קטגוריה:משלי ל ב
כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ
וְלֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵ/אִ֑ישׁ וְ/לֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"כי בער". ולפי שאני בער מאיש ואין לי בינת אדם באלו הדרושים העמוקים:
מלבי"ם (כל הפרק)
(ב-ג) "כי בער אנכי מאיש", תשובת אגור היה על דברים ששאלוהו החכמים האלה בעניני בריאת העולם והתהוותו ובסתרי מעשה בראשית, וכפי המבואר מתשובתו חקרו ע"ז החכמים האלה בדרך הפילוסופיא, ורצו לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, והעלו בזה סברות ע"פ שכלם כמו שחקרו ע"ז הפילוסופם דור דור והעלו חרס בידם, והשיב להם אגור שאיך ידרשו ממנו דעת קדושים שהם הידיעות הרמות האלה אשר לא יודעו ע"י חקירה אנושית רק ע"י הופעת אלהית לקדושים, שהדברים שיודע להם מסוד אלהים ליראיו באלה העמוקות נקראים דעת קדושים, איך אדע ידיעות כאלה אחר שבער אנכי מאיש וכו'. וכבר התבאר אצלנו שסדר ומדרגות הידיעה היא חכמה בינה דעת, שהראשון היא החכמה שהיא לא תודע ע"י מופת הדעת, רק מאלהים לבדו שהוא הודיע חקי החכמה בתורתו וילמדהו לבני אדם, ואחריה הוא הבינה, שאחר שקבל חקי החכמה מאלהים אז בעל הבינה שהוא מבין דבר מדבר, יוכל להתבונן בה בינה להבין טעמיה ולהוציא דבר מדבר, ואז אחרי הבינה יבא לכלל דעת, שגדר הדעת הוא שידע הדבר בידיעה ברורה כמו שיודע את המוחשים ואת המושכלות ראשונות, והאיש שהגיע למדרגה זאת יופיע עליו רוח אלהים להודיעהו דעת קדושים, שהם האמתיות בסודות האל במעשה בראשית ובמרכבה, סוד הבריאה וההנהגה, וקשרי העולמות וכדומה. עפ"ז אחר "שבער אנכי מאיש" שהבער הוא הפך של היודע כמ"ש איש בער לא ידע, ויותר מזה שגם "לא בינת אדם לי" שהבינה קודמת אל הדעת כמ"ש אם אין בינה אין דעת, ויותר מזה שגם "לא למדתי חכמה" שהיא הראשית לכולם, א"כ איך "דעת קדושים אדע" שהיא המדרגה האחרונה והנעלה מכולם, אולם בדבריו הוסיף בכ"א רבותא להשפיל א"ע, כי יש דעת שהיא מדרגה קטנה מכולם, והוא הדעת הפשוט הנמצא אצל כל איש ואיש, והוא שידע דברים המושגים על ידי החוש, או שידע את המושכלות הראשונות הנטועים בשכל כל אדם, ומי שאינו יודע גם דברים כאלה נקרא בשם בער מלשון בעיר ובהמה שהוא בהמי ויוצא מכל האנושית, ועז"א "כי בער אנכי מאיש", וכן בבינה יש מדרגה שהיא קטנה מחכמה והיא הבינה הפשוטה הנמצא אצל הרבה מבני אדם שמשתמשים בבינתם, ועז"א שגם "לא בינת אדם לי", אף הבינה הפשוטה שנמצא אצל בני אדם, וגם "לא למדתי חכמה", ר"ל שלא התחיל ללמדה כלל, ואם כן איך "דעת קדושים אדע" הידיעות המיוחדות רק לקדושים אשר אור אלהי הופיע על שכלם:
ביאור המילות
(ב-ג) "בער". איש בהמי והוא הפך הדעת, ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. והגדרים בין חכמה בינה ודעת למעלה (א' ב') ובכ"מ.
"ודעת קדושים", ידיעות המיוחדות לקדושים, ונקרא ג"כ דעת אלהים, ור"ל ואיך דעת קדושים אדע:
תרגום מצודות: - ואלה דבריו שאמר עתה: רואה אנכי שאני נבער (סָכָל) מדעת איש, ואין לי בינת אדם, כי הנה דבר ה' מאסתי וחכמתי מה לי -
תרגום ויקיטקסט: - אז אתה חושב שאתה חכם ויודע הכל? יפה מאד. כי אני, לעומתך, בער יותר מכל איש (טיפש כמו בהמה), ואין לי כל בינה של אדם -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל ב.
דקויות
אם אגוּר מודה שהוא בער יותר מכל איש, ואין לו את הבינה שיש לכל אדם, אז מדוע הוא כותב משא (נאום תוכחה)? באיזו זכות הוא מותח ביקורת על אחרים?!
- ייתכן שהפסוק נאמר באירוניה: אתה, איתיאל, המתגאה ואומר: "איתי אל ואוכל", כנראה מאד חכם ונבון. לעומתך, אני ממש בער וחסר כל בינה.הפואנטה של אירוניה זו נמצאת בפסוק 4: "מכיוון שאני כל-כך טיפש ואתה כל-כך חכם, אולי תענה לי על כמה שאלות קטנות: מי עלה שמיים וירד?..."
ביטויי הצטנעות רטוריים מסוג זה מופיעים גם בדברי חכמי יוון, למשל: בנאומו של סוקרטס לפני בית הדין ששפט אותו, הוא אומר, שבעוד אחרים נראה להם שהם יודעים בעוד אינם יודעים - הוא יודע שאינו יודע (בתוך "אפולוניה" של אפלטון; ראו אפלטון והתנ"ך: לדעת שאינך יודע / חגי הופר).
הקבלות
אסף המשורר עסק בשאלות העומדות ברומו של עולם - מדוע רשע וטוב לו, צדיק ורע לו? (תהלים עג יב): "הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל; אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי!". רק לאחר שהגיע אל המקדש, למד והבין את התשובה, (תהלים עג יז): "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם". הוא הבין שלפני כן היה נבער מדעת, (תהלים עג כב): "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ".
גם אגור בן יקה עסק בשאלות העומדות ברומו של עולם - מי בורא ומנהיג את השמיים, הרוח, המים והארץ? (פסוק 4). וגם הוא הגיע למסקנה שהוא בַּעַר, אינו מבין ואינו יודע את הידיעות הקדושות והנשגבות הללו.
בספר תהלים, הנושא העומד ברומו של עולם הוא הצדק האלהי; בספר משלי, הנושא העומד ברומו של עולם הוא הטבע והבריאה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי ל ב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.