ביאור:בבלי סנהדרין דף לד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי טעמא דרבי יוסי ב"ר יהודה?
דאמר קרא (במדבר לה ל) [כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח] ועד אחד לא יענה בנפש למות: למות הוא דאינו עונה, אבל לזכות עונה.
ורבנן [1]?
אמר ריש לקיש: משום דמיחזי כנוגע בעדותו [2].
ורבנן האי 'למות' מאי דרשי ביה?
מוקמי ליה באחד מן התלמידים [3], כדתניא [דומה למשנה פ"ה מ"ד ולתוספתא פ"ט מ"ב]: אמר אחד מן העדים "יש לי ללמד עליו זכות" - מניין שאין שומעין לו? תלמוד לומר: (במדבר לה ל) [כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ו]עד אחד לא יענה [בנפש למות]; מניין לאחד מן התלמידים שאמר "יש לי ללמד עליו חובה" - מניין שאין שומעין לו? תלמוד לומר: 'אחד לא יענה בנפש למות' [4].
[## אולי דרוש זה מבוסס על המילה 'יענה'; אך נראה שכאן מכל מקום אסמכתא בעלמא.]
דיני נפשות: המלמד כו' [חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה]:
אמר רב: לא שנו [5] אלא בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין מלמד זכות [6] חוזר ומלמד חובה.
מיתיבי [7]: 'למחרת משכימין ובאין; המזכה אומר "אני המזכה ומזכה אני במקומי" המחייב אומר "אני המחייב ומחייב אני במקומי"; המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה' והא למחרת גמר דין הוא!?
וליטעמיך למחרת משא ומתן מי ליכא? - כי קתני 'בשעת משא ומתן'.
תא שמע [המשך המשנה שם]: [8] 'דנין [9] אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין [10]'; [11] ואם איתא [12], ליתני נמי איפכא [13]!?
תנא אזכות קא מהדר [14], אחובה לא קא מהדר [15].
תא שמע דאמר רבי יוסי ב"ר חנינא: 'אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו [16] כאילו חי ועומד במקומו' ואמאי? נימא אילו הוה קיים הדר ביה!?
השתא מיהא לא הדר ביה.
והא שלחו מתם [17]: 'לדברי רבי יוסי ב"ר חנינא מוצִא מכלל רבינו [18]'!?
תא שמע [משנה [פ"ד מ"ג] (להלן לו,ב)]: 'שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין [21]'; בשלמא דברי המחייבין [22]: למחר חזו טעמא אחרינא [23] ובעו למעבד הלנת דין [24], אלא דברי המזכין [25] מאי טעמא [26]? לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו [27]?
לא! כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות [28],
כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו?
אמר ליה: אין מונין להן אלא אחד [29].
מנהני מילי?
אמר אביי: דאמר קרא: (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים [30]: מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות; דבי רבי ישמעאל תנא: (ירמיהו כג כט) [הלוא כה דברי כאש נאם ה’] וכפטיש יפוצץ סלע: מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים.
היכי דמי 'טעם אחד משני מקראות'?
אמר רב זביד: כדתנן [זבחים פ"ט,מ"א]: מזבח מקדש את הראוי לו [31]; רבי יהושע אומר [32]: כל הראוי לאִשים [33] - אם עלה לא ירד, שנאמר (ויקרא ז ב) [צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא] העולה על מוקדה [על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו] [34]: מה עולה שהיא ראויה לאשים, אם עלתה לא תרד - אף כל שהוא ראוי לאשים: אם עלה לא ירד; רבן גמליאל אומר: כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד, שנאמר: 'היא העולה על מוקדה על המזבח [35]: מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח, אם עלתה לא תרד - אף כל שהוא ראוי למזבח: אם עלה לא ירד' - ותרוייהו מאי קמרבו? פסולין [36], [37] מר מייתי לה מ'מוקדה' ומר מייתי לה 'ממזבח'!
[38] והא התם מיפלג פליגי [39], דקתני סיפא 'אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים [40], שר"ג אומר לא ירדו ורבי יהושע אומר ירדו [41]'.
אלא אמר רב פפא: כדתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר
(שמות כט לז) [שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים] כל הנוגע במזבח יקדש [42]; שומע אני [43] בין ראוי בין שאינו ראוי [44], תלמוד לומר: (שמות כט לח): [וזה אשר תעשה על המזבח] כבשים [בני שנה שנים ליום תמיד] [45]- מה כבשים ראויין אף כל ראוי.
רבי עקיבא אומר 'עולה' [46]: מה עולה ראויה - אף כל ראוי; ותרוייהו מאי קא ממעטו? פסולי [47]: מר [רבי יוסי הגלילי] מייתי לה מ'כבשים' ומר [רבי עקיבא] מייתי לה מ'עולה'!
והאמר רב אדא בר אהבה: עולת העוף פסולה איכא בינייהו: מאן דמייתי לה מ'כבשים', כבשים – אִין, אבל עולת העוף – לא; ומאן דמייתי לה מ'עולה' - אפילו עולת העוף נמי!
אלא אמר רב אשי: כדתניא (ויקרא יז ד) ’[ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה’] דם יחשב לאיש ההוא דם שפך [ונכרת האיש ההוא מקרב עמו] - לרבות את הזורק [48], דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: (ויקרא יז ח) [ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה] או זבח [49] - לרבות את הזורק'; ותרוייהו מאי קא מרבו? – זריקה; מר מייתי לה מ'דם יחשב' ומר מייתי לה מ'או זבח'!?
והאמר רבי אבהו: שחט וזרק [50] איכא בינייהו: לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא [51] אחת [52]; לדברי רבי עקיבא [53] - [54]חייב שתים'!
הא - איתמר עלה: אמר אביי: אף לדברי רבי עקיבא נמי אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא (דברים יב יד) [כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך] שם תעלה עולותיך ושם תעשה [כל אשר אנכי מצוך] ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות.
דיני ממונות דנין ביום וכו' [וגומרין בלילה, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום]:
<סימן משפ"ט מענ"ה מט"ה>
מנהני מילי?
אמר רב חייא בר פפא: דאמר קרא (שמות יח כב) ושפטו את העם בכל עת [והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך].
אי הכי תחלת דין נמי!?
כדרבא, דרבא רמי: 'כתיב 'ושפטו את העם בכל עת' וכתיב (דברים כא טז) והיה ביום הנחילו את בניו [את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר]; הא כיצד? - יום לתחלת דין [56], לילה לגמר דין [57].'
מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא: היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר: (דברים כא ה) [ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה’] על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע - [58] וכי מה ענין ריבים אצל נגעים? אלא מקיש ריבים לנגעים: מה נגעים ביום, דכתיב (ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא] - אף ריבים ביום; ומה נגעים שלא בסומין, דכתיב (ויקרא יג יב) ’[ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו] לכל מראה עיני הכהן' - אף ריבים שלא בסומין; ומקיש נגעים לריבים: מה ריבים שלא בקרובים - אף נגעים שלא בקרובים; אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה? ודין הוא: ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן! - תלמוד לומר: (ויקרא יג ב) [אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת] והובא אל אהרן הכהן או אל אחד וגו' [מבניו הכהנים] - הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים.
ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן דהוה דאין דינא, ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי - היכי עביד הכי? והאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ותנן [נדה פ"ה מ"ו] 'כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון' , ואמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו [59] -
רבי יוחנן - סתמא אחריתא [משנתנו] אשכח [60]: 'דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה [61]'.
מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא?
אי בעית אימא: סתמא דרבים עדיף [62], ואי בעית אימא: משום דקתני לה [63] גבי הלכתא דדינא [64].
ורבי מאיר - האי 'ושפטו את העם בכל עת' מאי דריש ביה?
אמר רבא: לאיתויי יום המעונן [65], דתנן [פ"ב מ"ב] 'אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים [66], ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית עזה [67] ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה [68]'.
ורבי מאיר - האי 'ביום הנחילו את בניו' מאי עביד ליה [69]?
ההוא מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן: 'והיה ביום הנחילו את בניו': ביום אתה מפיל נחלות, ואי אתה מפיל נחלות בלילה [70].
אמר ליה: אלא מעתה מאן דשכיב ביממא ירתון ליה בניה, ומאן דשכיב בליליא לא ירתון ליה בניה!? - דילמא 'דין נחלות' קאמרת [71], דתניא (במדבר כז יא) [ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה] והיתה לבני ישראל לחקת משפט [כאשר צוה ה' את משה] [72] - אורעה [73] כל הפרשה כולה להיות דין [74], כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: 'שלשה שנכנסו לבקר את החולה: רצו כותבין [75], רצו עושין דין [76]; שנים [77] – כותבין, ואין עושין דין'; ואמר רב חסדא: לא שנו אלא ביום, אבל בלילה [78] - כותבין ואין עושין דין [79], משום דהוו להו עדים, ואין עד נעשה דיין [80].
אמר ליה: אִין, הכי קאמינא.
דיני נפשות דנין ביום וכו' [וגומרין ביום]:
מנהני מילי?
אמר רב שימי בר חייא: אמר קרא (במדבר כה ד) [ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם] והוקע אותם לה' נגד השמש [וישב חרון אף ה' מישראל].
אמר רב חסדא: מניין ל'הוקעה' שהיא תלייה? - דכתיב (שמואל ב כא ו) [ינתן לנו שבעה אנשים מבניו] והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה',
הערות
[עריכה]- ^ דאמרי אפילו לזכות לא יענה
- ^ משום דנוגע הוא בדבר: שמתחרט בו ודואג שמא יגמר הדין לחובה, ויביא זה עדים להזימן, ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור, ד'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד'
- ^ אבל בעדים - לא מיתוקם, משום נגיעת עדות כדאמרינן
- ^ למות הוא דאינו עונה כו'
- ^ דבעינן שיעמוד בדבריו לחזר אחר ראיות שמא ימצא חיזוק לזכות, דשמא לא טעה
- ^ שחיפש כבר הכל ועכשיו נראה שטעה
- ^ משנה היא בפרק 'היו בודקין אותו' [פ"ה מ"ה] (לקמן דף מ.) גבי הלנת דין
- ^ היכא דנחלקו בדין שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין, וקיימא לן (לעיל דף ב.) 'אין מטין לחובה על פי אחד'
- ^ בראיותיהן
- ^ עד שיחזור בו אחד מן המחייבין, דהוו להו מזכין רובא
- ^ אבל לחזור בו אחד מן המזכין - לא קתני!
- ^ דבגמר דין יכול לחזור וללמד חובה
- ^ ונימא 'או אחד מן המזכין את דברי המחייבין', דאיכא הטייה לרעה על פי שנים
- ^ ניחא ליה לאהדורי ומיתני משום לישנא מעליא
- ^ והוא הדין נמי איפכא
- ^ לענין המנין
- ^ כלומר היכי מצית לתרוצא להא דרבי יוסי בר חנינא כרב והא שלחו מתם
- ^ הא דרבי יוסי לא סבירא ליה דרב דאמר בשעת גמר דין חוזר לחובה
- ^ ומשני:
- ^ הכי שלחו ליה: 'לדברי רבי יוסי ברבי חנינא אין מוציאין מכלל דברי רב'; דטעמיה דרבי יוסי: משום דהשתא מיהא לא הדר ביה
- ^ "פלוני חייב ומן הטעם הזה, פלוני זיכה ומן הטעם הזה"
- ^ בעי למיכתב ביום ראשון, ואף על גב דמצי למיהדר
- ^ דבעינן לידע למחר הטעמים, משום דאי הדר ביה חד מינייהו מטעמא קמא ומחייב ליה למחר מטעמא אחרינא - בעי למיהדר
- ^ ומיבעי הלנת דין בטעמא בתרא: אולי יחזור בו הלילה
- ^ אם איתא דיכול לחזור בו
- ^ למה לי למכתבינהו? אי משום שעת משא ומתן דלמחר, הא מילתא בעלמא היא: כדי שיחזר אחר הזכות לכתוב "פלוני זיכה", למה לי למכתב טעמא
- ^ אלא לאו משום דאי הדר ביה לא צייתינן ליה, הלכך בעי למיכתב טעמא דלא נינשייה לטעמיה ונימא "בדבר שהצדוקין מודים בו הייתי טועה"
- ^ מפרש לקמן היכי דמי
- ^ דחד מהנך קראי - לאו להכי אתא, דקיימא לן: לא נכתבו שני מקראות לטעם אחד; הלכך חד מינייהו מטעא טעי
- ^ אבל שתים לא דיבר אלהים לשמוע אחת
- ^ פסולין, שאם עלו לא ירדו, ובלבד שיהא דבר שנראה כבר למזבח; ובזבחים מפרש: למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי, אבל פיגול ונשפך דמו ונשחט במחשבת פסול - אם עלו לא ירדו; והתם מפרש טעמא: שהיה פסולן בקדש, כלומר: שנפסלו בעזרה
- ^ קא סלקא דעתך דרבי יהושע לאו לאיפלוגי אתא, אלא למילפא מקרא
- ^ גרסינן לאשים. להקטרה על האש
- ^ מ'מוקדה' דייק, דהיינו אִשים, דאמר קרא כל הלילה תהא שם: דכיון שעלתה לא תרד, ומשום כשירה לא איצטריך! 'כל הראוי לאשים' גרסינן, ולא גרסינן 'כל העולה לאשים';
- ^ וטעמא דרבן גמליאל מ'על המזבח'
- ^ שנפסלו בעזרה שאם עלו לא ירדו, ולא פליגי אהדדי
- ^ אלא
- ^ ופרכינן:
- ^ ולא טעם אחד הוא
- ^ שנפסלו לא ירדו דהא נראו למזבח
- ^ דאינן לאשים
- ^ ולא ירד
- ^ 'כל הנוגע' - אפילו פסולין
- ^ בין שנראה, בין שלא נראה – כגון: שאור ודבש ואיל וצבי וחולין
- ^ דסמיך ליה (שמות כט לח) 'וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה וגו' [רש"י אינו מביא את סוף הפסוק!]
- ^ בההוא קרא נמי כתיב [אך לא בספרי התורה שלנו]
- ^ קא ממעטי פסולין שלא נראו מעולם
- ^ לרבות את הזורק דם קדשים בחוץ שהוא בכרת, ומתרבי מ'דם שפך'; ובפרשת שחוטי חוץ כתיב
- ^ גבי מעלה בחוץ כתיב
- ^ בהעלם אחד
- ^ חטאת
- ^ דמייתי ליה לזורק מכרת דכתיב בשוחט; וכיון דחד כרת וחד לאו אתרוייהו - אין חילוק חטאת ביניהם כי עבדינהו בהעלם אחת
- ^ דיליף זורק מכרת דכתיב גבי מעלה
- ^ הוו להו שוחט וזורק שני כריתות ו
- ^ אף לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת: דאף על גב דאיכא שתי כריתות, הואיל ואין בהן אלא אזהרה אחת - אין חילוק חטאת ביניהם; דאילו במעלה כתיבא אזהרה באפי נפשה (דברים יב יג) 'השמר לך פן תעלה עולותיך [בכל מקום אשר תראה]’ ואילו שוחט וזורק אין בהם אזהרה, אלא מהיקש דאיתקש ל'מעלה', דכתיב 'שם תעלה עולותיך ושם תעשה': איתקש שאר עשיות להעלאה; ומהכא נפקא לשוחט וזורק (זבחים דף קז.) .
- ^ 'ביום הנחילו' - משפט נחלות, דהיינו דיני ממונות - ביום
- ^ דכתיב 'ושפטו', ועיקר משפט היינו גמר דין
- ^ [’כל ריב’] אפילו גמר דין משמע
- ^ ורבי מאיר היא, דמקיש ריבים לנגעים
- ^ דמכשר סומין
- ^ דומיא דסומא
- ^ דההיא - רבי מאיר היא; וכיון דבדוכתא אחריתי הדר רבי וסתם כרבנן - עבדינא כוותיה
- ^ להא דדנין בלילה הכא בסנהדרין (לב.) תניא רבי
- ^ גבי דיני ממונות; שמע מינה עיקר היא למילף מינה; דאילו ההיא ד'כל הכשר' - במסכת נדה (דף מט:) תניא רבי, אגב גררא, דתניא התם כי הני מילי טובא בפרק 'בא סימן'; הלכך לאו אליבא דהלכתא סתם, אלא משום דמצריך ותני הנך דדמו אהדדי, כגון: 'כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות, ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז', ודכוותיה טובא
- ^ אף על גב דלראיית נגעים לא חזו - לשפוט חזי
- ^ אין כח אור החמה קיים
- ^ ומטמאינן ליה שלא כדין
- ^ שאור החמה חזק ומבלבל את העינים ואתי לטהר את הטמא
- ^ הא נפקא ליה מהיקשא
- ^ מפרש לה ואזיל
- ^ דביום הויא צואת מת דין פסוק, ואין צריך עוד לדיינין, ובלילה לא הוי דין פסוק וצריך דיינין, ואֵלוּ ששמעו צואת המת יעידו בפניהם
- ^ בפרשת נחלות דאיש כי ימות וגו' כתיבא
- ^ נסתיימה
- ^ דמשמע: הפלת נחלות - דין קצוב הוא: בשעת המיתה הכל כמו שאמר המת, ואין הדבר צריך דיינין, אלא כל אחד מיורשיו יחזקוהו שומעי הצוואה בשלו
- ^ בלשון עדות, והיורשים יבאו לבית דין, ובית דין יעשו כפי הצוואה
- ^ השומעין רשאין ושליטין להיות מחזיקין כל אחד בשלו, הכל כמו ששמעו
- ^ דמתחילתו לא נראו להיות לדיינין
- ^ שאינו ראוי לדון
- ^ אפילו למחר
- ^ שמתחלתן לא נראו לישב לשֵם דין