ביאור:בבלי סנהדרין דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מיכן שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות ^[1].

דיני ממונות מחזירין כו' [בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה]:

ורמינהו [בכורות פ"ד מ"ד]: 'דן את הדין: זיכה את החייב, חייב את הזכאי, טימא את הטהור, טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי וישלם מביתו' ^[2]!?

[תשובה א:] אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן במומחה ^[3], כאן בשאינו מומחה ^[4].

ובמומחה מחזירין? והקתני 'אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ^[5]'!?

[תשובה ב:] אמר רב נחמן: כאן שיש גדול הימנו בחכמה ובמנין ^[6], כאן שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין ^[7].

[מהו 'מנין'? 1</ref> אור זרוע: מנין התלמידים שלו; 2</ref> ראב"ד: מנין שנים: מי זקן יותר; 3</ref> ריטב"א במסכת עבודה זרה: מי ששימש חכמים יותר שנים;

1. האם רב נחמן מתכיון ששתי המשניות עוסקות במומחה?]

[תשובה ג:] רב ששת אמר: כאן שטעה בדבר משנה ^[8], כאן שטעה בשיקול הדעת ^[9], דאמר רב ששת אמר רב אסי: טעה בדבר משנה – חוזר; טעה בשיקול הדעת - אינו חוזר.

אמר ליה רבינא לרב אשי: אפילו טעה ברבי חייא ורבי אושעיא ^[10]?

אמר ליה: אִין.

אפילו בדרב ושמואל ^[11]?

אמר ליה: אִין.

אפילו בדידי ודידך?

אמר ליה: אטו אנן קטלי קני ^[12] באגמא אנן ^[13]?

היכי דמי 'שיקול הדעת'?

אמר רב פפא: כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי, ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ואיקרי ועבד כחד מינייהו, וסוגיא דשמעת' אזלי ^[14] כאידך ^[15] - היינו 'שיקול הדעת'.

איתיביה רב המנונא לרב ששת ^[16]: מעשה בפרה <של בית מנחם> שניטלה האם שלה, והאכילה רבי טרפון לכלבים, ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה, ^[17] שאמר תודוס הרופא: "אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם שלה ^[18] כדי שלא תלד ^[19]"; אמר רבי טרפון: "הלכה חמורך טרפון" ^[20]! אמר לו רבי עקיבא: "פטור אתה שכל המומחה לרבים פטור מלשלם"' ואי איתא - לימא ליה "טועה בדבר משנה אתה ^[21], וטועה בדבר משנה חוזר!"? ^[22] [## דברי רש"י קשים: יתכן והמשנה ב'אלו טרפות' היא לאחר המעשה שכאן! [רש"ש: בנדרים ס,ב: עשיר גדול היה – מה איכפת לו חמור? פתרון: מרגליות הים]]

חדא ועוד קאמר: חדא: דטועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה חוזר, ועוד: אי נמי בשיקול הדעת טעית - מומחה לרבים אתה, וכל המומחה לרבים פטור מלשלם.

אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי קא מותיב רב המנונא לרב ששת מפרה? פרה הרי האכילה לכלבים, וליתא דתהדר!?

הכי קאמר ליה ^[23]: אי אמרת בשלמא 'טעה בדבר משנה אינו חוזר' - אלמא קם דינא ^[24] היינו דקא מפחיד רבי טרפון, וקאמר ליה איהו "מומחה לבית דין אתה, ואתה פטור מלשלם" ^[25]; אלא אי אמרת 'טעה בדבר משנה חוזר' - לימא ליה כיון דאילו הואי פרה דינך לאו דינא ולא כלום עבדת - השתא נמי לא כלום עבדת ^[26]!?

[תשובה ד:] רב חסדא ^[27] אמר: כאן ^[28] שנטל ונתן ביד ^[29], כאן שלא נטל ונתן ביד ^[30]. [## ואם שמש בית הדין נשא ונתן – מי חייב?]

בשלמא חייב את הזכאי ^[31], כגון שנטל ונתן ביד ^[32], אלא זיכה את החייב ^[33] היכי משכחת לה?

דאמר ליה: "פטור אתה"!

והא לא נטל ונתן ביד?

כיון דאמר "פטור אתה" ^[34] כמו שנטל ונתן ביד דמי.

אלא מתניתין דקתני 'דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה': בשלמא לזכות משכחת לה: דאמר ליה מעיקרא "חייב אתה", ולא נטל ולא נתן ביד; אלא ^[35] לחובה - היכי משכחת לה? ^[36] דאמר ליה "פטור אתה" ^[37];והאמרת כיון דאמר ליה "פטור אתה" כמו שנטל ונתן ביד דמי!?

^[38] ^[39] ^[40] חדא קתני: דיני ממונות מחזירין לזכות שהיא חובה ^[41]; דכוותה גבי נפשות ^[42] 'מחזירין לזכות

עמוד ב

ואין מחזירין לחובה': 'מחזירין לזכות' - זכות גרידתא ^[43], 'ואין מחזירין לחובה' - לזכות שהיא חובה ^[44].

חובתיה דמאן?

הא - לא קשיא: חובתיה דגואל הדם ^[45].

משום חובתיה דגואל הדם קטלינן ליה להאי? ועוד: מאי 'בין' 'בין' ^[46]?

קשיא.

רבינא ^[47] אמר: כגון שהיה לו ^[48] בידו משכון ונטלו ממנו ^[49]; ^[50] 'טימא את הטהור': דאגעי ביה שרץ ^[51]; 'טיהר את הטמא' - ^[52] שעירבן בין פירותיו ^[53].

ראה רי"ף, בעל המאור, רמב"ן, רא"ש סימן ה, סימן ו, חידושי הר"ן, יד רמה, ש"ך חו"מ סימן כה; ובמרגליות הים סיכם וגם הביא סיכום המאירי

מכל מקום ראינו שרבי טרפון חשב את עצמו טועה בדבר משנה כיון שלא ידע את דברי תודות הרופא, ולא בגלל שלא ידע משנה במסכת חולין

דיני נפשות כו' [מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה]:

תנו רבנן: מניין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד "יש לי ללמד עליו זכות": מניין שמחזירין אותו? - תלמוד לומר: (שמות כג ז) [מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע] 'נקי ... אל תהרג' ^[54];

ומניין ליוצא מב"ד זכאי, ואמר אחד "יש לי ללמד עליו חובה" מניין שאין מחזירין אותו? - תלמוד לומר:’[ו]צדיק אל תהרג' ^[55].

אמר רב שימי בר אשי: וחילופא למסית, דכתיב (דברים יג ט) [לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ו]לא תחמול ולא תכסה עליו.

רב כהנא מתני (דברים יג י) מ'כי הרג תהרגנו [ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה]’.

בעא מניה רבי זירא מרב ששת: חייבי גליות <מניין> [מאי] ^[56]?

אתיא ^[57] (במדבר לה טז) [ואם בכלי ברזל הכהו וימת] רוצח [הוא מות יומת הרצח] ^[58] (דברים יט ג) [תכין לך הדרך, ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל] רוצח.

חייבי מלקיות <מניין> [מאי]?

אתיא ^[59] [ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא] רשע [למות כי מות יומת] ^[60] [והיה אם בן הכות ה]רשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר].

תניא נמי הכי ^[61]: חייבי גליות מניין? אתיא רוצח רוצח; חייבי מלקות מניין? אתיא רשע רשע.

ואין מחזירין לחובה:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו ^[62], אבל טעה בדבר שהצדוקין מודין בו - זיל קרי בי רב הוא ^[63].

בעא מיניה רבי חייא בר אבא מרבי יוחנן: טעה בנואף ונואפת ^[64] - מהו ^[65]?

אמר ליה: אדמוקדך ^[66] יקיד זיל קוץ קרך וצלי ^[67]!

איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: טעה בנואף - חוזר

אלא היכי דמי 'אין חוזרין' ^[68]?

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כגון שטעה ^[69] שלא כדרכה ^[70].

דיני ממונות הכל כו' [מלמדין זכות וחובה, דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה]:

'הכל' - ואפילו עדים ^[71]! נימא מתניתין רבי יוסי ברבי יהודה היא, ולא רבנן, דתניא (במדבר לה ל) [כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח] ועד אחד לא יענה בנפש [למות] - בין לזכות בין לחובה; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עונה לזכות ואין עונה לחובה.

אמר רב פפא: באחד מן התלמידים ודברי הכל ^[72].

הערות

^ ומדיליף פתיחת הזכות מהכא - היינו 'אי לא קטלת לא תידחל', כאביי ורבא
^ 'מה שעשה עשוי' - אלמא לא הדר
^ יש בו כח לחזור, ולא מצי למימר ליה בעל דין "אנא כי טעמא קמא דידך עבדינא"
^ מצי אמר ליה "מי יימר דטעמא בתרא דידך עיקר? דילמא קמא עיקר, ובהאי הוא דטעית"!?
^ אלמא מה שעשה עשוי; ומיהו פטור מלשלם: דכיון דמומחא הוא - מזלא בישא דההוא גברא גרם ליה [לדיין] למיטעי
^ אותו גדול מחזיר דבריו של זה: דיש בו כח לבטל
^ לא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא; ואפילו זה אומר "טעיתי" - לאו כל כמיניה
^ שטעותו מצוי בדבר המשנה - אין דינו דין לגמרי, וחוזר
^ לקמן מפורש
^ האי 'דבר משנה' דקאמר: מי אמרינן דאפילו טעה בדבר המשנה בתוספתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא, שהם סידרו התוספתא וסתמו בה מה שסתמו, ולא הוי עיקר כל כך כמשנתנו שסתמה רבי, שהיה גדול מהם וכל הישיבה מצויה אצלו על ידי שהוא נשיא, ודקדקו עמו בדברים והעמידום על בוריים
^ במימרא דידהו, שפסקו מסברא שלהם, ולא הויא מתניתא אלא סברא
^ קוצצים קנים ומלקטי עצים
^ אחרי שאמרתי לך שאף הטועה בדברי האמוראים האחרונים חוזר - מאי גריעותנן מדאחריני
^ גירסת רש"י: סוגיין דעלמא
^ רוב הדיינין נראין להם דברי השני
^ דאמר טעה בדבר משנה חוזר
^ מפני
^ בית הריון, ונקראת 'טרפחת' ו'שלפוחית' ובלעז מטריצ"ה
^ לפי שטובות הן ואין רוצין שיהיו מצויות במקומות אחרות, וקא חזינן דמתקיימות
^ כלומר: "צריך אני למכור את חמורי ולהחזיר פרה לבעלים"
^ סתם משנה היא ב'אלו טריפות' (חולין נד.) 'ניטלה האם שלה כשירה'
^ ולקמן פריך: הכא מאי חזרה איכא? הרי האכילה לכלבים!?
^ רב המנונא
^ כלומר: מה שהורה – הורה, ואי נמי איתא קמן לא הדרא, מיתכשרא
^ דאי לאו דמומחה הוא הוה בעי שלומי
^ דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שהשליכה לכלבים, ואת לא אפסדת ליה מידי במאי דפסקת עלה שם טרפות, דהא אי בעית למהדר - הדרת
^ מהדר לעיל לשנויי מתניתא 'דן את הדין'
^ מה שעשה עשוי
^ הוא עצמו גבה מזה ונתן לזה
^ אלא צוה לבעל דין, והוא עושה מעצמו: מחזיר הממון מזה שקיבלו לזה שנתנו
^ שפיר מצי לאוקמי 'מה שעשה עשוי'
^ כדקתני בה: שנטל מן הזכאי ממש מידו שלא כדין, ונתן לתובע
^ על כרחיך לא שייך האי לישנא אלא במזכה את הנתבע, שהיה חייב לשלם ואמר לו "פטור אתה": דאין לשון "זכאי" אלא לשון 'נקי ופטור'
^ וזה היה מוחזק ועכבוהו על פיו
^ מחזיר
^ על כרחך משמע מתחלה זכהו
^ וקאמר מחזירין
^ ומשני:
^ דלעולם לחובה אין מחזירין מאחר שזיכהו, אלא משלם מביתו
^ ומתניתין -
^ מחזירין הדבר לזכותו של זה אם חייבוהו תחלה, ולא נשאו ונתנו ביד - מחזירין לזכותו שהוא חובתו של חבירו: שמחייבין אותו להחזיר מה שגבה
^ על כרחיך הכי בעי לפרושה ולתת חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות:
^ שהיא זכות לו ואינה חובה לבעל דינו, כגון חלול שבת או אשת איש
^ דהא לחובה ממש לא מצית לפרושא, דהא בדיני ממונות נמי ליתא
^ שקשה בעיניו שזה ניצול
^ קתני ברישא 'בין לזכות בין לחובה' אלמא תרתי מילי קתני, וליכא לפרושה 'לזכות שהיא חובה'
^ מהדר לאוקומי לתירוציה דרב חסדא דמתניתין - כשלא נשא ונתן ביד, ו'דן את הדין' - כשנשא ונתן ביד; ודקשיא לך 'זיכה את החייב' מאי 'נשא ונתן ביד' איכא?
^ לתובע מן הנתבע
^ וזיכה הדיין את הלוה ואמר לו "פטור אתה" ונטל המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה
^ נמי משכחת לה כשנשא ונתן ביד [כאשר]
^ דנגע בהו שרץ; כשבא לישאל לפניו על דבר הספק דנולד לו בטהרותיו, ואמר לו הדיין "טמאות הן" ונטל שרץ והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק בדבר, והן לא היו אלא טהורות
^ ונטלו הדיין עצמו
^ של נשאל ונמצא שטעה והרי הכל טמא
^ 'נקי' משמע מן החטא, ואף על פי שנתחייב בדין
^ 'צדיק' משמע שנצטדק בדין, ואף על פי שאינו נקי
^ מי הוו כדיני נפשות אי לא
^ כתיב בחייבי מיתות
^ וכתיב (שם) בחייבי גלות
^ כתיב בדיני נפשות (במדבר לה לא)
^ וכתיב בחייבי מלקות (דברים כה ב)
^ בתוספתא [פ"ז מ"ג, בשנוי לשון] תניא גבי הא מילתא דמחזירין לזכות
^ שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא, אלא במשנה או בדברי האמוראים
^ תינוקות של בית רבן יודעין שאינו כלום, והדר
^ זיכה מהן
^ מי אמרינן מהדרינן ליה לחובה? דבשלמא ברוצח איכא למיטעי במילי טובא דלא מיפרשי בהדיא, כגון באומר 'אבן שהרגו בה לא היה בה כדי מיתה', או במותרה מפי ההרוג ולא מפי עדים, או באומר "הוא היה רודפנו" ויכול להציל באחד מאבריו ולא הציל, אלא הרגוֹ; אבל בנואף ונואפת ליכא טעותא לזכותא
^ גירסת רש"י: עד דמוקדך
^ בעוד שהאש דולקת - קצוץ דלועין שלך וצלה אותן; כלומר: בעוד שאתה עוסק בשמעתך - תן לב להבין ולהוסיף לקח: הרי שמעת ממני 'טעה בדבר שהצדוקין מודין בו חוזר', והאי דבר שהצדוקין מודין בו הוא
^ דקתני מתניתין סתם 'דיני נפשות אין מחזירין לחובה', ועריות נמי במשמע
^ הדיין וזיכה בנואף ונואפת
^ דלא מפרש חיוביה בהדיא, דרבנן ילפי לה (לקמן דף נה.) מ'משכבי אשה': שני משכבות; ואין הצדוקין מודין בו
^ שהעידו עליו יכולין ללמד עליו ראיות של זכות
^ 'הכל' דמתניתין - לאיתויי תלמידים היושבין שורות לפני הדיינין קאמר, דמלמדין זכות ואין מלמדין חובה, ודברי הכל

[1] ומדיליף פתיחת הזכות מהכא - היינו 'אי לא קטלת לא תידחל', כאביי ורבא

[2] 'מה שעשה עשוי' - אלמא לא הדר

[3] יש בו כח לחזור, ולא מצי למימר ליה בעל דין "אנא כי טעמא קמא דידך עבדינא"

[4] מצי אמר ליה "מי יימר דטעמא בתרא דידך עיקר? דילמא קמא עיקר, ובהאי הוא דטעית"!?

[5] אלמא מה שעשה עשוי; ומיהו פטור מלשלם: דכיון דמומחא הוא - מזלא בישא דההוא גברא גרם ליה [לדיין] למיטעי

[6] אותו גדול מחזיר דבריו של זה: דיש בו כח לבטל

[7] לא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא; ואפילו זה אומר "טעיתי" - לאו כל כמיניה

[8] שטעותו מצוי בדבר המשנה - אין דינו דין לגמרי, וחוזר

[9] לקמן מפורש

[10] האי 'דבר משנה' דקאמר: מי אמרינן דאפילו טעה בדבר המשנה בתוספתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא, שהם סידרו התוספתא וסתמו בה מה שסתמו, ולא הוי עיקר כל כך כמשנתנו שסתמה רבי, שהיה גדול מהם וכל הישיבה מצויה אצלו על ידי שהוא נשיא, ודקדקו עמו בדברים והעמידום על בוריים

[11] במימרא דידהו, שפסקו מסברא שלהם, ולא הויא מתניתא אלא סברא

[12] קוצצים קנים ומלקטי עצים

[13] אחרי שאמרתי לך שאף הטועה בדברי האמוראים האחרונים חוזר - מאי גריעותנן מדאחריני

[14] גירסת רש"י: סוגיין דעלמא

[15] רוב הדיינין נראין להם דברי השני

[16] דאמר טעה בדבר משנה חוזר

[17] מפני

[18] בית הריון, ונקראת 'טרפחת' ו'שלפוחית' ובלעז מטריצ"ה

[19] לפי שטובות הן ואין רוצין שיהיו מצויות במקומות אחרות, וקא חזינן דמתקיימות

[20] כלומר: "צריך אני למכור את חמורי ולהחזיר פרה לבעלים"

[21] סתם משנה היא ב'אלו טריפות' (חולין נד.) 'ניטלה האם שלה כשירה'

[22] ולקמן פריך: הכא מאי חזרה איכא? הרי האכילה לכלבים!?

[23] רב המנונא

[24] כלומר: מה שהורה – הורה, ואי נמי איתא קמן לא הדרא, מיתכשרא

[25] דאי לאו דמומחה הוא הוה בעי שלומי

[26] דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שהשליכה לכלבים, ואת לא אפסדת ליה מידי במאי דפסקת עלה שם טרפות, דהא אי בעית למהדר - הדרת

[27] מהדר לעיל לשנויי מתניתא 'דן את הדין'

[28] מה שעשה עשוי

[29] הוא עצמו גבה מזה ונתן לזה

[30] אלא צוה לבעל דין, והוא עושה מעצמו: מחזיר הממון מזה שקיבלו לזה שנתנו

[31] שפיר מצי לאוקמי 'מה שעשה עשוי'

[32] כדקתני בה: שנטל מן הזכאי ממש מידו שלא כדין, ונתן לתובע

[33] על כרחיך לא שייך האי לישנא אלא במזכה את הנתבע, שהיה חייב לשלם ואמר לו "פטור אתה": דאין לשון "זכאי" אלא לשון 'נקי ופטור'

[34] וזה היה מוחזק ועכבוהו על פיו

[35] מחזיר

[36] על כרחך משמע מתחלה זכהו

[37] וקאמר מחזירין

[38] ומשני:

[39] דלעולם לחובה אין מחזירין מאחר שזיכהו, אלא משלם מביתו

[40] ומתניתין -

[41] מחזירין הדבר לזכותו של זה אם חייבוהו תחלה, ולא נשאו ונתנו ביד - מחזירין לזכותו שהוא חובתו של חבירו: שמחייבין אותו להחזיר מה שגבה

[42] על כרחיך הכי בעי לפרושה ולתת חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות:

[43] שהיא זכות לו ואינה חובה לבעל דינו, כגון חלול שבת או אשת איש

[44] דהא לחובה ממש לא מצית לפרושא, דהא בדיני ממונות נמי ליתא

[45] שקשה בעיניו שזה ניצול

[46] קתני ברישא 'בין לזכות בין לחובה' אלמא תרתי מילי קתני, וליכא לפרושה 'לזכות שהיא חובה'

[47] מהדר לאוקומי לתירוציה דרב חסדא דמתניתין - כשלא נשא ונתן ביד, ו'דן את הדין' - כשנשא ונתן ביד; ודקשיא לך 'זיכה את החייב' מאי 'נשא ונתן ביד' איכא?

[48] לתובע מן הנתבע

[49] וזיכה הדיין את הלוה ואמר לו "פטור אתה" ונטל המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה

[50] נמי משכחת לה כשנשא ונתן ביד [כאשר]

[51] דנגע בהו שרץ; כשבא לישאל לפניו על דבר הספק דנולד לו בטהרותיו, ואמר לו הדיין "טמאות הן" ונטל שרץ והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק בדבר, והן לא היו אלא טהורות

[52] ונטלו הדיין עצמו

[53] של נשאל ונמצא שטעה והרי הכל טמא

[54] 'נקי' משמע מן החטא, ואף על פי שנתחייב בדין

[55] 'צדיק' משמע שנצטדק בדין, ואף על פי שאינו נקי

[56] מי הוו כדיני נפשות אי לא

[57] כתיב בחייבי מיתות

[58] וכתיב (שם) בחייבי גלות

[59] כתיב בדיני נפשות (במדבר לה לא)

[60] וכתיב בחייבי מלקות (דברים כה ב)

[61] בתוספתא [פ"ז מ"ג, בשנוי לשון] תניא גבי הא מילתא דמחזירין לזכות

[62] שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא, אלא במשנה או בדברי האמוראים

[63] תינוקות של בית רבן יודעין שאינו כלום, והדר

[64] זיכה מהן

[65] מי אמרינן מהדרינן ליה לחובה? דבשלמא ברוצח איכא למיטעי במילי טובא דלא מיפרשי בהדיא, כגון באומר 'אבן שהרגו בה לא היה בה כדי מיתה', או במותרה מפי ההרוג ולא מפי עדים, או באומר "הוא היה רודפנו" ויכול להציל באחד מאבריו ולא הציל, אלא הרגוֹ; אבל בנואף ונואפת ליכא טעותא לזכותא

[66] גירסת רש"י: עד דמוקדך

[67] בעוד שהאש דולקת - קצוץ דלועין שלך וצלה אותן; כלומר: בעוד שאתה עוסק בשמעתך - תן לב להבין ולהוסיף לקח: הרי שמעת ממני 'טעה בדבר שהצדוקין מודין בו חוזר', והאי דבר שהצדוקין מודין בו הוא

[68] דקתני מתניתין סתם 'דיני נפשות אין מחזירין לחובה', ועריות נמי במשמע

[69] הדיין וזיכה בנואף ונואפת

[70] דלא מפרש חיוביה בהדיא, דרבנן ילפי לה (לקמן דף נה.) מ'משכבי אשה': שני משכבות; ואין הצדוקין מודין בו

[71] שהעידו עליו יכולין ללמד עליו ראיות של זכות

[72] 'הכל' דמתניתין - לאיתויי תלמידים היושבין שורות לפני הדיינין קאמר, דמלמדין זכות ואין מלמדין חובה, ודברי הכל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]