – מהו? מי אמרינן כרת כמותה [50]? או דילמא אין קבוע כמותה [51] [ויהא כשר]?

רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא; מאי טעמא? (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לְחַטָאת [במקום אשר ישחט את העלה] - לשם אותה חטאת.

אמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרבא: בעיא דרבא - היכי מתניתו לה [52]?

אמר ליה: אנן - בשינוי בעלים מתנינן לה, והכי מתנינן לה:

אמר רבא: 'חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם וחטאת עבודת כוכבים – פסולה; על מי שמחוייב חטאת נזיר וחטאת מצורע – כשירה'; ובעיין לה הכי: בעי רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו – מהו? מי אמרינן כרת כמותה? או דילמא אין קבוע כמותה? – תיקו.

איתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה [53]: רבי יוחנן אמר: פסולה, וריש לקיש אמר: כשירה:

רבי יוחנן אמר 'פסולה': מחשבין מעבודה לעבודה [54], דילפינן ממחשבת פיגול [55]; וריש לקיש אמר 'כשירה': אין מחשבין [56] מעבודה לעבודה, דלא ילפינן ממחשבת פיגול [57].

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר:

הערות

[עריכה]
  1. ^ פסח זה מתחלה הוקדש לשם קרבן הנאכל, הילכך דוחין אותו אצל שלמים, שהן נאכלין
  2. ^ ולא אצל עולה
  3. ^ אלא לזכרי כהונה [כגון: חטאת ואשם]
  4. ^ דהא קדשים קלים הוא
  5. ^ בכור ומעשר אין טעונין נסכים - בפרק 'שתי מדות' (מנחות דף צ:)
  6. ^ במעשר בהמה כתיב יהיה קודש לא יגאל ודרשינן בבכורות בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (דף לב:) דהאי לא יגאל = לא ימכר הוא
  7. ^ בבכור כתיב (שמות יג יב) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כז לב)
  8. ^ משום לא יחליפנו (ויקרא כז י)
  9. ^ ממש: שהעומדת כשהיא חולין אצל בהמת קדשים, והמיר הוא, דהויא תמורה
  10. ^ זבח ראשון ששחטו לשם תמורה
  11. ^ דהא אמרת שלמים ניהוי
  12. ^ כגון הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה
  13. ^ אין השניה טעונה לחם, כדאמרינן בפרק 'התודה' (מנחות דף עט:) זבח התודה טעון לחם, ולא ולדה ולא תמורתה ולא חליפתה טעונין לחם
  14. ^ תודה שבאה ממותר פסח
  15. ^ האי ואם מן הצאן (ויקרא א י) - דאשם נמי איל תמים מן הצאן (ויקרא ה טו,יח,כה) הוא, ואינו בא מן הבקר
  16. ^ בכבשים ועזים, כגון פסח, לאפוקי אשם, דאינו בא מן העזים
  17. ^ בכל מקום אתה אומר 'מן' - להוציא הוא, כגון (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:) מן הבהמה - להוציא רובע ונרבע; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה (בבא קמא דף מ:)
  18. ^ דקאמרת מן הצאן - פסח משמע: שבא מכל צאן
  19. ^ כי מוקמינן לה בפסח
  20. ^ ומיהו הצאן - מכל מין צאן משמע: בין כבשים בין עזים; ומיעוטא דמן - לנקיבות אתא
  21. ^ אלא בשלמים גרידי, והכי קאמר: אם נדר להביא "מן הצאן" - יביא איזה שירצה: או כבש או עז; דאי במותר הפסח כתיב - למה לי אם כבש אם עז? פשיטא דמכבשים ומעזים הוא בא, דהא בגופיה כתיב מן הכבשים ומן העזים (שמות יב ה)
  22. ^ לחלק ביניהם ולפרש הילכותיהן, לומר שהכשב טעון אליה למזבח והעז אין אלייתו בכלל אימורים
  23. ^ קרא יתירא הוא, דכיון דכתיב מעיקרא ואם מן הצאן (ויקרא ג ו) וכתיב בתריה ואם עז (ויקרא ג יב) - מכלל דעד השתא בכבש איירי: דאין לך 'מן הצאן' אלא שני מינין
  24. ^ שתהא קריבה עם אימורין כנגד הכליות; ולמטה דכתיב לעומת העצה יסירנה (ויקרא ג ט): מקום שהכליות יועצות
  25. ^ חגיגת ארבעה עשר, כדאמרינן בפסחים (דף סט:)
  26. ^ דפסח שעברה שנתו קרב שלמים? והלא זה הוא מותר הפסח
  27. ^ ומאי ניהו? - שלמים, דבאין מכל צאן ובקר בין זכרים ובין נקיבות
  28. ^ זמן שחיטת הפסח
  29. ^ ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים – כשר, ואף על גב דחזי לפסח ראשון
  30. ^ מפסח ראשון
  31. ^ שם חכם
  32. ^ שעיר חטאת דחנוכת הנשיאים
  33. ^ ולא הויא 'שינוי קדש': דלא אמרינן: חטאת נחשון, כיון דלדורון אתי, ולא לכפרה על חטא - הרי היא כשחיטה לשם עולה! וכל שכן דשינוי בעלים לא הוי: דלא שחטה להתכפר בה נחשון
  34. ^ רבי שמעון פליג אמנחות, ומודה בזבחים
  35. ^ דמחשבה הניכרת שהיא שקר - סבר רבי שמעון דלא מהניא
  36. ^ מנחת חוטא שאין בה שמן, דכתיב (ויקרא ה יא) לא ישים עליה שמן
  37. ^ מחבת ומרחשת: שני כלים שבהם מטגנים את המנחות; שכל המנחות היו עשר עשר חלות; מחבת צפה, ומעשיה קשים: מתוך שהכלי צף - מעשיה מתפשטין, והאור שורף את השמן; מרחשת עמוקה, ומעשיה רוחשין ורכין, שאין האור שורף את השמן, וכשמניח אדם אצבעו עליה - נראה כמו רוחשת
  38. ^ וכי שחיט עולה לשם חטאת - ליכא הכירא דמשקר, הילכך מהניא מחשבה; כך שמעתי במנחות
  39. ^ אלמא אפילו לרבי שמעון דמהדר להיכשירא - לא יליף מ-זאת תורה; וכל שכן דמדרבנן קשיא לך, דאמרי אף במנחות לא עלו, אלמא לא דרשי תורה להכי; ולרבא, דאמר (לעיל דף ז.) 'חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה' - ליכא למיפרך מינה: דהתם, כיון דכי הדדי נינהו - דתרוייהו 'חטאת' סתמא שמייהו, וכפרת שתיהן שוה: על הכרת - אין שם שינוי קודש, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה! ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת - אין שמותיהן שוין: זו שמה לבדה וזו שמה לבדה! אלא לרב קשיא: דהא לשם חטאת נחשון - שינוי גמור הוא, שהרי היא כעולה, וקאמר 'כשרה' משום תורת החטאת
  40. ^ דרב
  41. ^ בשינוי בעלים
  42. ^ היינו שינוי בעלים
  43. ^ הילכך לא קרינא ביה 'במחוייב כפרה כמותו'
  44. ^ אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי
  45. ^ שמחוייב חטאת שאינה על חטא, הדומה לשעיר נחשון, כגון: חטאת נזיר ומצורע, הבאות להכשיר פסולה
  46. ^ ופרכינן:
  47. ^ ואנן קים לן (לעיל דף ז.): חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה – כשירה, והני כעולה דמו
  48. ^ שורש החטאת: שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה
  49. ^ רבותא נקט: אף על גב דלא דמיא לשאר חטאות: שהן בכבשה או שעירה, והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה
  50. ^ והוה ליה מחוייב כפרה כמותו, וקרינן ביה 'עליו - ולא על חבירו', וחבירו דומיא דידיה
  51. ^ שבא בעולה ויורד
  52. ^ דכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם - כל שכן לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו
  53. ^ שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה, דהיינו 'מעבודה לעבודה'
  54. ^ כלומר: מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו
  55. ^ דמהניא ביה; הכי דתנן בפרק שני (לקמן דף כז:): השוחט את הזבח על מנת... לזרוק דמו למחר... - פיגול
  56. ^ בשלא לשמו
  57. ^ דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול - זו היא: שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת: מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו, וזריקה - אכילת מזבח היא; והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות, הילכך לא דמיא ל'שלא לשמו'