מדרש משלי (בובר) ל א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · ל א · >>

(משלי ל א): "דברי אגור בן יקה המשא":

  • אגור - שאגר חלציו;
  • בן יקה - בן שהוא נקי מכל חטא ועוון;
  • המשא - שנשא עולו של הקב"ה;
  • נאום הגבר - שהיתה עליו רוח הקודש;
  • לאיתיאל - שהבין אותיותיו של אל;
  • ואוכל - שהיה יכול לעמוד בהם; הא כיצד? שמלך על העליונים ועל התחתונים, מניין? שנאמר (מלכים א ה ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה".

ואחר כל אותה המלכות וכל אותה החכמה וכל אותו השבח, צריך לומר -


(משלי ל ב): "כי בער אנוכי מאיש" - זה נוח, שנקרא איש, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו, ונקרא צדיק.

"ולא בינת אדם לי" - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר (מלכים א יא ג): "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות", לכן נאמר (מלכים א יא ד): "נשיו היטו את לבבו", כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (משלי טז א): "לאדם מערכי לב".

<< · מדרש משלי (בובר) · ל א · >>