ביאור:משנה כלים פרק כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

טומאת הבד וטיהורו

חטיבה I: טיהור מטלית מטומאת מדרס

המשנה ממשיכה בהשואה בין טומאת מת, למטלית בגודל 3X3 אצבעות - לבין טומאת מדרס, למטלית בגודל 3X3 טפחים: הראשונה אינה מטמאת את הכדור שהיא ממלאת, והשניה כן.

אבל אין מחשבים את התפירה כחלק מהמטלית, ולכן אם היא בדיוק בגודל המינימום – הכדור טהור, והשוו תפיר המטמא, לעיל כג, א, וכן לקמן משנה ז.

(א) שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ שֶׁנָּתְנָה בַכַּדּוּר, אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ - טְהוֹרָה.

אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתָּנוּ בַכַּדּוּר - טָמֵא.

עֲשָׂאוֹ כַדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ - טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַתָּפִיר מְמַעֲטוֹ.

(ב) פָּחוּת מִשְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, טפחים

מטלית קטנה, שיש לה שימוש שאינו לבוש: לדעת ר' אליעזר היא ככלי, ומקבלת טומאה, כי ניתן להשתמש בה; לדעת ר' יהושע היא מועמדת להשלכה לאשפה ולכן טהורה, ור' עקיבא מבחין בין מטלית שבשימוש לבין מטלית סתם. לפי התוספתא ו, ג משנתנו כר' יהודה, ולר' מאיר היתה מסורת אחרת במחלוקת.

שֶׁהִתְקִינוֹ לָפֹק לפקוק בּוֹ אֶת הַמַּרְחֵץ, לְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה, החמה לְקַנַּח בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם,

בֵּין מִן מוּכָן וּבֵין שֶׁאֵינוּ מִן מוּכָן – טָמֵא, דִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֵּין מִן מוּכָן וּבֵין שֶׁאֵינוּ מִן מוּכָן - טָהוֹר.

רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בְּמוּכָן - טָמֵא, וּבְשֶׁאֵינוּ מוּכָן - טָהוֹר.

(ג) הָעוֹשֶׂה אַסְפְּלָנִית, splēnion: רטיה, תחבושת בֵּין בַּבֶּגֶד וּבֵין בָּעוֹר - טְהוֹרָה.

האספלנית מתלכלכת מהדם הנוזל מהפצע, ולכן אינה ראויה לשימוש חוזר. המלוגמא ניתנת לאחר שנפסק הדימום, ואם היא עשויה מעור – ניתן להשתמש בה שוב. רשב"ג טוען שגם מלוגמא מבד ניתנת לשימוש חוזר לאחר שניערו אותה.

מְלֻגְמָה málagma: רטיה עם משחה בַּבֶּגֶד - טְהוֹרָה, וּבָעוֹר - טְמֵאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּבֶּגֶד - טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעֶרֶת.

לגבי המטפחות ראו מגילה ג, א, וכן כלאים ט, ג. חלקן היו מצוירות ומקושטות למטרה זו. וראו לעיל כד, יד, לגבי טומאתן.

בית שמאי רואים בהן מטפחות רגילות; בית הלל מטהרים אותן ממדרס, כי אינן מיועדות לישיבת האדם אלא לכבוד הספר; ואילו רבן גמליאל מטהר את כל המטפחות ממדרס כשהחליטו על ייעודן – למרות שאינן מצוירות, והשוו לעיל משנה ב, לעניין הקשר בין יעוד המטלית לבין טומאתה.

(ד) מִטְפְּחוֹת סְפָרִים, מטפחות לאחיזת ספרי תורה בֵּין מְצֻיָּרוֹת וּבֵין שֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת – טְמֵאוֹת, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי.

בֵּית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מְצֻיָּרוֹת - טְהוֹרוֹת, וְשֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת - טְמֵאוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

(ה) כַּפָּח מטפחת של ראש האשה שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וּנְתָנוֹ קשר אותו לס"ת עַל הַסֵּפֶר - טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,

טיהור הכפח, הטמא מדרס, כאמור לקמן משנה ט לגבי שבכה של זקנה - הוא במעשה הקשירה, המשנה את יעודו מישיבה למטפחת ספרים. החמת משמשת למילוי ואילו השטיח לדריכה.

לעומת זאת החמת והתרמיל משמשים שניהם למילוי; הכר והסדין – לשכיבה; הכסת והמטפחת – כמצע לישיבה, ולכן שינויים ביניהן אינם מטהרים, לפי המשנה - אבל ראו תוספתא ו, א, שמטהרת גם במקרים אלו.

כל השינויים במשנה הם במעשה, וראו לעיל כה, ט.

אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.

חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ, וְשָׁטִיחַ שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת - טָהוֹר.

חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ תָּרְמֵל, וְתָרְמֵל שֶׁעֲשָׂאוֹ חֵמֶת,

כַּר שֶׁעֲשָׂאוֹ סָדִין, וְסָדִין שֶׁעֲשָׂאוֹ כַר,

כֶּסֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ מִטְפַּחַת, וּמִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהּ כֶּסֶת - טָמֵא.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁשִּׁנָּהוּ לִשְׁמוֹ - טָמֵא; לְשֵׁם אַחֵר - טָהוֹר.

(ו) מַטְלֵית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַקֻּפָּה - מְטַמָּא אֶחָד, וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

במקרה הראשון המטלית טמאה מדרס, והקופה ראשונה לטומאה. אבל אחרי שחיבר את שתיהן – המטלית בטלה לגבי הקופה, ואם הפריד אותה ממנה – אין מגע עושה מגע, וראו לעיל יח, ח.

במקרה השני המטלית נשארה בגדר בגד כמו לפני שחיבר אותה, ולכן גם לאחר שהפריד אותה מהבגד היא נשארת טמאת מדרס כמקודם.

ר' יוסי טוען ששמירת השם וטומאת המדרס תלויות בתליית המטלית על אריג, וראו לעיל כז, א.

הִפְרִישָׁהּ מִן הַקֻּפָּה - הַקֻּפָּה מְטַמָּא אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, וְהַמַּטְלֵית - טְהוֹרָה.

טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד - מְטַמָּא שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

הִפְרִישָׁהּ מִן הַבֶּגֶד - הַבֶּגֶד מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, וְהַמַּטְלֵית מְטַמָּא שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד.

וְכֵן הַטּוֹלֶה עַל הַשַּׂק, אוֹ עַל הָעוֹר, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.

רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: עַל הָעוֹר – טָהוֹר; וְעַל הַשַּׂק - טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָרִיג.

חטיבה II: יוצאים מהכלל של שלוש אצבעות

(ז) שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ אצבעות שֶׁאָמָרוּ - חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רְבִּי שִׁמְעוֹן.

שאמרו – לעיל כז, א-ב.

ר' שמעון טוען שהגודל המינימלי של בד הוא מעט יותר מ3X3 אצבעות, כדי שישאר במה לתפור אותה על הבגד.

המשך המשנה דן בשאלת החיבור של המטלית לבגד: החיבור צריך להיות לפחות משני צדדים של המטלית, ולדעת חכמים משני צדדים מנוגדים. ר' יהודה מוסיף, שבבגד שיש בו למעלה ולמטה כגון חלוק – מספיק אפילו לחבר אותה מלמעלה בלבד, ולסמוך על כוח הכובד שהיא תשאר מונחת על החלוק תמיד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ מְכֻוָּנוֹת.

טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד מֵרוּחַ אַחַת - אֵינוּ חִבּוּר;

מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ - חִבּוּר.

עֲשָׂאָהּ כְמִין גַּם כמו האות גאמה, Γ - רְבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בַּטַּלִּית;

אֲבָל בֶּחָלוּק, מִלְמַעְלָן - חִבּוּר, וּמִלְּמַטָּן - אֵינָהּ חִבּוּר.

(ח) בִּגְדֵי עֲנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.

שלוש הערות של הסתייגות ממידת 3X3 אצבעות: הראשונה מקטינה את השיעור בבגדי העני, (אבל ראו תוספתא ו, א, שגם בגדי עני, אם אין להם שפה והם קטנים מ3X3 - טהורים); השניה טוענת שאפילו אם יש 3 אצבעות אין הבגד שרובו קרוע נחשב כמחובר, והשלישית מוציאה מהמדידה בגדים עבים או דקים מאד.

וראו תוספתא ה, ג, שמפרטת את הבדים "העבים הרכים".

טַלֵּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבָּהּ - אֵינָה חִבּוּר.

הֶעָבִים הָרַכִּים - אֵין בָּהֶן מִשֵּׁם שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ.

חטיבה III: דיני השבכה ובגדים אחרים

(ט) כֶּסֶת הַסַּבָּלִין כרית המשמשת סבלים לנשיאת משקלים כבדים - טְמֵאָה מִדְרָס.

לעניין כסת הסבלים ראו לעיל כו, ה.

לעניין סבכה של זקנה ראו לעיל כד, טז, שם נאמר שדווקא סבכה של ילדה טמאה מדרס; וכן ראו לעיל משנה ה "כפח".

חלוק הזונה מיועד לחשוף ולא להסתיר, ולכן אינו טמא אפילו מהמת, אבל אם חלקו, בגדל 3 אצבעות, אינו מרשת אלא מסתיר את הגוף - החלוק טמא, ראו תוספתא ה, ד.

חורי רשת הדייגים גדולים מדי, אבל חורי הזוטו מתאימים לבגד, וראו לעיל כג, ה.

מְשַׁמֶּרֶת שֶׁלַּיַּיִן – אֵין בָּהּ מִשֵּׁם מוֹשָׁב. לא נוהגים לשבת עליה

שְׂבָכָה שֶׁלַּזְּקֵנָה - טְמֵאָה מִדְרָס מִשֵּׁם מוֹשָׁב.

חָלוּק שֶׁלְּיוֹצְאוֹת הַחוּץ, של זונות הֶעָשׁוּי כִּשְׂבָכָה - טָהוֹר.

הָעוֹשֶׂה בֶגֶד מִן הַחֵרֶם מרשת דייגים - טָהוֹר; וּמִן הַזּוֹטוֹ מרשת צפופה בתחתית רשת הדייגים - טָמֵא.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף הָעוֹשֶׂה בֶגֶד מִן הַחֵרֶם וּכְפָלוֹ רשת כפולה - טָמֵא.

(י) שְׂבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ - טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת קָרְקָרְתָּהּ.

השבכה טמאה רק כשהושלמה, ולא כשרק חציה עשוי.

השביס מתאים להעברה גם לשבכה אחרת ולכן הוא נפרד מהשבכה, וראו לעיל יא, ח. אבל החוטים המחוברים אליה - טמאים איתה.

הִתְחִיל בָּהּ מִקָּרְקָרְתָּהּ - טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ.

שְׁבִיס תכשיט המחובר לשבכה שֶׁלָּהּ - טָמֵא בִפְנֵי עַצְמוֹ.

חוּטִין שֶׁלָּהּ - טְמֵאִין מִשֵּׁם חִבּוּר.

שְׂבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָה מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר - טְהוֹרָה.