ביאור:בבלי זבחים דף לז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'מנין לכל הדמים ^[1] שטעונים מתן דם ליסוד ^[2]? - תלמוד לומר: ודם זבחיך ישפך'!?

נפקא ליה מדרבי, דתניא: 'רבי אומר: (ויקרא ה ט) [והזה מדם החטאת על קיר המזבח] והנשאר בדם ימצה [אל יסוד המזבח חטאת הוא] ^[3] שאין תלמוד לומר 'בדם', ומה תלמוד לומר 'בדם'? - לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ארבע ^[4] שטעונין מתן דמים ליסוד ^[5], שאר דמים מנין? - תלמוד לומר 'והנשאר בדם ימצה' שאין תלמוד לומר 'בדם', ומה תלמוד לומר 'בדם'? - לימד על כל הדמים ^[6] שטעונין מתן דמים ^[7] ליסוד'.

ואכתי להכי הוא דאתא? מיבעי ליה לכדתניא: 'מנין לניתנין בזריקה ^[8] שנתנן בשפיכה ^[9] – יצא? - תלמוד לומר: ודם זבחיך ישפך' ^[10]!

סבר לה כרבי עקיבא, דאמר: לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה, דתנן [פסחים פ"י מ"ט]: 'ברך ברכת הפסח - פטר את של זבח ^[11]; של זבח - לא פטר את הפסח ^[12], דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו ^[13]'. ^[14]

אכתי להכי הוא דאתא? מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי ישמעאל אומר: מתוך שנאמר (במדבר יח יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז [לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] - למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח;

מעשר ופסח מנין?

תלמוד לומר: (דברים יב כז) [ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלקיך] ודם זבחיך ישפך [על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל]’!?

סבר לה כרבי יוסי הגלילי ^[15], דתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: 'דמו' ^[16] לא נאמר, אלא 'דמם'; 'חלבו' לא נאמר, אלא 'חלבם' - לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח'.

ורבי ישמעאל, האי קרא ^[17] מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי ^[18]?

תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ^[19].

בשלמא לרבי ישמעאל ^[20] דמוקים לה כוליה בבכור ^[21], היינו דכתיב (במדבר יח יח) ובשרם יהיה לך [כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה] ^[22]; אלא לרבי יוסי ^[23], דמוקי ליה נמי במעשר ופסח ^[24] - מעשר ופסח בעלים אכלי ליה ^[25], מאי ובשרם יהיה לך ^[26]!?

^[27] אחד תם ואחד בעל מום ^[28] -

עמוד ב

לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן, שלא מצינו לו ^[29] בכל התורה כולה ^[30]!

ורבי ישמעאל נפקא ליה מלך יהיה דסיפא [(במדבר יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה].

בשלמא לרבי יוסי הגלילי, דמוקי ליה נמי במעשר ופסח - היינו דכתיב (במדבר יח יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה קדש הם [את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] - הם קריבין, ואין תמורתן קריבה ^[31], ותנן [תמורה פ"ג מ"ה]: תמורת בכור ומעשר: הן, וולדן, וולד ולדן עד סוף כל העולם - הרי הן כבכור ומעשר ^[32], ^[33] ויאכלו במומן לבעלים.' ותנן ^[34]: אמר רבי יהושע: שמעתי שתמורת פסח קריבה ותמורת פסח אינה קריבה, ואין לי לפרש ^[35]';

אלא לרבי ישמעאל, דמוקי ליה כוליה בבכור, מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה?

מעשר - גמר 'עברה' 'עברה' מבכור ^[36]; פסח - בהדיא כתב ביה: [ויקרא ג,ז אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה’] 'כשב' ^[37]; מה תלמוד לומר 'אם כשב'? לרבות תמורת הפסח אחר הפסח, שתקרב שלמים ^[38]; יכול אף לפני הפסח כן? תלמוד לומר: הוא ^[39].

וכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי דם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא, האי 'כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת', שכיפר מנא להו?

סברי להו כבית הלל, דאמרי: אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר ^[40], וילפינן כולהו ^[41] מחטאת.

והחטאת שתי מתנות:

אמר רב הונא: מאי טעמא דבית שמאי?

'קרנות' 'קרנות' 'קרנות' ^[42] - הרי כאן שש ^[43]; ארבעה למצוה ושתים לעכב ^[44].

ובית הלל?

^[45] 'קרנת' 'קרנת' 'קרנות' - ^[46] הרי כאן ארבע: שלש למצוה ^[47] ואחת לעכב ^[48].

ואימא כולהו למצוה ^[49]?

כפרה בכדי ^[50] לא אשכחן.

ואיבעית אימא: היינו טעמא דבית הלל: אהני מקרא ^[51] ואהני מסורת ^[52]: ^[53] אהני מקרא לטפויי חדא, ואהני מסורת לבצורי חדא ^[54].

אלא מעתה (דברים ו ח) לטטפת [וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך], (דברים יא יח) לטטפת [ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם], (שמות יג טז) לטוטפות [והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים] - הרי כאן ארבע ^[55], ^[56] אהני קרא ואהני מסורת: חמשה בתי בעי למיעבד!?

סבר לה כרבי עקיבא ^[57], דאמר 'טט' בכתפי ^[58] שתים, 'פת' באפריקי שתים.

אלא מעתה 'בסכת' 'בסכת' 'בסוכות' (ויקרא כג מב: בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת [פסוק מג) למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם] - אהני מקרא ואהני מסורת: חמשא דפנתא בעי למיעבד!?

הערות

^ של כל הקרבנות
^ אם נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק שתי מתנותיו, שצריך לשופכו ליסוד - ואף על פי שלא נאמר שפיכת שיריים אלא בחטאת
^ בחטאת העוף כתיב; 'והנשאר ימצא' הוה ליה למכתב
^ היינו חטאת: שטעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות
^ ובחטאת כתיבי שירים לשפיכה
^ שנשאר בהן כלום לאחר עיקר זריקתן
^ שישפך הנשאר
^ כל הדמים שכתב בהן זריקה, כגון: עולה ושלמים ואשם, דכתיב בהו וזרקו ובכור דכתיב ביה ואת דמם תזרוק (במדבר יח יז) וכל 'זריקה' - מרחוק משמע: שזורק מן הכלי למזבח למרחוק
^ עומד אצל היסוד ושופך
^ כל זבחים במשמע
^ חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח כשהחבורה מרובה; ושנינו בתוספתא דפסחים: על הפסח הוא אומר 'ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הפסח' ועל הזבח הוא אומר 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח' ואם בירך על הפסח פטר את הזבח
^ וקא סלקא דעתא ובפסחים נמי הכי מפרש דקסבר רבי ישמעאל: זריקה בכלל שפיכה, כדאמרינן לעיל: מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא; הלכך: מתן דם שלמים שכתב בה זריקה בכלל מתן דם פסח, שכתב בה שפיכה, כדאמרינן לקמן; וכי בירך על הפסח - פטר את הזבח: שהזבח בכלל פסח! אבל בירך על הזבח לא פטר את הפסח: שלא מצינו לניתנין בשפיכה שכשרין בזריקה! הלכך אין פסח בכלל שלמים
^ דלית ליה ל'ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא', דהא דפסח בשפיכה מ'ודם זבחיך ישפך' נפקא לן לקמן, ותרתי לא דרשת מיניה
^ ולקמן פריך: לרבי ישמעאל היכי דרשת ליה להכי ולהכי? ותנא דברייתא קמייתא סבר לה כרבי עקיבא בהא: דאין זריקה בכלל שפיכה, אבל בפסח בשפיכה - לא סבירא ליה כוותיה, דהא לא מייתר ליה קרא, דמיבעיא ליה ל'כל הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר'; והכי אמרינן בשמעתין.
^ דאמר: פסח בזריקה, ונפקא ליה מואת דמם
^ דליקו אבכור לחודיה
^ דודם זבחיך ישפך
^ בתמיה: דריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה - דעל כרחך כרבי עקיבא לא אתיא, דאם כן אמאי אין פסח פוטר את הזבח הואיל ושלמים בכלל פסח? ואי נמי סבירא ליה לרבי עקיבא פסח בזריקה, כרבי יוסי הגלילי - כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה, וקדריש להו תו לפסח דבשפיכה
^ דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה - לית ליה פסח פוטר את הזבח, ולא פליג רבי ישמעאל אדרבי עקיבא בהאי: כיון דפסח בשפיכה מהאי קרא יליף - תו לית לן למילף מינה ניתנין בזריקה כשרים בשפיכה; ומאן דאית ליה פלוגתא - לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה, כשלמים, ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו, הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח; ובפסחים ירושלמי - האי טעמא אמר בה
^ דמפיק מתן פסח מדם זבחיך ישפך (דברים יב כז)
^ והאי לשון רבים דדמם וחלבם - כוליה בבכור מוקי לה, ובשור וכשב ועז - הוא דנקט לשון רבים
^ והאי נמי דקאי לשון רבים דבשרם יהיה לך (במדבר יח יח), דסמיך ליה אבכור שור ובכור כשב ובכור עז (במדבר יח יז)
^ דאית ליה 'בכור' לשון יחיד
^ וקרא דנקט לשון רבים - משום מעשר ופסח נקט לה
^ ומעשר ופסח פשיטא לן שאינה מתנה לכהן אלא בעלים אכלי ליה
^ דקאמר ליה רחמנא לאהרן
^ ומשני:
^ כלומר: לעולם לשון רבים דנקט קרא קמא - לאו אמיני דבכורות קאי, דכולן בלשון חד בכור מפיק להו, ודמם וחלבם - לרבות מעשר ופסח ולשון רבים, דבשרם - אבכור קאי, ולא אשלשת מיני בכור דקרא, דתימא דחלבם ודמם נמי עלייהו קאי, אלא אבכור: דחד מינא נמי שייך למימר ובשרם: אַתָּם ובעל מום
^ מקום אחר
^ ודמן וחלבן ליכא לאוקומי בחד בכור, דבעל מום לא קרב
^ כלומר: היינו ד'קודש הם' ממעט נמי תמורת מעשר ופסח מהקרבה, וניליף מינה טעמא דהנך שתי משניות דתנן בהו דלא קרבי (וולדן):
^ דאין נפדין במום לחול קדושה על המעות
^ ומיהו לא כבכור ומעשר לקרב, אלא
^ נמי בפסחים [פ"ט מ"ו] דתמורת פסח לא קרבה
^ הי קריבה והי לא קריבה, וקיימא לן דתמורה שהמיר בו אחר הפסח – קריבה: דתמורת שלמים היא, ושהמיר בו קודם זמנו לא קרבה: דתמורת הפסח היא
^ כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כז לב) במעשר; והעברת כל פטר (שמות יג יב) בבכור
^ ובשלמים כתיב
^ שהרי מוֹתָר נעשה שלמים משעבר זמנו
^ זבח פסח הוא (שמות יב כז): הוא קרב, ואין תמורתו קריבה
^ וילפינן לה מקראי בשמעתין
^ זבחים
^ שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצונות בויקרא: אחת בשעיר נשיא, וב' בחטאת יחיד: אחת בכשבה ואחת בשעירה; בשתים כתיב על קרנת חסר, והאחת מלא; ובית שמאי אית להו 'יש אם למקרא'
^ ואין במזבח אלא ארבע!?
^ והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנה עליה הכתוב לעכב: ארבע נאמרו למצוה: שמצוה בארבע מתנות, ושתים נשנו מהן לעכב
^ בית הלל סברי יש אם למסורת:
^ הלכך:
^ שלש מהן למצוה נאמרו שמצוה לכתחילה ליתן אף עליהן
^ והאחת מעכבת כדמפרש ואזיל
^ ואין כאן אחת לעכב שהרי לא שנה באחת מהן
^ בלא מתן דמים
^ דמשמע שש
^ דמשמע ארבע
^ הלכך:
^ טפי חדא אמסורת ובציר חדא ממקרא, והוו להו חמש; נמצא ששנה באחת
^ דילפינן מינה ארבע בתים לתפילין, ואנן בכולהו 'לטוטפות' קרינן
^ נמי
^ דיליף לה מקרא אחרינא
^ שם מקום

[1] של כל הקרבנות

[2] אם נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק שתי מתנותיו, שצריך לשופכו ליסוד - ואף על פי שלא נאמר שפיכת שיריים אלא בחטאת

[3] בחטאת העוף כתיב; 'והנשאר ימצא' הוה ליה למכתב

[4] היינו חטאת: שטעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות

[5] ובחטאת כתיבי שירים לשפיכה

[6] שנשאר בהן כלום לאחר עיקר זריקתן

[7] שישפך הנשאר

[8] כל הדמים שכתב בהן זריקה, כגון: עולה ושלמים ואשם, דכתיב בהו וזרקו ובכור דכתיב ביה ואת דמם תזרוק (במדבר יח יז) וכל 'זריקה' - מרחוק משמע: שזורק מן הכלי למזבח למרחוק

[9] עומד אצל היסוד ושופך

[10] כל זבחים במשמע

[11] חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח כשהחבורה מרובה; ושנינו בתוספתא דפסחים: על הפסח הוא אומר 'ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הפסח' ועל הזבח הוא אומר 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח' ואם בירך על הפסח פטר את הזבח

[12] וקא סלקא דעתא ובפסחים נמי הכי מפרש דקסבר רבי ישמעאל: זריקה בכלל שפיכה, כדאמרינן לעיל: מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא; הלכך: מתן דם שלמים שכתב בה זריקה בכלל מתן דם פסח, שכתב בה שפיכה, כדאמרינן לקמן; וכי בירך על הפסח - פטר את הזבח: שהזבח בכלל פסח! אבל בירך על הזבח לא פטר את הפסח: שלא מצינו לניתנין בשפיכה שכשרין בזריקה! הלכך אין פסח בכלל שלמים

[13] דלית ליה ל'ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא', דהא דפסח בשפיכה מ'ודם זבחיך ישפך' נפקא לן לקמן, ותרתי לא דרשת מיניה

[14] ולקמן פריך: לרבי ישמעאל היכי דרשת ליה להכי ולהכי? ותנא דברייתא קמייתא סבר לה כרבי עקיבא בהא: דאין זריקה בכלל שפיכה, אבל בפסח בשפיכה - לא סבירא ליה כוותיה, דהא לא מייתר ליה קרא, דמיבעיא ליה ל'כל הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר'; והכי אמרינן בשמעתין.

[15] דאמר: פסח בזריקה, ונפקא ליה מואת דמם

[16] דליקו אבכור לחודיה

[17] דודם זבחיך ישפך

[18] בתמיה: דריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה - דעל כרחך כרבי עקיבא לא אתיא, דאם כן אמאי אין פסח פוטר את הזבח הואיל ושלמים בכלל פסח? ואי נמי סבירא ליה לרבי עקיבא פסח בזריקה, כרבי יוסי הגלילי - כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה, וקדריש להו תו לפסח דבשפיכה

[19] דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה - לית ליה פסח פוטר את הזבח, ולא פליג רבי ישמעאל אדרבי עקיבא בהאי: כיון דפסח בשפיכה מהאי קרא יליף - תו לית לן למילף מינה ניתנין בזריקה כשרים בשפיכה; ומאן דאית ליה פלוגתא - לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה, כשלמים, ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו, הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח; ובפסחים ירושלמי - האי טעמא אמר בה

[20] דמפיק מתן פסח מדם זבחיך ישפך (דברים יב כז)

[21] והאי לשון רבים דדמם וחלבם - כוליה בבכור מוקי לה, ובשור וכשב ועז - הוא דנקט לשון רבים

[22] והאי נמי דקאי לשון רבים דבשרם יהיה לך (במדבר יח יח), דסמיך ליה אבכור שור ובכור כשב ובכור עז (במדבר יח יז)

[23] דאית ליה 'בכור' לשון יחיד

[24] וקרא דנקט לשון רבים - משום מעשר ופסח נקט לה

[25] ומעשר ופסח פשיטא לן שאינה מתנה לכהן אלא בעלים אכלי ליה

[26] דקאמר ליה רחמנא לאהרן

[27] ומשני:

[28] כלומר: לעולם לשון רבים דנקט קרא קמא - לאו אמיני דבכורות קאי, דכולן בלשון חד בכור מפיק להו, ודמם וחלבם - לרבות מעשר ופסח ולשון רבים, דבשרם - אבכור קאי, ולא אשלשת מיני בכור דקרא, דתימא דחלבם ודמם נמי עלייהו קאי, אלא אבכור: דחד מינא נמי שייך למימר ובשרם: אַתָּם ובעל מום

[29] מקום אחר

[30] ודמן וחלבן ליכא לאוקומי בחד בכור, דבעל מום לא קרב

[31] כלומר: היינו ד'קודש הם' ממעט נמי תמורת מעשר ופסח מהקרבה, וניליף מינה טעמא דהנך שתי משניות דתנן בהו דלא קרבי (וולדן):

[32] דאין נפדין במום לחול קדושה על המעות

[33] ומיהו לא כבכור ומעשר לקרב, אלא

[34] נמי בפסחים [פ"ט מ"ו] דתמורת פסח לא קרבה

[35] הי קריבה והי לא קריבה, וקיימא לן דתמורה שהמיר בו אחר הפסח – קריבה: דתמורת שלמים היא, ושהמיר בו קודם זמנו לא קרבה: דתמורת הפסח היא

[36] כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כז לב) במעשר; והעברת כל פטר (שמות יג יב) בבכור

[37] ובשלמים כתיב

[38] שהרי מוֹתָר נעשה שלמים משעבר זמנו

[39] זבח פסח הוא (שמות יב כז): הוא קרב, ואין תמורתו קריבה

[40] וילפינן לה מקראי בשמעתין

[41] זבחים

[42] שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצונות בויקרא: אחת בשעיר נשיא, וב' בחטאת יחיד: אחת בכשבה ואחת בשעירה; בשתים כתיב על קרנת חסר, והאחת מלא; ובית שמאי אית להו 'יש אם למקרא'

[43] ואין במזבח אלא ארבע!?

[44] והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנה עליה הכתוב לעכב: ארבע נאמרו למצוה: שמצוה בארבע מתנות, ושתים נשנו מהן לעכב

[45] בית הלל סברי יש אם למסורת:

[46] הלכך:

[47] שלש מהן למצוה נאמרו שמצוה לכתחילה ליתן אף עליהן

[48] והאחת מעכבת כדמפרש ואזיל

[49] ואין כאן אחת לעכב שהרי לא שנה באחת מהן

[50] בלא מתן דמים

[51] דמשמע שש

[52] דמשמע ארבע

[53] הלכך:

[54] טפי חדא אמסורת ובציר חדא ממקרא, והוו להו חמש; נמצא ששנה באחת

[55] דילפינן מינה ארבע בתים לתפילין, ואנן בכולהו 'לטוטפות' קרינן

[56] נמי

[57] דיליף לה מקרא אחרינא

[58] שם מקום

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]