ביאור:משנה מגילה פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מגילה: א ב ג ד

מסכת מגילה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד

----

קריאת התורה מבטאת את "קדושת המקום" של בית הכנסת - ואת "קדושת הזמן" של המועדים.

בית הכנסת הוא מרכז הקהילה, ולכן דיניו קשורים למסכת מגילה המתארת את חג הקהילה - פורים.

בית הכנסת, ותכנו – קריאת התורה[עריכה]

חטיבה I: קדושת בית הכנסת[עריכה]

(א) בני העיר מנהיגי הקהילה שמכרו רחובה של עיר חלק מהרחבה המרכזית בעיר - לוקחין בדמיו בית הכנסת.

בתחילתו לא היה בית הכנסת מקום מקודש, אלא מקום התכנסות הקהילה. אבל בחטיבה זו מובאים דינים אחדים המבססים את קדושתו ומשווים אותה לקדושת המקדש.

וראו תענית ב, א, שבתעניות היו מתפללים ברחוב, אבל בית הכנסת קדוש יותר. וראו תוספתא ב, יב-יד.

בית הכנסת - לוקחין תיבה. ארון נייד לאכסון ספרי התורה תיבה - לוקחין מטפחות. לאחיזת הספר ולגלילתו
מטפחות - לוקחין ספרים. נביאים וכתובים ספרים - לוקחין תורה.

אבל אם מכרו תורה - לא יקחו ספרים. ספרים - לא יקחו מטפחות.

מטפחות - לא יקחו תיבה. תיבה - לא יקחו בית הכנסת.
בית הכנסת - לא יקחו את הרחוב.

וכן במותריהן. בכסף שנשאר לאחר הקניה

אין מוכרין את של רבים רכוש נייד (תיבות והלאה) ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדושתו - דברי רבי מאיר.

אמרו לו: אם כן - אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה! ייאסר למכור בית כנסת בעיר גדולה ולקנות אחר בעיר קטנה, ואין לדבר סוף


ר' מאיר אוסר על מכירת חפצים מקודשים ליחיד, וגם באשר למבנה בית הכנסת - הוא אוסר למכרו ליחיד אלא אם נשמרה לרבים הזכות להחזירו לידיהם.

חכמים חולקים עליו (כמו במשנה א), ומתירים למכור את המבנה, בתנאי שלא יתבזה. ר' יהודה מתיר למכור אותו בכל מצב, וחולק על משנה א; אבל ראו במשנה ג, את המשך דבריו; וראו עדותו בתוספתא ב, יז-יח.

כל שלוש הדעות מכירות בקדושת בית הכנסת, וזה המסר של החטיבה.

(ב) אין מוכרין בית הכנסת - אלא על תנאי,

שאם ירצו - יחזירוהו, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מוכרים אותו ממכר עולם
חוץ מארבעה דברים: למרחץ, ולבורסקי, ולטבילה, ולבית המים שירותים ציבוריים
רבי יהודה אומר: מוכרין אותו לשם חצר, והלוקח מה שירצה - יעשה:


אם חרב - נשאר קדוש, אבל אם נמכר - ירד מקדושתו. והשוו ע"ז ד, ו, לגבי ביטול עבודה זרה.

ר' יהודה מעתיק את קדושת המקדש לבית הכנסת, והשוו ברכות ט, ה.

(ג) ועוד אמר רבי יהודה: בית הכנסת שחרב - אין מספידין בתוכו, המקובל היה להספיד בבית העלמין.

ואין מפשילין מייצרים בתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות, מניחים בו מלכודות לציפורים
ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא,
שנאמר (ויקרא כו לא): "והשימותי את מקדשיכם"
קדושתן אף כשהן שוממין.
עלו בו עשבים - לא יתלוש, מפני עגמת נפש:


חטיבה II: קריאת התורה בבית הכנסת[עריכה]

לגבי תוכן בית הכנסת, הרי המנהג היה לקרוא בו בתורה. לא היה נהוג להתפלל בבית הכנסת לפני חורבן הבית.

כבר מראש חודש אדר מתחילות ההכנות לפסח, ולכן יש לראות גם את חג הפורים כחלק מהכנות אלו.

המשנה מתארת מנהג שבארבע פרשיות, בראשי חדשים וכו' קוראים רק את הפרשיה המיוחדת, ומפסיקים את הקריאה הרצופה בתורה.

וראו תוספתא ג, א-ד, שמוסיפה פירוט של ההפטרות.

(ד) ראש חדש אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים (שמות ל, יא-טז).

חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת.
בשניה - זכור (דברים כה, יז-יט).
בשלישית - פרה אדומה (במדבר יט).
ברביעית - החדש הזה לכם (שמות יב).
בחמישית - חוזרין לכסדרן.

לכל מפסיקין: בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים, בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים:


(ה) בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כוהנים (ויקרא כג, ה-ח).

ראו תוספתא ג, ה-ח, שמציעה לעצרת גם את קריאת מתן תורה, ולראש השנה את לידת יצחק.

בעצרת - "שבעה שבעות" (דברים טז, ט-יב).
בראש השנה - "בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא כג, כד-כה).
ביום הכפורים - "אחרי מות" (ויקרא טז).
ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים (ויקרא כג, לא ואילך)
ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג (במדבר כט):


(ו) בחנוכה - בנשיאים (במדבר ז).

משניות ה-ו אינן עוסקות בקריאות השבת דווקא, שהרי מעמדות, תעניות ופורים אינם בשבת. אבל חנוכה, ראש חודש והחגים שבמשנה ה עשויים לחול בשבת. הן מסודרות מפסח עד פורים, שלא כסדר משנה ד שעסקה בחודש אדר.

יש אומרים, בהסתמך על סוטה ז, ב ש"ברכות וקללות" בתעניות הן מספר דברים כח.

הדין "אין עולין להם מן החשבון" הוא כר' יהודה בתוספתא ג, ט-י.

בנוסף לכך, אם במקרה קראו לפי הסדר מעניינו של החג אין מחשיבים קריאה זו אלא חוזרים וקוראים לשם החג שנית, בדומה לדין המגילה – ראו לעיל ב, ב.

בפורים - "ויבא עמלק" (שמות יז, ח-טז).
בראשי חדשים - "ובראשי חדשיכם" (במדבר כח, יא-טו).
במעמדות - במעשה בראשית (בראשית א).
בתעניות - ברכות וקללות (ויקרא כו).
אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כלן.
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן, ואין עולין להם מן החשבון,

שנאמר (ויקרא כג מד) "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל"

מצותן, שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו: