ביאור:בבלי סנהדרין דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שהכל מצויין אצלה בעבירה [1], אלא גזירת הכתוב היא: בן ולא בת.
משנה:
מאימתי חייב?
משיאכל תרטימר [2] בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי [3].
רבי יוסי אומר: מנה בשר ולוג יין.
אכל בחבורת מצוה [4], אכל בעיבור החדש [5], אכל מעשר שני בירושלים, אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים [6] [7] אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: (דברים כא כ) [ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו] זולל וסובא; ואף על פי שאין ראיה לדבר [8] - זכר לדבר [9], שנאמר: (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.
גמרא:
אמר רבי זירא: 'תרטימר' זה - איני יודע מהו! אלא מתוך שכפל רבי יוסי ביין [10] - נמצא כופל אף בבשר, ונמצא 'תרטימר' דחצי מנה [11].
אמר רב חנן בר מולדה [12] אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל, יין בזול [13] וישתה, דכתיב: זולל וסובא [14].
ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיאכל בשר חי [15] וישתה יין חי [16].
איני! והא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר חי ושתה יין חי - אינו נעשה בן סורר ומורה!?
אמר רבינא: 'יין חי' [17] מזיג ולא מזיג [18]; 'בשר חי' = בשיל ולא בשיל, כבשר כיבא דאכלי גנבי [19].
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו [20] - אין נעשה בן סורר ומורה.
תנן התם [תענית פ"ד,מ"ו]: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין; ותנא: אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו.
'בשר מליח' - עד כמה?
אמר רבי חנינא בר כהנא: כל זמן שהוא כשלמים [21];
ו'יין מגיתו' - עד כמה?
כל זמן שהוא תוסס [22], והתניא: יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו? - שלשה ימים! הכא [23] מאי [24]? התם משום שמחה הוא: כל זמן שהוא כשלמים נמי אית ביה שמחה; הכא</ref>- משום אימשוכי הוא, ובכל שהוא לא מימשיך [25].
ויין - עד ארבעים יום
אמר רב חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שָׂכָר לרשעים [26], שנאמר: (משלי לא ו) תנו שֵׁכָר לאובד [27] ויין למרי נפש [28];
אמר רבי</ref>יצחק: מאי דכתיב (משלי כג לא): אל תרא יין כי יתאדם [כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים] – 'אל תרא יין' [29] שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה, ומלבין פניהם לעולם הבא.
רבא אמר: (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם [כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים]: אל תרא יין שאחריתו דם [30].
רב כהנא רמי: כתיב 'תירש' (בראשית כז כח: ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש) וקרינן 'תירוש': זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש.
רבא רמי: כתיב (תהלים קד טו) '[31] יְשַׂמַח [32] [להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד]’ [33] וקרינן 'ישמח' [34]: זכה [35] – משמחו [36], לא זכה – משממהו, והיינו דאמר רבא: חמרא וריחני – פקחין [37].
אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא: מאי דכתיב (משלי כג כט) למי אוי למי אבוי [38] למי מדנים, למי שיח [39], למי פצעים חנם למי חכלילות עינים [40]? - (משלי כג ל) למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך.
כי אתא רב דימי, אמר: אמרי במערבא: האי קרא - מאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה – מדריש [41], ומסיפיה לרישיה – מדריש [42].
דריש עובר גלילאה: י"ג ווי"ן [43] נאמרו ביין (בראשית ט כ-כד): ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן [44].
רב ושמואל: חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו; מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי [45] - קללו ברביעי [46]; ומאן דאמר רבעו - גמר 'וירא' 'וירא': כתיב הכא (בראשית ט כב) וירא חם אבי כנען את ערות אביו [ויגד לשני אחיו בחוץ] וכתיב התם (בראשית לד ב:) וירא אותה שכם בן חמור וגו' [החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה]; בשלמא למאן דאמר סרסו - משום הכי קללו ברביעי, אלא למאן דאמר רבעו - מאי שנא רביעי? נלטייה בהדיא!?
הא והא הואי.
(בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם; אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי: [47] אמר לו הקב"ה לנח: "נח לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין" [48]?
כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון - גפן היה, דתניא: רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו - גפן היה,
שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין [49].
רבי יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא "אבא" ו"אימא" עד שיטעום טעם דגן [50];
רבי נחמיה אומר: תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו – נתקנו, שנאמר (בראשית ג ז) [ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם] ויתפרו עלה תאנה [ויעשו להם חגרת] [51].
(משלי לא א) דברי למואל מלך [52]: משא אשר יסרתו אמו [53]; אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שכפאתו אמו על העמוד [54] ואמרה לו: (משלי לא ב) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי: 'מה ברי' - הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה, עכשיו יאמרו אמו גרמה לו [55]; 'ומה בר בטני': כל הנשים של בית אביך, כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך - ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן [56]; 'ומה בר נדרי': כל נשים של בית אביך היו נודרות "יהא לי בן הגון למלכות", ואני נדרתי ואמרתי "יהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות";
(משלי לא ד) אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין [ולרוזנים אֵי שכר]:
אל למלכים - אמרה לו: מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל?
ולרוזנים אֵי שכר: מי שכל רזי עולם גלויים לו - ישתה יין וישתכר [57]?
איכא דאמרי: מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו - ישתה יין וישתכר?
אמר רבי יצחק: מניין שחזר שלמה והודה לאמו? דכתיב [58]: (משלי ל ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי: כי בער אנכי מאיש – מנחַ, דכתיב (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה [ויטע כרם]; ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון [59].</ref>
אכל בחבורת מצוה:</ref>
אמר רבי אבהו: אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין [60]. והאנן תנן 'אכל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סורר ומורה' - טעמא דמצוה, הא לאו מצוה - אף על גב דלאו כולה סריקין!?
הא קא משמע לן [61]: דאף על גב דכולה סריקין, כיון דבמצוה קא עסיק - לא מימשיך [62].
אכל בעיבור החודש [63]:</ref>
למימרא דבשר ויין מסקו? והתניא: 'אין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית בלבד'?
הא קא משמע לן: אף על גב דאין עולין לה אלא בפת וקטנית, ואיהו אסיק בשר ויין ואכל - כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך.
תנו רבנן: אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית [64], ואין עולין לה אלא לאור עיבורו [65], ואין עולין לה ביום אלא בלילה'.
והתניא: 'אין עולין לה בלילה אלא ביום'?
כדאמר רבי חייא בר אבא לבניה: אחריפו [66] ועולו אחריפו ופוקו, כי היכי דלישמעו בכו אינשי [67].</ref>
'אכל מעשר שני בירושלים' [68] - כיון דכי אורחיה הוא קא אכיל ליה [69] -לא ממשיך.</ref>
'אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים' [70]. אמר רבא: אכל בשר עוף [71] - אינו נעשה בן סורר ומורה [72].
והא אנן תנן 'אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אינו נעשה בן סורר ומורה' [73], הא טהורין נעשה בן סורר ומורה [74]!?
כי תנן נמי מתניתין – להשלים [75].</ref>
אכל דבר שהוא מצוה ודבר עבירה:</ref>
'דבר מצוה' - [76] תנחומי אבלים [77]; 'דבר עבירה' - תענית ציבור [78];
וטעמא מאי [79]?
אמר קרא (דברים כא כ) [ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה] איננו שומע בקולנו [זולל וסבא] – '[80] בקולנו' [81] - ולא בקולו של מקום [82].</ref>
אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין וכו':
'אכל כל מאכל ולא אכל בשר' - לאיתויי דבילה קעילית [83]; 'שתה כל משקה ולא שתה יין' לאיתויי דבש וחלב, דתניא: אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש</ref>-
הערות
[עריכה]- ^ וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה - סופה כשלא תמצא לִמוּדהּ - עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ טוב ומעולה הוא, וממשיך בתריה, אבל בחמרא אחרינא - אינו חייב בחצי לוג
- ^ בסעודת מצוה אכל לתרטימר זה - אפילו גנבו משל אביו
- ^ וכן אם אכלו במנין שהיו נקבצין לעבר החדש גם שם היו עושים סעודות
- ^ אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו
- ^ וכן כולם: אף על פי שגנבו משל אביו – פטור; וטעמא מפרש בגמרא
- ^ דדילמא מאכל אחרינא נמי קרא ליה 'זולל', ומיהו שלמה - אהא אזהריה, דממשיך טפי
- ^ דבבשר מקרי 'זולל' וביין מקרי 'סובא'
- ^ דקאמר תנא קמא חצי לוג, והוא אמר לוג
- ^ והוי 'מנא' דקאמר = שני תרטימר
- ^ שם אביו
- ^ אבל ביוקר לא שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי, ולא ממשיך
- ^ 'זולל' לשון זול; ואסמכתא למילתיה הוא
- ^ כדמפרש לקמן: בשיל ולא בשיל, דזו היא מדת גנב: למהר; אבל בשיל שפיר - לא ממשיך למעבד כי האי גוונא, לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר - אין לו שהות
- ^ יין חי ממשיך, מפני שמשובח הוא; ולקמיה מוקי לה במזיג ולא מזיג; אבל בתר יין מזיג - לא ממשיך
- ^ דקאמר רב הונא =
- ^ לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה, ואף על פי שרוב בני אדם שותין כן
- ^ 'כיבא' = כוויה בגחלים; ודכותה בעירובין (דף כט:) 'וניכביה וניכול בזבחים' (דף מו:); לאפוקי 'כבבא' דלא
- ^ לא חשיבי ולא ממשיך
- ^ שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים: שני ימים ולילה אחד - עדיין בלחלחותו הוא, ולא אקרי 'מליח', ומשמח את הלב, דכתיב (דברים כז ז) 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת', אלמא בר שמחה הוא; אבל בתר הכי - הוי 'מליח', ונחלף טעמו במלחו
- ^ שהוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ
- ^ בבן סורר ומורה
- ^ עד כמה לא קרינן 'מליח' למיפטר בן סורר ומורה
- ^ משעבר לילה אחת - מפיג טעמו, ולא חשוב
- ^ שמתעדנין בו בעולם הזה, ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה
- ^ היינו רשע שנטרד והולך לו
- ^ לאבלים, לפכוחי צערייהו
- ^ כלומר אל תתן עיניך לימשך אחריו
- ^ סופו יהרג עליו
- ^ ויין
- ^ לבב אנוש
- ^ לשון שמחה
- ^ ישמח בשי"ן, דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו
- ^ כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי
- ^ שמפקח את הלב
- ^ עשאוני פקח
- ^ 'אבוי' - לשון צעקה בלשון ארמי, כמו 'בייא בייא' (לעיל דף סד.)
- ^ שיחי = צערי, כמו 'אריד בשיחי' (תהלים נה ג)
- ^ למי כל אלה
- ^ נדרש משמעותיה יפה, והכי קאמר: למי כל אלה? - למאחרים על היין, לבאים לחקור ממסך: שחוקרין להיכן היין הטוב, הממוסך בבשמים, כמו 'מסכה יינה' (משלי ט ב)
- ^ נדרש משמעותו יפה, והכי קאמר: למי שיש לו אוי ואבוי ושיח - דהיינו אבלים, ולמי שיש לו מדנים ופצעים חנם - דהיינו רשע הנלחם עם הבריות, ולמי שיש לו חכלילות עינים מרוב שומנו ושקיטתו להם - ראוי להיות מאחרים על היין
- ^ לשון וי וי
- ^ ויאמר ארור כנען לא חשיב, אלא עד דידע דנגמר לו עונשו של יין
- ^ שמנעו מלהוליד בן רביעי
- ^ קלל בן רביעי שלו: כוש ומצרים ופוט וכנען
- ^ אמאי קרי ליה 'איש האדמה'?
- ^ אמאי קרי ליה 'איש האדמה'? על ידי שהוכיחו הקב"ה היה לו ללמוד מאיש האדמה, דהיינו אדם, הראשון שהיין קנס עליו מיתה
- ^ הלכך מסתברא דעל ידו נקנסה מיתה ובכיה לעולם
- ^ ומדקרי ליה 'הדעת טוב ורע' שמע מינה היינו חטים
- ^ מדת הקב"ה: באיזמל שהוא מכה - בו הוא מרפא, נס בתוך נס, כמו: ויצת אש בציון (איכה ד יא) כתיב (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב
- ^ שלמה המלך = לָמוֹאֵל: מעשיו וחכמתו להקב"ה; למואל = שכינה הוא כמו 'ידי שמתי למו פי' (איוב מ ד)
- ^ פרשת תוכחה שהוכחתו אמו
- ^ להלקותו; ו'ייסור' - לשון מלקות, כדאמרינן (לקמן דף עא.) 'ויסרו אותו' - זה מלקות; ומפני שהיתה רואה שהוא בעל הנאה ומרבה בסעודתו - היתה מוכיחתו
- ^ להיות רשע, שהרי באביך לא יתלו החובה; והיינו 'מה ברי': למה תגרום לרנן אחריך שאתה בני ולא בן אביך
- ^ 'בר בטני': מעי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כח: שדחקתי ונכנסתי, שתשמיש יפה לולד ללבנו ולזרזו, כדאמרינן במסכת נדה (דף לא.): 'שלשה חדשים האחרונים תשמיש יפה לולד: שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז'
- ^ כלומר: אַל רוזנים לומר איה שכר: לא נאה לומר לך
- ^ בההוא משא
- ^ שנכשל ביין, ואני שתיתי יותר מהן
- ^ רקים, שירגילוהו בכך; אבל אם יש בחבורה אדם הגון - בכי האי גוונא לא ממשיך, ואינו נעשה בן סורר ומורה; ובחבורה דלאו מצוה קאמר
- ^ מתניתין
- ^ כיון דאיחבור השתא למצוה – פטור; ולעולם דינו דבן סורר ומורה אינו אלא בחבורת סריקין
- ^ כדמפרש לקמן: שהן נקבצין עשרה או יותר, ועולין בעלייה, ואין אסיפה זו אלא לפרסם הדבר שעברוה, ולא לעיין: דהא אין עולין אלא לאור עיבורו, דהיינו ליל מוצאי שלשים, וכבר מעובר הוא, דהא לא קדשו היום את החדש, וקדוש אין שם ביום מחרת - דהיינו יום שלשים ואחד - למנות על כך, כדאמרינן (ר"ה כד.): שלא בזמנו - אין מקדשין אותו; ועוד: דאי לקדושי - בשלשה סגי
- ^ ולא ידענא משום מאי נקט פת דגן, ומשמע למעוטי פת אורז ודוחן קא אתי
- ^ 'יום עבורו' הוא יום שלשים שנעשה ממנו חדש היוצא מעובר; אור יום עבורו = מוצאי שלשים; ולהודיע שעברוהו
- ^ אקדימו כמו חרפי ואפלי (ע"ג ד' עה.)
- ^ אחריפו ועולו בלילה היו יושבין שם ועושין הומה להשמיע קול, וקאמר להו רבי חייא להקדים ולעלות מבעוד יום מעט, כדי שיראו אותם עוברי דרכים כשהן עולין, ויפרסמו; והיינו דקתני 'אין עולין לה בלילה אלא ביום' והאי דקתני 'אין עולין לה ביום' - אעיקר מילתא קאי: שהסעודה ומשאו ומתנו של דבר - בלילה הוא; אחריפו ופוקו – בבקר: אל תאחרו לירד, שהרואה אתכם יורדין בהשכמה מבין שישבו שם כל הלילה, ומתפרסם הדבר; אבל הרואה אותם יורדין שלא בהשכמה - סבור שעכשיו עלו ואין מבין הדבר
- ^ גנב ממעות מע"ש וקנה בשר ויין ואכל; דאי גנב בשר ויין עצמו - אפילו דחולין נמי לא, כדאמר: עד שיקח בשר בזול ויאכל ויין בזול וישתה (ומן החנוני)
- ^ כדרך מצותו נאמר בבקר ובצאן וביין ובשכר במע"ש
- ^ לקמן יליף לפטורא
- ^ טהור
- ^ דלא חשיב דלא ממשיך בתריה
- ^ סתם שקצים היינו עופות טמאים דכתיב בהם 'שקץ הם' (ויקרא יא יג); רמשים הן שרצים; וטעמא משום ד'איננו שומע בקולנו' בעינן, ולא זה שאף בקולו של מקום אינו שומע
- ^ כדתנן במתניתין דאיצטריך לאשמועינן דפטור אשקצים
- ^ שאפילו אכל תרטימר בשר חסר כזית מבהמה טהורה, והשלימה לתרטימר מבשר עופות טמאים – פטור, משום דאינו שומע בקולו של מקום, דכוותה בטהורים מיחייב
- ^ לאיתויי
- ^ דאף על גב דתקנתא דרבנן בעלמא הוא; דאי מרישא - הוה אמינא 'חבורת מצוה' היינו כהנים שאוכלין קדשים או פסחים
- ^ אף על גב דלא עבר אלא אדרבנן
- ^ מפטר אדבר עבירה
- ^ איננו שומע
- ^ מיעוטא הוא:
- ^ ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע
- ^ מאותו מקום, ואף על גב דמשכרא - לא מיחייב עליה דלא ממשיך