ספר הערוך/אות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכן עניינים

אות האלף[עריכה]

אא[עריכה]

בשבת בריש גמרא דפרק הבונה (דף קג:): אא דאאזרך איכא בינייהו תנא קמא סבר לא מחייב ורבי שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב, פירוש שתי אותיות שהן שם אחד איכא בינייהו דתנא קמא אינו מחייב ורבי שמעון מחייב, אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו תנא קמא דרבי שמעון מחייב כי האי גוונא וכי תימא אין הכי נמי הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מילה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיוניו אבל אא שאין מהן מלה ידועה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהני כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה, ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין בשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב, פירוש גלטורין קמיעין שכותבין בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן, פירוש אחר כותבין אא במקום אמן אמן.

אארא[עריכה]

בריש גמרא דפרק משילין (ביצה דף לו.) ובגמרא דפרק המביא כדי יין (דף לא:) ובפרק בכל מערבין בגמרא (עירובין דף לד:): נתנו במגדל אארא דליבני פירוש לבנים סדורים אחד על גבי חברו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה על גבי זה בלשון פרסי קורין אארא‏[1].

אב(1)[עריכה]

בפרק במה אשה יוצאה (שבת דף נז.): ולא בטטפת. ובגמרא (דף נז:) פירש רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמא מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנת למעלה מן המצח במקום הטטפות כדתניא יוצאה אשה בסבכא המוזהבת ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשים חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תהוי כקמיע מומחה ותשתרי. אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא.

האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה: בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו:). פירוש: אף על פי שמקדש אותה בשטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה.

אבוהון דכולהו דם: בריש גמרא דבמה מדליקין (שבת דף כב.). פירוש: כל המצות מדם לומדות שלא יהו בזויות.

אב טומאה מדברי סופרים ספקו טמא: בפ"ד בטהרות (משנה יא). אב הטומאה דרבנן הוא, דתניא בספרא (ספרא על ויקרא טו ב): בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן. ובפרק כל היד (נדה דף טו.): מעת לעת דרבנן וכתמים מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן דראש מסכת כלים כולהו אבות הטומאה דאוריתא ומפרש טומאתן בסוף מקוואות. פירוש אבות הטומאה: עיקר הטומאות כגון שנאמר "אבי כל תופש כנור". וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טומאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות.

אבות מלאכה ארבעים חסר אחת. ירושלמי (שבת פרק ז' הלכה ב'): מנין לאבות מלאכות מן התורה? כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. ר' יוסי ב"ר בון בשם רבי שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן. רבי יוסי ב"ר חנינה אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות. רבי חנינה דציפורי בשם רבי אבהו אמר "אלה" א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבר חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתו' בתורה. רבנן דקיסרי אמרין מן אתרא לא חסרה כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ט ארי לא מתמנעין רבנן דדרשי בין ה' לח'. ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו'.

אבא(1)[עריכה]

אבא קיים אמר ליה אימא קיימת.‏[2] פירוש: בלשון תימה השיבו, כלומר ואימא קיימת? כלומר נח נפשהון דתרוייהו. ר' חננאל פירש: שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים? כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת אמר לו אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פירוש אחר מן חסידי מגנתא שאלו על אימו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו כדגרסינן בפ"ק דסנהדרין איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כולהו אחי הוו זה בראש גמרא דפסחים.

ובגמרא דהקובר את מתו ל[3]אלו מגלחין: אבא ממשפחת בריאין הוה.

בגמרא דכסוי הדם בשחיטת חולין ובראשית הגז: מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא.

ובריש גמרא דשלשה שאכלו כאחת: ארדיא לי וגוזליא לאבא.

ובאלו טריפות בגמרא דניקב הלב: אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום. פירוש: אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך שהיה ארוך בדורו, כמפורש במסכת נדה.

אבותיכם איה הם: בגמרא דשלושה מלכים בחלק. אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אמר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו.

בר אבהן ובר אוריין בריש גמרא דכל המנחות באות.

אב(2)[עריכה]

קישות שהתליעה באיביה:בגמ' דנשתברו רגליה בסוף גמ' דפ' כל הכלים. שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת.

אוב[עריכה]

ובעל אוב והמחלל את השבת: בריש כריתות ובפ' ארבע מיתות. ובעל אוב זה הפיתום והמדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו. ובגמרא תנו רבנן בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו, וידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו.

אובא טמיא[עריכה]

בסוף גמרא דשואל אדם ובגמרא דעל הזיקין בהרואה. פירש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתי' יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש בפ' אין דורשין: ו' דברין נאמרו בשדים וכו'. ומצאנו סיוע לדבריו בריש פ' קמא דכריתות: עולה אמר בעל אוב דרתני במקטר לשד דרשו אל האובות ואל הידעונים בארה נתנבא פסוק זה בהגדת ילמדנו בכי תשא.

אבא(2)[עריכה]

אבא כשלניא: בגמ' דמי שהפך זתיו במשקין. פריוש יער שנכשלין בו בני אדם. ויש שקוראין בשילניא, פירוש שם עיר, כלומר יער היה לו באותו מקום.

אבא(3)[עריכה]

אבא אגודא דנהרא: בגמרא דהמקבל. פי' ר"ח ז"ל אילן של ערבה.

אבא(4)[עריכה]

אבא זרדתא פירש' בריש גמ' דהאשה שנפלו לה נכסים.

אבוב[עריכה]

נתנוהו לאבוב ואביב היה מנוקב: במנחות בפרק רבי ישמעאל, ובגמ': אבוב של קליות, ובמשנה דכלים בפ' כלי עץ כלי עור, ובספרא בפרשת ואם תקריב אבוב של קליות. פירוש כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנאמר אשר קלם מלך בבל וכך נאמר בפר' מקום קליות ואגוזים והיה מנקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אבוב של קלאין דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש.

לא היה מכה באבוב של נחושת ולא באבוב של ברזל אחא באבוב של קנה מפני שקולו ערב: במשנת ערכין בפ' שני. ובגמ' פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרו ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמו שהיה.

וברי' גמ' דהחליל: חמשה וששה גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלומר אבוב אי אפשר לעשותו ממתכת כמו שאמרנו אבוב לחדאי זמר לגרדאי ולא קבלוה: בסוף פרק קמא דיומא. פירוש: כמו משל הוא אבוב שאיה לשרים גדולים וזמרו בית אנשים פעוטים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו.

כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינרא ואבובא. בחלילים יהמה תרגומו בזמר אבובין דף.

אביב[עריכה]

פירות האילן ותקופה ואביב: בגמרא דרשב"ג בפרק קמא דסנדרין.

אבבית[עריכה]

בבראשית רבא: והנחש היה ערום פ' י"ט שמעת מימיך אומ' חמור זה יוצא חמה עליה אבבית עלי' והיכן יסורין מצויין על בני אד' קור וחום חמה ואבבית ס"א ועועית.

ובפ' נ"ג ויקח לחם וחמת מים נכנסה בו חמה ועבעבית.

אבוב רועה[עריכה]

בשבת בפ' שמנה שרצים ושותה את אבוב רועה. פי' עשב והוא נקרא אנבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי' בגמ' חוטרא דרציא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך.

אבד[עריכה]

חבל על דאבדין ולא משתכחין בסמוך לאנשי עיר הנדחת בחלק פי' ווי לאבידה שלא נמצאה כמותה אחר שנאבדה כלומר שלא נמצא באבות.

אבדומה[עריכה]

דרש רב יהודה בר אלעי אבדומה שריא: בסוף פרק קמא דסוכה. פירוש: דג שמניחין אותו בחמה עד שמבאיש ועושין צחנתו אבדומה והוא טרית. פירוש אחר: אבדומה הוא דג שמו ידוע ובלשון יווני אבדומין.

אבדן[עריכה]

אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים: בגמרא דתפלת המנחה עד הערב. פירוש: אבא יודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן.

אבזקת[עריכה]

מאי הבריקה רבי אבא אמר אבזקת: בגמרא דהשוכר את החמור בפרק השוכר את האומנים. פירוש אבזקה תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילה. ויש מפרשים אבזקת רקב בעצמות מולאות שהן פרדות כגון מולאות של בית רבי.

אבזר[עריכה]

עולה וכל אביזרהא: בריש גמרא דאלו מנחות נקמצות. אנהו וכל אבזריהו: בסוף גמרא דבן סורר ומורה. פירוש: כל מידי דשייך לאותן ז' מצוות ובלשון ישמעאלים קורין אבזאר והוא תבלין של קדירה.

אבט[עריכה]

אבטאות של ברכי': בגמרא דמעשה שעשו אנשי טבריא בפרק כירה. פירוש: בריכות שעושין בבית במרחץ וי"א עביט של מימי רגלים, וי"א אשטוב"א, וכן פי' שמא באבטי עברה, בששאלו את בן זומא בפרק אין דורשין.

אבטליות[עריכה]

בשני אבטליות כגון שולנמי ופטורי: בגמ' דמעשה בהמה מצטרף בפרק מעשר בהמה בבכורות. ספרים אחרים: אבטלאות, פירוש: כרכים גדולים דבמקום שיש שם גשרדמי ואין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני.

אבטינס[עריכה]

הוליכוהו לעליית בית אבטינס: בריש משנה דיומא ובריש תמיד פ' מוליכין אותו לבית אחד נקרא בית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת כדי שילמדוהו חפינה וכן אמר תנא ללמדו חינה.

אביי[עריכה]

שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב ניסים אשר ממדינת קירואן לבית דין הגדול אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב"ד ישיבת גאון יעקב זו השאילה והשיבוהו כך: וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מ"ט מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבה ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי ר' שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי רבי מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרו ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות. ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכין לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו וכנביאי' היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן גדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואף על פי שמפורש בסוף מסכת עדיות תוספת בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ולתלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אף על פי כן לא מצאנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואף על פי שנקרא ר' יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בלשון הזה אלא רבינו ואף על פי כן כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאים שקרואין רב במקומות ידועין כגון רב חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשישא ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דוד כגון מר עוקבא מר יוחנא מר יהודה ומר זוטרא. ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקוראין רבנא נחמיה ורבנא עוקבה בני בריה דרב ואמרינן אדכריה רב חסדא רבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמר שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרינן בפרק ראשית הגז כי סליק אסי בר הני אמר ליה רבי יוחנן מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחורי שבשרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דרבי ונפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכני ליה לשמיה הכי ושמואל מיכני אריוך ושבור אבל כנוי של רבנות לא. ואביי ורבא שכתבת הרי אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי בגמרא ונקוטי רבנן דבר אחוהי דרבה בר נחמני הוה ותלמידיה וכיון דהוה שמיה נחמני בשם דאבוהי דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביו אלא הוה קרי ליה אבי בלשון ארמית כאדם שקורא אבי וסליק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי. ורבה ורבא אבה ואבא שמות הן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דציית ליה לאבא וזה ריש שבראש המילה סימן לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בן רבי חמא אמי שמו ומפורש בתלמוד בכמה מקומות היינו דשמענא ליה לאמי. ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכא אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הוראה מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רבי יהודה הר הבית סטיו כפול היה ושכח דאסתפק ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו.

אביון[עריכה]

כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה בבראשית רבה פרשה ע"א אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק זה סופו ולא סופו ראשו וכו'.

אביון לא כסיף למתבעיה: בפרק המקבל בגמרא דאחר שכר את האדם. פירוש: אביון דחיק יותר מן העני.

ובויקרא רבה בפרשת משכיל אל דל בהר סיני: ז' שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש דך; עני [כ]משמעו, אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל, מסכן שהוא בזוי לפני כל היך כמה דאת אמר וחכמת המסכן בזויה, דל שהוא מדולדל מנכסיו, דך שהוא מדוכדך, רש שהוא מתרושש, מך שהוא בפני כל מך עשוי כאסקופה התחתונה.

אביונות[עריכה]

תמרות אביונות וקפריסין: בפרק הכובש במעשרות, ובגמרא דחוץ מן היין בכיצד מברכין ובריש גמרא דבכל מערבין. פירוש: אביונות פרי עצמו, קפריסין היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין בוטיתא כמו הנץ לרימון.

אבויין[עריכה]

וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין: בבמה אשה ירושלמי.

אבל(1)[עריכה]

אמר להן אבל: בגמרא דבכל מערבין. פירוש אבל: אמת.

ותרגום אבל שרה אשתך בקושטא.

אבל(2)[עריכה]

האבלתי כסיתי עליו את תהום בבראשית רבה פרשה ל"ג אמר רבי יהודה הובלתי כתו'.

אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס ממונה וכו' מאבולא ועד סיכרא בריש גמרא דהאשה שנתאלמנה.

ובגמרא דעוד אמר רבי יהודה בפרק בני העיר במגילה בבא דאבולא בגמרא דהקובר בפרק ואלו מגלחין ובסוף גמרא דחזקת הבתים. פירוש מאבולא ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת.

אבל רבתי: בגמרא דהקובר את מתו באלו מגלחין. פירוש: מסכתא היא ויש בה הלכות אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות וב' הן אחת גדולה ואחת קטנה.

אבל(3)[עריכה]

אובלא דקצרי: בגמרא דרבי יוסי בכל הכלים בשבת, ובריש גמרא דחלק ובגמרא דג' מלכים. פירוש: כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פירוש אחר של רבינו חננאל ז"ל: אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצב ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבשה ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. פירוש אחר: ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים: כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים. ומסתברא דמנוקב היא כמפורש בריש חלק: מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי. ובית קיבול יש לו מדגרסינן בענין אחז בג' מלכים אובלא דקצרי סחוף על רישיה.

אבלא[עריכה]

אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי כי אובלא לדנא: בגמרא דבעל אמר בפרק דיני ממונות בגמ' זה בורר. פירוש: אובלא כסוי החבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד.

אבולאי[עריכה]

אבולאי דמחוזא: בריש גמרא דערובין, ובגמרא דרבי יהודה בעושין פסין לביראות. פירוש אובלא: תקרה של מבואות לחיזוק מפני כובד הכוכי שעושין אותן הכוכי עליה דירה לשומר המבואות ולא משום צורת פתח. ובלשון יון אנבולי, ובלשון ישמעאל אלדרוב. ובגמרא דלשכת פרהדרין ביומא: אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מאי טעמא לא עבדי וכו'. ובגמרא דראה בפרק תינוקת: אתקין רבא במחוזא משום אבולאי. פירוש: שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח' פתחו מאבוסיה תרגומו פתחו אבולהא.

אבלינא[עריכה]

מטות של אבלינא: בבהעלותך בהגדת ילמדנו.

אבלוסמוס[עריכה]

מי לא עסקינן בכלי אבלוסמוס: בגמרא דאחד הבגד בפרק דם חטאת בזבחים. פירוש: כלים של עור קשים ועבין.

אבן(1)[עריכה]

אבן תקומה בסוף גמרא דבמה אשה. פירוש: יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת אבל משקל דמשקל עלתה בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה.

אבן(2)[עריכה]

אבן שואבת תלה לה לחטאת ירבעם: בגמרא דארבעה הדיוטות בחלק ובגמרא דזקני בעגלה ערופה בסוטה. פירוש: אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר.

אבן(3)[עריכה]

אבן מסמא: בפרק קמא דכלים ובריש גמרא דאמר רבי עקיבא בשבת ובגמרא דהזב בתינוקת בנדה. פירוש: כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו.

ותניא בספרא: מניין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא? תלמוד לומר כל המרכב. פירוש: אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פירוש אבן מסמא. וכיון שאם רכב הזב עליה טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהן על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות: למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. ותניא בסיפרא: והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא. זה פירוש רבי ניסים זצ"ל.

ורב האי גאון ז"ל פירש בפרק אמר רבי עקיבה לענין ע"ז; אבן מסמא כמו אבן שומא על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב, והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעות זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמורה נדה נמי ומשב נדה מטמא באבן מסמא וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבה עבודה זרה כנדה.

פירוש אחר: אבן מסמא כדכתיב: "ושומת על פום גובא(דניאל ו, יח) שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה, כדתניא: אפילו יש על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא.

פירוש אחר: אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינה מטלטלה דכתיב: "ושומת על פום גובא", והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא.

ובית אבן היתה נקראה בפרק ג' בפרה, ופירש בריש גמרא דיומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללים ובכלי אבנים ובכלי אדמה. ויש מפרשים כמו בשם רועה אבן ישראל.

אבן שעות[עריכה]

בעדיות בפרק ג' כל המטמאין באהל, ובכלים בפרק י"ב בטבעות טבעת אבן. פירוש אבן שעות: צל המעלות תרגומו טולא אבן שעיא וארולוגי"ן בלשון חכמים בפסיקתא דהחדש, וכן בלשון יוון. ויש מפרשים מאזנים שיודעין בהן בחמה כמה שעות הלכו מן היום.

אבן טועין[עריכה]

בפרק סדר תעניות ובפרק אלו מציאות. פירוש: אם נמחית מלשון וימח את כל היקום, כלומר אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם. בירושלמי מפרש: כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחות כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שיילכו. ואבן טועין גדולה היתה בירושלים, כדגרסינן באלו מציאות בגמרא דעד מתי חייב להכריז: תנו רבנן, אבן טועין היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה נותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.

אבן המנוגעת[עריכה]

בפרק אחרון דזבין.

אבן הברד במים בפרק יש במקואות.

אבן כתף בשביעית בפרק ג', ומפרש אלו הן אבני כתף? כל שאינה יכולה לינטל ביד אחת, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אמר אמר אבני כתף כשמן – כל שהן ניטלות שתים ושלש על הכתף, והיינו אבני דאכפי דגרסינן בפרק המוכר את הבית אבני כתף שהן גדולים ואין אדם יכול לנשאם ביד אלא בכתף ונותנין אותן על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח. ויש מפרשים אכפי "עמרים" כדגרסינן בסוף גמרא דכל שעה להנהו דמהפכי כפי.

אבני שיש טהור. בגמרא דאין דורשין בחגיגה:ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס זהו המפורש בהיכלות רבתי ובהיכלות זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללים תפילות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל. וקאמר להו רבי עקיבא כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים. פירוש: כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום, נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו ואם אמר הרי אלו מים, נהדף לפי כי שקר הוא אומר. וכן מפורש בהיכלות רבתי: בלשון הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפילו טיפה אחת אמר רבי עקיבה נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טיפה אחת אלא אויר זיו.

אבני שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו' ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין, כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין כעין הסוכה ברוח הקדש. זה פירוש האי גאון.

אבני בית קוליס[עריכה]

בגמרא דואילו חייבין להכריז, בפרק אלו מציאות, פי' בערך מרקוליס.

אבס[עריכה]

אין אובסין את הגמל: בפרק מי שהחשיך בשבת. פירוש אובסין: מפטמין. כדכתיב: וברבורים אבוסים, והוא שמאכיל את הגמל הרבה. אבוס שלפני פועלים: בנדרים בפרק אין בין המודר הנאה. פירוש: כך קורין לכלי שאוכלין בו פועלין.

אבע[עריכה]

שלש אבעיות ביום: בפיאה בפרק הפאה ניתנה. פירוש: אבעיות עתים, ויש אומרים אבעיות חפישות כדכתיב "נבעו מצפוניו". בשחר ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות שנכנס בה בעל הבית באילו ג' זמנים ומחפשה שמא ילקטו התינוקות והנמושות לא אמרו ג' אלא שלא יפחתו הא אם רצה להוסיף מוסיף לא אמרו אלא שלא יוסיפו שאין מטריחין אותו להוסיף הא אם רצה לפחות פוחת. וכן בירושלמי מהו אבעיות אמר רבי בון כמה דאת אמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר ובחצות ובמנחה וכו'.

אבץ[עריכה]

את הבדיל ואת העופרת, תרגום: ית אבצא וית אברא.

אבק(1)[עריכה]

שעל רגליו. בסוף משנה דברכות ובמקואות בפרק אלו חוצצין. לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פירוש שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ.

לא יטמננה בחול ובאבק דרכים: בכירה שהסיקוה.

כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים: בפרק הבונה. פירוש: הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות. פירוש אבק סופרים: אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פירוש אחר: אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשחירה.

עלה בה אבק פסולה: במנחות בפרק קרבנות צבור.

מאבקין מעשנין: בפרק שני בשביעית.

אין מאבקין: בריש גמרא דמשקין. פירוש: מסירין האבק מעליהן.

בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: בפרק קמא דקדושין, בסוף תוספת ערכין, בריש גמרא דהמוכר שדהו בגמרא יתירה עליו אמה העבריה, ובגמרא דהלוקח לולב בלולב הגזול. פירוש אבקה כמו ריח אסור שביעית, שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית, וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשה: לאכלה ולא לסחורה, כמו שאבק רבית שאינו רבית גמור.

אבק(2)[עריכה]

אבוקה בשנים וירח בג': בפרק כיצד מברכין בגמרא דבא להם יין.

אביק[עריכה]

באביק של מרחץ: במקואות בפרק וכל המעורב. פירוש: כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק שהוא ביב. ויש מפרשים האביק היא האמה שהמים חמים וקרין נמשכין בה ויורדין אל האמבטי.

אבקתא[עריכה]

בפרק הנודר מן הירק בגמרא מותר בדרגש: דרגש אעולי ואפוקי באבקתא. בפרק קמא בערובין בגמרא אם יש לו, ובפרק הקומץ רבה בגמרא ב' פרשיות: מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא. פירוש: חלל המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקתא. וכן לענין רצועה של צלקות אבקאת' אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעו מרפו לה מפקי לה לגבי אריכא וכי בעו מלקטי לה לפום גבא קצירא.

אבר(1)[עריכה]

כתבו באבר בשיחור: בסוף גמרא דהבונה. פתילה של אבר: בפרק ארבע מיתות בריש גמרא דמצות הנשרפין. דאברא שאיב קליה: בריש גמרא דבא לו כהן גדול ביומא. פירוש אבר: עופרת, כדמתרגמינן "ואת העופרת": וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה: בפרק כלי מתכת בפרק י"ד דכלים.

אבר(2)[עריכה]

כיצד מאברין את הערים: פרק ה' בערובין. פירוש: שבולטין מן החומה אבר אבר כאבריו של אדם שבולטין מן האדם. מאן דתני מעברין כאשה עוברה שבולט כריסה.

מטה מטמאת איברים ומטהרת איברים: בכלים בפרק השידה. פירוש: אף על פי שהיא פרודה איברים ופרוקה.

מה נדה אינה לאיברים אף עבודה זרה אינה לאיברים: בריש גמרא דפרק אמר רבי עקיבה. פירוש: אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה, אף עבודה זרה אבר ממנה אינו מטמא.

אבר אחד יש בו באדם: בגמרא דארבעה הדיוטות בחלק. פירוש: ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת. נתעלמה ממנו הא דרבי יוחנן דאמר אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע. כלומר: כל זמן שאין אדם מונע עצמו משתמיש המטה ומשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה.

אבריה דרבי ישמעאל: בריש גמרא דהשוכר את הפועלים.

אברא[עריכה]

אברא את הוית: בגמרא דכותבין גט בפרק גט פשוט. אברא בעי רחמי: בגמרא דסימני בהמה באילו טריפות בשחיטת חולין. אביר שבאבירים בסוף גמרא דפרק אם אינן מכירין אותו.

אברוארי[עריכה]

אבל בקשקי ואברוארי לית לן בה: במימרות דרבה בר מחסיא ביציאות השבת. פירוש אברוארי: חומת העיר, בלשון פרסי הוא קשקי בלשון ישמעאל הוא אל גואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקרא מגדל. מגדל עוז תרגומו קושקא עשונא.

אברוגני[עריכה]

בריש גמרא דהדר בריאה: במוהרקי ואברגני. פירש רב האי גאון: בלשון פרסי שלוחים.

אברהם[עריכה]

אברהם עודנו עומד לפני ה': בבראשית רבה פרשה מ"ט. אמר רבי סימון תיקון סופרים זהו. שכינה היתה ממתנת לאברהם ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני.

אברורי[עריכה]

באברוורי הוו יתבי: בגמרא דלא יחפור. פירוש: אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרו אימור דהני זוטרי לתקוני טעונא אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיא והוו מטרטן יהב האי זיקא זוטרא בהדי זיקא זעירא לשוויי ביניהו וזהו פירוש באברוורי הוו יתבי זה פירש רבינו חננאל ז"ל.

אברויי[עריכה]

אברויי אילני: בסוף גמרא דלולב וערבה ובריש גמרא דמשקין ובריש גמרא דרבי ישמעאל בעבודה זרה. פירוש אברויי אילנא: מניחין זבל תחת האילנות להברותן מזבלין האילנות שהן ביריה להן כלומר מאכל כמו "להברות את דוד" לסתומי פילי פלחי כדכתיב "כמו פולח ובוקע בארץ".

אברזין[עריכה]

ומפז רב תרג' אבריזין סגי.

אברזין[עריכה]

מעיקרא משכא והשתא אברזין: בריש גמרה דפרק מרובה בבבא קמא. פירוש: והלא עוצבא שנו כאן דתנן פרק כד בכלים: כל מקום שיש חסרון מלאכה כלומר שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן התקיים מלאכה אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאף על פי שחסירה מלאכה מחשבה מטמאה. ועוצבא היא מכסה המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטין של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכה קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינה והא מפורש בתחילת תלמוד נערה ומפורש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצבא בשינוי השם כי בעת הגזילה היתה נקראת משיכה עשאה עוצבא נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין ובפרק דם חטאת בגמרא ניתז מן הצואר עוצבא שחישב עליה לקצותה איכא בינייהו.

אברך[עריכה]

ויקראו לפניו אברך. בבראשית רבה: אב בחכמה ורך בשנים.

אברנים[עריכה]

כדאמרי פרסאי אברנים: בסוף גמרא דכל שעה. פירוש אברנים: היינו נא כגון שנצלה מעט.

אברושך[עריכה]

אברושי שמו: בגמרא דועל הירקות בכיצד מברכין ואברושך בגמרא דחוץ מן היין בכיצד מברכין. פירוש אברושך: הוא חביץ קדירא ומפורש במקומו דהוא קימחא ודובשא ומשחא.

אברתא[עריכה]

בר המג: בגמרא דאזוביון בפרק שמונה שרצים. אזוב אברתא: בגמרא דחבילי קש במפנין. צתרי ואברתא: בגמרא דמתרפאין באין מעמידין.

אבשונא[עריכה]

לא לימחי איניש קימחא דאבשונא: בהגדה דמגילה. פירוש: נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדירה. ויש אומרים שבלי דשערי רטיבתא.

אבש[עריכה]

הענסים והאובשין משיבאישו: בראש מעשרות ירושלמי תפוחין קטנין הן יש מפרשים משיקראו באושא. ועוד אמר והוא תהא חרצינה שלהן נראית מבחוץ ומסתברא הענבים והבאושים משיעשו חרצן וסבירא לן שהן באושים שכתוב במקרא "ויעש באושים".

אג[עריכה]

האוג והחרובין: בפרק קמא בפיאה, והאוג והחומץ והכסבר: בפרק קמא בדמאי, האוג והתותים משיאדימו: בפרק קמא במעשרות מפני שהיא מקבלת את האוג: בכלים פרק כ"ו, סנדל עמקי. פירוש אוג: אילן ושמו בלשון ישמעאל בטיית אלסומאק ובעליו מתקנין העורות לבני' שקורין קורטבי"ש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס.

אגא[עריכה]

אבא שאול אמר אף ההוגה את השם באותיותיו תנא בגבולין ובלשון אגא: בחלק. פירוש בגבולין: חוץ לירושלים, בלשון עגא: בלשון ליעוג שאינו צריך לכך. ויש אומרים אגא: כל לשון שאינו עברי הוא אגא והוא הדין בירושלים אבל משום רבי בגבול שבירושלים לא משתעו בלשון אגא.

אגוגא[עריכה]

אגוגא דמיא במגילת איכה מי יתן ראשי מים.

אאגאה[עריכה]

בבראשית רבה בסוף פרשה ב': כתנות עור שדבקים לעור רבי אלעזר אמר: איגיאה.

אגבאסטס[עריכה]

במדינה ממונה אגבאסטס: בבראשית רבה פרשה י"ב אלה תולדות השמים וכולי.

אגד[עריכה]

באגידי השום ואגודת השום: בפיאה בפרק ו. ואגודתו על ארץ יסדה בסוף גמ' דפרק שלושים ושש כריתות. כל האגודות של בית השווקים טמאות: בהמעלה פ"ו דמכשירין (משנה, מכשירין ו, ב). פירוש: אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק.

הותר אוגדו באגודה של ירק: בגמרא דואין ממעטין ביום טוב בפרק לולב הגזול. הותר איגודו ביום ביום טוב שוזר שני קצוות של הוצא ונועצו בהושענא עצמה כדי שלא יתפורר וכן דרך אוגדי הירק. אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכה: בגמרא דחמור יוצא בפרק במה בהמה. פירוש אגודת פתיתין שעל גבי המכה.

לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלגי: בריש גמרא דהחובל בבבא קמא. פירוש: צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירא רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתירא פטור החובל.

אוגדת בה שערה: בגמרא דולא במחט נקובה בפרק במה אשה. אגדנא צתרי ואבראתא בעבודה זרה בפרק אין מעמידין בגמרא דמתרפאין.

אגוז[עריכה]

בתוספת שבת בפרק שני בראש: רבן שמעון בן גמליאל אמר אף האגוז של ספינה.

אגיא[עריכה]

ליהוי הדין אגיא פיאה: בראש גמרא דנדרים כי כסלי לאגיא. פירוש: כתלמים לשדה. ויש אומרים החורש שדה ועושה אותה מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם הגבוהים נקראים כסלי והעמוקים נקראים אגיא, ועל השדים אומרים כי הם רבים במספרם מבני אדם וסבבים אותם ככסלי שסובבים לאגיא.

אגל[עריכה]

ועליית אגלים: בריש גמרא דאין דורשין בחגיגה.

אגומין[עריכה]

אמר תעלא אנא ידע מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין. בבראשית רבה בפרשה ע"ח בוישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו. פירוש: בלשון יון אגומים לך.

אגם[עריכה]

מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא א"ר אלעזר מאי קראה הלכוף כאגמון ראשו. פירוש: כגון אגמון שאין לו ראש זקוף, וכן פירוש בוצלא שהוא בצל ולא ראה את החמה, ופי' אבל כאגם דלא הובט ולא הוכר שהרי אין בידו כלום זה בקדושין בפרק האומר לחבירו בגמרא גהמקדש את האשה.

אגמא[עריכה]

מקרעין לקטן מפני אגמת נפש כדי להעגים נפשות הגדולים ולא מפני שהוא אבל: זה בסוף גמרא דואלו מגלחין.

אגמא דיוקרא[עריכה]

בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות בגמרא: להגיד גדולתו, לפי שהעגבות שם הנקבים שמוציאין המיאוס לפי בראן מאגמא דיוקרא שאינו מקום יפה וראשו מלך בארץ ישראל שהיא משובחת.

אגון[עריכה]

אגון נעשה במדינה: בהגדת ילמדנו ב"ולקחתם לכם ביום הראשון".

אגן(1)[עריכה]

אוגני כלים: ביומא בפרק אמר להן הממונה בגמרא דמונבז. הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים: בעירובין בראש גמרא דחלון. בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים: בסוף גמרא דכיצד משתתפין. מחוסר כאן או אזן או אוגן: בסוף פרק בכל שוחטין בגמ' דטהור בכלי עץ. בין מלמטה בין מתוך אוגנו: במשנה דכיצד משתתפין ובראש גמרא דנדה. אוגנו ואוזנו: בראש גמרא דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגני' לצנא: בפרק אלו מציאות בגמרא דואלו חייבין להכריז. מאוגני כלים: בכלים פרק י"א כלי מתכות, ויש ששונין הוגני. פירוש: כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויוצא פירוש מן מחולות דמתרגמינן חינגין. ויש הרבה דברים הפוכין והוא גג הגלי שהאזנין קבועין בו. ויש מפרשים הוגניהן – שפתותיהן, ויש מפרשין מסגרת של כלי וכולן ענין אחד הן.

אגן(2)[עריכה]

אבל שוחט הוא לתוך אגן של כחולין בפרק השוחט. אסיפתא דאגנא: בגמרא דואילו עוברין בפסח. פירוש: כגון ספל שלשין בו מלשון "וישם באגנות(שמות כד, ו). בויקרא רבה בפ' אל תהי עד חנם והוא עד רב הונא בשם רבי אבין אמר לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה אלא חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח.

אגס[עריכה]

האגסים והקרוסטמלין: בראש כלאים ומעשרות ועוקצים. פירוש: אגסים בלשון לעז פיר"א ובלשון ישמעאל אגץ.

אגסטון[עריכה]

יכול לומר אגסטון אני לתוכה: בפרק דיני ממונות בגמרא דאמר רבי שמעון. פירוש אגסטון: אנגריא. פירוש אחר: אמר להן כהן וחריש, כלומר, כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודין על השביעית, אמר לו יכול לומר אגסטון אני בתוכה, כלומר, שדה של גוי היא ואני אריס בתוכה.

אגוסטלא[עריכה]

בריש בראשית רבה: "וענותך תרבני(תהלים יח, לו) – בשר ודם מזכיר שמו ואחר כן קטיזמא שלו ס"א שבחן פלן אוגוסטא פלן פרוטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו – בראשית ברא ואחר כך אלהים. מלך בשר ודם אין נקרא בשמו: קיסר אוגוסטא ואם נקרא בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא שמו למשה שנאמר "ראה נתתיך אלהים לפרעה". בהגדת ילמדנו: ראה נתתיך אלהים ביום שנעשה אגוסטוס בו ביום הקים את המשכן.

אגף(1)[עריכה]

מן האגף ולפנים: במשנה נדרים פרק הנודר מן הירק ובפרק כיצד צולין. פירוש: מלשון יגיפו.

אגף(2)[עריכה]

והקיף להם ראשי אגפים: בנגעים פרק אחרון. בעופא ר' ינאי אמר עד בין אגפיים: בפרק אילו טריפות. עולת העוף שנמצאה בין אגפיים: בסוף גמרא דלולב הגזול. נושאות אותה באגפיה: בגמרא דמיילדין בפרק מפנין. דלוסקמא הניטלת באגפיים: בפרק דואלו מגלחין: בגמרא דרבי אליעזר. באגפיה להחליף: בסוף גמרא דכיצד משתתפין. להכשיר אגפיה לזרים: בפרק משקין בגמרא דרבי אלעזר בן עזריה. אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה: בפרק המוכר פירות בגמרא דמי שיש לו גינה. פירוש אגפיה: גדותיה, כדכתיב "יהושע(ג, טו). אגפיים ראשונים בעופות, ושניים באדם ושלישים בנהר ופתרון אחד להן.

אגר(1)[עריכה]

אגרא דפירקא ריהטא: בפרק קמא דברכות. פירוש: כדי שישמע מתחילה. אגרא דכלה דוחקא: שכר ישיבת החבורה דוחקא. אגרא דבי טעמא שתיקותא: שכר האבל שתיקות ולקבל באהבה. אגרא דהספדא דלויי: שמגביה קולו בהספד, שנאמר "וישא קולו ויבך".

אגרא ופגרא בפרק איזהו נשך בגמרא דשמין. פירוש אגרא שכירותאפגרא פחיתותא כלומר נוטל שכירותא ואם נשברה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמה ששוה בשעת שכירותה דלא כמתניתין, והוא מלשון "אשר פגרו(שמואל א ל, י).

אגר(2)[עריכה]

אגורי שמו: בפרק כיצד מברכין: בגמרא דועל הירקות. אלא בינוני זה אגורי: בכלים פי' בפי"ז בגמרא דכיצד מברכין: למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי: ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו לתוכו וכל הזתים מאבדים שמנן. אמר רבי חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטין שמנן וזה גשמים יורדין עליו ואוגר שמנו לתוכו.

אגוריאות של גוים: בסוף גמרא דגטין.

אגור בן יקא. בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא: למה נקרא שמו "אגור"? שאגר החכמה והתורה; "יקא" – שהקיאה; "נאם הגבר לאיתיאל" – שהיה אומר איתי אל; "ואוכל" שארבה נשים ולא יסור לבבי.

אגר(3)[עריכה]

"ויקרא על המזבח(מלכים א יג, ב), תרגומו וקרא על אגורא. "ויעשו גל(בראשית לא, מו) תרגום ירושלמי ועבדו איגר.

אוגורי[עריכה]

אוגורי אגיר לה: בהגוזל בגמרא דהמוכר כליו פ' מכרו לו בארבעה זוזי קמאי דהוה מסיק ביה והוה ליה גנב ופרע בחובו.

אוגרת[עריכה]

אוגרת פסולה: בפרק הכל שוחטין בגמרא דחוץ ממגל קציר ומפורש משני צדדים היא האוגרת.

אגור[עריכה]

בנצא ואגורא: בריש גמרא דערובין שהוא בנין חזק ואמיץ.

אגריאון[עריכה]

כלב אגריאון וארי נומירון: בבראשית רבה פרשה ע"ז ויותר יעקב לבדו. פירוש אגריאון בלע"ז סלבטיקו נומירון פירוש בהמה ביער שאין לה אדון וזה בפסיקתא דהחדש.

איגר[עריכה]

חומה ולא שור איגר בריש גמרא דמגילה ובסוף גמרש דערכין פירוש שלא יהא לחומת העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פירוש אחר: שור איגר שעושין גגין לצריך עד שמגיעין לקרקע ואם כענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה. ויש מפרשין איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר, מלשון אוגר.

אגרדמין[עריכה]

מעמידין אגרדמין למדות ולשערים: בסוף גמרא דהמוכר את הספינה; ויש גורסין בסמ"ך. אגרדמין גוי שקדח במינקת: בפרק רבי ישמעאל בעבודה זרה בגמרא דלוקחין גת, ובפרק הגוזל עצים בגמרא דגזל מטבע. אגרדמין שיצא לשער המדות בפסיקתא דעשר תעשר ובהגדת ילמדנו בקח את המטה. פירוש אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו. ואין מעמידין אגרדמין על השערים, פירוש: לפסוק שער שבשוק - לגזור שתמכר האיפה בכך וכך או ההין בכך וכך ואסיקנא אפילו לשערים מפני הרמאין וכדאשכחן ביומא שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרי' להן מכרו בזול.

אגירייסין[עריכה]

"סוסים מזוינים(ירמיהו ה, ח)[4] תרגומו סוסוון אגירייסין, מסתבר סוסים שאינן בני תרבות כמו שפירשתי למעלה כלב אגריאון וכן קורין לשדה בלשון לעז אגרו.

אגרמי[עריכה]

בריש ויקרא רבה רבי לוי אמר הלך ונטל אוגרמי ממצרים אמר אי יכלת ליה הא טיבות ואי לא אנא אמרי ליה איתי מוכס ומן גו כן אנא קטיל ליה. בבראשית רבה וישלח יעקב. מסתבר פי' רשות להיות מוכס.

אגריממון[עריכה]

אגריממון של מדינה. בריש ויקרא רבה: "ויקרא אל משה(ויקרא א, א), למה הדבר דומה? למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה לא עם אגריממין של מדינה? למה? שהוא מתעסק בחייה של מדינה. כך משה מתעסק בטרחותן של ישראל, אמר להם זה אכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים אך את זה לא תאכלו.

אגרוף[עריכה]

אוי לי מאגרופן: בסוף גמרא דמקום שנהגו. אגרופן של בית דוד: בפרק כהן גדול בגמרת ולא ירבה לו נשים ובפרק עשרה יוחסין בגמרא דמוכת'. אגרופא של חנופא בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון. ענין זרוע וכח חמה.

אגרוף גדול זה אגרופו של בן בטיח: בכל כלי בעלי בתים (משנה, כלים יז, יב) ופרק קמא בכלים. פירוש אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה ר' יהודה כמלא אגרוף: בריש גמרא דהישן. פירוש: פס יד כפופה בטפח בלא בוהן. ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב "ולהכות באגרוף רשע(ישעיהו נח, ד).

אגריפס[עריכה]

בויקרא רבה בריש אם בחקתי תלכו: אמר רבי אלעזר בסילאוס בר סילאוס נומוס אגריפס. יש מפרשים: בסילאוס – מלך, סילאוס – שוטה, נומוס – דת, אגריפס – סופר; והכל לשון יון הן. כלומר: מלך בשר ודם כותב וגוזר גזירות ואינו מקיימם, אבל הקב"ה אינו כן וכו'.

אגריקוס[עריכה]

אגריקוס במדינה ממונה על בית שלו: בבראשית רבה פרשה י"ב.

אגרת[עריכה]

אלא אם כן עשו אגרת בקורת. פירוש: כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד למכר בכך וכך ממון כל מי שירצה ליתן יותר יבא ויתן.

אגרות[עריכה]

אגרות שום ואגרות מזון ואגרות של רשות: במועד קטן במשנת ואלו מגלחין. פירוש אגרות שום – שום היתומים, אגרות מזון – מזונות אלמנה, אגרות של רשות – שאילת שלום.

אגרת[עריכה]

בערבי פסחים בגמרא לא יפחתו לו: אגרת אזלת אוסיא.

אגשתון[עריכה]

במגילת איכה: אגשתון אפיכון "שמעו כי נאנחה אני(איכה א, כא). פירוש: החצפתם. ס"א אקשיתון אפיכון. אגישת אפך בפסיקתא דאנכי אנכי הוא מנחמכם.

אד(1)[עריכה]

המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור היכי משכחת לה דאדייה אדויי: בפרק משילין בגמרא דהגחלת כרגלי הבעלים. פירוש: המוציא שלהבת לרשות הרבים, כגון שנפח כפיו וכיוצא בזה, ודחף השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור וזה פירוש דאדייה אדויי.

ובפרק כיצד הרגל בגמרא דהתרנגולין: מתני' דאדייה אדויי. ובגמרא דהכלב: אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי. ובפרק הגוזל עצים בגמרת גזל מטבע (בבא קמא דף צח.): ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי אבל מטא לידיה מגזל גזליה והמשכה בעי. פירוש: שגלגלו ולא הגביהו, אבל הגביהו קנאו. וכן לעניין תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו וכן הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה.

אד(2)[עריכה]

בבראשית רבא פרשה י"ב: ה' שמות נקראו לו – 'אד', 'ענן', 'נשיא', 'חזיז', 'עב'. 'אד': "ואד יעלה מן הארץ", שהוא שובר לבעלי שערים. 'עב', שהוא מעבב את פני הרקיע, שנאמר "עבי שחקים(שמואל ב כב, יב). 'ענן', שהוא עושה בריות עניין אלו לאלו, וכתיב: "וארו עם ענני שמיא(דניאל ז, יג). 'נשיאים', מעלה נשיאים אלו על אלו. 'חזיז': "ודרך לחזיז קולות(איוב לח, כה), שעושה חזיזיות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות היך כמה דאת אמר "חזון ישעיהו בן אמוץ(ישעיהו א, א).

אוד[עריכה]

אוד שנשבר אסור להסיקו ביום טוב: בפרק המביא כדי יין בגמרא דאין מנהיגין את הבהמה (ביצה דף לג.). פירוש אוד: כלי שגורפין בו תנור.

אודדא[עריכה]

אודדא מבי סדיא נפק: בחלומות דרבא בפרק הרואה (ברכות דף נו.). פירוש: הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך.

ובריש גמרא דבמה טומנין: רב חסדא שרי להדורי אודדא בשבתא.

ובסוף גמרא דחזקת הבתים: ההוא דאמר להו חביתא דעפרא לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא, פירש רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן, ועפרא הוא קרקע שלו, וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן.

ובפרק אלו מציאות בגמרא דמצא בגל: מתניתין באודדא ונסבא.

ובריש גמרא דמי שאחזו: וליתי אודדא דעמרא.

ובריש גמרא דהתכלת: קלינן לאודדא.

ובפרק אין מעמידין, בגמרא דמתרפאין: אודדא דגדא דלא משקף. פירש בתשובות: חתיכ' של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. "קול עלה נדף(ויקרא כו, לו) – תרגו': "קל טרפא דשקיף". "אל ידפנו(איוב לב, יג) – אלהא ישקפיניה.

אדדא[עריכה]

ולאדדא לימא הכי: בסוף גמר' דבמה אשה (שבת דף סז.). פירוש: שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו והיכא דננעץ נימא הכי ננעצה במחט ננעלה כתריס שהשיא שיאה. ס"א שוה שיאה.

אדוותא[עריכה]

אדוותא דמיא: בראש גמרא דהחליל חמשה וששה (סוכה דף נא:), ובריש גמרא דהשותפין (בבא בתרא דף ד.). פירוש אדוותא: כגלי הים שהן כגוון תכלת כמו הרקיע בטהרתו מן העבים.

"וכל השדמות עד נחל קדרון(ירמיהו לא, לט) – תרגו' וכל אדוותא.

ויש אומרין כענין הזה, בדידיוני נפל: בנידה בפרק תינוקת בגמרא דראת.

אדך[עריכה]

אתו כולי עלמא לאדוכיה: בסוף גמרא דעשרה יוחסין. פירוש: לכבותו, כמו "דעכו כפשתה כבו(ישעיהו מג, יז).

אדכי[עריכה]

אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי – יש גורסין ארכי: בפרק במה טומנין בגמרא דרבי אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועצין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה כי גזריתא דקני שפיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלה לכתחילה שאין עושין גומה בקני'.

ובריש גמרא דהשותפין: טפח יתירא לביני אדכי. פירוש: בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע.

אדילי[עריכה]

אדילי דימא: בריש גמרא דהמוכר את הספינה. פירוש זה: לויתן.

אדם(1)[עריכה]

על שם אדמה שלוקח ממנה: בפרק י"ב בבריתא דר' אלזער.

אדם, אפר דם מרה: בריש גמרא דסוטה.

אדם דאית ליה מזלא: בגמרא דבמה בהמה ובריש גמרא דבבא קמא.

"והמה כאדם עברו ברית(הושע ו, ז), כאדם הראשון וכו': בבראשית רבה בסוף פרשה י"ט.

"על כרם אדם חסר לב(משלי כד, ל), זו חוה. אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת אשה אדם? דכתיב "כתפארת אדם לשבת בית(ישעיהו מד, יג), ומתרגמינן "בתושבחתא דאתתא דיהבא בביתא": בבראשית רבה פרשה כ"ב.

ובפרשת שנים עשר: אמר רבן שמעון בן גמליאל ארבעה שמות נקראו לה כנגד ארבע תקופותיה – 'ארץ', 'תבל', 'ארקא', אדמה'.

אדם(2)[עריכה]

בכוורי דאדימי ופירי דכבישי כגון שנתנן בדבש וכיוצא בו ופירי דכבישי בירקא. פ"א דגים לאלתר שנתודין הם לבנים ומיום שני הם מתחילין להתאדם ופירי דכבישי שנכמשו דודאי לאו בני יומן ננהו.

אדמדמני[עריכה]

אדמדמני וטשין מוחיה דלא ליכלוניה יתושיא: בבראשית רבה, צא מן התבה, בסוף פרשה ל"ח. פירוש: אותה בעיר אוירה רע וכד מתיליד שם ינוקא גבלין אדמדמני שהן סממנין וסכין מוחו שלא יאכלוהו היתושין.

אדן(1)[עריכה]

ואדני השדה חיה: בכלאים בפרק ח'. פירוש: בני אדם הגדלים ביערים, ויש אומרים חיה דומה לבני אדם. ירושלמי: אדני השדה חיה, ייסי ערקאי בר נש דטור הוא והוא חי מן טיבוריה אי פסיק טיבוריה לא חיי וכל אשר יגע על פני השדה כגדל על פני השדה.

אדן(2)[עריכה]

"ונטה את שפרירו(ירמיהו מג, י) – תרגו' "ויגוד את אודניה".

על גבי כסא או על גבי אודייניה: בסוף פרק ואלו מגלחין בגמרא דהקובר.

ובפרק מי שמת בגמרא דהניח בנים גדולים וקטנים: שני אודייני דלנטורא הוא דעבידא. פירש רבינו חננאל ז"ל: אודייני שהיא מכתשה עשויה מעצמה לשכירות ואין בה משבח ממון אביהן. ורבינו גרשם זצ"ל פירש: אפילו לא הניח להם אביהם אלא אודייני בור וכסויו השכר לאמצע והא אודייני מחמת עצמן הוא, שצריכין תדיר לנקות הבור ולכסותו שלא יפול בו זבל כדי שיקנו בני אדם מים נקיים, ואף על פי שאין הגדולים טורחין בו השכר לאמצע, שאני אודייני דמשום הכי השכר לאמצע דאפילו קטן מצי לנטוריה ולכסותו ומצי למימר ליה מלאכה כזאת אנו יכולין לעשותה.

אודנא[עריכה]

אודנא דמיא: בפרק מי שמתו בגמרא דרבי יהודה, ובסוף גמרא דשבת. פירוש אודנא: אבטי של מים, ויש ספרים כתוב בהן אוונא דמיא.

אדק(1)[עריכה]

מעלין בדיופי ומטיפין ומטיפין באדק – גורס הרב בדיופי ומטיפין מאדק: בסוף גמרא דעירובין. פירוש אדק נפרשנו עם דיופי.

אדק(2)[עריכה]

שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין התורף: בגמרא דשנים אוחזין. "צפד עורם על עצמם(איכה ד, ח), תרגו' "אדיק משכיהון על גרמיהון".

אדק(3)[עריכה]

אודיק בדשא: בפרק גיד הנשה בגמרא דשולח אדם. "וישקף על פני סדום ועמורה(בראשית יט, כח), תרגום ירושלמי "ואודיק", וכן "וישקיפו על פני סדום" (שם יח, טז), "השקיפה ממעון קדשך(דברים כו, טו). ותמצא מהן בלא א' כמפורש בערך דק.

אדנדקי[עריכה]

זיל כתוב אדנדקי באגרת: בפרק אלו טרפות בגמרא דאחוזת דם. פירוש: ענין אדונים הוא. ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא: זיל כתוב אדנדקי בהגדה שלך, שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות. ויש ששונין באגרתך, שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות.

אדר(1)[עריכה]

בריש גמ' דאם אין מכירין (ראש השנה כג.): ד' מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש, מאי קתרוס אמר רב אדרא, דבי רב שילא אמרי זבלינא, ואמרי לה גולמיש – ס"א בולמיש. ובחלק בגמרא דדור המבול (סנהדרין קח:): "עשה לך תיבת עצי גפר(בראשית ו, יד), מאי גפר? רב אמר אדרא, דבי רב שילא אמרי זבליגא – ס"א זמליגא – ואמרי לה גולמיש. ותרגום "גפר" "קתרוס".

טרף אדרא: ברפואות דמי שאחזו (גיטין סט:).

יטע בהן אדר אדרא כשמה: בביצה בריש גמרא דיום טוב (דף טו:). פירוש: "אדיר במרום ה'(תהלים צג, ד) – יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף(תהלים פה, יב). פירוש אדרא כשמה: הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה, ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם.

אדרא[עריכה]

בריש גמרא דהמוכר את הספינה: מאי נס? אדרא, וכן הוא אומר "שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס(יחזקאל כז, ז), והוא הקלע של ספינה.

אדיר[עריכה]

בריש גמ' כל המנחות באות (דף נג.): יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים – יבא אדיר, זה הקב"ה וכו'.

אדר(2)[עריכה]

בעבודה זרה בסוף פרק רבי ישמעאל: ההוא חכיתא דאשתק לברזא אדרי גוי נקטה; ההיא חביתא דאסתדיק לארכה אדרי גוי חבקה. פירוש: קפץ.

אדר(3)[עריכה]

אדר דתבן ואדר דעל התבן: בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות בסוף פרק שלישי, ובגמרא דאם לא ראיתי בפרק ד' בנדרים: אם לא ראיתי נחש בקורת בית הבד; ולא? והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזיק תליסר אודרייתא תבנא. פירוש אודרייתא: עורות. פירוש זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה: מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא ת' פרסה על ת' פרסה ועברו קרובין שלו ראשון ובלעה וכן שניה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו. ועוד מפורש בערך פחלץ.

יביא אדורה לבית דין: בפרק א' דבבא קמא. פירוש: יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין, שמע מינה שכל מה שפחתה הנבלה בין מיתה לתשלום על המזיק. יש מפרשין עיקר הנבלה עורה, על כן קראה אדורה. וביש מביאין פ"ח באהלות: ועדר בהמה בהמה טהורה וטמאה.

ויש ששונין ארורה בשני רי"שין ועל כן קראה ארורה, שמתה בלא ברכה.

אדריונטים[עריכה]

אדריונטים אני עושה אותה: בבראשית רבה פר' ח' נעשה אדם בצלמנו. ובילמדנו פרשת אלה פקודי: מתוך שאני מפיל את הבסיס האדריונטים נופל. פירוש: ענין היכל הוא.

אדרכתא[עריכה]

אדרכתא אנכסיה: בריש גמ' הגוזל ומאכיל, ובריש גמרא דהמפקיד אצל חברו. אדרכתא אמטלטלי: בגמרא דאין הגונב בפרק מרובה, ובפרק יש בכור לנחלה בגמרא דאחת בכרה, ובפרק שבועת העדות בגמרא דמשביע. פירוש אדרכתא דהמפקיד סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבין הלווה לפורעו לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלווה ומכריזין ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה; לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסים הללו ואחר כך קורעין האדרכתא וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה. אביי אמר בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשדה, רבא אמר מכי שלמין יומי דאכרזתא, וקיימא לן כרבא.

אדרמלך[עריכה]

אדרמלך וענמלך אלהי ספרוים: בפרק ארבע מיתות נמסרו לבית דין בגמרא דהנודר בשמו: אדרמלך זה פרד דאדר ליה למריה בטעיניה, שנושא לרבו על טעונותיו ומשאותיו; אדר כמו דרי טונא.

ירושלמי בפרק כל הצלמין: אדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני.

אהב[עריכה]

ואהביו כצאת השמש בגבורתו: בגמרא דהשותפין. פירוש: תלמידי חכמים עתידין להיות כצאת השמש בגבורתו – גבורתו העתידה להיות שמ"ג חלקים יתר על אורו המאיר עכשיו, כדמתרגם "ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" – על חד שמ"ג. פירוש שבעתיים: ז' פעמים ז', הרי מ"ט, עתיד להוסיף בכל יום באורו על מה שהוא עכשיו מ"ט חלקים, ואור של צדיקים הוא עתיד להיות כאור ז' ימים – ז' פעמים מ"ט הרי שמ"ג ממה שהוא עכשיו.

מאהבה ומיראה: בראש גמרא דכריתות, ובפרק ארבע מיתות בגמ' העובד ע"ז, ובגמרא דפרק כלל. פירוש: כגון שראה צורה הנעבדת ואהבה ונשקלה, או אדם שהעמיד עצמו עבודה זרה כהמן והשתחוה לו מאהבה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות או שהיה ירא והתשחווה לעבודה זרה או לאדם שהעמיד עצמו עבודה זרה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות – זה פירש רב האי ז"ל.

אהובה[עריכה]

אהובה בנישואיה: בפרק כיצד אשת אח בגמ' מי שיש לו אח: אמר רבא חייבי לאוין תפשי בהו קדושי דכתיב "כי תהיינה" וגו' עד "שנואה(דברים כא, טו), שנואה בנשואיה, ואמר רחמנא כי תהיין ואי זו זו זו חייבי לוין.

"ומי אוהב בהמון(קהלת ה, ט) – למי נאה להלל בהמון, מי שכל תבואה שלו וכו': בגמרא דפרק אלו הן הגולין.

אהל(1)[עריכה]

בסוף גמרא דפרק קמא בתעניות, ובפרק אלו מגלחין בגמרא דנזיר, ובפרק תינוקת בגמ' ראת: לא בנתר ולא באהל.

בפרק החובל בגמ' רפוי: אוהלא קירא וקלבא.

בסוף גמרא דפרק שמנה שרצים (שבת דף קי:): וג' קפוזי אהלא תולענא. פירוש: אדום כתולעת שני; בפרק אין מעמידין בגמ' אין מתרפאין (עבודה זרה דף כח:).

בסוף גמ' דפרק אמר רבי עקיבה (שבת דף צ.): מאי בורית אוהלא; והא תניא הבורית והאהל תרי גווני אוהלא.

"והזיכותי בבור כפי(איוב ט, ל), תרגומו "ודכיית באוהלא ידי", שמע מינה אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא; "והזיכותי בבור כפי"– בבורית מבעי ליה, וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעתי כי עיקרו מן עשב.

הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי חד מינייהו: בפרק השוכר את האומנין, ובגמ' כל האומנין (דף פא.). בסוף גמרא דנדרים (דף צא:): אמ' להן אם כן חד מן גוים אהלויי. פירוש: הגוים המוכרין בושם מור ואהלות, ובלשון יון אקסי"לאלוא, ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין.

אהל(2)[עריכה]

בגמרא דפרק חומר בקדש, ובסוף גמרא דפרק כהן גדול ונזיר: אהל ורוק הוי אהל. פירוש: הוא שידה תיבה ומגדל שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן; רבי מטמא, סבר שמיה אהל, וכמו שהאהל עליו ועל הקבר דמי, ורבי יוס' מטהר, סבר לא שמיה אהל, ולא האהיל על הקבר.

ואיתא בפרק בכל מערבין ובפרק ג' מינין אסורין בנזיר (דף מג.): אמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו את המעיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתו.

בסוף גמרא דפרק לא יחפור (דף כז:): תנא מפני אהל טומאה, שלא יבא עוף ובפיו כזית בשר מת וישב על אותו ענף שנוטה לרשות הרבים ויבא אדם תחתיו ויאהיל עליו.

"ויתגל בתוך אהלה(בראשית ט, כא) כתיב כשיצא נח מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה.

בבראשית רבה פ' ל"ז בסוף פרש' ויט אהלו אמר ר' חוניא אהלה כתיב שנטה שאהל שרה ואחר כך נטה אהלו.

אהן[עריכה]

בריש גמרא דפרק בכל מערבין ובריש גמרא דפרק מקום שנהגו: אהיני דטובינא. בפרק אין מעמידין בגמ' השלקות: הני אהיני שליקי. בפרק לולב הגזל בגמ' ניטלה פטמתו, ובפרק אלו טריפות בגמ' הריאה שניקבה: אהינא סומקא. בריש גמרא דפרק השותפין: קיבור' דאהיני. פירוש: מכבדות של תמרה. ופירוש אהיני: פרי של תמרים שאינן מבושלין וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני.

בפרק המקבל בגמ' המלוה: מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא. פירוש: האוכל פגי תמרה קודם שיטעום כלום.

אהרי[עריכה]

בסוף גמרא דמשקין (מועד קטן דף יא.): למגדל אוהרי. בסוף גמרא דפרק הנזקין (גיטין דף ס:): איולי ואוהרי. פירוש: כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל, כדכתיב, "סלי חורי(בראשית מ, טז), והם רחבים מלמטה וצרים מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיה וכשמתנדנדים הדגי' או העופות בתוכן נסגרים, וכיון שהן כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל.

אהרן[עריכה]

בספר דברי הימים של משה: ותקרא את שמו אהרן כי בימי הורתה החל פרעה לשפוך דמי זכריהם ארצה ומהן להשליך על יאור.

אהוריירי[עריכה]

בסוף גמרא דפרק אלו קשרין, ובריש גמרא דפרק השוכר את הפועלין: אהורייריהדר' עתיר משבור מלכא. בהגדת מגילה: בר אהורייריה דאבא. פירוש: שמו ארוות הסוסים.

"וחמור אבוס בעליו(ישעיהו א, ג), תרגומו ומרא אוריה דמריה.

או[עריכה]

בפרק ערבי פסחים: כדי שיכנב לשבת כשהוא תאב. בפרק בן זומה: הקנאה והתאוה.

אוגנסטטו[עריכה]

בריש ויקרא רבה: "הבן יקיר(ירמיהו לא יט,), בן בלשון יון מיוחס הרבה, אוגנסטטו הרבה.

אווז[עריכה]

אווז בר אווז: בסוף גמרא דפרק שור שנגח את הפרה, ובפרק הלוקח עובר בגמרא דדג טמא (דף ח.). ובגמרא מפרש מאי טעמא.

אוול[עריכה]

"ויועציך כבתחילה(ישעיהו א, כו) – "ומילכי מלכיא כד מן אוולא". "מי הגיד מראש(ישעיהו מא, כו), תרגומו "מאן חוי מן אוולא". "וקדמוניות אל תתבוננו(ישעיהו מג, יח) – "ודמן אוולא לא תסתכלון".

אוון[עריכה]

בפרק השוכר את הפועלים בגמ': שכרו מאוונא לאוונא. בפרק השוכר את האומנין בגמ' או שנעשית, ובסוף גמרא דפרק קמא דנזיר: וליהוי כל אוונא ואוונא. פירוש: מקום ששם שומרי הדרכים ומוכרי חפצים.

אוונא דמיא: כבר פירשתי בערך אודנא.

און[עריכה]

בחולין פרק ג': "לא יאונה לצדיק כל און(משלי יב, כא) וכו'.

אניא[עריכה]

בריש גמרא דעשרה יוחסין: עד אכבדא ואונא. פירוש: מקומות הן.

אונכרי[עריכה]

בריש גמרא דפרק לולב הגזול: אמר להו רבא להנהו אונכרי. פירוש: לשון פרסי, עושה מלאכת הנשיא.

אוס[עריכה]

בריש טהרות בפרק זתים: ואם היה נוגע באוס. פירוש: עיקר הזתים שהן בקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת, כדתניא: היתה לו אוס של זתים ועתיד להפכה כיון שתקע בה יתד אף על פי שיש בה גושין הרבה ועוד אמרינן גרגרים שנשרו במים ונעשו אחת.

או שהלמה האוס: בפרק מראות נגעים, ופרק יש בשער לבן. פירוש האוס: עיקר המכה ושרשה.

אויר[עריכה]

כלי חרש באויר בריש משנת כלים. דירה שתשמישה לאויר: בגמרא דרבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים בפרק קמא דערובין, ובפרק הישן תחת הסוכה בגמרא דהעושה סוכתו בין האילנות. אוירה של חצר: בסוף אהילות. פירוש אויר: תרביצא, והיא מילוסא של חצר.

אויר מגדל משכח את התלמוד: בחלק במעשה דדור הפלגה. פירוש: במגדל שעשה נמרוד קאמרינן כיון שמרדו בהקב"ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו.

מגדל הפורח באויר: בגמרא דאין דורשין בעריות, ובגמרא דארבעה הדיוטות בחלק. פירוש: כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה, לא אדכרונהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו.

אוריא[עריכה]

מאי אוריא אויריה: בפרק לא יחפור בגמרא דהנבלות. שהרי באוריא: בפרק האשה נקנית בגמ' בכסף בית שמי אמרו בדינר. פירוש: בלשון פרסי שם המערב אוריא.

אוורי[עריכה]

אוורי ואמכרי יזיפתא יזיף: בסוף פרק משקין. פירוש: ראשונים כשהיה אדם אצל מת ואין לו תכריכין מקוננות עליו זה אוורי כדאמרינן ברישא עביד כוורי שלא טרח בחייו ועשה לו תכריכין ואמכרי במעברתו מן העולם הזה לבית עולמו הוצרך יזיפתא למיזף וליקח לו תכריכין. פירוש אחר: רהיט ונפיל כי אוורי ואמכרי יזיפתא יזיף, פירוש, רץ ונפל בין האוברים ועל המעברות מלוה לוה כמו משל הוא, כלומר, אף על פי שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין האוברים הן עוברי דרכים או כשיגיע לעבור הנהר מתחנן למי שיעבירוהו ואם אין לו נוטל בהלואה כדי שינצל וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטול בהלואה ואינו מוצא.

אוורשנא[עריכה]

אוורשנא אשכחיה אבא: בגמרא דדור המבול בחלק (סנהדרין דף קח:).

אווש[עריכה]

אוושי כולי עלמא: בפרק ג' שאכלו בגמרא דאמר רבי עקיבה. אווש ביני קני: בהגדה דהשוכר את הפועלים. פירוש: קול הברה של רבים. וכענינו: אוושי קראי: בסוף גמרא די"ט של ראש השנה (ראש השנה דף לה.).

ריאה דאוושא: בפרק אילו טריפות בגמרא דהריאה. פירוש: בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצא ממנה.

אותיא[עריכה]

תרגום ירושלמי תנשמת. "ואת התנשמת ואת הקאת(ויקרא יא, יח), "ואת הכוס ואת הינשוף ו(את )התנשמת(דברים יד, טז).

אוותיאוס[עריכה]

בריש גמרא דספק אכל חלב בכריתות, ובנדה בכל היד המרבה פרק שני. פירוש: לשון יווני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו. והמשל שלו בגמרא: תנו רבנן איזהו שיעור אוותיאוס משל לשמש עד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הריי אוותיאוס שאמרו לקינוח ולא לבדיקה. פירוש השמש: אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המיטה, עד: סמרטוט שמקנח בו באותו מקום.

אוונטי[עריכה]

אוונטי של נהרות: בבראשית רבה והנהר הרביעי הוא פרת. אוונטיא שלו: בבראשית רבה מן האדמה אשר אררה ה'. פירוש אומות אוונטיות, בפסיקתא דכי תשא ובריש ויקרא רבה.

אז[עריכה]

אז ישיר משה וכו' לשעבר. אז יבקע כשחר וכו' לעתיד: בהגדת ילמדנו ובמכילתא.

אזא[עריכה]

תרגום ירושלמי: עזניה – אזא. אוזיא ופלגו אוזיא: בסוף גמרא דאין צדין (ביצה דף כט.). פירוש אוזיא: ששית הבהמה ופלגו ששית; חולקא, חמשית; ריבעא, רביעית; טריטא, שלישית. סבירא לי חולקא חצייה, אוזיא חומשא. ור' חננאל ז"ל פירש: היכי עבוד? בסוריא אמרי כי תרטא כו' נותן לזה כי תרתא והוא דבר ידוע מאותו מקום, ולזה פלגו תרטא, ובנרש אמרי כי חולקא ופלגו חולקא וכן אוזיא וכן ריבעא, כולם שם אותו כלי הידוע במקומם.

אזביון[עריכה]

אין אוכלין אזביון בשבת: בפרק שמנה שרצים, ובפרק קמא דסוכה בגמרא דחבילי קש, ובפרק י"א בפרה, ובסוף נגעים. פירוש אזביון: שומשוק בלשון רבנן, כדאמ' רב יוסף אמר אזוב אברתא בר המג אזוביון אברתא בר הנג; עולא אמר מריא חיורא, ומסקנ' רב פפי אמר שומשוק; אמר רב ירמיה, כוותיה דרב פפי מסתברא וכולי בשמונה שרצים.

אזדא[עריכה]

נפק אזדא: בגמרא דסוף פרק קדשי המזבח במעילה. פירוש: יצא והלך כמו "מלתא מיני אזדא(דניאל ב, ה), וכן בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה.

אזדרבויי[עריכה]

מאי טעמא משום דאתי לאזדרבויי: בגמרא דאסור באכילה בפרק יום הכפורים. פירוש משום דמזדרבי כשמתנענעים הכלים נתזים מן המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן. פירוש אחר: שמא יעלו המים ויצאו לחוץ לפי שכלי כסף שיעין.

אזדקור[עריכה]

אזדקור ואכול ושתו: בהגדה דהנזקין בגטין. ענין דיקור וקפוץ היא. כמה כדי שיזדקר הגדי בבת ראש.

אזכיר[עריכה]

אזכיר את שמי. צריך אדם שיתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה; מאי טעמא "בכל מקום אשר תזכיר" לא נאמר אלא "אזכיר(שמות כ, כ).

אזל[עריכה]

מרימר פסק ליה לסורא באזלי: בריש גמרא דערובין. פירוש: כגון שהיו מבואות שמפסיק ביניהן לשון הנהר. אינמי בן רשות הרבים והמבוי והיו פורסין לשם איזלי שהן מצודות עשויות מן חוטין של טווי. תרגום "מטווה" אזלן. וחשב מרימר הלשון של נהר שמפסיק בין המבואות כמחיצה החולקת בין שני מבואות, אינמי בין המבוי ובין רשות הרבים, ומתיר אותו מבוי בלחי וקורה ואינו חושבו כמפולש אלא כסתום ולא חשש שמא יעלה שירטון ויתערב עם רשות הרבים ויעשה כמפולש.

אזלי[עריכה]

אזלי מקרבי קטרי: באלו טרפות בגמרא דנפלה מן הגג. אזלי וגופי: בסוף גמרא דמשקין. קיבורי דאזלי בי אזלויי: באלו מציאות. פירוש: פקעיות של חוטין עבים טווים במקום מטווין. כמלוא איזולתא דאיברי ואמרי לה כמלא מהולתא: בריש גמרא דבכל מערבין. פירוש: איסורייתא והן חבילות של הוצין שקושרין אותן האברין הן עובדי אדמה.

אזמל[עריכה]

אזמל של רהיטני: בגמרא דבמה אשה. ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בה לוחות החביות, ובלעז קורין אותה דריט"ורא. המעצד והאזמל: במשנת כלים בפרק הסיף והסכין, ובפרק ב' בשחיטת חולין. תרגום "חרבות צורים" איזמלוון חריפין. "יקרענה בתער הסופר" תרגומו באזמל ספרא. "יעשהו במקצועות" תרגומו באזמילא.

אזמרגדין[עריכה]

אזמרגדין קבע בה: בפרשת כי תשא ובריש ויקרא רבה, וכן תרגום "נפך ספיר ויהלום", ויש ספרים שכתוב בהן זמרדין.

אזן[עריכה]

"אשפתו כקבר פתוח(ירמיהו ה, טז), תרגומו בית אזיניה.

אוזינקא[עריכה]

אמר ליה שקיל אוזינקא ועבדיה את: בהשותפין בגמרא דכותל חצר. פירוש: הוצאת בנין הכותל.

אזן[עריכה]

מעלים אזנים בשבת: פי' בפ' מעל.

אזור[עריכה]

ואזורו מוכיח עליו: בריש גמ' ואלו מגלחין, ובפרק כל הבשר בגמרא דרבן שמעון בן גמליאל. פירוש: מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורן שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד – זה פירוש מבני מגנצא. ור' חננאל פירש כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ היה אזורו מוכיח עליו שאין לו חלוק אחד.

אח(1)[עריכה]

אלו קורעין שאין מתאחין: בפרק אלו מגלחין. פירוש: בגמרא אמר רב חסדא אבל לא לאחותן איחוי אליכסנדרי שהוא כמין אריגה. תנו רבנן רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי. פירוש: להפוך החלוק לחתכו ולעשות בית צואר שלו שולי החלוק והשולים יעשה בית שפה. ובבראשית רבה בראש לך לך: ר' ברכיה פתח "אחות לנו קטנה(שיר השירים ח, ח), זה אברהם שאיחה את כל העולם כולו; בר קפרא [אמר] כזה שמאחה את הקרע.

"אח נפשע מקרית עוז(משלי יח, יט) זה לוט: בפרשה נג, ויסע משם אברהם. "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי(בראשית כ, יב), כשטותן השיבן שבת אב מותרה להם ובת אם אינה מותרת לפיכך השיבן כמנהגן: בבראשית רבה באותה פרשה (אות יא).

אחאב[עריכה]

אח לשמים ואב לעבודה זרה: בחלק (דף קב:). פירוש: אח לשון צרה כאדם שאומר האח על צרה כמו "כל הזוכרו אח לראשו" (דף יא.); ואב לעבודה זרה שהיה מרחם עליה כאב על בן.

אחותו[עריכה]

אחותו מה תלמוד לומר: בריש גמרא דכהן גדול ונזיר, ובריש גמרא דמגלה, ובריש גמרא דמי שמתו. פירוש: ולאחותו מה תלמוד לומר בנזיר (במדבר ו ז), כלומר, לאחיו אינו מיטמא לאחותו לא כל שכן! אם כן מה תלמוד לומר "ולאחותו"? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו – שבשתיהן אף על פי שהן מצות עשה שהוא חייב עליהן כרת כדתנן בכריתות (משנה, כריתות א, א): הפסח והמילה מעות עשה, והן בכרת, דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול" וגומר (בראשית יז, יד) וכתוב "וחדל לעשות הפסח ונכרתה" וגומר (במדבר ט, יג) – ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת לא יטמא; דייקינן מדכתיב "והאיש אשר הוא טהור" וגומר (שם) ומן "וערל זכר אשר לא ימול", כלום אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה; יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה? תלמוד לומר ולאחותו: הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב "ולאחותו" מופנה ללמד ממנה, לאחותו אינו מיטמא, אבל מיטמא למת מצוה, אף על פי שמבטל העבודה.

ע"א: ולאחותו מה תלמוד לומר? מופנה הוא דלא הוה צריך ליה ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מיטמא לאחותו לא כל שכן? למה בא, לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני, לפיכך יתעסק במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו; יכול כשם שאינו מיטמא למתו כך אינו מיטמא למת מצוה? תלמוד לומר ולאחותו – לאחותו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה.

אחותו הגדולה: בגמרא דבשר בהמה טהורה בפרק כל הבשר. פירוש: אחותו הגדולה בת שנה אחת ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה, כדגרסינן בבכורות פרק הלוקח בהמה: תנו רבנן גדייה שילדה שלשה בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת.

כדכתיב ואחותו: בפרק בהמה המקשה בגמרא דהמבכרת. פירוש: היו תאומים מבטנה זכר ונקבה ונתכרכה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה.

מעשה באחד שהיה מצטער על אחת: בסוף כתובות. פירוש: על אשה אחת שבחוצה לארץ כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות, לא יצא.

אח(2)[עריכה]

"ואת האח לפניו מבוערת(ירמיהו לו, כב). בסוף גמרא דפרק קמא דשבת (דף כ.): מאי אח? אמר רב אחוונא. פירוש: כי ההוא דאמר מאן דבעי אחוונא ואשתכח ערבנא וערבתא של לולב, כדאמרינן (שם לו, א): צפצפה ערבה, ערבה צפצפה; ונתנו חכמים שיעור סימן של ערבה שהיא אחוונא (דף לד.): קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל. ושמואל אמר (דף כ.) עצים שנדלקים באחוה. פירוש: עצים שדולקין מעצמן בלא טורח ובלא נפיחה; ויש מפרשים עצים שאין נשרפין אלא ביחד שנים או שלשה.

אח(3)[עריכה]

"כי הוא בן אחים יפריא יבא קדים רוח ה'" וגו' (הושע יג טו): בסוף גמרא דכל הגט (דף לא:).

אחד[עריכה]

אחידת מגדל שד: בריש מגילה. פירוש: אחזנו מגדל ששורין בו לפנים שדים. פירוש אחר מגדל שהוא מוחזק בשד.

אחז(1)[עריכה]

אחוזת דם: במשנת אלו טרפות. בכור שאחזו דם: במשנה בפרק כל פסולי המוקדשין בבכורות. פירוש: חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה.

אחז(2)[עריכה]

בסוף ויקרא רבה: מפני מה לא מנו את אחז? על ידי שנתייסר בבנו בכורו.

אחיה[עריכה]

אחיה יבנה המזבח, חנניה ינגן בכנור: בסוף גמרא דברכות. פירוש: יבנו מזבח בבבל, ויהיה זה כהן וזה לוי.

אחילו[עריכה]

מאי אחילו? אמר רבי אלעזר אש של עצמות: בריש גמרא דאין עומדין. וברפואות דמי שאחזו: הממלא כריסו מכל דבר אוחזתו אחילו.

אחימן[עריכה]

אחימן ששי ותלמי. בפרק אלו נאמרין: אחימן מיומן שבאחיו, ששי שמשים את הארץ נשחתת, תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים.

אחמריה[עריכה]

ומשכח ליה לאחמריה: בלפני אידיהן בגמרא דקרטיסים.

אחר(1)[עריכה]

המכפר אחר מיטתן של תלמידי חכמים: בריש גמרא דמי שמתו. פירוש אחרי מיטתן: לשון הטייה הוא, כלומר נטה מדרך הישרה וכדתנא דבי רבי ישמעאל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שודאי חזר בו ועשה תשובה, לפיכך אסור לספר בזה. ואסיקנא, הני מילי בעבירת הגוף, אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פירוש ר"ח ז"ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמה, השקוה אחרי מיטתן הוא, ופירושו שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו.

"ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב(דברי הימים א כז, לד). בריש גמרא דברכות (דף ג:)(דף ד.), ובפרק קמא דסנהדרין בגמרא דואין מוציאין למלחמת הרשות (דף טז:): אחיתופל זה יועץ, וכן הוא אומר "ועצת אחיתפל(שמואל ב טז, כג) וגו'; יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן באביו הוא אומר: "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי(שמואל ב כ, כג), שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו, ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי? כרתי שכורתין את דבריהן, פלתי שמופלאין בדבריהן; ואביתר אלו אורים ותומים, ולמה נקראו שמם אורים ותומים וכו'. תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו' בסוף גמרא דבא לו כהן גדול (יומא דף עג.).

אחר(2)[עריכה]

אחר אחר: בריש גמרא דיומא. פירוש: עד כאן לא פליגו רבנן עליה דרבי עקיבא דלא מטמאה את בועלה אלא אם נמצאת נדה בספק באחר אחר, שכבר עברו שני זמנים: כדי שתושיט ידה החת הכר או תחת הכסת ותטול ותבדוק בו – זהו חד אחר – וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה זהו אחר אחר, וכן מפורש בפרק שני דנדה.

אחר(3)[עריכה]

אחר עורי נקפו זאת: בבראשית רבה בריש פרשה מ"ט, וירא אליו ה'. אמר אברהם, אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב"ה.

ואחר נדרים לבקר, אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו בבראשית רבה פרשה כ"ב קום עלה בית אל.

אחר כבוד שלחני: בילמדנו רב לכם.

אחרי קול רעש גדול: בילמדנו שמע ישראל.

אחר חיתום שטרות: במשנה דגט פשוט ובגמרא דבכל כותבין בהמביא גט שני.

אחרים אומרים – רבי מאיר; יש אומרים רבי נתן: מפורש בסוף הוריות כל המעשה.

מאחיך – פרט לאחרים: בהמקבל בגמרא דאחד שכר האדם בבבא מציעא.

פרט לאשת אחרים: בסוף פרק ארבע מיתות. פירוש: אשת אחרים גוים.

"אחרי ה' אלהיכם תלכו(דברים יג, ה): בסוף פרק קמא דסוטה (דף יד.).

אחורים ותוך בתרומות אבל לא בקדש: בפרק חומר בקדש: אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים, תוכו של כלי טהור לתרומות אבל לא לקודש. כל הכלים יש להם אחורים ותוך: בפרק קמא דפסחים. פירוש: כגון הכרים והכסתות, שמשתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה, חשובין כשני כלים; וכן השקין והמרצופין, פעמים ישב עליהן, ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פ' כל הכלים. כל שאין לו תוך אין לו אחורים: בפ"ב בכלים.

אחריות[עריכה]

נכסים שיש להם אחריות: בפרק קמא דקדושין במשנה (משנה ה). פירוש אחריות: נכסי קרקע.

"ואחריתך תאכל באש(יחזקאל כג, כה), תרגומו: "ושפר ארעך תתוקד בנורא".

אין אנו אחראין לרמאין: בפרק ג' בדמאי (משנה ה).

אוחר[עריכה]

גמל האוחר בין הגמלים: בריש גמ' המוכר פירות בבבא בתרא (דף צג.), ובפרק אחד דיני ממונות בגמרא דכיצד מאיימין על העדים (סנהדרין דף לז:), ובפרק שבועת העדות בגמרא דמשביע אני (שבועות דף לד.). פירוש האוחר: נוחר בנשיכה והורג; ויש מפרשים עניין מחרחר ריב; ויש ששונים: גמל היהיר בין הגמלים.

אטבא[עריכה]

כמלא אטבא דספרי: בפרק הקומץ רבה בגמרא דשתי פרשיות. פירוש: עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך, וקורין אותו בלשון לעז מור"דקלא.

אמר רב כהנא באטיב בעגלות: בהזורק. פירוש: אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהיא טעונה, ובלעז אישטר"יטורא.

אטבח[עריכה]

שכן באטבח קורין לסהדה מנון: בריש גמרא דהחליל חמשה וששה. פירוש: כגון את בש, כן אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם. כת ראשונה, י' י'; כת שנייה מאה מאה; כת שלישית אלף אלף; נשארו ה' נ' ך' שאין להן זוגות. סהדה בב' ההין – במקום ס' מ', במקום שני הה"ין שני נונ"ין במקום ו' ד'.

אטד[עריכה]

הבוטנא והאטדין יש להן שביעית: במסכת שביעית פרק כלל גדול. פירוש אטדין הן עכביות ומיני הדס הן.

אטיטס[עריכה]

אטיטס העלה בכורות מבבל: בסוף חלה (משנה, חלה ד, יא), ובתמורה בפרק אלו קדשים בגמרא דאם באו תמימים (דף כא.). פירוש: שם איש.

אטיפי[עריכה]

ביני אטיפי: בעבודה זרה בפרק אין מעמידין בגמרא דואלו דברים (דף לה:). פירוש: כיון שיש כפילות בתוך הגבינה יש לומר חלב טמא שם ומכוסה מן העין ואינו ניכר.

אטלס[עריכה]

נמכרין באטלס: במשנת תמורה בפרק אלו קדשים ובבכורות בפרק כל פסולין. עטליזה של עזה: בלפני אידיהן כגמרא דעיר שיש בה עבודה זרה. פירוש אטלס: קצבות ויש שם עצים מתוחין וברזלים נעועין בהן ותולין בהן הבשר.

בבראשית רבה פרשת ויחן את פני העיר: התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרן שאדם צריך להחזיק טובנ למקום שיש לו הנאה ממנו. פירוש אטליסין: שווקין כמו עטליזה של עזה.

אטלקי[עריכה]

ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי: בריש שביעית. איסר האיטלקי: בריש קדושין, ובפרק אלו טריפות. בפונריון האטלקי בכלים בפרק כל כעלי בתים. לוג יין באיטלקי: בפרק בן סורר ומורה. פירוש: איסר האטלקי שהיה בימי משה רבינו, כמפורש בגמרא בקדושין.

כמה פרוטה? אחד מח' באיסר האיטלקי, ואמר: וכי תימא הני מילי בדורו של משה. ואיטלקי הוא אי"טליא. "מאיי אלישה היה מכסך(יחזקאל כז, ז), תרגומו ממדינת איטליא.

מאיי כתיים תרגומו ממדינת איטליא. כתים ודדנים תרגום ירושלמי: "איטליא", וכן בבראשית רבה פרשה ל"ח: "וצים מיד כתים(במדבר כד, כד), תרגום ירושלמי דהיא רומי. "יושבת בארץ עוץ(איכה ד, כא), תרגומו: "דמתבניא באיטליא".

אוטם[עריכה]

אוטם בריאה בפרק אילו טריפות בגמרא דהריאה. פירוש: מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום אם יש בו שחין מחמת שחין הוא, ואם לאו נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבעבעת כשרה ואם לאו טריפה.

האוטם[עריכה]

האוטם ו' אמות במדות בפרק ד'. פתחו של היכל רואין את הטומאה כאילו הוא אטום באהלות בפרק ו' אדם וכלים.

כיפה כנגד האוטם: בפרה בפרק ג', שבעת ימים. פירוש אטום: סתום כמו "שקופים אטומים". וכבש היו עושים מהר הכית להר המשחה כיפין על גבי כיפין, כיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כהן גדול שורף את הפרה, ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה. פירוש: היה עישה כיפה אחת ועושה לה ירך עד שיגיע להר המשחה, והירך נקרא אוטם; ואחר כך עושה כיפין על אלו הכיפין ולא היו מכוונין כיפין על גבי כיפין ואוטם כנגד אוטם, אלא כפה כנגד אוטם ואוטם כנגד כיפה, כדי שיהא תחת כל הכבש חלול ואס היה אוטם לא היה תחתיו חלול והיתה טומאה בוקעת ועולה.

אטמא[עריכה]

אי דדפנא אי דאטמא: באילו מציאות. קם אטמא בנהר מלכא: בריש גמרא דעשרה יוחסין. אטמהתא דשורא: בכיצד מעברין בגמרא דאין נותנין קרפף (עירובין דף נז:). פירוש: יריכות של חומה.

אטימוס[עריכה]

בבראשית רבה בריש וירא אליו, פרשה מ"ט: "אלהים נצב בעדת אל(תהלים פב, א), רבי חגי בשס רבי יצחק אמר עומד אין כתוב כאן, אלא נצב, איטומוס, היך דאת אמר "ונצבת על הצור". וכן בפסיקתא דהחדש: רבי חגי בשם רבי יצחק וכו'. פירוש איטימוס: מוכן בלשון יווני. תרגום "גלוי לכל העמים להיות עתידים(אסתר ג, יד), אתגלי לכל עממיא דיהוון איטימוס עבידין ליומא הדין. ומתקן לו אטימיסיאה: בשלח לך בילמדנו.

אטפח[עריכה]

אטפח‏[5] רבי זירא: בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מו.), פירוש קם מחליו.

אטקטקיא[עריכה]

בפסיקתא דאיכה: "שריך סוררים(ישעיהו א, כג) – בר קפרא אמר ארכי בריונם דהוון אינון איטקטקיא. פירוש: שרים האוכלים בלא תרבות.

אטרון[עריכה]

"כפה ואגמון יום אחד(ישעיהו ט, יג), תרגומו "שלטון ואטרון", וכן תרגום "ראש וזנב כפה ואגמון" (שם יט, טו).

אי[עריכה]

אי, דלמא, אלא, דהא: בפרק קמא דתעניות, ובריש גמרא דראש השנה, ובסוף גמרא דגטין, ובסוף גמרא דשבועות. פירוש: כולהו צריכי, דלא סגיא דלא לימא בהני לישני:

  • דאי מתרגמינן "כי יקרא(דברים כב, ו), "ארי" היה משמע דצריך לחזר אחריו ואנן מפרשינן לכשיקרא לו ולא שיחזר אחריו, להכי צריך לתרגם "אי יערע".
  • "כי תאמר בלבבך(דברים ז, יז), צריך לתרגם "דלמא" דאי אמרינן "ארי" הוה משמע דמצוה להרהר זה הדבר, קא משמע לן "דלמא", כלומר הזהר בלבך שלא תאמר זה הדבר.
  • "כי פתוח תפתח(דברים טו, ח) הכי נמי אי הוה אמר "ארי מיפתח תפתח", הוה משמע "כלומר", היכי מיתמר הדבר הזה? "[ו]לא תקפוץ את ידך מאחיך" (שם)"", מאי "כי פתוח תפתח"? "ארי מיפתח"? אדרבה, אם מיפתח לא הוה קפיצה, ואי קפיצה לא הוה פתיחה; אלא להכי מתרגמינן "אלא מיפתח תפתח", דהכי מיתמר: לא תקפוץ אלא מיפתח תפתח.
  • "כי גוע אהרן(במדבר כ, כט), נמי אי הוה אמר "ארי" משמע דעדיין לא הוה מית, אלא מיית והולך, להכי אמר "דהא מית אהרן"' שכבר נסתלקו ענני הכבוד, על שכבר מת אהרן.

ובאלו לשונות פליגי, דבית שמאי ובית הלל מתרגמי להאי "כי מצא(דברים כד, א), כגון "כי גוע אהרן", ורבי עקיבא הוה מתרגם ליה כמו "כי יקרא"; כך פירש תלמיד מגנצא מפי המורה. ורבי חננאל פירש: בית שמאי סברי האי "כי מצא בה ערות דבר", אלא אם מצא בה ערות דבר, ערוה היא, ובית הלל סברי האי "כי" – "אי" הוא, כלומר: אי מצא, אי לא מצא.

"אי שכר(משלי לא, ד), או כתיב: בויקרא רבה בויהי ביום השמיני.

אייבו[עריכה]

"אייבו ודייתא", תרגום ירושלמי "ואת האיה ואת הדיה(דברים יד, יג).‏[6]

איל[עריכה]

איל בן יומו קרוי איל: בריש גמרא דמרובה.

איל קמצא דכי: בפרק קמא דפסחים, ובפרק אין מעמידין בגמרא דשמן, ובגמר דואילו מותרין, ובפרק ח' בעדיות. פירוש: איל קמצא הוא שושיבא והוא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך.

אילת[עריכה]

אילת מן הדרום: במשנת מעשר שני בפרק כרם רבעי, ובריש גמרא דביצה, ובריש גמרא דפרק יום טוב בראש השנה. פירוש: שם מקום.

אילה(1)[עריכה]

אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה: בפרק ד' דבכורות. שם האיש.

אילה(2)[עריכה]

אילה דספינתא: בפרק הנודר. היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון; פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה רבי עקיבא.

"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות(שיר השירים ב, ז): בסוף כתובות (דף קיא.), ובילמדנו ב"רב לכם טוב".

אילונית[עריכה]

אילונית – דכרניתא דלא ילדה: בפרק קמא דכתובות. קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעין בערוה: בריש פרק אחרון דיבמות. בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא איילונית, לא חולצת ולא מתיבמת: במשנת נדה פרק יוצא דופן.

אימא[עריכה]

הכוש והמקל והאימא: בפרק י"א בכלים "כלי מתכות" (משנה ו), ובפרק כ"א (משנה א): הנוגע בצמר שעל האימא. יש ששונין עימא. פירוש: בלשון מקרא "כישור(משלי לא, יט), ובלשון ישמעאל לקאט"א, ובלעז קונוק"לא.

איים[עריכה]

מאיימין עליה במשקין: בפרק קמא דסוטה (משנה, סוטה א, ד).‏[7]

איין[עריכה]

איין עליו: בריש גמרא דהאשה נקנית (קידושין דף ד.), וביש נוחלין בגמרא דסדר נחלות (בבא בתרא דף קטו.).

אישי[עריכה]

אישי כהן גדול: במשנה בפרק קמא דיומא, ובתמיד בפרק החלו עולין.

אית[עריכה]

דאית ליה תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי: בחלק בגמרא דאנשי סדום (סנהדרין דף קט.), ובנדה בפרק תנוקת (דף סט.).

אך(1)[עריכה]

אכין ורקין מיעוטין הן: בסוף פרק קמא דראש השנה. פירוש: "אך פדה תפדה(במדבר יח, טו), כלומר מיעט בכור בהמה טמאה מפדיון; "רק קדשיך(דברים יב, כו) מיעט בעלי מומין. הכי נמי עשה בתילים נונין הפוכין כדין רק ואך.

אך חלק. בריש פסחים: אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק – יום י"ד חציו מותר וחציו אסור.

אך(2)[עריכה]

אך גדול: בסוף גמרא דהזהב. פירוש: מכה גדולה היה באותו היום שבירכו את ר' אליעזר, דומיא ד"הוה על הוה(יחזקאל ז, כו).

אכוזו[עריכה]

אכוזו תנן או עכוזו: בריש גמרא דכיצד מערבין ובפרק ו' בבכורות על אילו מומין.

אכורנקי[עריכה]

ההוא אכורנקי דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה. פירוש כורנקי: נטיעה, כדגרסינן אי זו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אכורנקי של מלכים. ויש מפרשים אכורנקא ובערך כף יש מהן.

אכטא[עריכה]

אמר רב חנינא האי אכטא דטייעא בתר תריסר ירחי שתא שרי: בפרק אין מעמידין כגמרא דהחרצנין, מצאנו בתשובות גאונים בכף, ופירושו הכי: מביאין קמח ועשבין ושורין אותן בחלב ומזלף יין נסך עליהם.‏[8]

אכל(1)[עריכה]

ר' אליעזר אומר האוכל אוכל ראשון וכו': בפרק ב' בטהרות, האשה שהיתה כובשת ירק. והא מתניתא מפורשת בסוף חולין בפרק השוחט אחד בעוף.

אכלו ארי אין לנו: בפי מי שאחזו בגמ' הרי זה גיטך מהיום (גיטין דף עג.). פירוש: כיון דאמר 'אם מתי מחלי זה', אף על פי שאכלו ארי ומת, לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי, והוא הדין נפל עלו הבית או נשכו נחש. אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי כי לא עמד, לפיכך זה גט וזה אינו גט.

כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי ולא כלום הוא: בגמרא דכל המנחות באות בהלכה דוחייב על לישתה (מנחות דף נז.).

אוכלא[עריכה]

תחילת אוכלא וסוף אוכלא: בפרק אין מעמידין בגמרא דמתרפאין (עבודה זרה דף כח:), ובריש גמרא דהנודר מן הירק (נדרים דף נד:). פירוש תחלת אוכלא: תחלת החולי מותר לכתחלה בשבת. לאפוקי סוף אוכלא, פירוש: כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו, ופצוחי עינא היינו לבסוף לפתוח את העין לברר את המאור.

אכל(2)[עריכה]

כדי שיתאכל המזון: בפרק אלו דברים בברכות (משנה, ברכות ח, ז). אמרו חכמים (שם נג:): כמה שיעורו? כל זמן שאינו רעב, ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למים; ולאכילה מרובה, כדי הילוך ארבעה מילין.

מן המאוכלות: בפרק קמא דתמיד.

אכלת הגפן והקבר: בכלאים בפרק כל סאה. פירוש: תפישת הגפן כמו שתופש מכל צד, ויש אומרים הקפת הגפן, ויש אומרים שורש הגפן צריך להרחיב לו בית רובע, וכן הקבר צריך לתת לו בית רובע.

אוכלוסא[עריכה]

אוכלוסא: בגמרא דהפסח ששחטו בפרק אילו עוברין בפסח, ובפרק אלו הן הגולין, ובפרק הערל. תרגום ירושלמי "יש לאל ידי(בראשית לא, כט), "אוכלוסין סגיאין", וכן "ונפל ממנו רב(שמות יט, כא), "וצים מיד כתים(במדבר כד, כד). פירוש: המון עם בלשון יוון אוכלוסא.

תנא בפרק הרואה: אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא. ואי נפקי באוכלוסא, רבנן לאו בני מפק באוכלוסא נינהו. ספרים אחרים: אכלוזא, פירוש: ואי נפקי רוב המון עמי הארץ, לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים. זו השמועה בגמרא דהמקבל שדה בבבא מציעא ובגמרא דהשותפין.

אכלושי[עריכה]

אכלושי דאי לא עבדי חלשי: בריש גמרא דהשוכר את האומנין (בבא מציעא דף עז.). יש ספרים שכתוב בהן אבלושי בב'. פירוש: הכתפים שהן נהוגין למשא ואם יבטלו חלשי, אבל שאר פועלין אמר להן אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל, ומה שראוי להן לפי חשבון זה נותנין להן.

אכם[עריכה]

אוכמי אוכמי: בפרק אילו טריפות בגמרא דהריאה. אמר רב יוסף: לא קשיא הא באוכמא הא בציריא: בבכורות בפרק על אילו מומין דמנה איילא, ובנרה בפרק המפלת כמין בהמה. אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא: בנזיר בפרק בית שמאי אומרים. פירוש: שור שחור שימצא בין לבנים אותו שור גרוע הוא ופחות מלבן; חיורא באוכמא לקיא – כתם לבן שימצא כעור שחור מכה בעור שחור היתה ולפיכך נעשה שם כתם לבן.

אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו ס"א לא שנו אלא שלא נתפחמו. פירוש נתאכמו מלשון אוכם, נתפחמו מלשון פחם: בפרק היה מביא את מנחתה.

אכמוותא(1)[עריכה]

אכמוותא דארבי: כשהספינות שורין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשוי מהן פתילה.

אכמוותא(2)[עריכה]

אכמוותא דחריצי: בריש גמרא דבמה מדליקין. פירוש אוכמיותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליהן עשב ירוק.

אכמר[עריכה]

אמר ליה תיב שפיר וכו' אכמר שדא ביה: בסוף קידושין. פירוש: רקק כתוך הכוס. נחרו ביה: גערו בו.

אכנגרי[עריכה]

אכנגרי דבי ריש גלותא בריש גמרא דמי שהפך (מועד קטן דף יב.). ספרים אחרים אכרנגרי. פירוש: מסדרי שלחנות למעבד עבידתייהו ואם נשברה רגל השלחן שרי לתקנה. פירש בתשובות אכונגר הוא הממונה על שולחן המלך ששולחן בלשון פרסי אכון והמלך גאר.

אכסלגס[עריכה]

לא שנו אלא בכלי אכסלגס: בפרק ג' דחומר בקודש בגמרא דשתי הלחם (חגיגה דף כו:)[9]. פירוש: עצי אכלגס‏[10] דזילי עצי מסימס דיקירי.

אכסא[עריכה]

אשא כלבא אכסא תרנגולא: בריש גמרא דמי שאחזו. פירוש: זקן כלב שוטה תרנגול.

אכסדרה[עריכה]

אכסדרה תבנית אולם: בגמרא דשבעה קנים בפרק הקומץ רבה. אכסדרה לאורה נבדקת: בפרק קמא דפסחים. ובסוף פרק קמא דסוכה וגמרא דאין חולקין בהשותפין: אכסדרה כבקעה. סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין: בסוף גמרא דכל גגות העיר. אכסדרא דבי רב אכסדרא רומיתא: באותה הלכה דאין חולקין, ובסוף גמרא דיש נוחלין, ובגמרא דשני פרשיות בהקומץ רבה. פירוש: אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד, והוא בית שיש לו שלש דפנות ודפן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כולו, ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן הן חסר הן יתר, כדקאמר בהקומץ: אותן פצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית ופטור מן המזוזה. אכסדרא דבי רב יש לה פצימין רחבין הרבה עד שנעשה כמו בית ולכן אמרינן דבי רב אידרונא מעליא הוא אלא אכסדרא רומיתא דאין לה אלא פצימין קטנים שיעור אמה אחת, ותניא: העולם הזה כמין אכסדרא הוא דומה ומצפון אינו מסוכך. פירוש סיכך על גבי אכסדרא שיש לה פצימין: כגון שעשה שתי דפנות אחת ברוח מערבית ואחת ברוח דרומית על פתח האכסדרה וסיכך עליהן אם יש לפתח האכסדרה פצימין נחשוב אותן פצימין כדופן שלישי וכשרה;

אין לה פצימין אביי אמר כשרה, פי תקרה יורד וסותם שבראש אכסדרא. פירוש: אפחיתא לה דופן אמצעית של אכסדרא.

פירוש סוכה זו בחצר לפני אכסדרא: כגון שיש לה שתי דפנות כהלכתן אחת במערב ואחת כדרום ואכסדרה ברוח צפון ויש לאכסדרה זו פצימין ושני לחיין אותן שני לחיין נחשבין כטפח שוחק וכשרה. אין לה פצימין אלא פתח אכסדרה פתוח לגמרי, אביי אמר כשרה – רואין פי תקרה שבראש האילן כאילו הוא יורד על הארץ והוא דופן וכשרה – רבא אמר פסולה וכו' אפילו נפחת דופן האמצעי תאמר כי היא מן החשבון וכשרה וכו'.

תרגום "המסדרונה(שופטים ג, כג): אכסדרה.

אכסן[עריכה]

בפרק שואל בגמרא דאין מאמצין: אפילו מלא כאכסנא דגרדאי אוקומי קא מוקים. פירוש: אפילו עושה המכחול כמנור אורגים. ותרגום "היתד הארג(שופטים טז, יד): אכסן דגרדאי, וכן תרגום "כמנור אורגים(שמואל א יז, ז): אכסן דגרדאי.

אכסניא[עריכה]

אכסניא לפי בני אדם מחלקין אותה: בפרק השותפין בגמרא דאין חולקין. פירוש: זבל של אכסניא לכל אדם אין יכול למחות על חבירו אלא הקודם זכה אבל זבל שבחצר מתחלק לפי פתחיה.

ובסוף פרק יש בערכין: עד היכן לא ישנה אדם באכסניא, רב אמר עד הבאה ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו וכו' עד וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם. פירוש: אם ישנה אדם אכסניא שלו יאמרו מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסובלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית.

אכסגרון[עריכה]

אנגרון מיא דסלקי אכסגרון מיא דכולהו שלקי: בריש פרק כיצד מברכין, ובפרק שלישי בשבועות בגמרא דשבועה שלא אוכל. פירוש סילקי בלעז בליט"י ובלשון ישמעאל אלשל"יק.

אכסר[עריכה]

כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור: בדמאי בפרק אלו דברים. אין פודין מעשר שני אכסרה: במעשר שני בפרק המוליך פירות. בסוף ספרי: אין פודין את ההקדש אכסרה. פירוש: דבר שאינו לא מדוד ולא שקול הוא נקרא אכסרה; ויש אומרים הפסד, ובלשון ישמעאל קורין ההפסד כסא"רה.

אכף[עריכה]

אבל לא באוכף: בגמ' יוצא במרדעת בבמה בהמה יוצאה. שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באכופין בעביטין: בפרק קמא דערובין בגמ' השיירה.‏[11]

אכפא[עריכה]

אכפא מושל גביך: בסוף גמרא דהחובל בחבירו. חמור בסימני אוכף באלו מציאות בגמרא דואף השמלה, ובריש גמרא דהאשה שהלך בעלה ביבמות, ובפרק קמא דקדושין בגמרא דעבד כנעני. פירוש: אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למניע חיכוך המשאוי על גבי החמור. ובראש גמרא דבכל מערבין אלא מרככ גברא דאכפא דבהדי דרכיב מנח ידיה עליה. ותנן בתוספתא בכלים בפרק ד': האיכוף מטמא מושב והתפוס שלו מטמא מרכב ושאר כל תפיות שבצדדין אם היו רחבות טפח טמאין יש מי שמפרש התפיות הזונות והם העצים הנתונים עליו שמאחור ושמלפנים כדכתיב: "והזונות רחצו(מלכים א כב, לח), והם פיני המרכב שנטפו מן הדם. פירוש האיכוף: העץ שהוא אחורי הסרג, והתפוס: העץ שלפניו שאוחז בידו בעת שעולה לרכוב. זה פירוש ר"ח ז"ל. ורבינו ניסים ז"ל פירש: והקשינו למאן דסבר דמרכב היינו מושב דהא באוריתא כתוב מרכב וכתיב מושב דאמר מרכב לאו היינו מושב ואינו איכוף אלא גברא דאוכפא דבהדי דרכיב מחית ידיה עליה והוא הסרגא שהוא סומך בו כשהוא רוכב על הסרגא או על האיכוף ונקרא גברא דאוכפא.

אכצן[עריכה]

בחולה מחמת אוכצנא: בגמרא דרבי אליעזר אומר האורג (שבת דף קו:). אוכצנא קטלא: בפרק המפקיד בגמרא דהשוכר, ובפרק השוכר את האומנין בגמרא דהשוכר את החמור. פירוש: עייפות.

אכר(1)[עריכה]

אמר רבי טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת היא ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר ומרדע על כתיפו: באהלות בפרק כל המטלטלין, ובפרק קמא דשבת בגמרא דשמונה עשר דברים גזרו בו ביום.‏[12]

אכר(2)[עריכה]

אכר טוענין לו צמדו: בערכין בפרק שום היתומין. תרתי רפאתא אכריתא: בריש גמרא דכיצד משתתפין. יש מפרש שם מקום הוא כמו שהוא מקום נהר פפיאתא ויש מפרש ככרין שאוכלין הרועין כמו אכר וצמדו.

אל[עריכה]

אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש: בשבת בריש פרק רבי עקיבא, ובפרק אין צדין. "אל בני כי לא טובה השמועה(שמואל א ב, כד) וכו': בסוף קדושין. "אל תהרגם פן ישכחו עמי(תהלים נט, יב): בבראשית רבה פרשה ל"ט ויהי כל הארץ. אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו: בפרק ד' באבות בפרק בן זומא; "אל תרצה את חבירך בשעת כעסו" מנין אתה לומד? ממשה – בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה ואמר למשה "לך רד", אמר משה שעה של כעס היא יאני צריך לדבר עכשיו ירד מן ההר ודנם ובדקם בשלוש בדיקות כמפורש שם ואחר שהמתין כל כך שב להקב"ה והרצה לו; "ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו" מנין אתה למד? מן הקב"ה – כשגלו ישראל לבבל כביכול היה כאלו מתאבל שנאמר "ויקרא ה' אלהים ביום ההוא" וגו' בקשו המלאכים לנחמו אמר להם "אל תאיצו לנחמני(ישעיהו כב, ד) – מהו אל תאיצו? אין אלו נחומין אלא ניאוצין הן לפני; "ואל תשאל לו בשעת נדרו" ממשה – כשאמר לישראל "שמעו נא המורים(במדבר כ, י) נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ, שנאמר "לכן לא תביאו את הקהל הזה(במדבר כ, יב), ואין לכן אלא שבועה, שנאמר "[ו]לכן נשבעתי לבית עלי(שמואל א ג, יד) – אמר משה: שעת שבועה היא איני מדבר עכשיו, המתין ארבעים שנה ואחר כך התחיל להתחנן לפניו שנאמר "ואתחנן אל ה'(דברים ג, כג), אמר לו הקב"ה: על שהמתנת "עלה ראש הפסגה" (שם, כז); "ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" – מאדם הראשון כשאכל מן האילן ונתקלקל, שנאמר "וידעו כי ערמים הם(בראשית ג, ז), באותה שעה לא נגלה להם הקב"ה בשביל שהיו מקולקלים, שנאמר "ויתפרו עלה תאנה" (שם), ואחר כך "וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן" (שם, ח).

אלה(1)[עריכה]

לא באלה ולא בקשת: בפרק במה אשה. חפוי האלה והקשת: בכלים פרק י"ז כל כלי עץ שנחלק. פי' בגמרא דשבת: "מאי אלה? קופל", ודומה למקל והוא של ברזל, והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דב"וס ובלע"ז מצ"א סליב"א.

אלה(2)[עריכה]

בתוספת תרומות בפרק קמא: מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן אלה כמו עללה משתעקר האלה.

אלה(3)[עריכה]

לולבי האלה והבוטמא: בשבת בפרק כלל גדול הוא כמו "כאלה נובלת עליה(ישעיהו א, ל).

אלה(4)[עריכה]

אלה רב שביק לחובין רברבין, אמר דוד "ונקיתי מפשע רב(תהלים יט, יד) את אלה רב ואנא חובין רברבין: בויקרא רבה ואם הכהן המשיח (ויקרא רבה ה). ובבראשית רבה פרשה מ"ו: "ויתן לך האלהים" – ויתן לך אלהותא. פירוש: כח ומעוז.

אלה(5)[עריכה]

אלה דעינבי: בגמרא דאמר רבי עקיבא בסוף הפרק. פירוש: תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן.

אלון[עריכה]

הרמון והאלון והאגוז: בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים. כמו: "כאלה וכאלון(ישעיהו ו, יג).

אלון בכות: בבראשית רבה פרשה ב': רב שמואל בר נחמני אמר לשון יווני הוא, אלון אחר, ובלעז אליאו; עד שמשמר אכלה של דבורה באת לו בשורתה של אמו.

אולון[עריכה]

אולון מרגליות: בפסיקתא דויהי ביום כלות משה. ספרים אחרים: אולון מרגליטון. פירוש אולון בלשון רומי: כולן; לפי שבעולם הזה יש בהם פסולת אבל לעתיד לבא אנא חמי יתה אולון כרוסון, הדא הוא דכתיב: "והנה מנורת זהב כולה(זכריה ד, ב) בעולם הזה יש פסולת לישראל אבל לעולם הבא כולו כזהב טוב בלי פסולת. פירוש כרוסון כלשון רומי: זהב: בויקרא רבה ושם אמו שולמית (ויקרא רבה לב). ובכי תמכרו ממכר (ויקרא רבה לג): אמר נבוכד נצר עבודה זרה שלכם כסף ושל זהב – הדא הוא דכתיב "ויעשו להם מסכה מכספם(הושע יג, ב) – אבל שלי אולון כרוסא. פירוש: כולה זהב, דכתיב "נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב(דניאל ג, א).

אולוגלגין[עריכה]

אולוגלגין שלו: בהגדת ילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון, ובפרשת שלח לך בפסיקתא לו מתנו בארץ מצרים: הניח המלך האוגלוגוס שלו ודנו מפיו. ובבראשית רבה פרשה כט אמחה את האדם: אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שהוא קורא אוגלוגלוגין שלה מלמעלה ואחר כך נפרע ממנה, הדא הוא דכתיב: {{פסוק|לכן יכיר מעבדיהן וכו'. פירוש: ענין שטר חוב ודין

אלווס[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ויטע ה' אלהים גן בעדן: אלונים בלוטים אלמוגים אלווס.

אלוא[עריכה]

אלוא ואספריכא ומרתכא: בסוף דמי שאחזו.

אלותא[עריכה]

מפשח ויהיב לן אלוותא פשחי פשחי: בפרק המביא כדי יין בגמרא דרבי אליעזר (ביצה דף לג:). פירוש: עצי קציעות שמעשנין בהן ואף על גב דהוו קשין חזו לקתתא דנרגי וחציני. זה גמרא דרבי חננאל, ולפי פירוש זה אלו ג' – אלווס ואלוותא ואלווא – ענין אחד להן. פירוש אחר: מפשח קוטם, אלוותא חתיכות, אף על גב דקשין כל כך דחזו לקתתא דנרגי וחציני. "אמות הסיפים(ישעיהו ו, ד), תרגום: "אמות סיפי היכלא".

אלטין[עריכה]

בהגדת ילמדנו פרשת ויקחו לי תרומה כראש אלטין. אליטין: בבראשית רבה פרשה צ"ח והקול נשמע בית פרעה: רבי יוחנן כד הוה אכיל אליטין הוה אמר לא אכילה מזון יומא דין. פירוש: פירות גינוסר היו כמפורש בסוף פרק כיצד מברכין.

אלטוכסייה[עריכה]

בבראשית רבה פרש' נעשה אדם: בשעה שבא הקב"ה לבראות אדם חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר אל יברא שכולו שקר, נטל הקב"ה אמת והשליכה לארץ, אמרו מלאכי השרת מה אתה מבזה אלטיכסייא שלך תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב אמת מארץ תצמח.

אליו[עריכה]

במגילת איכה יעיב באפו: "ויאמר [...] אליו עבור בתוך העיר(יחזקאל ט, ד), אלו כתיב, אמר ריש לקיש למלאך הקשה שבהן זה גבריאל.

"ויאמרו אליו איה שרה אשתך(בראשית יח, ט), אי"ו נקוד, כשם שאמרו לאברהם איה כך אמרו לשרה איו אברהם.

אליה[עריכה]

מפני מה אזן כולה קשה ואליה רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה בסוף הלכה קמא דכתובות.‏[13] אליהו משל מי? רבי אליעזר אמר מבנימין רבי נהוראי אמר מגד כו'. בבראשית רבה פרשה ע"ב בא גד זה אליהו.

אליון[עריכה]

אטופרא דאליונא: ברפואות דמי שאחזו. פירוש: ציפורן בהן.

אלייסטון[עריכה]

אין מביאין אלייסטון: בפרק ח' במנחות כל קרבנות הצבור, ובגמרא דהמוכר פירות. פירוש: השמש בלשון יוון איליאוס, אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר, פירוש: יין שחור שיש בו טעם שמש.

ובפסק' דויהי בחצי הלילה: ועיר שמש איליו פוליס. פירוש:איליופוליס: איליו – שמש, פוליס – עיר.

אליותלרפוליס[עריכה]

בבראשית רבה פרשה מ"ב ואת החורי אליותרופוליס, ולמה קורא אותה אליותרופוליס שבררו אותה ויצאו להן לחירות בדור הפלגה. פירוש: בלשון יוון אליותרו – חירות, פוליס – עיר.

אליירין(1)[עריכה]

בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו'. פירוש: בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמתעטפי סומקי: בסוף גמרא דואילו קשרים. וכן בסוף גמרא דכל היד: בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים אלא באוליירין הבאים ממדינת הים וכו'. פירוש: בגדים וכו' כדלעיל.

אליירין(2)[עריכה]

ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירין: בפרק המביא כדי יין. ובסוף גמרא דחבית בשבת: לא ימסרנה לאוליירין. ובפרק ז' בטהרות: המניח כליו בחלון של אוליירין. פירוש שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן, ופירוש לא ימסור האלונטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם. ויש אומרין חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים. ויש ספרים שכתוב בהן דטהרות של אולרירון, ופירושו חלונות מפולשות אחת לאחת, כדתניא אמר רב יהודה מודה היה רבי אליעזר בן עזריה בחלונות של אורירון שהן נפתחות זו לתוך זו.

אילת[עריכה]

רבי יהודה אמר האדום טמא מושב מפני שהאילת יושבת עליו: בכלים בפרק ט"ו כל כלי עץ וכל כלי עור. פירוש אמרו אדום בתלמוד סוטה: מאי אדום טבלא דחד פומא אביי אמר כובא ובלשון ישמעאל דב"דבא, ועושין כלי חרש עגול ארוך אמה והוא חלול ובפתחו האחד משימין יתרים של מיעים ועל גבם מכסין עור ומכין עליו וקולו ערב ועושין אותה לחופה ולמת כמו החלילין. ופירוש איילת מלשון "אלי כבתולה חגורת שק(יואל א, ח), והיא אשה שמלאכתה לכך לקונן ופעמים יושבת על אותו כלי. ובפרק י"ז כל כלי עץ שנחלק מרכוף של זמר ורביעית של איילת. ופירושו כמו כן: כלי הוא שמזמרת בו האשה העושה בכי עם חברותיה.

אכלסון[עריכה]

אכלסון‏[14] ואיסטרובלין ומוכססין: בפרק קמא דעבודה זרה בגמרא דואלו דברים אסורין למכור לגוים. פירוש: מיני פירות חשובין הן ממיני ארזים ותולין אותן לפני עבודה זרה כדי שיריחו אותן.

אלכסנדריא[עריכה]

תרגום "והכרתי את המון נא". נהר אלכסנדריה ונהר אנטפטריה: בגמ דנהר באמר רבי עקיבא.

אלל[עריכה]

בסוף גמרא דזבחים: מן הקופה ומן האלל. ובפרק קמא דטהרות: העור והרוטב הקופה והאלל. ובגמרא דחולין: מאי אלל אמר רבי יוחנן מדרקא – פירוש מדרקא: כגון בשר מת – ריש לקיש אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש ונשאר בכלל העור, ואמרו: אליבא דמאן דאמר מדרקא כי איכא כזית מאי הוי, עץ בעלמא הוא. וסוגיא כריש לקיש. זה פירוש ר"ח ז"ל. ספרים אחרים: בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור. ותרגום "מרגלים" אלילין, שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן לא ינוחו במקום אחד. "רופאי אליל כלכם(איוב יג, ד), תרגומו: "כמאסי אלל דמודרקא דפלטיה סכינא הכדין כלכון".

אללא[עריכה]

תלתא כורי באללא: בריש גמרא דהמקבל. תנן התם בעוקצין בפרק אחרון: פריצי זתים וענבים בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין. פירוש פריצי זתים: הזתים הקשים שאינן נפרכין בבית הבד; בית שמאי אומרין אף על פי כן אוכל הן ומקבלין טומאה ובית הלל אומרין לאו אוכל הן. וכמה פריצי זתים ר׳ אליעזר אומר ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור שיעור סאתים י"ב קבים ואמ׳ לא פליגי הא דמעלי ג' כורי באללא והוא אתרא דרבי ינאי – פירוש אללא: עללא, כדמתרגם "והיה בתבואות" "ויהי באעולי עללתא", ופירושו: כגון שטוענין בקורה בג' כורין של זתים ויש בהן סאתים פריצי זתים שהן י"ב קב נמצאו ד' קבין לכל כור וכור ובאתריה דר אליעזר מעייל כור לקורה ואמדינן ד' קבין בקורה שאין בה אלא כור נמצאו דברי שניהן ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור ולא פליגי הא דמעיילי כורא חד לבית הבד ששמו אללא נמצא ביניהן ד' קבין, אי מעיילי ג' כורין בבית הבד נמצא ביניהן סאתים פריצי שמגיע לכל כור ארבעה קבין.

אלם(1)[עריכה]

"למנצח על יונת אלם לדוד מכתם(תהלים נא ו,). בגמרא דשמשון בפרק קמא דסוטה: אמר רבי יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת. ובסוף גמרא דכסוי הדם: אמר רבי יצחק מאי דכתיב "האמנם אלם צדק(תהלים נח, ב); מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו'. פירוש "תולה ארץ על בלימה(איוב כו, ז), "ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם(שמות טז, ח) "ואנכי עפר ואפר(בראשית יח, כז), "ואנכי תולעת ולא איש(תהלים כב, ז). יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה עניינים מפורש בבראשית רבה: איתפרכן איתחרשן אישתתקן.

בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים: וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא אמר רבי שמואל בן רבי אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו: רבי אליעזר בן יעקב מטהר משים שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טיבו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל.

אלם(2)[עריכה]

בסוף הלכה ראשונה דחזקת הבתים: זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר. ובגטין בפרק הניזקין בגמרא דבור הקרוב לאמה: אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתן מיא ברישא ושמואל אמר עילאי שתן מיא ברישא, ומסקנא, השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר. בפרק רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי בגמרא דאין עושין לה חלוק: אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין ליתי לסילתא דאמיה ולסרקיה עילויה מקוטמא לאולמא. פירוש: סילתא שיליא, מקוטמא לאולמא: ממקום הדק לעבה.

אלמנה[עריכה]

"והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו(יחזקאל מד, כב). בעשרה יוחסין בגמרא דרבי אלעזר בן יעקב אמר ישראל שנשא גיורת: מכהן אין מישראל לא? הכי קאמר מכהן יקחו משאר (ו)כהנים לא יקחו כלומר מכהנים הדיוטים יקחו האלמנה. ותרגומו: "וארמלתא דתהא ארמלתא משאר כהניא יסבון". העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה: בסוף פרק קמא דכתובות וכן בפרק עשרה יוחסין בגמרא ר' אליעזר אומר וודאן בוודאן מותר. פירש רב האי עיסה: משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונה ואין ידוע איזו היא, אותה משפחה כולה או אותה עיר נקראת עיסה, כלומר שדומה לעיסה של שאור שהיא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו כענין שאמרו כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל. ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסים מבוררים וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה, לפיכך כל הארצות כעיסה מגובלת הן כנגדה כי הן בחוק שלה ספיקות. ופירוש אלמנת עיסה כל אחד ואחד מאנשי אותה משפחה ואותה העיר שנשא אשה שאינה ממשפתת עיסה ומת היא אלמנת עיסה, וידוע כי אישה שבא עליה פוסלה מן הכהונה כגון כהן גדול שבא על האלמנה אף על פי שמת הוא פוסלה מן ההדיוט. וכדבר הזה פרק קמא דכתובות גרסינן: תנו רבנן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי וכו' עד סוף הלכה וזה העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא משנה ה א במסכת עדיות בפרק אחרון.

אלום[עריכה]

התיאה והחלתית והאלום: בפרק ראשון בטבול יום. ויש ששונים והלום. פירוש: בושם נכתש עם המלח.

אלמוג[עריכה]

היא של מתכת וחותמה של אלמוג: בגמרא דבמה בהמה. טבעת של אלמוג: בפרק י"ג בכלים בהסיף והסכין. אלמוגין כסותא בגמרא דואם אינן מכירין. פירוש אלמוג: כמו "עצי אלמוגים(מלכים א י, יא) ובלע"ז קור"ל.

אלנטית[עריכה]

בשבת בפרק כירה בגמר' מעשה שעשו אנשי טבריא: תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים כשבת. ובסוף גמרא דכיצד משתתפין: מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון. ובסוף גמרא דרבי ישמעאל במנחות: היו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג. פירוש: בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין ובלשון יוון לנתון. ויש מהם בערך למד. אלנטית.‏[15] בריש שחיטת חולין: הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המורייס או לתוך אלנטית. ובתוספתא בריש מסכת דמאי, ובגמרא דהחומץ של גוים בפרק אין מעמידין: אי זו היא אלונטית, כדתניא גבי שבת בפרק תולין בגמ' עושין יינמילין בשבת: איזו היא אלונטית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעברי לבי מסותא. בתוספתא דמעשר שני פרק שני: אין עושין את היין אלונטית ואת השמן ערב. המרבץ אלנתית כתוך ביתו אינו צריך לברך: בסוף כיצד מברכין ירושלמי.

אלנסתין[עריכה]

בסוטה ירושלמי בפרק ואלו נאמרין: רבי לוי בר חזותא על לקסרין שמע לון דהוו קרו שמע אלנסתין – ופירושו לשון יון – בעי לעכבינון; שמע רבי יוסי איקפד אמר מי שאינו יודע לקרותה אשורית לא יקרא אלא קורא אותה בכל לשון שיודע ויוצא ידי חובתו.

אלנקי[עריכה]

מכתפי להו בשבתא דרגלא באלנקי: בפרק אין צדין בגמרא דשחטה בשדה לא יביאנה. פירוש אלנקי: מרדעת של כתפים. פירוש אחר דבר שמנהג הכתף לעשותו על כתפו עת שנושא ומתקן בו המשוי. פירוש אחר: אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף שלא יהא מניח זה ידו על כתף חבירו וחבירו על כתפו ונושאין אחר על ידיהן; וזהו פי' אלונקי.

שאני אתתא דבעיתא דלמא נפלה, להכי שרו לכתף שסומכת ידיה על ראשיהן ולא נפלה; ומרימר ומר זוטרא שרו להו לכתף משום דוחקא דצבורא דלא יכלי לאפוקינהו בכסא.

אלנגלין[עריכה]

כבר פירשנו בזה הפרק למעלה.

אליס[עריכה]

אלס: בגמרא בספר רפואות דמי שאחזו (גיטין דף ע.). ההוא תורא דאלס ידא דינוקא: בראש גמרא דהחובל בחבירו. פירוש דאלס: דלעס, שכססה, כגון כשב וכבש. אלס תרגו' ירושלמי "אלישה(בראשית י, ד): אלס. ובבראשית רבה פרשה ל"ו: "אלישה ותרשיש כתים ודודנים" (שם) תרגו' אלוס וטרסוס איטליאה וסרדיאה.

אלעזר[עריכה]

רבי אלעזר מרא דארעא דישראל: מפורש בסוף פרק כל היד פרק שני דנדה. אמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל דההיא איתתא דאיתית דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב רבי אסי קמיה אמר ליה דם חימוד הוא וטהור; בתר דנפקה איטפל לה רבי אסי אמרה ליה בעלי היה בדרך וחימדתיו קרי עליה דרבי אליעזר "סוד ה' ליראיו".

אלף(1)[עריכה]

בסוף פרק הנזקין בגטין (דף ס.): אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אמר ריש לקיש משום רבי ינאי באלף בית. פירוש: מכל מלה אות אחת; א' מ'אם' ל' מ'לא' ש' מ'שכב' והכותב רואה האות וכותב המלה כולה.

אלף(2)[עריכה]

יפול מצדך אלף. בהגדת ילמדנו בותדבר מרים: אמר רבי אבהו מהו יפול שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף ורבבות מלאכים שיהו משמרין אותו כענין שנאמר "וממנשה נפלו אל דוד(דברי הימים א יב, כ).‏[16]

אלפא(1)[עריכה]

אלפא לסלת: במנחות בפרק כל קרבנות ציבור (משנה, מנחות ח, ב). פירוש: ראשונה כדי להביא ממנה סלת למקדש שהיא מובחרת כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון והוא מן "אלוף נעורי(ירמיהו ג, ד).

"אלופינו מסובלים(תהלים קמד, יד) פירש בסוף גמרא דהיה קורא בתורה (דף יז.).

אלפא(2)[עריכה]

כאילפא דאזלא בימא: בריש גמרא דכיצד מעברין (דף נג:). כלומר: שהולך בעלה בכד‏[17] מלא כספינה בים.

כאילפא דמיטרפא בפילגוס:‏[18] בויקרא רבה ויהי ביום השמיני (פרשה י"ב אות א'), "והיית כשוכב בלב ים(משלי כג, לד).

"והשיבך ה' מצרימה באניות(דברים כח, סח) תר' ירושלמי באילפא, וכן "וימצא אניה באה תרשיש(יונה א, ג).

אלפס[עריכה]

אין עושין ממיני אלפסין חירניות: בפרק המוכר כדי יין בגמרא דאין פוחתין. פירוש אילפסין: חירניות סתומות, דתניא אין פוחתין – אין עושין אלפסין סתומין ביום טוב מפני שהוא כמכשיר כלי רבן שמעון בן גמליאל מתיר. ויש ספרים שכתוב בהן לפס והנם בערך למד.

אלץ[עריכה]

"לשום שפלים למרום(איוב ה, יא) תרגומו: מטול לשואה מביבי אולצנא לרומא. "לשוד ולכפן תשחק(איוב ה, כב) תרגומו: בחבל סיחון ובאולצן מדברא תגחך. "ובימי רעבון(תהלים לז, יט) וגו': ובימי אולצנא.

אלצרין[עריכה]

אלצרין ובאפיקרסין ובאיצטרובלין משיעשו קליפה התחתונה חייבין במעשר: בירושלמי בפרק קמא דמעשרות, ובראש פרק ב' דדמאי, ובראש תוספת מעשר ראשון.

אלקטיות[עריכה]

הצריפין והבורגנין והאלקטיות: במעשרות בפרק ג' המעביר תאנים. פירוש: בתים העשוים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ. ותרגום "חדר המקרה(שופטים ג, כד): בית קיטא.

אליקי[עריכה]

אליקי אני תובע בה: בפסיקתא דבחדש השלישי.

אלקפתא[עריכה]

בריש גמרא דשבועות: מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא. פירוש אלקפתא: ממונה על ריש גלותא וחשיב מרופילא שממונה תחת המלך, הכי נמי שאת עדיף מתולדת דבהרת.

אלר[עריכה]

בטבעת אדם פרק יב בכלים: האולר והקולמוס. פירוש: עץ שחותכין בו הקולמוסין ומערב בו הדיו. ויש אומרים כלי הוא דומה למספרים והוא לקציצת הקולמוסין.

אלריא(1)[עריכה]

המשמש מטתו מעומד אוחזתו עועית מיושב אוחזתו אלריא: בגיטין בסוף רפואות מי שאחזו. פירושו מפהק ובלעז הוא אלריא.

אלריא(2)[עריכה]

ירושלמי בבמה אשה: הצניפות אולריא כמה דאת אמר "הצניף הטהור(זכריה ג, ה) וצניף בלעז אור"לו.

אלריה[עריכה]

בפסיקתא דביום השמיני עצרת: למלך שבאת לו שמחה כל שבעת ימי המשתה מטרונה מדמית לבני פלטרין עד שהמלך עסוק באלריא שלו שאלו עסקיהן. ענין שמחה הוא.

אלש(1)[עריכה]

ששי בנה אלוש: בפרק קמא דיומא.

אלש(2)[עריכה]

בבראשית רבה בריש וירא אליו: הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאיזה זכות שזכה ישראל שנתן להם המן? בשביל "לושי ועשי עוגות(בראשית יח, ו).

אלת[עריכה]

אוי לי מאלתן: בסוף גמרא דמקום שנהגו (פסחים דף נז.). פירוש: הוא כמו אלה כמו שפירשתי למעלה.

מחינא ליה באליתא דחקיק עליה שם וכו': בריש פרק המוכר את הספינה וגם זה כמו כן מקל. ויש ששונין מחינן לה באלוותא: ומפרשי לוחות. ויש מפרשין שהן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה, והן מרדיא דלברות.

אליתא(1)[עריכה]

בגמרא דדור המבול בחלק: יש לנו מין אחד ואליתא שמו. פירוש: מין חיה שהיה מכבה את האש וכיון שבאו נסתלק.

אליתא(2)[עריכה]

שהיו מציתין את האליתא משם: בפרק ב' בתמיד. הצתת האליתא: בסוף גמרא דטרף בקלפי, ובסיפרי ונתנו בני אהרון הכהן אש. והצית את האש באליתות: בפרק ג' בפרה. פירוש: עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה, כדכתיב: "משני זנבות האודים העשנים האלה(ישעיהו ז, ד), ואליה הוא זנב, ובאותם הזנבים הקטנים שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים, כאותה ששנינו לענין מערכה: בין הגזירים שהיו מציתין את האליתה.

אלתת[עריכה]

בסוף מכשירין: ר' יהודה אומר חתיכת האילתית. פירוש דג נצוד במקום אלתית, ויש מפרשים דג קטן ששמו כן.

אם(1)[עריכה]

אימת מלכות עליהן: בגמרא דשתי הלחם.

אם(2)[עריכה]

במכילתא "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (שמות כ כא, ובמכילתא שם): רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שנים, "ואם תקריב מנחת בכורים(ויקרא ב, יד) חובה, כיוצא בו "אם כסף תלוה את עמי(שמות כב, כד) חובה.

אם(3)[עריכה]

יש אם למקרא ויש אם למסורת: בפרק קמא דסוכה, ובריש גמרא דואלו הן הלוקין, ובגמרא דקונה את עצמה בהאשה נקנית, ובסוף גמרא דכיצד צולין.

  • פירוש אם למסורת דסוכה: רבנן סברי יש אם למסורת וכיון שכתבו שנים חסרין ואחד מלא נצרך לדורשן – "בסכת" אחת "בסכות" שתים, נמצאו ארבעה; ורבי שמעון סבר יש אם למקרא ונצרך לדרש על פי הדבור הקרוי ונקרא "בסכות" "בסכות" "בסכות" ונמצאו שש.
  • פירוש אם למקרא דכיצד צולין: רבי יהודה אומר יש אם למסורת "יֹאכל" כתיב "בבית אחד יאכל" יש לו רשות לאוכל לאוכלו ולאוכל קא מזהר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים; ורבי שמעון סבר יש אם למקרא "יֵאָכֵל" קורין, על הפסח קא מזהר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות, אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין.

ועיקר הדבר ושורש, הוא פירוש אם, כמו שאמרו: זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד.

כאן בעלין כאן באמהות: בריש גמרא דבכל מערבין, ובכיצד מעברין בגמרא דהיו שם גדודיות.

אמהות של בצלים: בפיאה. ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהן זרע.

ובילמדנו באם בחוקותי: אמר רבי אחא רביעה אחת יורדת מיד האמהות עולות.

אם(4)[עריכה]

אמת בית השלחין אני מוכר לך: בגמרא דהמוכר פירות לחבירו. פירוש: אמת המים להשקות ממנה נטיעים, כדכתיב "שלחיך פרדס רמונים(שיר השירים ד, יג). אלו ואלו מתערבין באמה: בריש גמרא דכל שעה. אמת המים שאינה יכולה להקצר בפרק ב' בפיאה ופירש בגמרא דהמוכר פירות: אמת בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפים; אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לצורך אגפיה. פירוש: אמת המים כדי להשקות ממנה בית השלחים צריכה שתהא רחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפים, כלומר לגידודי המים שלא יצאו לחוץ ויעשה בהן גידודין גבוהין אמה. בית הקילון שעוברת בחצר שרוחצין שם כלי הבית דיו בחצי אמה בית השלחין.

אמה דריחיא: בראש גמרא דמי שמתו. פירוש: כל תפיסת הריחים של יד קרי אמת הריחים.

באמה ובסניפין כהנוגע בבכר: פרק ב' בכלים, כמו ששנינו במעשה שמאי שדחפו באמת הבנין שבידו. פירוש אחר באמת העץ המעמיד את המגירה.

אם(5)[עריכה]

אוחז באמה ובולע את התרומה: בנדה בפרק יוצא דופן. המטיל טיפין עבין מתוך האמה: בפרק ח' במקואות ארץ ישראל. יד לאמה תיקצץ: בגמרא דשמונה שרצים. זב צריך בחתימת פי האמה: בריש גמרא דכיצד צולין. פירוש: האבר המשתין מים נקרא אמה.

אם[עריכה]

ניטלה האם שלה כשרה: בפרק אלו טרפות. ובגמרא תנא: האם היא טרפחת היא שלפוחית. פירוש אם: הרחם, כדתנן בבכורות: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד.

אום של אשה לעולם מלא דם: בויקרא רבה אשה כי תזריע.

אמבוהא[עריכה]

כי הוה חזא אמבוהא בתריה: בסוף גמרא דיומא ובסוף גמרא דסדר תעניות. פירוש: המון.

אמבטי[עריכה]

ורוחץ עמו באמבטי גדולה: בנדרים בפרק אין בין המודר הנאה (משנה, נדרים ד, ד). אם מקבלת את האמבטי רביעית: פרק כל המעורב במקואות (משנה, מקואות ו, י). ובמכשירין (משנה, מכשירין ב, ה): ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ מיד. אמבטי מלאה מים: בבראשית רבה ויכלו השמים (פרשה י פיסקא ב). ובילמדנו ויאמר משה לחובב בן רעואל (אינו לפנינו): "וים רחוקים(תהלים סה, ו), אמר רבי ברכיה למה בים לא במעין ולא במקוה אלא האמבטי הזו האב והבן אין יכולין לרחוץ בה כאחת וכו'. אמבטי רותחת: בפסיקתא דזכור. פירוש אמבטי: בלעז סולי"ו, ואמבטי הוא אבט שלמעלה.

אמבל[עריכה]

זוגין שעשה להן אמבלי מקבלין טומאה: בריש במה אשה ירושלמי. פירוש: הן הענבולין עין ואלף כחדא ננהו.

אמבר[עריכה]

קלנהו לכולהו אמברי הוה כפנא: בהגדה דהניזקין (גיטין דף נו.). פירוש: אוצרות.

אמבוניא[עריכה]

כי הוה קאים איניש על אמבוניא דסדום לא הוה יכול למחמי ארעא מן חיליהון דאילניא. פירוש: בלעז מיר"לי כמו קומבנאה דשורא: זה בויקרא רבה והוא ישקיט, ובריש אחרי מות.

אמגוזא[עריכה]

אמגוזא ופלגו אמגוזא: בגמרא דהפעוטות (גיטין דף נט.). פירוש: אגוז ממש.

אמגושא[עריכה]

ההוא אמגושא דהוה מחטט שכבי: בחזקת הבתים בגמרא דהיה מעמיד בהמה. פירוש: גוי מכשף שהיה מפשיט המתים.

פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה: בפרק ואלו מגלחין בסוף הלכה ראשונה. פירוש אמגושי: כמו אותו דסוף כלל גדול, דגרסינן אמגושתא רב ושמואל; חד אמר חרשי הוא – והוא מכשף שכן בלשון יוון ובלעז קורין למכשף מגו, ולהכי יוצא ליאור בשביל מכשפות – וחד אמר גידופי – והיינו כופר בעיקר, ולהכי יוצא ליאור שאמר לי יאורי ואני עשיתיני ואמגושא הוא מגושא והנם בערך מגוש.

אמד[עריכה]

הרוח שפיזרה את העמרים אומדין אותה: בפיאה בפרק ה'. באומד חמש סאין גדולין בפרק שני בתמיד. אל תרבה לעשר אומדות: בפרק קמא דאבות. עמד והלך בשוק אומדין אותו: בפרק מי שאחזו. ובריש גמרא דכל המנחות באות: אבא אלעזר בן גמליאל אמר "ונחשב לכם תרומתכם" – אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה. פירוש: שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו, כך תרומת מעשר שנותן הלוי ניטלת באומד ובמחשבה.

הא דאמיד הא דלא אמיד: בפרק השותפין בגמרא דכמה יהא בעיר. אי אמיד כיפינן ליה: בכתובות בפרק נערה בגמרא דהאב אינו חייב. אמר ליה אי אמידא לן עשה כפירושה: בפרק חזקת הבתים בגמרא דולא לאשה כלום אם היא עשירה דאית לה כי הני כיפי עשה כפירושה.

אמדלא[עריכה]

דרגא דאמדלא לא מנחיה אדיקלא (שבת דף קנה.): בפרק מי שהחשיך בגמרא דהגיע. פירוש: סולם העשוי לעלות בו בערסל והוא שכתוב "כמלונה במקשה(ישעיהו א, ח) והוא מלונה לשומרי פירות, ודקדק רב אשי מזו ההלכה שאסור להניח הסולם על הדקל ולעלות בו שנמצא משתמש בצידי האילן ואסור. ופירוש, שאם יחקוק באילן ויניח באותה חקיקה גוזאי, שהן עצים, ויניח באותן העצים הסולם, נמצא הסולם נתון בעצים כמין הכלכלה ביתד שרי. וגם אסור להניח רגליו העולה באותו סולם בעצים הנעוצים באילן מפני מעלות הסולם והן שליבותיו שהן ודאי צדדי צדדין.

אמלין[עריכה]

תרגום "בגלומי תכלת ורקמה(יחזקאל כז, כד): "אמלין דזהוריתא".

אמלתרא[עריכה]

בריש גמרא דערובין: אלא מעתה לא תהני ליה אמלתרא. ובמדות בפרק המזבח: חמש אמלתראות של מילת היו שם, פירש בגמרא: מאי אמלתרא חמא בריה דרבה אמר קיני. פירוש: קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהן, כעין הא דכתיב: "קינים תעשה את התבה(בראשית ו, יד), במערבא אמרי פיסקי דארזא. פירוש: לוח ארז רחבה ארבעה טפחים. פירוש אחר: קיני הן לוחים שעשויין תחת הקורה ועשויין בצורת הקן עושין להם פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהן הפתחים, ופעמים שם צפרים יקננו. פסקי דארזא: קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האחר ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים אמה.

אמם[עריכה]

מנעל שעל גבי האמום: בסוף גמרא דרבי אליעזר (שבת דף קמא:), ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.). ובכלים פרק כ"ו סנדל עמקי (משנה, כלים כו, ד). הכדור והאמום: פרק כ"ג בכלים (משנה, כלים כג, א). פירוש אמום: דפוס של מנעל.

אמום של גודלי מצנפות, אמום של עושי טבעות: בפרק כל כלי עץ (משנה, כלים טז, ז). אמום: פור"מא בלעז וגודלי מצנפות עושין להן צורת ראש אדם וגודלין עליה המצנפת כדי לראותה אם היא נאה ואחר כך משימה על ראשו. ואמום של עושי טבעות: תיכי חלילאתא שהן נעשין באמום.

אמן(1)[עריכה]

האומנין קורין בראש האילן: בפרק ב' בברכות. לא יעשה עמו באומן: בנדרים בפרק אין בין המודר הנאה. פירוש: המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנות מלאכת חפירה לבעל הבית, לפי שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפה את הארץ ונוחה היא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו; וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו.

"לא עשה לרעהו רעה(תהלים טו, ג) – שלא ירד לאומנות חבירו: בסוף גמרא דאלו הן הלוקין (דף כד.). מפני שמאמן את ידו: בראש גמרא דהבונה. פירוש: מלמד ידו אומנות. וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית, ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן: מרגיל ידו לאותה מלאכה, שכן מנהג מרקעי פחים כשמניחין הטס על הסדן מכין תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה, ולדברי רבן שמעון בן גמליאל מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא.

מורייס אומן: בגמרא דהמורייס בפרק אין מעמידין. תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמלאל אף חילק אומן. פירוש מורייס: שמן שיוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גלי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו; חילק אומן: דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשר למכור לישראל אין מערב בו מין טמא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור. פירוש פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערבב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור. ויש ששונין מורייס אומן פירוש: השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקים דגים וחלק אחד מלח ופירוש מורייס אומן: המתמצה מן הכלי היוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר, ששמנן שלדגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדג ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין ולחזקם.

"אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ" אומנין בנין ארבי קטונס: בירושלמי בראש הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא: בפרק לא יחפור בגמרא דחנות שבחצר, ובריש גמרא דהשואל. פירוש: שתלא דלא ידע למישתל ויבשי נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה, כדאמרינן בשבת בפרק רבי אליעזר: אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה; וכן ספר מתא פירוש: לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב – הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר.

אחספא דאומנא: בגמרא דמי שאחזו. קרנא דאומנא: בריש גמרא דאילו הן הלוקין. פירוש: קרן של מקיז דם.

אמן(2)[עריכה]

אין עונין אמן יתומה: בריש גמרא דשלשה שאכלו. קשיא ליה לרבי ניסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל: כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין – והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה, ופריק: הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר, ובעניתו אמן יצא ידי חובתו וצריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא: בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן. ובברכות בסוף פרק אלו דברים: אי זו היא אמן יתומה רב הונא אמר הן הן דמחייב למברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר חייבין הציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואחר כך יענה אמן, כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה – שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה – שפסק אמן לשנים.

אמנה[עריכה]

אמנה היו דברינו: בגמרא דעדים בפרק חזקת הבתים. שטר אמנה: בגמרא דמי שמת, ובגמרא דהאשה שנתאלמנה בכתובות, ובגמרא דבכל כותבין בהמביא גט שני. הנושא ונותן באמונה: בגמ' מי שהוטל בפרק הזהב. אמנה בינו לבינו: בסוף גמרא דהכותב לאשתו. עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים: בגמרא דאיזה הוא נשך ואי זהו תרבית, ובגמרא דסמך להגוזל את חברו בפרק הגוזל עצים. פירוש שטר אמנה: כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון. פירוש אמנה היו דברינו: מר בר רב אשי אמר אפילו מעידין עידי מודעא עדות על פה מגו דאי בעו כתבי למודעא השתא נאמנין ומרעי ליה לשטרא דמקנא מאי טעמא כיון שמעידין כי אנסיה במכירה כי האי גוונא ניתן להכתב שטר מכירה וכיון שניתן להכתב נאמנין ולא דמי לשטר אמנה דשטר אמנה לא כתבי אנשי וכיון שלא ניתן להכתב אף על גב דאמרי עדי השטר אמנה היו הדברים ביניהן אין נאמנין דקיימא לן כוותיה.

פירוש הנושא ונותן באמונה וכו': באמונה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך כך וכך; אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' יריעות בי' דינרים ויש בהן שאין שוות דינר אלא פחות ויש ששוות יותר מדינר לא יחשוב הרעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינר ויחשוב לו כל אחת בדינר והיפות בשומתם לפי ששוות יותר מדינר אלא או כולם באמונה או כולם בשומא ואם יחשבם לו באמונה מעלה לו יתר על הריוח שנתרצה לתת לו שכר כתף ושכר חמר ושכר פונדק וכוללם בדמי הקנייה כי אלו כולם על דמי הסחורה הן חשובין אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם בעל הסחורה.

עושין אמנה בפירות פי המוכר כשעומד באמונתו ונותן לקונה חטים כשהתנה עמו אף על פי ששוות עכשיו יותר ויותר אבל אם נתן לו מעות כמו ששוות עכשיו לא יטול מפני מראית העין וזהו אין עושין אמנה בדמין.

אמן(3)[עריכה]

ונותנין פיאה מכל אומן ואומן: בפרק הפיאה ניתנת. הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן: בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלין. פירוש מאומן לאומן: משורה לשורה, והן אציאתא דהשותפין. תרגום ירושלמי "פאת שדך(ויקרא יט, ט): "אומניא אחריא". תרגום ירושלמי "פאת ראשכם(ויקרא יט, כז): "אומניא דרישיכון".

אמון[עריכה]

"התיטבי מנוא אמון" תרגומו: "האת טבא מאלכסנדריא רבתא" בנחום (ג,ח). ובבראשית רבה (פרשה א פיסקא א) פירש אמון בד' עניינין: אמון פדגוג, אמון מוצנע, אמון מכוסה, אמון רבתי.

אמן(4)[עריכה]

האגוזים שאמנן בעוקצים: בפרק זיתים שכבשן. פירוש אמנן: קיבצם. ויש ששונין האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן. ופירוש חמרן כמו חמרים עמרן כמו "קיבצם כעמיר גורנה(מיכה ד, יב).

אמנס[עריכה]

עד הנהר ועד אמנס: בפרק שלש ארצות בשביעית. כמו: "תשורי מראש אמנה(שיר השירים ד, ח).

אמפליא[עריכה]

חלצה באמפליא חליצתה פסולה: ביבמות בפרק מצות חליצה. אמפליא ופימלניא – ספרים אחרים: אנפליא – בפרק הבגד מטמא. פירש בגמרא דמצות חליצה: כאן באמפליא של בגד כאן באמפליא של עור, והן מנעלים קטנים שחופין את רוב הרגל. ורבי מצליח פירש: עור הוא ועושין אותו בארץ ספרד, מכניסין בו רגליהן ומגיע עד הקרסולים וכשהן מבגד צמר נקראו עדילרין בלישנא דרבנן ובלעז פי"דלוי.

אמפולי[עריכה]

נתתיו לך ונתתו באמפולי שלך: בשבועות בפרק כל הנשבעין. פירש רבי מצליח: נתחיו בדמי הסמיכה מלשון "ותכסהו בשמיכה(שופטים ד, יח) ובלעז פר"גלא. ויש אומרין כלי שנותן בו החנוני מעותיו ובלעז מפ"ולו.

אמפומיות[עריכה]

בבריתא דרבי אליעזר פרק מ"ב: וחלונות אמפומיות בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו. פירוש: חלונות פתוחות מצד לצד.

אמפר[עריכה]

"ולטושים ולאומים(בראשית כה, ג), תרגומו: "אמפורין ורישי אומין", וכן בבראשית רבה (פרשה סא פיסקא ה).

אמץ(1)[עריכה]

אין מאמצין את המת וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים: בפרק שואל אדם בשבת. פירוש: סותמין עיני המת לאחר המיתה כדי שלא יהו עיניו פתוחות, כענין שנאמר "ויוסף ישית ידו על עיניך(בראשית מו, ד).

אמץ(2)[עריכה]

בר אוזא דחזי לאומצא: בגמרא דחבילי קש במפנין. אי בעי למיכל באומצא שפיר דמי: בפרק כל הבשר בגמרא המעלה את העוף. פירוש: להאכל נא.

אומצא ביעי ומזירקא: בפרק גיד הנשה בגמרא נוהג בשליל, [ו]בריש גמרא דכיצד צולין. פירוש אומצא דאסמיק: חתיכה של בשר שהאדימה. חתכיה ומלחיה אפילו לבשל בקדרה מותר. שפדה בשפודא מידב דייב. אחתיה אגומרי מישב שייב, וכן הלכתא. פירוש ביעי: בצים בקרמיהו חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריין; תלנהו בשפודא שרו – מידב דייבן; אחתינהו אגומרי מישב שייבן ושרו.

אמר(1)[עריכה]

בפרק קמא דראש השנה: מאי כבני מרון כבני אימרנא. פירוש: כבני כבשים העוברים על ידי מונה.

כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלם: בפרק קמא דנדרים, ובפרק האיש מקדש בגמרא דמקדש במזיד קידש. פירוש: הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא – ככבש של תמיד שהוא עולה, כדירים – כדיר של בהמות של קרבנות, או כעצים של מערכה, או כאשים של עולות – הרי זה נדר. כקרבן כירושלם – פליגי בה תרי תנאי אליבא דרבי יהודה, יש תנא שאומר כירושלם מקודשת היא כמזבח וכיוצא בו ויש שאומרין אין קדושה לירושלם.

אמר(2)[עריכה]

אמראי בקתא לבקא: בגמרא דנשתברו רגליה באלו טרפות (חולין דף נח:). איקר עבידתא ואימרו פועלין, דזל עבידתא ואימרי בעל הבית: בריש גמרא דהשוכר את הפועלים‏[19] (בבא מציעא דף עז.).

אמריא[עריכה]

אמריא אזלא לבי נשא: בגמרא דהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פד:). מאי אימרייך דאימרת. פירוש מי הכעיסך.

אמר(3)[עריכה]

במה שמש משה כל ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אמרא: בפרק מאימתי מזכירים גבורות גשמים (תענית דף יא:), ובגמרא דנודות הגוים בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לד.). "על פי מדותיו(תהלים קלג, ב), תרגומו על אימרא דלבושיה. כל שאין יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו: בפרק משקין בגמרא דההדיוט (מועד קטן דף י.). חלוק לבן שאין בו אימרא, ופי': אלו בני אדם חשובין כשתופרין את הבגד מחפין את התפר בבגד נאה בארגמן.

על הגס ועל האימרא בריש גמרא דרבי אליעזר אומר האורג. פירש רב האי: על הגס הוא מקום מעוקם כמין גמ"א יוונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן. או על האימרא: או על הציור, כלומר שמציירין בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב, וכן פירש בריש חגיגה (חגיגה דף ג.): "את ה' האמרת(דברים כו, יז) – חטיבה אחת בעולם: ציור אחד בעולם, כלומר דבר הניכר שאין כמותו, וכן פירש "חטובות אטון מצרים(משלי ז, טז): מצוירין בחוטי מצרים, ותרגום "מיתריהם(שמות לה, יח): "אטוניהון".

"בצע אמרתו": בצע פורפירא במגלת איכה (ב, יז) ובפסיקתא דאיכה. פורפירא: ארגמן. ובויקרא רבה והוא עד פרש' אל תהי עד חמס‏[20] (פרשה ו פיסקא ה): "בצע אמרתו" – פשורי מפשר; ר יעקב דכפר חנן אמר בזע פורפירא.

כולהו שרו ואסרי אימרא בחד זימנא: בחלק בענין משיח. פירוש: כולם מתירין הקשרין שעל מכותיהן ביחד ואחר כך קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו. איהו שרי חד וקטר חד. כלומר: מתיר נגע אחד וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד. אי בעיין לי לגאולה אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם.

אמר(4)[עריכה]

בבראשית רבה ויותר יעקב לבדו: למלך שהיה לו כלב אגריאון ואריה אמירון. שומע הקו' אימירון: בפסיקתא דהחדש. לעתיד לבא עושה הקב"ה את הבהמה ואת החיה כולן אימירון ועושה שלום ביניהן ואין מזיקין שנאמר "זאב וטלה ירעו כאחד": בהגדת ילמדנו בפרשת בראשית. פירוש אימירון: בייתי בלעז דומישט"יקו.

אמר(5)[עריכה]

תני תנא בפרק אמוראה: בבמה אשה. פירוש: פרק הוא בתוספתא שכל משניות שלו שנויות על דרך אמוריים; דבר זה יש בו משום דרכי האמורי ודבר זה אין בו.

אמר(6)[עריכה]

"ואמר להרגך ותחס עליך(שמואל א כד, י) "ואמר" – "ואמרתי" מיבעי ליה וכו': בפרק הרואה (ברכות דף סב:).

אמרי בי רב, אמרי במערבא, אמוראי דפומבדיתא, אמוראי דנהרדעא: כולן מפורשין בסוף פרק קמא דסנהדרין (דף יז:). פירוש: קמאי נקראין תנאין ואותן של אחרי רבי נקראין אמוראין שהן בעלי ממרות.

לישמטוה לאמוריה מיניה: בריש גמרא דכסוי הדם. פירוש: ניפסקוה ללישניה דכל אמירות בלישנא נאמרות. פירוש אחר: לשמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה.

לחד נמי תנא אמרו: בכריתות בריש פרק אמרו לו אכלת חלב. כדתנן: האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וקיימא לן דאפילו בחד. בסוף משנה דסוכה: בשלושה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באמורי הרגל. פירשו בגמרא: מה שאמור ברגל. פירוש אמורי הרגלים: בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בהן, דתנן בהן (משנה, זבחים ה, ג): נאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים. וכן כל החובות הבאות מחמת הרגל ברגל, אבל עולות דגבוה ננהו והיינו מה שאמור ברגל. ולמה שמם אמורין מפורש בערך מר.

אמר(7)[עריכה]

במגלת איכה "בני אשפתו(איכה ג, יג) תרגומו: בני אימריי שהן תמורות של אבותיהן.

אמרכל[עריכה]

אמרכל: בגמרא דכל התדיר בכהן משיח. וחתניהן אמרכלין: בסוף גמרא דמקום שנהגו בפסחים. אין פוחתין מי"ג גיזברין וז' אמרכלין: בשקלין פרק ח' אלו הן הממונין, ובריש גמרא דתמיד. ספרים אחרים: מרכולין. "שומרי הסף" תרגומו: "אמרכלי". "ונשיא נשיאי הלוי" תרגומו "ואמרכליא": ירושלמי בפרק המצניע. בתוספתא שקלים בפרק איזהו אמרכל שהוא מר על הכל. אמרכל: בערך אספרון.

אמש[עריכה]

אמש בטלתם תמיד של בין הערבים: בריש גמרא דהדר, ובריש גמרא דנגמר הדין, ובריש גמרא דמגילה. פירוש: שלא הקים המשכן אותו הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה דגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין חוץ ממקומן – פירוש, חוץ ממשכן – ישראל אסורין בתשמיש המטה.

אמת[עריכה]

אמת אמת תפשוה להאי: בפרק היה קורא בגמרא ואלו הן בין הפרקים (ברכות דף יד:). פירוש: דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו, כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטין כדאמרינן במי שאחזו קורדיקוס (גיטין דף ע:): ודילמא שיחה דלאו נקטיה אינמי דהין הין נקטיה.

באמת החזן רואה מהיכן התינוקות קורין [בפ"ק דשבת:] (משנה, שבת א, ג). באמת האשה החוגרת בסינר: בפרק המצניע (משנה, שבת י, ד): כל באמת הלכה למשה מסיני.

ובסוף פרק הזהב בגמרא (בבא מציעא דף ס.): באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו. אמר רבי אליעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. ובפרק קמא דירושלמי בשבת, ובפרק שני בכלאים.

אמת מלבנן לבוני: בשבת בגמרא דהבונה במה יבנה (דף קד.). פירוש: רחב מלמטה כמו לבינה, שקר כל אות אחדא כרעא קאי.

אמתה[עריכה]

[21]אמתה של תורה: בסוף פרק קמא דמגילה (דף טז:). פירוש: לכן כתיב "ואמת(אסתר ט, ל) ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה. פירוש: כמזוזה שהיא אמיתה של תורה, כדגרסינן בפרק הקומץ רבה בגמרא דשתי פרשיות של מזוזה: אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה, ועוד: שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני.

ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בקב"ה שהוא אמת לא כזבו בו: בריש גמ' בא לו כהן גדול. פירוש ורבנן: ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא? לא כזבו בו ולא רצו לומר בו אלא אמת.

אמיתא[עריכה]

וכן באמיתא וכן בפגם: בגמרא דחבילי קש במפנין (שבת דף קכח.). ספרים אחרים: מיניתא, והוא בערך מם. פירוש בלעז: מי"נטא, כמשמעו.

אמתלא[עריכה]

אי זו היא אמתלא: בסוף משנה דגיטין (משנה, גיטין ט, ט), ובפרק האשה שנתאלמנה בכתובות. פירשו בגמרא דסוף גיטין (דף פט:): רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין. אמתלא כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהיא מקודשת, כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו': בכתובות בפרק האשה בגמרא דהאשה שאמרה אשת איש הייתי, עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא תאמר שכל אמתלא צריך הדבר להשמע ולהאמר אלא אם כן יש לו מקום שנראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אף על פי שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא ובלבד שלא יהא שם אמתלא דבעינן אמתלא להשמע בהדיא, ופריק אימא ובלבד שלא יהא שם אמתלא וסייעתא דסייעיה רב כהנא לאוקמא ולא דמיא לנתקדשה ואחר בך בא בעלה וכו' למקום אמתלא וכיון דמקשי ומפרק עד דרב זביד שמע מינה הלכתא כוותיה.

אמתנטין[עריכה]

בילמדנו אספה לי שבעים איש: למה שבעים כנגד אמתנטין של ישראל של שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה. ספרים אחרים: אפתנטין.

אמתו[עריכה]

תשובה לרב האי: וענין האוחז באמתו וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה מאבנטו היכי מפרשינן בקינוח, ובמילי אחריני היכי עביד בין הא ובין ההיא דרבי טרפון דמתרצא הכי רבי טרפון אמר כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ אמרו לו לרבי טרפון ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לאו אמרו לו והלא כריסו נבקעת אמר להן מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת, כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח ובשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי אבל במים אינו צריך ליגע ועוד שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלת עבה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ותנא במה דברים אמורים לעניין שכבת זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק אבל במטלת לא והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה כדאמר אביי במטלית עבה ודברים הללו מפנים אבל מאחור ליה לן בה וכל כך למה מפני החימום שלא יבא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה. ועוד מוקמינן בפנוי אבל נשוי שאני שיש לו פת בסלו ולא במהרה יבא לידי חימום. כמה מדה זו שמואל ורב יהודה הוו קיימי על איגרא דבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא אמר ליה רב יהודה צריך אני להשתין מים אמר ליה שיננא אחוז באמה והשתן לחוץ ומקשינן והיכי אמר ליה הכי והתניא אמר רבי אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם ופרקינן בה כמה פירוקין וכולהו איתנהו בחד מינייהו איבעית אימא נשוי שאני דאמר רב נחמן ואם היה נשוי מותר ויש אומרים כך אמר שמואל לרב יהודה שיננא בתמיהה אתה שיודע המשנה על פה תאמר לי כך אחוז באמה והשתן מים לחוץ כלומר אם תעשה כך תצא מן כבודך.

אן(1)[עריכה]

אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר: בפרק נערה שנתפתתה בגמרא האב זכאי בבתו (כתובות דף מו:), ובריש גמרא דקדושין (דף ג:): בכסף מנא לן שהוא לאב? שנאמר: "ויצאה חנם אין כסף(שמות כא, יא), מכדי כתב "ויצאה חנם" אנן ידעינן דבלא כסף משמע, "אין כסף" דכתב רחמנא למה לי? אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר, ומנו? אב. ואסיקנא (שם ד.) האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה. פירוש: כשם שיוצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף, כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה. ואקשינן, והא לא דמיא – יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו רשות כלום ויציאתה מרשות האב בקדושין עדין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה. ופרקינן מיהא מילתא כבר נפקא לה לגמרי, דאמר מר: אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. ויש אומרים מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן: נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, והאי "אין כסף" מיבעי ליה לכדתניא: "ויצאה חנם" אלו ימי בגרות, "אין כסף" אלו ימי נערות, ודייק רבינא מדכתב קרא "אין" ביוד ולא כתב "אן" חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין – לאו, אין כסף לאדון זה; הין, יש כסף לאדון אחר, ומנו? אב. וכי האי תנא דתניא "וזרע אין לה" אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין תלמוד לומר "אין לה", עיין עלה. הנה דרש כיוצא בזה לאו והין – אין לה זרע כשר, יש לה זרע פסול. אין לה, עיין עליה. אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל זק"ל.

אין לו מוח בקדקדו: בהלכה ראשונה ביבמות (דף ט.), ובמנחות בפרק התודה היתה באה בגמרא דולד תודה ותמורתה (דף פ:), בשתיהן רבי אומר לו ללוי.

אין מוסיפין על המדות יותר משתות: בסוף פרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף צ.) וכן כל המימרא בריש גמרא (דכל התודה) [דהתודה] באה ה' סאין ירושלמיות שהן ששה מדבריות. ומסקנא מנה מאתן וארבעין הוו; כיצד? עשרים שקלים, כ"ה שקלים, חמשה עשר שקלים – הא ששים שקלים; וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין, ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר' דינר, והוסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין.

אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא: בפרק שלשה שאכלו כאחת בגמרא דנשים ועבדים. פירוש: שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכות לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול.

תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע; אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד: בפרק קמא דנדה בגמרא דרבי אליעזר.

ובפרק קמא דסוטה בגמרא דאבשלום: "אין (לו) [לי] בן בעבור הזכיר (שמו) [שמי](שמואל ב יח, יח) ולא הוו (להו) [ליה] בנין? והכתיב "ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת(שמואל ב יד, כז); אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות.

אן(2)[עריכה]

מפיקנא לך רבי יעקב מאונך: בפרק הבא על יבמתו בגברא דאנוסת חבירו. מפיקנא לך רב חיננא מאונך: בריש פרק המוכר את הספינה. פירוש: אם אינך מקשיב לדברי אלא נתלה אתה ברב חיננא אנא משמתנא לך עד שתסיר דברי רב חיננא ולא תהיה מטה אזנך לדבריו. פירוש אחר: אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם.

אוני[עריכה]

אוני דסריכן להדדי: בגמרא דהריאה. פירש ר"ח: שלא כסדרן קבלה רב מפי רב אפילו סריכי תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות זו על גבי זו הראשונה עם השלישית דודאי טרפה. והגאונים כתבו: כיון דחדא סריכא על חברתה היא מרביצה ומרבעתה ולא אכפת לן מהאי סירכא דהיינו רבועתיהו וכד איתה לבהמה בחיים אפילו בדלא סריכן דחקן אהדדי וכשרה.

אן(3)[עריכה]

אני והוא הושיעה נא: בפרק לולב וערבה. פירוש הדברים אמורים כדכתיב "בכל צרתם לו צר(ישעיהו סג, ט), ומפורשין במגילת איכה בסוף גדע בחרי אף: אמר הקב"ה, כבר נשבעתי לבני "עמו אנכי בצרה" בדין הוא שאהא עמהם בצרה, הדא הוא דכתיב "השיב אחור ימינו" ואמר "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני" ובסוף גילה לדניאל, הדא הוא דכתיב "ותעמוד לגורלך לקץ הימין(דניאל יב, יג), עד קץ נתתי לימיני, כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדים גאלתי ימיני גאלתי בני; הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני.

אן(4)[עריכה]

כותבין עליו אונו ואפילו בשבת: בגמרא דרבי מאיר אמר (גיטין דף ח:). ובריש גמרא דקדושין: במה דברים אמורים כשלא כתב עליו אונו זהו שחרורו. ובסוף גמרא דמי שמת: אונות ושטרות יוצאות על שמו בחזקת הבתים: בגמרא דולא לאב. שנים בנים באו עם אחת. בבראשית רבה בוהארץ היתה תהו ובהו אוני תוזימיות. בפסיקתא דראש השנה ובתרגום ירושלמי ב"נפתלי אילה שלוחה": "אלניתא דחקלא". פירוש אונו: שטר המכר בלשון יוון נקרא שטר אונו.

אן(5)[עריכה]

האונן והמפקח עליו את הגל: בפסחים בפרק האשה בזמן שהיא בב'. אנינות לילה לא שמיה אנינות: בזבחים בריש גמרא דטבול יום. פירוש לא אכלתי באוני ממנו. ראשית אונו: בגמרא דהמפלת בנדה, ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור, לאפוקי מין בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות.

אנבא[עריכה]

תא שמע אנבא חיה: בגמרא דסתם נזירות בפרק שלשה מינין. מתחזי ליה כי אנבא: בגמרא דמתריעין בסדר תעניות האלו. ספרים אחרים: נבא. פירוש: ביצי כנים כגון הא דרבן גמליאל דשמונה שרצים הטפויים וביצי כינים. ופירש רב האי גאון זה דתעניות, הגירסא כך היא: "כינכא", והביא לו דומה אותו דנזיר, ואמר שהן ביצי כינים האמורים בשמונה שרצים. ויש ששונין יניבא ומפרשין תולעת, כדגרסינן בכסוי הדם: רבי חייא נפל ליה יניבא בכיתניה, וזהו העיקר.

אנבג[עריכה]

אנבג אנפק אנטל. בסוף גמרא דחזקת הבתים: כתיב אפיתחא דקפוטקיא אנבג אנפק אנטל זו היא רביעית של תודה.

אנבל[עריכה]

בזבחים בסוף פרק המזבח מקדש: מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהן ע"ב אנבולין ותולה ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה. פירוש אנבול: כמו הזוג והענבול (משנה, פרה יב, ח).

אנבקראות[עריכה]

אנבקראות של כלים על כתפיהן: בגמ' המכיר כליו בפרק הגוזל ומאכיל. ספרים אחרים: אנברקלאות. תרגום ירושלמי בהזהב המחליף אמבורקלין באמבורקלין קנה. פירוש: כריכות של יריעות נקראות בלשון יון אמבורוקלין, וכן בלעז קורין אותו ברוקלי ויש שקורין טורנילו.

אנגלי[עריכה]

"ושמים לא זכו בעיניו(איוב טו, טו), תרגומו: "ואנגלי מרומא לא זכאן קדמוהי". "ובני עליון כלכם(תהלים פב, ו), תרגומו: "היך אנגלי מרומא כלכון". "אין כמוך באל[ה]ים ה'(תהלים פו, ח), תרגומו: "לית בר מינך באנגלי מרומא ה'".

אנגרא[עריכה]

בריש גמרא דהזהב: תרגמה רבי אבא בדינרא ניאקא ואנגרא חד שפסלתו מלכות וחד שפסלתו מדינה.

אנגרכטים[עריכה]

רבי אלעזר ברבי שמעון יתמני אנגרכטים הוה מפיק עובדיה: בפיס' דויהי בשלח. פירוש: כתף והיה סובל כל דבר על כתיפו כמו ארגטים דויקח קורח בילמדינו.

אנגרון(1)[עריכה]

אנגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי: בגמרא דחוץ מן היין בכיצד מברכין, ובגמ' שבועה שלא אוכל בפרק ג' דשבועות, ובגמרא דאסור באכילה בפרק יום הכפורים. פירוש סילקי: בלעז בלי"טי דכולהו שילקי פירוש: של כל העשבים השלוקים.

אנגרון(2)[עריכה]

[22]אנגרון כנגר ותורייקי: בגמרא דאבוב רועה בשמונה שרצים (שבת דף קט:). פירוש: מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות.

אנגריא[עריכה]

בסוף פרק ד' דנדרים: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר "וירק את חניכיו(בראשית יד, יד). או שנעשית אנגריא: בפרק השוכר את האומנים. ובגמרא דבשחר היה לבוש בפרק אמר להן הממונה: מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. ובחלק בגמרא דשלשה מלכים: אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. פירוש: שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאין לה דורון. ובפרק המקנה בגמרא דשמשון: דרש רבא כפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי(מלכים א טו, כב) מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. פירוש: וכל שכן תלמידי חכמים.

אנדכתרי[עריכה]

אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדכתרי: בפרק המביא גט שני בגמרא דבכל כותבין. פירוש אנדכתרי: מביאין הוצים וצובעין אותן ומציירין בהן כתב כמו שעושין הישמעאלים במחצלאות כותבין אותיות ונקראות וכגון אם כתב ברקימה או מעשה מחט כגון זה אינו גט.

אנדיסקי[עריכה]

אבל אצלוה אנדיסקי סיעתא דשמיא: בגמרא בפרק חזקת הבתים. פירוש: אמר אביי פרדכת מסייע מתא אדם בטל דיתיב בביתיה ולא קא עביד מידעם. מסייע בכרגא ולא הזכיר קצכה אלא כל שהוא יכול לסבול והני מילי דבני מתא אצלוה מן מלכותא דלא תבעו יתיה ככסף גולגלתיה, אבל אצלוה אנדסקי – שהן בעלי המס המשרתים את עושי המלאכה, כי אמרו יודעים אנו שזה בטל ואין עוסק במחיה – סיעתא דשמיא היא ופטור מכלום. פירוש אחר: אנדסקי, אם נמצאו בני אדם שאינם מבני המקום ואמרו לשלטון כי זה פרדכת עני הוא ונתרצה השלטון וכתב לו השלטון אנדיסקי – שהניח לו המס שעליו אינו נותן לבני העיר כלום.

אנדיפי[עריכה]

אנדיפי, רבי יהודה אמר כדי לסוך כלכול, רבי נחמיה אמר כדי לסוך אנדיפי: בשבת בפרק המוציא יין גמרא מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא. פירוש כלכול צידעא שקורין בלעז טי"נפלא. אדניפי‏[23] בת צידעא לסוף הפדחת. סכין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול. פירוש אחר: צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים. סדין אותו בסיד ונקרא כלכול, וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי רבי יהודה במוציא חבוט שהוא הדק לפיכך מרבה השיער ודברי רבי נחמיה בכיצד הגיר שהוא עב כאבני גיר ואי סלקא דעתך צידעא ובת צידעא אידי ואידי חבוט הוא שצידעא ובת צדעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חיבוט כך צריך זה חיבוט אלא אמר רבי יצחק מאי אנדיפא פירוש כל הגוף וסלקא דעתך ליטפול כולה ביחד ומתקיף לה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות ומאי אנפרות הפסד והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שמתה בתו בטפילא ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעושה הגוי אלא אמר רב כהנא שנתות לא שסך כל גופו ביחד אלא אבר אבר כעין שנתות כדקאמר: שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל. פירוש אחר: שנתות שהוא משים סימנים בכלים למדות ומצייר בתוכן בביצת הגיר רושם.

פותא מצח עדעיתא צדעה מן די ליה דא ליה כלומר ממעשיו נשתלם כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה

אנדרוגינס[עריכה]

בפרק קמא דבכורים: טומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין. ובריש חגיגה, ובפ הערל בגמ' אמרי דבי רב משמיה דרב: הלכתא כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקדושין. ושם מפורשין:

  • רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא;
  • הרכבה, דתנן בשביעית: רבי יוסי ורבי שמעון אומר שתי שבתות ומפורשין בפרק קמא דראש השנה;
  • קושי, דתנן בנדה פרק בנות כותים: כמה הוא קישויה וכו' עד רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות.
  • קידוש, דתנן בכלאים פרק ז': המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו הרי זה קידש וחייב באחריותו רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.

אנדרטא[עריכה]

אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה: בשבת בריש גמרא דכלל גדול, ובריש גמרא דכריתות, ובגמרא דהעובד עבודה זרה בארבע מיתות. ובפרק אלו מגלחין בגמרא דאין קוראין: כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא. ובראש השנה בפרק אם אינן מכירין: בי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דאוקימו בה אנדרטא. פירוש אנדרטא: צורת איש. וכתוב בתשובות שאלות: אנדרטא דכנישתא צלם היה והיו עובדן אותו הפרסיים, והקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת גזר המלך העמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה.

אנדרומוסיאה[עריכה]

בבראשית רבה פרשה כ"ז ויהי נח בן חמש מאות שנה: אמר רבי שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרומוסיה באה לעולם והורגת את היפים ואת הרעים. ובויקרא רבה בסוף זרעים פי' אנדרומסיה דבר כמו דרמסיות שבערך דל"ת.

אנדרפתא[עריכה]

אמר רב שבור אנדרפתא שרי פירוז אנדרפתא אסיר וסימניך פירוז רשיעא: בפרק אלו טרפות בגמרא דסימני העוף. פירוש: כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כן זה אנדרפתא הנקרא פירוז אסור.

אנחותא[עריכה]

קוצה לה הימנה חלה ומנחתה בכפישה או באנחותא: בפרק קמא דנדה בגמרא דכיצד דיה שעתה. הוא נחותא המפורש בערך [[הערוך/אות ג#גון|גון}}.

אנטגרפין[עריכה]

בבראשית רבה פרשה ס"א: "ויחרד יצחק חרדה" אמר ליה אנטגרפין אמר ליה לא את צריך. פירוש: כתב הנכתב בקולמוס הנקרא בלע"ז גר"פיאו.

אנדיטיקוס[עריכה]

בבראשית רבה פרשה פ"ג: {{פסוק|וירא אלהים אל יעקב}], משהקב"ה דן את האומות יושב ומדקדק בדין ומאריך ואחר כך עומד ונעשה אנדיטיקוס. ובפסיקתא דאיכה: אמר רבי לוי מעשה באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה של כסף והלך אנדיטיקוס שלה וכבדו סיח של זהב וכו' עד כפה סיח את המנורה. ובפסיקתא דנחמו: אמר להן יוסף לאחיו מה אני נעשה אנדיטיקוס של אבא: אבא מוליד ואני קובר ועוד אמר אני נעשה אנדיטיקוס של הקב"ה: הקב"ה מברך ואנא מסייף. פירוש: בלשון רומי כך קורין לבעל דין.

אנטוכי[עריכה]

בפרק השולח גט בגמרא מכרתיהו לפלוני אנטכי לא יצא לאנטכי שבאנטוכיאה יצא. תרגום ירושלמי "חמת": "אנטוכיה". "מהר ההר תתאו לבא חמת" "אנטוכיה". "ואת החמתי", "וית אנטוכיה".

אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין הימנה בשבת: בפרק כירה. ובסוף גמרא דהמביא כדי יין ביום טוב: אופין כפירני ומחמין חמין באנטוכי. פי[רשתי] אנטובי בערך מוליר.

אנטפתא[עריכה]

אנטפתא דקיסרין: בגמרא דאפילו המלך שואל בשלומו בירושלמי. ובריש ואתחנן בילמדנו: "אשר מי אל בשמים ובארץ", (פירוש שליט הוא,) אנטיפתוס עושה דבר ומתירא מן איפרכוס ואיפרכוס מן המלך אבל המלך ממי מתירא? "אשר מי אל בשמים ובארץ". פירוש: שליט הוא שתחת איפרכוס והוא שלישי למלך.

אנטל[עריכה]

אנבג אנפק אנטל: בסוף חזקת הבתים. פירוש: שיעור כל אחד ביצה ומחצה וכמו כן שיעור איספרגוס והוא רביעית של תורה.

ובסוף ויקרא רבה בפרשת משכיל אל דל: בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל דמתמלי ומתרוקן מתרוקן ומתמלי. פירוש: גלגל שמשימין הבנאין על הבנין כשבונין בגובה, ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה וקושרין בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטלין, המלא עולה והריק יורד וחוזר חלילה. וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד.

אנטלר[עריכה]

ירושלמי בפרק כהן גדול דן ודנין אותו: אמאי? וימנה אנטלר! הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר בשבועה. פירוש בתימה השיבו. ואנטלר הוא אפוטרופוס, כלומר אפוטרופוס יכול לישבע? מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר ולא תני במתניתין דנין אותו אלא היכא דאיכא עליה שבועה, דאי לא היה מהמה עליה "וכי אית ליה לנתבע למנויי אנטלר?" אלא מדקא דחי הגע עצמך שנפלה עליו שבועה שמע מינה כדאמרינן הוא.

אנטוס[עריכה]

מהו הצדא? אמר רבי אבא בר כהנא אנטוס; רבי שמואל בר נחמני אמר צדו: בסוף ויקרא רבה פרשת מות וחיים ביד לשון.

אנטיפטר[עריכה]

נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרין: בפרק אמר רבי עקיבא בגמרא דנתר בשבת, ובנדה בפרק האשה בגמרא דשבעה סממנין מעבירין על הכתם. בפרק מי שאחזו: היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפטרס. פירוש: אלו שני מקומות הן, אלכסנדריא של מצרים וכן תרגום "נוא", ואנטפטריס עיר שהיתה ביהודה כמפורש בגמרא דמי שאחזו.

אנטיקיסר[עריכה]

בבראשית רבה פרשה נ"ד וה' פקד את שרה: "מלך יריחו אחד". אין תלמוד לומר אחד, אלא הוא ואנטיקיסר שלו. ובסוף פרשה מ"ז: "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" "וארא בשלל אדרת שנער אחת". רבי חיננא בר יצחק אמר פורפירא בבלאה. ומה בבל עבדא הכא? אלא כל מלך שלא היה לו שלטון בארץ ישראל אין מלכותו כלום ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה משלח זה לזה כותבות וזה לזה דוריות.

אנין[עריכה]

בראש שבת אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור: בפרק במה מדליקין בגמרא רבי ישמעאל. ובנגעים בפרק י"א: השתי והערב מטמאין בנגעים מיד רבי יהודה אמר השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו. פירוש אונין בלשון מקרא "תקוה" והוא חוטין, כמו "את תקות חוט השני".

אניצי[עריכה]

בפרק אלו מציאות: ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן. ובנדרים בפרק הנודר מן הירק (משנה, נדרים ז, ג): פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן. בפרק קמא דסוכה פירש פשתן דדייק ונפיץ העומד לטוויה.

אנייקי[עריכה]

תובל זו אנייקי: בגמרא דלשכת פרהדרין בראש יומא והוא דגרסינן בעבודה זרה בפרק אין מעמידין: גבינת בית אנייקי.

אנך[עריכה]

אנך וספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו: בגמרא דקרטסים בלפני אידיהן. פירוש בלעז כמשמעו אונכ"ינא והוא שוהם בלשון מקרא.

אנלגין[עריכה]

בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק: ואנלגין של ספר ובית הנגר. פירוש: ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו. פירוש אחר כמו נרתק של עור שמכניסין בו הספר.

אנמלין[עריכה]

בפרק רבי אליעזר אומר: תולין ועושין אנומלין בשבת. ספר אחר יינומילין, ופירש[תיו] בערך יוד.

אנונה[עריכה]

בבראשית רבה פרשה מ"ח ויאמר אלהים אל אברהם אבל שרי אשתך, אמר רבי יהודה בשם רבי יודן, משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה, אמר לו המלך אני מבקש לכפול אנונה שלך. ובפרשה פ"ח ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו: היתה אומרת לו אני חותכת אנונא שלך, אמר לה ה' נותן לחם לרעבים. ובויקרא רבה בסוף פרשת אשרי משכיל אל דל בהר סיני: ואן היא אנונא גבי מרן דוד הוציא לו ספר תילים והראהו פסוק "פזר נתן לאביונים" וגומר ועשרים וארבע מתנות אנונים אתיסיב אלו כ"ד מתנות בפרשת אהבת צדק. פירוש אנונא: פירכוס, ובלעז קורין למאכל הסוס אנונה. ובריש ויקרא רבה: יהיב אנונא ושתיק. פירוש: יהיב כל מה שצומח בארץ לעניים ושותק.

אננקי[עריכה]

בתרגום ירושלמי: "היא מוצאת(בראשית לח, כה) שעת אננקי דעני לאננקי. פירוש: שעת הדחק. ובבראשית רבה פרשה י"ג אלה תולדות השמים: בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפה במעט ברם הכא "(ה)תרקיע עמו לשחקים(איוב לז, יח) ואם תאמר שהן רפין תלמוד לומר "חזקים כראי מוצק" (שם). רבי שמעון בן לקיש אמר בשר ודם מוסך כולם אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כמין תרקיא. וכן ישנו בריש ברכות ירושלמי.

אנס[עריכה]

אין אונס בגיטין: בריש גמרא דהשולח גט. פירוש: כיון שנתן הגט על תנאי כך וכך כלומר אם לא אבא מכאן עד שלשים יום ונאנס ולא בא וטוען אנוס הייתי ובטל הגט אין ממש בדבריו אף על פי שנאנס כיון שלא נתקיים התנאי הגט גט והגירושין גירושין גמורין. שאני רבא דאנסו ליה עידניה: בסוף פרק במה מדליקין. פירש[תיו] בערך ע'. ובפרק הזרוע והלחיים בגמרא דהשוחט לכהן ולנכרי: וליפריס ידיה! אנסי ליה עידניה. פירוש: אביי היה לו חולי ולא היה לו לשהות נקביו והיה מתירא לעבור לפני התיבה לפרוש כפיו שמא ידחקוהו נקביו ויבוא לידי כסופא.

אונוס[עריכה]

אונוס דמדין: תרגום ירושלמי "כהן מדין". פירוש: חמור של מדין, דבר המתרגם בגנותו שכן בלשון יון קורין לחמור אונוס ובלשון לעז פוליטין והשאר קורין לו גירדון, וכן שמעתי אני מפי רבי משה הנפוסי ז"ל, כי כן קורין לחמור אונוס.

אנפליא[עריכה]

אנפליא ופמלניא ומכנסים: בפרק הנודר מן הירק בגמ' הנודר מן הכסות. ובריש גמ' דכל הגט: קטן ואנפליא פסולין. שני אנפליאות בגמ' כל כתבי הקדש. שני אנפליאות: בבראשית רבה ולבני הפילגשים, והוא כמו אמפליא שפי[רשתי] למעלה.

אנפק[עריכה]

אנפק אנבג אנטל: בסוף חזקת הבתים. אנפקא דחמרא בריש גמ' מי שאחזו. אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקייה חמרא מזיגא אנפקא חמרא חייא משמע: בפרק גיד הנשה בגמרא דשולח אדם. אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סאני ליה למר למימר אספרגוס כדאמור רבנן או אנפק כדאמרי אינשי: בריש גמרא דעשרה יוחסין.

אנפקינון[עריכה]

במשנה דמנחות בפרק כל קרבנות הציבור: אין מביאין אנפקינון ואם הביא כשר. ובגמרא דעושה אשה תכשיטיה במשקין, ובהגדה דמגלה, ובפרק המוציא יין בגמרא ובריש גמרא דאלו עוברין בפסח: תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין בו שמשיר את השער ומעדן את הבשר ואני למדתי מפי רבי מצליח ז"ל שמשחיר את השיער.

אנפריא[עריכה]

במשנה אלו מציאות: כל כלי אנפיריא אינו חייב להכריז. פירושו בגמרא: כלים חדשים שלא שבעתן העין.

אנפרות[עריכה]

אם באנפרות פטור מלעשר: בפרק השולח גט בגמרא דהמוכר את עבדו, ובריש גמרא דהזרוע פירוש אנפרות דהזרוע: שלקח אנס גוי באונס שלא כדין, כדגרסינן בפרק הנזקין שמין להן בעדית בגמרא דלקח מן הסקריקון: תנו רבנן הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון אמר רב יוסף אין אנפרות בבבל. ובילמדנו ועתה יגדל נא כח ה' ואולם חי אני לגבות שלי לפיכך אני נוטל אנפריות מהן בכל שנה ושנה ואני מאריך להם ואינם כלים.

אנקטמין[עריכה]

טהורין ואין יוצאין בהן בשבת: בפרק במה אשה. ספרים אחרים: לוקטמין. פירש בגמרא: מאי לוקטמין חמרא דאכפא, כמין חמור של עץ חלול היא ותולה בו מיני צבעונין ומרכיבו על כתיפו ושוחק בפני רבים בשוק וגובין מהן מעות ואין תורת כלי עליו לפיכך טהורין ואין יוצאין בהן בשבת; רבא בר פפא אמר קישורי, ופירו[שו]: מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ויש בהן בד' אמות מקום הרגלים ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן למעלה ומהלך בהן ומרקד בהן; רבא בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי, ופירושו: חתיכה של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהן מתרפטות. פירוש אחר: חמרא דאכפא גידם שידיו קצוצות עושין לו יד של עץ ונקרא חמרא דאכפא.

ירושלמי: מהו אנקטמין טהורין אמר רבי אבהו אינוסקטמין חמרא דיידא ואינוס הוא חמור בלשון יוון כמו שכתבנו למעלה.

אונקיות[עריכה]

בכלים בפרק י"ב טבעת אדם: קנה מאזנים של סרוקות טמא מפני אונקיות של בעלי בתים אם יש בו אונקיות טמא. פירוש: האונקיות תלויות בקנה מאזנים ולפיכך כלי קיבול הוא.

אנקל[עריכה]

אנקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים טמאה רבי יהודה אמר של רוכלים של פניו טמאה ושל אחריו טהורה: בכלים בפרק טבעת. פירוש אונקלי של כתפים: זו צורתו‏[24] כשרוצין לסבול על כתפיהן שק גדול שוקעין ראשן בשק ותופשין בידיהן מקצהו שלא יפול השק. ושל רוכלים מלשון "אבקת רוכל" שלפניו טמאה: שיש בה בית קיבול והן נוטלין בהן המשאוי ואחד מאחריו ואין בו בית קיבול ולפיכך הוא טהור. אונקלי שבכתלין קובעין אותן בכתלים ותולין בהן כל דבר ואונקלי בלעז הוא אנצ"ינו.

וכענין הזה בפרק הסייף והסכין בכלים, ובסוף טבול יום: הכרומים והאשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת הרי אלו טמאין. פירוש: עץ גדול ארוך ויוצאין בו יחורין אילך ואילך ומנהגם להלות כאותן יחורין בקבוקים מלאין מים באויר כדי שיתקררו ומנהגינו לתלות בהן קדירות. ויש מפרשים: כלי שצורתו כך ‏[25] ומעלין בה דלי כשנופל בבור או שום כלי וזהו אונקלי, והכלים עצמן נקראו כרומין האשקלונים שהן מאשקלון. וכענין זה בפרק ג' בתמיד, ובפרק ג' במדות: ואונקליות של ברזל קבועין בהן. ותרגום "והשפתים טפח אחד(יחזקאל מ, מג), ועונקלין פשך חד. "התשים אגמון באפו(איוב מ, כו): אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה.

אונקלי[עריכה]

בפרק כל כתבי הקדש בי"ח כלים: מקטורן אונקלי ופונדא. פירוש: בגד דקיק שלובש אדם על בשרו. וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד: צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון. וכן בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה: שלף שננא והניחה באונקלי. ובפרק אלו מגלחין בגמרא דסמך: רבי אליעזר אומר משחרב אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן. באונקלי בסוף מנחות במעשה דחוני ושמעי: הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצול. ומסתברא אונקלי דחוני כאותו די"ח כלים. אונקלי בפרק אין מעמידין בגמרא דמתרפאין: אמר רבי יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת; מאי אונקלי? אמר רבי אבא אסטומכא דליבא.

אנקליטון[עריכה]

בבראשית רבה פרשת נ"ח וה' אמר המכסה אני מאברהם אמר רבי יהודה בן רבי סימון בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאיסטרטוליטים ואתה בשביל שאין לך מי יתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט?

אנקלמוס[עריכה]

בפרק המוכר את הבית בגמרא דהמוכר את העיר: רבי יהודה אמר סנטר מכור אונקלמוס אינו מכור. פירוש: עבד שהוא סופר לעיר שיודע לכתוב על שדות העיר וכל חצריה וכל המס וכל המכר.

אונקוס[עריכה]

בהגדת ילמדנו בפרשת ויקחו לי תרומה: החיות של אש הרקיע שעל ראשם מן המים והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים עביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ואף הן אונקוס גדול של אש.

אנש[עריכה]

אנשי משמר ואנשי בית אב: בפרק סדר תעניות כיצד. פירוש: כהנים נחלקים לכ"ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוויו עולין לירושלם וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלם מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד' תעניות בשבת כמפורש בגמרא דעל כל משמר ומשמר בפרק כ"ג פרקים בשנה אנשי בית אב נקראין אותם שעובדין באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות.

אנתא[עריכה]

במנחות בריש גמרא דהתודה היתה באה: אנתא דמשחא. פירוש אנתא: שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן.

אנתיקי[עריכה]

ולא את האנתיקי: בפרק המוכר את הספינה. פירש בגמרא: עיסקא דבגוה הוא הממון שבתוך הספינה, ולשון לעז ממש הוא אנתיקא.

אנתרופי[עריכה]

בבראשית רבה פרשת י"ט ויבן ה' אלהים את הצלע ובריש אלה תולדות נח לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכשם שנתנה בלשון הקדש כך נברא העולם בלשון הקדש שמעת מימיך אומרים גיני גיניא איתא איתתא אינתרופי אינתרופיאה גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הוא נופל על הלשון הזה. רבי יודן בשם רבי אסי אמר "ישמע חכם ויוסף לקח" זה משה כשנאמר לו עשה לך שרף לא נתפרש אמר אם אעשה אותו של זהב או של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה אלא הריני עושה אותו של נחשת זה נופל על הלשון הזה נחש נחשת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכו'. פירוש: גיני – איש לשון זכר, גינייא לשון נקבה; בלשון יון קורין לאשה ייניקא.

אנתרופוס[עריכה]

[26] איש בלשון יון ולזכר קורין אנדרו ולבן קורין למי שיש לו זכרות ונקבות אנדרוגינוס; אנדרו זכר גינס נקבה. לנקבה אין קורין אינתרופיאה לזכר אין קורין גיניקא לנקבה קורין איתתא ולזכר קורין גברא לנקבה אין קורין גברתא אלא איש ואשה למה? שהלשון הזה נופל על הלשון הזה.

אס(1)[עריכה]

אמרי ליה נשי למך לאדם אסיא אסי חיגרתיך כלום פירשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד זרע: בבראשית רבה פרשה כ"ד ויאמר למך לנשיו. ובהגדת ילמדנו בבהעלותך בפסוק קח את הלוים: משה בא להוכיח את ישראל על המילה והם רואין את בנו ערל והם אומרים לו אסיא אסי חיגרתיך אלא מיד בא המלאך לחנקו עד שלקחה צפורה צר ומלה אותו.

אסיא[עריכה]

[26] אסיא רחיקא עינא עויר: בריש גמרא דהחובל. פירוש: רופא שבא ממקום רחוק עד שיבא מתעוור העין.

אס(2)[עריכה]

אקרקפי דאריוא אוסי דגזירתא: בסוף גמרא דבמה אשה. ובריש גמרא דהמוכר את הספינה: ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכליה באוסיה ומית. יש מפרשים שנכנס לu שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. ובסוף מרא דאילו טריפות: והלכתא קוקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסיה.

אסא[עריכה]

אסא בריש: בגמרא דששה דברים בפרק מקום שנהגו, ובריש גמרא דמי שאחזו. פירוש: הדס רענן, ויש אומרים הדס לח, ויש אומרין מרודד ורחב.

אסובי[עריכה]

אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי: בריש גמרא דכל הכלים. פירוש: כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה ופעמים שמקיא התינוק על כן הקשה לו והא אין עושין אפיקטויזין.

אסבוה[עריכה]

אסבוה כופרי. פירוש: הכוהו במקלות שמכין בהן. זה בריש גמרא דבתולה נשאת.

אסדה[עריכה]

בזבין ראש פ"ג: הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה. ובנגעים בפרק כל הבתים: בית בנוי כספינה או כאסדה. פירוש: עצים מורכבים זה על זה שתי וערב, כדכתיב "ואני אשים דברות בים", ומפורש עוד בערך סדה.

אסד[עריכה]

פטר חמור דקאי אאיסדן: בחלומות דרבא בהרואה. פירוש: כסת שתחת מראשותיו, ומפורש עוד בערך סד.

אסטגיות[עריכה]

בכלים בפרק תנור שחצצו: רבי יהודה אומר אסטגיות רבן גמליאל אומר אם ישלה ספיות. פירוש אסטגיות: כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה. ויש אומרים: כעין קובה. פירוש אסתגיות ולובין ושפיות כולן ענין אחד שהן שפות.

אסטגנין[עריכה]

הסתכלתי באסטגנינות שלי. צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל: בסוף שבת. עדין אסתגנינות של דוד עומדת: בסוף גמרא דנגמר הדין, ובסוף גמרא דארבעה נדרים הסתכלתי במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל. פירוש: ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה: בריש גמרא דברכות, ובפרק קמא דסוטה בגמרא וכן לענין הטובה. "המה מי מריבה(במדבר כ יג,) המה שראו אסטגניני פרעה וטעו. בגמרא דמי לנו גדול מיוסף: אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסתגניני פרעה מגדולתן. פירוש: שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. ובפרק ואלו נאמרין בגמרא דששה שבטים: אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ' כסף תמשילהו עלינו? ובסוף גמרא דהשותפין: איסתגנינות היתה לו לאברהם אבינו בלבו. ובריש גמרא דאמר להם הממונה: שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו. פירוש: חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוין השעות, אינמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן. כלומר: זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן. ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני.

(אסטריה)[אסטדיה][עריכה]

[27] אין בונין עמהן בסילקי וגרדון (אסטריה) [אסטדיה] ובימה: בפרק קמא דעבודה זרה. פירוש: בית השחוקות נקראת (אסטריה) [אסטדיה] ואסור לבנות עמהן לפי שהן שופכי דמים כמפורש בגמרא שלה. ובפרק שור שנגח ד׳ וה': שור (האסטרין) האסטדין אין חייב מיתה שנאמר "כי יגח" ולא שיגחוהו. פירוש: שמגדלין אותו לקוביה ומלמדין אותו לנגח ויביאו שוורים אחרים וינגחו עמו המנצח את חבירו לוקח התנאי שביניהם וכיון שילמדוהו ליגח אם הרג אדם אינו חייב מיתה. יש ספרים שכתוב בהם אצטדנין.

אסטווה[עריכה]

בריש משנה דפסחים: על גג האסטווה. אסטווה שבמרחץ: בנדה בפרק האשה. האסטוונית רשות היחיד לשבת: בטהרות בפרק מקום (משנה, טהרות ו, י). אבל ים ובקעה והאסטוונית והכרמלית: בריש שבת. אסטווה שלפני עמודין. האסטוונית אין בה משום מדור גוים (בפרק) [בסוף] אהילות (משנה, אהלות יח, ט). פירוש אסטוונית דאהלות דומה לבקעה כאותה ששנינו: אבל הים והבקעה והאסטונית והכרמלית אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים.

אצטוה[עריכה]

[26] ועל גבי אצטוה: בגמרא דכותל בפרק חלון. אלא מעתה בנה אצטווה ביום טוב דלא קא עביד אוהלא הכי נמי דשרי: בגמרא דאין מקיפין בפרק המביא כדי יין. רב שרא למבני אקרפתא ולמבני אסטוא: בסוף פרק קמא דמשקין. דמסגו אאסטבי: בסוף פרק תמיד (פסחים דף סה:). דעבוד מעשה אסטווה: בריש גמרא דהביאו לו. היכי אזלי דמסגו אאסטבי: כגמר דקיבל בכל הפסולין בזבחים. פירוש אסטווא שלפני עמודים: מקום צר כאמה וגבוה כד' כה' טפחים ומנחין עליה פרגמטיא וכן עושין בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרביטא ופעמים עושין אותו לישיבת בני אדם. פירוש דעבוד מעשה אסטווה: כולן עומדין בשורה כאסטווה זה מושיט לזה וזה מושיט לזה. ויש ספרים שכתוב בהן אצטוה.

אסטיוט[עריכה]

בסוף גמרא דאין בין המודר הנאה: מטא תותירא אסטיוט שריא. פירוש תותירא גשר, אסטיוט לשון הסיט ולשון לעז הוא אסייטרי.

אסטטיון[עריכה]

בבראשית רבה פרשה ס"ז ויתן לך: "השולמית(שיר השירים ז, א) אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה והן הן בעולם הבא. פירוש: משלמת עמידתו של עולם כלומר שהן קיימין בעולם הזה ולעולם הבא, ולשון לעז הוא אסתציאו.

אסטכיון[עריכה]

בבראשית רבה פרשת והנחש היה ערום ויעשו להם חגורות חגור חגורי חגורת אסטכיון גליונים סדינים כשם שעושין לאיש כן עושין לאשה צלצולין קילוסין סככין.

אסטולי[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ע"ה בסמך וישלח יעקב: בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אסטליאות שלהן "רב לכם סב את ההר הזה(דברים ב, ג) פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו אסטליות שלהן, "אל תצר את מואב" (שם, ט). ובהגדת ילמדנו בפסוק רב לכם כתוב כל זה הענין. ו[ב]פרשת בצר לך: ועשה אסטולי וכתוב עליה "אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם(מלכים א יב, כז). ויש ספרים שכתוב בהן אפסטולי, והוא העיקר. ולשון לעז קורין לכתבים אפישטולי.

אסטלית[עריכה]

ביומא פרק בא לו: ואם לא באסטלית לבן משלו. ובפרק מי שאחזו: אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסתלא דמילתא: בריש גמרא דנגמר הדין: "וארא בשלל אדרת שנער(יהושע ז, כא), רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא בגמרא דולא את הלוף במפנין: יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה. "ויקח שם ויפת את השמלה(בראשית ט, כג), "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה(דברים י, יח). "אדרת שנער": תרגומו אצטלי בבלאה.

אסטמה[עריכה]

שינה בעמוד השחר כאסטמה לפרזלא: בגמרא דלא יקל בפרק הרואה. פירוש: אסטמא הוא דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא חד וחזק, ובלעז שמו אצ"רו. ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם ודאי דרך ארץ שלא ללמד אדם את עצמו בכך אבל בעמוד השחר מותר. זה פירש רב האיי גאון ואותו הנשבר מהרה בלשון לעז אצ"רו וכלשון יוון קורין אותו איצטוממא ויש אומרים לשון מקרא נקרא ברזל עשות ויש ספרים שכתוב בהן כאצטמא ויש שכתוכ בהם כצטמא בלא א'.

אסטמא[עריכה]

ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהן משום כלאים דלא אריג הוא אלמא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמאה בנגעים דלא שתי וערב הוא ואין יוצאין בה בשבת כיון דלא אגידא בה חיישינן דלמא נפלה ואתי לאיתויי. ופירוש אסטמא מין תכשיט לא של כסף ולא של זהב הוא אלא של מיני צבעונים ואבנים טובות ומרגליות קבועות בה ומטילה אותה על ראשה: בריש גמרא דבמה אשה. ויש ספרים שכתוב בהן אצטמא.

אסטומכא[עריכה]

אסטומכא דלבא: בגמרא דמתרפאין בפרק אין מעמידין. ובגמרא דכרס באלו טרפות: אי זהו כרס הפנימית? איסטומכא. דכרס בלעז אסט"ומכו. "ובתי הנפש(ישעיהו ג, כ) תרגום עקילס אסטומכיא; דבר שניתן על בית הנפש.

אסטממיתיה[עריכה]

בסוף גמרא דבמה אשה: בשם מוריגו ומוריפת ואסטממתיה. נראין הדברים ענין חותם כמו האי סיטומתא דקניא.

אסטס[עריכה]

אסטס וקוצה: בשביעית בפרק כלל גדול, ובריש גמרא דכלל גדול אמרו בשבת, ובפרק אמר רבי עקיבא בשבת, ובגמרא דנתן צמר בהגוזל עצים, ובגמרא דו' דברים במקום שנהגו. ויש ספרים שכתוב בהן סטיס, פירוש: אסטיס אי"נדקו ובלשון ערבי ני"ל ובלשון ארמי מוריקא. פירוש אחר: הוא ורד של קורטמי ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע ובלשון ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפור וצובעין בו בגד פשתן ובגד עמר גפנא לכלות בבית חופתן.

אסטיסיס[עריכה]

רבי יהודה אומר בפרק כיצד העדים. פי' בתשובות אסטיסית היא זו קובסיתית היא זו. הללו עדים שמזימין את העדים שהעידו בהורג זה עשו עצה ועמדו כאיסטויא שכל מי שיבא ויעיד בהורג זה הן מזימין אותו והקשו את לבם לעשות דבר זה. ור' חננאל פי' לא נכון הוא זה.

אסטסיאנות[עריכה]

בבראשית רבה בפרשת מ"ו ושרי אשת אברם: רבי יהושע בר נחמני אמר אף אסטסיאנית ודברנית. ובהגדת ילמדנו בפסוק "ותצא דינה", ובפרשת ותדבר מרים. ויש ספרים שכתוב כהן סטיסיאנות.

אסטפניני[עריכה]

אסטפניני לעולם והקפלוטות מן עצרת ועד חנוכה: בפרק שני בדמאי ירושלמי.

איסטרוביל[עריכה]

מכר את האיסטרוביל אבל לא את הקלת בפרק המוכר את הבית ובפרק לא יחפור בגמרא דמרחיקין: ושל חמור שלשה מן האיצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת. ובסוף גמרא דמציאת האשה: אגבייה עישור נכסי מאיסטרובילי דריחיא. ובפרק המוכר את הבית, ובגמרא דהמוכר את הבית, ובזבין בפרק אמר רבי יהושע על הים ועל האיסטרוביל. ובבראשית רבה פרשת כ"ט "ויאמר ה' אמחה את האדם" אפילו אסטרובילי של רחים נמחה. ובריש (אלא) [אלה] תולדות נח פרשת ל"א. פירוש איסטרוביל: יש מי שאמר ריחים התחתונה הקבועה בקרקע ויש מי שאמר אמת הריחים והוא מקום בית קיבול.

אסטרוביל[עריכה]

בפרק קמא דעבודה זרה: אלו דברים אסור למכור לגוים אסטרובילין ובנות שוח. פירש בגמרא פירא דארזא. ובילמדנו בריש כי תשא: "בטנך ערימת חטים" אמר רבי אידי והלא ערימה של אסטרובילין יפה משל חטין וכאן הוא אומר ערימת חטים אמר לו אין העולם מתקיים על האיסטרובילין בלא חטים לכך נאמר ערימת חטים. ויש ספרים שכתוב בהן אצטרוביל.

אסטרטיא[עריכה]

בפרק עשרה יוחסין: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך. פירש בגמרא: מאי אסטרטיא של מלך אמר רב יהודה אמר שמואל חיילות של בית דוד וכו'. ובמגילת איכה יעיב באפו: אל תכתבהו באסטרטיא שלך.

אסטרט[עריכה]

אסטרט לכל שבט ושבט: בתרגום ירושלמי דואלה הדברים, ובהגדת ילמדנו ב"ויסע משם אברהם" כיון שחרבה סדום בטלה אותה האסטרטה. פירוש: דרך בלשון יוון אסטרטא וכן בלעז וכן פירוש סרטיא ופלטיא.

אסטרטיגי[עריכה]

בריש גמ' מי שמת: ההוא דמי כלילא דשדו בי מלכא אאבולי ואסטרטיגי. פירוש: אבולי ואסטרטיגי: עשירים ושרים, כדגרסינן במרדכי והמן: זה בא בפרוסבולי וזה בא בפרוסבוטי. בבראשית רבה "ויקרא אלהים לאור יום" רבי יוחנן וריש לקיש "ויבדל" אבדלה ממש; למלך שהיו לו שני אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה. תרגום "נציב פלשתים": "אסטרטיגין פלשתאי". "וישם דוד נציבין": "אסטרטיגין".

איסטרטינוס[עריכה]

בילמדנו "והכהן הגדול מאחיו": לאסטרטינוס גבור שבקשו למנותו על אסטרטי'. וב"ולקחתם לכם": והלך אותו אסטרטיוט ערום. ובסוף שור או כשב: למלך בשר ודם שהיה הולך במדבר הוא ואיסטרטילוס שלו עמו. ובבראשית רבה בפרשה מ"ח: ק"כ איפרכין וק"כ איסטרטליטין. וביקרא רבה בזאת תהיה תורת המצורע: איפרכוס רואה אותו ונוטל אותו איסטרטילוס רואה אותי ונוטל אותי. פירוש אלו כמו איסטרטיג. וכן זה שבילמדנו ב"ואלה המשפטים": אמר לו אונקלוס נתתי לאסטרטילוס אנונה אלא אם נטל זיינו שלו.

אסטרוליג[עריכה]

בריש בראשית רבה ובפרשת פ"ו ויהי בעת ההיא, ובפרשת ותשא אשת אדוניו פרשת פ"ח: ווסתן של אומות העולם כיון שהיה אחד מהן לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס ואמר לו סימנא טבא נחשא טבא. ובילמדנו בפסוק "כי מראש צורים אראנו": למלך שלא היה לו בן וראה באיסטרולוגיאה שהוא עתיד להוליד. פירוש: חוזים בכוכבים.

אסטרופומטא[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ס"ח ויתן לך: "ויהי אך יצא יצא יעקב" וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא הדלתות היו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו. הה"ד "אך יצא יצא יעקב"; "אך יצא" אינו אומר אלא "אך יצא יצא" נראה יוצא ואינו יוצא. פירוש אסטרופומטא הוא כענין אצטרבא מוטא שבמדות; פירוש: פתחו של היכל רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו הדלתות עומדות וכמין אצטרבא מוטא היו נכפלות לאחוריהן אלו ב' אמות ומחצה ואלו ב' אמות ומחצה. ובספר אחר מצאתי זה של מדות אסטרופוטמטא ובלשון יוון קורין למהופך אסטרפו.

אסי[עריכה]

בפרק ערבי פסחים בגמרא דאפילו מן התמחוי: אמר ליה רב לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי. פירוש: אל תדור בעיר שראש[י]ה תלמידי חכמים כמוך; למה? שתלמידי חכמים אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים בו כי ההיא דאמר רב תחת גוי ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמידי חכמים, וכי ההיא דתנו רבנן שבעה דברים צוה רבי עקיבא את בנו ואחת מהן אל תדור בעיר שראש[י]ה תלמידי חכמים.

אסיא[עריכה]

אבוך ברח לאסיא ואת ברח ללודקיא: בריש גמרא דהשוכר את הפועלים. ובבראשית רבה פרשת מ"ח "אחר הדברים האלה היה דבר ה'": דרמסקוס אסיא ואספמיא. תרגום ירושלמי "אשכנז": "אסיא".

בבראשית רבה פרשה נ' "וה' אמר המכסה אני מאברהם": למלך שנתן אסיא לאוהבו אחר זמן ביקש המלך לקוץ מתוכה ה' אילני סרק. ובריש ויקרא רבה: "טוב מלא כף נחת" רעותיה מתקרי מרי אסיאן. ובסוף ויקרא רבה "וכי ימוך אחיך" רבי טרפון יהב ליה לרבי עקיבא שיתא קינטרין דכסף ואמר ליה זבין לי אסוונן דאינן לען באורייתא ואנן מתפרנסין מנהון. ובילמדנו בכי תבאו בשלח לך אנשים: כל מלך שלא היה לו אסיא כארץ ישראל לא היה יפה כלום. ובמגילת איכה ב"איכה יעיב": בגין דשמעינן עלך דאת בעי מיזבנא אוסיא דידך. פירוש אוסיא: שדה.

אסכלה[עריכה]

בריש גמרא דהמוכר את הספינה: תנו רבנן המוכר את הספינה מכר את האסכלה. פירוש אסכלה כבש, כדתנן עשה גוי כבש לירד בו והוא עץ ארוך וחקוק בו חבקים מקום נתינת פרסת הרגל ומושיטין אותו מן הספינה ליבשה ויורדין ועולין עליו ובלעז אסקלה.

אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה: בפרק כיצד צולין. השפוד והאסכלה מלבנן באור: בסוף עבודה זרה. פירוש אסכלה בלעז גרדי"לא וגם זו עשויה כמין מעלות.

אסכולא[עריכה]

בפסיקתא דבחדש השלישי: אמר רבי לוי לבן מלכים שעמד מחליו אמר פידגוגו ילך לאסכולי אמר המלך עדין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לאסכולי? וכו'. ובילמדנו באספה לי: משל למלך שהיה לו בן ועשה לו פדגוג והיה אותו הפדגוג מוליכו לאסכולי. פירוש: כנסת שמלמדין בה הנערים קורין אותה בלעז אשקולא.

אסכופה[עריכה]

בשבת בפרק המצניע: קופה שהיא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. ובפרק מי שהיה טמא: לפיכך נקוד על ה' ד"רחוקה" לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. ובאהלות בפרק ארוכה היתה נתונה בצד האסכופה. ובגמרא דיציאות השבת: אסכופה משמשת שתי רשויות. פירוש אסכופה: מפתן.

אסל[עריכה]

בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים: האסל שיש בה בית קיבול מעות. ובפרה פרק חמשה שמילאו: הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחילה וקושרו באסל. פירוש אסל: מוט. "וישאוהו במוט" מתרגמינן "באסלא".

אסלא[עריכה]

בכלים: האסלא טמאה מדרס וטמא מת. כסא טרסקל ואסלא: בפרק רבי אליעזר אומר תולין (שבת דף קלח.). עור האסלא וחלל שלו: בפרק קמא דערובין בגמרא הרחב מעשר אמות. פירוש אסלא דשבת: הגור והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. כלומר: איסורא דרבנן. משמרת: וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת של יין. גוד: הוא חמת מים בפרק לולב וערבה: משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינן ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבין ותולין אותו באילו היתידות להצטנן מימיו. כילה: שיש בגגה טפח. כסא גלין: הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו וכשעומדין פורקין עליו. מטה: הוא מטה גיליתא, והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר, ולגובה היא עשויה; ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינה לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל. וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל: היא קערה פשוטה כגון שלחן קטן, וכדתניא רבי יוסי בן רבי יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו; גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פירוש אסלא: הוא ספסל של ברזל, דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת. וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמר בתחילת עירובין מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקכל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה.

פירוש אחר שפירש רבי ניסים בערובין בעור האסלא: תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח. פירוש: כדי להיעשות אהל לטומאה. לא אשכחן במתניתין כלל אלא בתוספתא דכלים בפרק י"ו. מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יוון יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן ולפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה בכסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ונפנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יוון קורין אותו סילא ויש ספרים שכתוב בהן הסלא טמאה ובלעז קורין לכל כסא סילא.

אסל(2)[עריכה]

"ותוכחת נאץ לבי(משלי ה, יב), תרגומו: "אסלא לבי". "ושבע תועבות נפשו(משלי ו, טז), תרגומו "ובשבע אסלית נפשיה". "מוסר ה' בני אל תמאס(משלי ג, יא): "מרדותא דאלהא ברי לא תסלי".

אסמכתא[עריכה]

בפרק גט פשוט בגמרא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו: במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ורבי יוסי סבר אסמכתא קניא, ואסיקנא: והלכתא אסמכתא לא קניא מאי טעמא שסומך בדעתו שיכול לפורעו עד הזמן ולא גמר להקנותו. ואף על פי כן אי קנו מיניה בבית דין חשוב בדלא אנוס קניא דהכי גרסינן בפרק ארבעה נדרים בגמרא דנדרי אונסין: והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' עד דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב

אסימון[עריכה]

בפרק קמא דמעשר שני: אין מחללין מעשר שני על אסימון. ובפרק הזהב: אסימון קונה את המטבע. ובגמרא דמעשר שני בפרק שלושה שאכלו, ובגמרא דמערבין בדמאי בפרק בכל מערבין. פירוש אסימון: כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים, ובלשון יוון קורין לכסף ולכלי כסף אסימי.

אסנא[עריכה]

בפרק אין מעמידין בגמרא דמתרפאין: ניתי קשייתא דאסנא ונינח פיקא להדי פיקא. פירוש: גרעיני של דקל ושמו אסני.

אסיסנא[עריכה]

אסיסנא יבישתא: ברפואות דמי שאחזו.

אסנתא[עריכה]

מכי רמו שערי באסינתא: בריש גמרא דבתולה נשאת, ובפרק קמא דעבודה זרה בגמרא דואלו הן אידיהן. פירוש: מעת שנותנין שעורים במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן. פירוש אחר: משעה שמתחילין לשרות שעורין באותו הכלי הנקרא אסינתא לעשות שכר לצורך סעודת חתן. איכא דאמרי: כשרוצין לעשות חופה נותנין שעורין בעציצין עד שיצמחו ומוציאין אותן לפניהם כלומר כשם שצמחו אלו כך יפרו חתן וכלה.

אסף[עריכה]

בפרק עשרה יוחסין: נתיני שתוקי ואסופי; אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו.

אספוגית[עריכה]

בפרק המוציא יין בגמר דהמוציא חבל. פירוש: דבר קטן, כדכתיב "ורקיקי מצות" ומתרגמינן "אספוגין פטירין" ושיעורה בסלע.

אספדיכא[עריכה]

אספידכא ומרתכא: ברפואות דמי שאחזו. פירוש: כסף חי. פירוש אחר: מטיפולי נשים.

אספטי[עריכה]

בפסיקתא דויהי בשלח פרעה: רבי נחמיה אמר במקל שהכו מצרים את ישראל בו לקו באספטי שהכו מצרים את ישראל בה לקו שנאמר "בססאה(ישעיהו כז, ח)[28] בסאה סאה. פירוש: חרב קורין בלעז איספטה.

אספטיה[עריכה]

בבראשית רבה פרשת מ"ה אחר הדברים האלה: אמר רבי יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאספטיה שלהן. פירוש אספטיה: שם עיר.

אספלידא[עריכה]

בפרק השותפין בגמרא דסמך לו כותל אחד: הנהו בי תרי דפלגו בהדדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא. פירוש אספלידא: מערה. פירוש אחר אכסדרא. פירוש תרביצא: חצר. "מפני שאול במערה(תהלים נז, א) תרגומו: "מן קדם שאול באספלידא".

אספלנית[עריכה]

בכלים פרק כ"ה שלש על שלש: העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טמאה. ובגמרא פרק קמא דשבת. פירוש: רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אבי אמרה לי אם איספלניתא דכולהו כאיבי שב מאני תרבא וחדא קירא ומנהג אלו להנתן על מטלת של בגד ואחר כך ממרחין אותו על המכה.

אספמיא[עריכה]

"וגלות ירושלם אשר בספרד(עובדיה א, כ) תרגומו: "וגלות ירושלם די באספמיא". ובבראשית רבה פרשה מ"ה אחר הדברים האלה היה דבר ה אל אברם: דרמסקוס אסיא ואספמיא.

אספנן[עריכה]

בשבת בפרק חבית שנשברה: חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין. ובמכשירין פרק המעלה: רבי יהודה אומר חתיכת אלתית ודג המצרי הבא בקופא וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה. ובפרק כירה בגמרא ובריש גמרא דיום טוב שחל להיות בשבת. פירוש קוליס האספנין: דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבוט ובלשון הקדש שיבוטא ובלשון רבנן כופיא כדאמר מרדתא דכופיא. ויש אומרים שהוא טונינא.

אספניק[עריכה]

"עשרה כסף וחגורה אחת(שמואל ב יח, יא) תרגומו "ואספינקי חדא" והוא חגור חדשה.

אספנרמון[עריכה]

בהגדת ילמדנו בוקחו לי תרומה ברוש אלטין תדהר אספיגרמון.

איספסתא[עריכה]

איספסתא ברפת בקר דמיא: בגמרא דבאמת בפרק לא יחפור. ובריש גמרא דחזקת הבתים: אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי כגון אספסתא. פירוש אספסתא: מאכל בהמה ובלעז פרי"ינא. וכן תרגום "אם יגעה שור על כלילו": "יגעה תורא על אספסתיה".

אספקא[עריכה]

בסוף פרק קמא דגיטין: רבי אמי ברבי יאשיה הוה ליה אוספקא דכספא בנהרדעא. פירוש: צלוחית של כסף. ותרגום ירושלמי "צנצנת(שמות טז, לג) "איספקא".

אספקלטור[עריכה]

ויש ספרים שכתוב בהן ספיקלטור ומפורש בערך סמך.

אספקלריא[עריכה]

יש ספרים שכתוב בהן ספקלריא והוא בערך סמך.

אספרגוס[עריכה]

בנדרים בפרק הנודר מן המבושל: מן הכרוב מותר באספרגוס מן האספרגוס מותר בכרוב. ובגמרא דלא יפחתו לו בפרק ערבי פסחים: אספרגוס מצטרף ואמרי לה אין מצטרף. ובסוף גמרא דשלשה שאכלו: תנו רבנן עשרה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו מזוג וכו'. פירש רב האי גאון ז"ל: אספרגוס גופו ממיני כרוב, והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס. ובלשון יוון אספרגוס יין של בקר כלומר ששותהו בבקר. ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוו נהיגי ביה והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא ושאלו בשאילתות אספרגוס שאמרו חכמים סומכו במינו? והתניא סומכו בפת ומשני הא בדחמרא הא בדשיכרא הי מיניהו בדחמרא והי מינהו בדשיכרא רק אחריו לוקה והתניא לא רק אחריו לוקה הי מינייהו בעי רקיקה אספרגוס של יין סומכו במינו ביין ושל שכר סומכו בפת אספרגוס של יין רק אחריו לוקה ושל שכר לא רק אחריו לוקה.

אספרווה[עריכה]

אספרווה דידיה בשלישי אתי: בריש גמרא דכתובות. פירוש: המשואות שלו עם הפקיד שלו מקדים לפניו יום אחד.

אספרי[עריכה]

במעשר שני פרק ב': רבי טרפון אומר ד' אספרי כסף; ובפרק קמא דעדיות. פיר[ו]ש: הכסף נחלק לח' חלקים, ד' חלקים נקראו אספרי. ורב האי אמר אצפרי גורסין והן חתיכות של כסף.

אספר[עריכה]

בחלק בגמרא דארבעה הדיוטות: "וצים מיד כתים(במדבר כד, כד) מאי צים? אמר רב ליבין אספר. פירוש: אותו מלכות צים נקרא ליבין אספר. ובתשובות פירש לא כך הוא אלא ליגין אספר מחנה של רומיים שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין.

אספריטן[עריכה]

בויקרא רבה זאת תהיה תורת פרשת רפאינו ה' ונרפא: אשה זו טווה מעה אחת דקה ומעה אחת עבה אלו לציבין ולעונות ואלו לאספריטין.

אספרמק[עריכה]

בפרק משילין [בגמרא] דנותנין דלי תחת הדלף ההוא עכברא דאשתכח באספרמק דרב אשי אמר להו נקטוה בצוציתיה ואפקוה לבר. ובפרק התכלת בסוף: תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך" מאה ממש; רב חייא בריה דרב אויא טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי. פירוש אספרמקי: מיני בשמים הן.

אספרון[עריכה]

בבראשית רבה פרשה ז' ישרצו המים: מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מורון. פירוש: לבן בלשון יון אספרון מוורון בלשון יוון חשוך. וכן בבראשית רבה אמרפל: לשון חושך אמרה אפילה כמו חושך ואופל.

אספריסא[עריכה]

במגלת איכה "דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ(איכה ג, יב). רבנן דתמן אמרי לאספריסא.

אספתי[עריכה]

העושה מקום לקנה ולאספתי: באהלות בפרק העושה. ספרים אחרים: ולאצבתי. פירוש: כגון שמניחין חור בדלת להדליק ממנו הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעולים ושמו אספתי. ויש אומרים: אספתי אבוקה, ויש אומרים: יתד לתלות בו כלים.

אסקטלא[עריכה]

במשנה אלו מגלחין: אין מוליכין לבית האבל לא בטבלה ולא באסקוטלא ולא בקנין אלא בסלים. ובסוף כלים: הטבלא והאסקוטלא של זכוכית טהורין. פירוש טבלא: כמין שלחן בין של כסף בין של זהב בין של זכוכית; אסקוטלא: כמין קערה קטנה. וכן שמם בלעז: טבלא טב"ילא, אסקוטלא איסקוד"ילא.

אסקוטלא[עריכה]

טרק לי באסקוטלא אאפותאי: בסוף פרק חסידים. ובגמרא דמתרפאין בפרק אין מעמידן האי סימטא פרוונקא דאישתא היא מאי תקנתיה? נמחייה שיתין אסקוטלי ונקרעיה שתי וערב. פירוש: כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ופושטה בכח ומכה בה.

אסקולוסטיבא[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ויהי רעב בארץ: ייעול רבי יהושע בן חנניא שהוא אסקולוסטיבא דאורייתא.

אסקונדרי[עריכה]

בפרק קמא דקדושין בגמ' הנרצע נקנה ברציעה: אמר ליה רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי רב שמואל באסקמדרי איטללתו. ויש ספרים שכתוב בהן סקונדרי בלא אלף. פי' רבי חננאל: בגורי כלבים הייתם שוחקים. פירוש אחר: שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרש ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם הלכך אמר להם כשהייתם בי שמואל באסקונדרי הייתם משחקים, שלא למדתם טעם שמועה זו, ואמר ששמם בלעז ברי"צי. וכן פירוש ההוא דנדרים בפרק ארבעה נדרים בגמרא דנדרי הבאי ובשבועות בסוף פרק ג' לאו לאפיקי דאי יהיב ליה אסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי.

אסקרה[עריכה]

בפרק אלו טריפות בגמ' רוב חגבים: מאי זחל אמר אביי אסקרא.

אסקריטין[עריכה]

אסקריטין וחלת המסרת: בפרק קמא דחלה, ובפרק כל שעה בגמרא דאלו דברים. תרגום "כצפיחית בדבש": "כאסקריטוון בדבש". ואמר כי בלעז שמם קרוסט"ולי.

אסקריטאין[עריכה]

"אסקריטאין דדהב": תרגום "צנתרות הזהב".

אסקריא[עריכה]

תלא נפשיה באסקריאה: בריש גמרא דסדר תעניות. ובפרק איזהו נשך בגמרא דשמין פרה: ספינה לעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא: בכל הבתים פרק י"ב בנגעים. ספרים אחרים: בספינה ובאסדא אדאתא אילפא אימלך רבי יוחנן תלא נפשיה באסקריאה דמטתא. ובסוף פרק כהן גדול: ובנזיר בקרון ובספינה ובאיסקריאה. ובריש גמר' המוכר את הספינה תורן אסקריא, וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך.

אסוריתא[עריכה]

אסוריתא דחרדלא בגמרא דאין מוליכין בביצה. איסור והיתר: בגמרא דמעשה בהשוכר את הפועלין.

אסר(1)[עריכה]

בריש משנת קדושין: פרוטה שאמרו א' מה' באיסר האטלקי. ובפרק איזהו נשך בגמרא דכיצד לקח הימנו חטים: ולא באיסרו בא לידו. פירוש: בשעה שאמר הלוה למלוה יש לי חטין שאתן לך במה יקנס המלוה אותה העת לא נתן ללוה איסר שיאמר מעותי קנו לי והחטים לא משך לפיכך לא קנה. עד שיראה איסר שכנגד לבו: בגמרא דרבן גמליאל בתפילת השחר. פירוש: כשכופף אדם מתקפל טבורו בתוך מיעיו ונראה הסחוס והוא ציפור נפש שבשילהי החזה באמצעיתו בולט והוא כשיעור איסר. ויש מפרשין עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח ויעיין אין מביטו בארץ בעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו.

אסר(2)[עריכה]

בפרק אחד דיני ממונות בגמרא דואלו הייתם יודעים (סנהדרין דף לז:): "בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו(דברי הימים א ג, יז) אסיר שעברתו אמו בבית האסורים שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד; דבר אחר שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו. ומפורש בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה.

איסורי כולל בפרק אלו הן הלוקין בגמרא דיש חורש ובפרק ג' בשבועות בגמרא בשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין. ובפרק עשרה יוחסין בגמרא כהן שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה ובפרק ארבעה אחין בגמרא שני אחים: איסור כולל ואיסור בת אחת.

ובכריתות בפרק אמרו לו אכלת חלב בגמרא דיש ביאה אחת ובריש גמרא דשלשה מינין אסורין בנזיר: מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר. ובריש גמרא דואלו עוברין בפסח. פירוש: נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד, ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין, ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאת ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר "ואחר ישתה הנזיר יין" עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן. כלאים שאיסורן איסור עולם: שנאמר "את חוקותי תשמורו" חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פירוש אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב "פן תקדש המלאה" ודרשינן ליה "תקדש" תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתיה שאיסורו איסור הנאה ואין התר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן.

"אֹסרי לגפן עירֹה" אין לך כל גפן וגפן שבארץ ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה ואין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו': בסוף כתובות.

אסרט[עריכה]

בסוף גמרא דפרק קמא דערובין: המוצא מת מוטל באסרטיא מפנהו לימין אסרטיא או לשמאלה. וכן בסוף גמרא דמרובה: הזורק מן הים לאסרטיא בגמרא דחליית הבור בפרק הזורק. ובילמדנו בריש קדושים תהיו: אם מהלך את עמי באסרטא בסילקי הריני עמך ומשמרך. פירוש אסרט כמו אסטר"טא של מעלה.

אסרטיון[עריכה]

בבראשית רבה פרשה פ"ח ויהי אחר הדברים: הן אדני אמר מתירא אני מאדוני אמרה אהרגהו אמר לה לא דיי שאמנה באסרטיון של נואפין אלא שאמנה באסרטיון של רוצחין. פירוש: חבורה, לפי הענין.

אסיתא[עריכה]

אסיתא חסידתא: בפרק המוציא יין. ובגמרא דנגר בהמוציא תפילין: ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהות מחזקה אדרגה והוו שקלי בה בי עשרה ושדו לה אדשא אמרו הרי תורת כלי עליה. ופרק אלו מגלחין נשיאה שכיב אמר ליה רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בצבורא. ובפרק נערה שנתפתתה בגמרא דהאב אינו חייב במזונות בתו: כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני. ובפרק אלו טרפות בגמרא דנשתברו רוב צלעותיה: אמרי התם בוכנא בלא אסיתא הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסיתא. ובפרק בנות כותים בגמרא דהמקשה נדה‏[29] (נידה דף לו:): אסותא דנחשא. פירוש אסיתא חסידתא: כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פירוש אחר: אסיתא חסירה שחסירה מבפנים והיא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מור"טרו.

אסתא[עריכה]

בבראשית רבה פרשת י"ח לא טוב היות האדם לבדו: אמרין ליה תלמידוהי שבק חדא אסיתא מינך. ובויקרא רבה בוכי ימוך אחיך בסוף פרשת אשרי משכיל אל דל. פירוש מכעסת לפי הענין.

אסתדירא[עריכה]

בריש גמרא דאלו קשרים: קטרא דקיטרי באסתדירא הוא אסקריא והוא תורן שקושרין בו חבל קטן והוא קשר של קיימא שהוא כמין טבעת ואינו ניתר לעולם וחבל אחר שקושרין באותו טבעת דעיילי ביה נגרי. פירוש: הקלע כשבאין להרימו על הספינה והוא קטרא דקטרי. פירוש: כך היו עושין לספינה מנקבין בה ועושין לה כמין טבעת ואינו זז משם מעולם וחבל אחר ארוך פעמים קושרו ופעמים מתירו ואינו של קיימא.

אסתוורא[עריכה]

אסתוורא עד ארעא נחית: בריש גמרא דמצות חליצה ובגמרא דשתי פרשיות בפרק הקומץ רבה: הא דעבידא כי אסתורא. ובגמרא דפרק האומר משקלי עלי בערכין: אמר רב פפא האי אסתוורא עד ארעא נחית. פירוש: אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב; עד ארעא נחית: ואין בו פסוק עד סוף העקב. פירוש הא דעבידא כי אסתורא: כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. "באשורו אחזה רגלי" תרגומו: "באסתווריה אחדת רגלי".

אסתלגיגית[עריכה]

אסתלגיגית של מלאכי חבלה ותכספית שהוא רוח רעה יושבין ושומרין לאדם מתי יעבור על אחת מאלו ויכשל: בסוף גמרא דשלשה שאכלו.

אסתנא[עריכה]

בפרק הרואה בגמרא דעל ההרים: אימתי מתחזי רקיע בטהרתו אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כוליה ליליה ובצפרא אתי אסתנא ומגלי לשמיא. ובהלכה דהדר עם הנכרי (עירובין דף סה.): אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא. ובמגלה בפרק בני העיר בגמרא ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת (מגילה דף כח:): האי דקא עילינן לבי כנישתא לאו משום מטרא אלא משום דבעיא שמעת צילותא כיומא דאסתנא. ובפרק כל כתבי הקדש בגמרא דמצילין תיק הספר: אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא אינמי יומא דאסתנא. ובכתובות בפרק האשה שנתאלמנה: עידיה בצד אסתן ותיאסר. ובפרק קמא דקידושין בגמרא דבית הלל אומרים בפרוטה: לאו היינו דרבי חנינא דאמר עדיה בעד אסתן ותיאסר. פירוש: עדים אלו בצד צפון ותיאסר? פירוש יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שריא נשיב כמו משיב. "מצפון זהב יאתה" תרגומו: "מן ציפונא אסתנא ייתי".

אסתנס[עריכה]

בפרק שני בברכות איני כשאר כל אדם אסתניס אני. ובפרק אמר להם הממונה ביומא: אם היה כהן גדול זקן או אסתניס מחמין לו חמין. ובגמרא דמסכת תמיד: מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. ובפרק מי שמת בגמרא דהשושבינות: רבי ינאי אומר "כל ימי עני רעים(משלי טו, טו) זה אסתניס "וטוב לב משתה תמיד" (שם) מי שדעתו יפה. ובפרק ערבי פסחים בגמרא דסמוך למנחה: רב ששת אסתניס הוה. ובפרק המקנה לאשתו בגמרא דוכן לענין הטומאה: כלום אתה אסתנס יותר מפרעה. ובגמרא דרבי עקיבא בחלק: רבי ינאי אומר "כל ימי עני רעים" זה אסתניס. ובבראשית רבה פרשה י"א: ויברך אלהים מפני האסתניסים. פירוש: אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס.

אסתניד[עריכה]

שבקן דאסתניד בקמיתא: בפרק שור שנגח בגמרא דשור של פקח. פירוש חליתי מזאת השאלה כגון אסתניס אני שהוא בלשון יוון חולה. ויש שהן בין היונים לועזים "והנה אביך חולה" "אסתנס" ויש לועזים "ארוסטרוס".

אסתנדרא[עריכה]

אסתנדרא דמישן: בריש גמרא דעשרה יוחסין ובפרק הזורק בגמ' היה במזרח: ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשום אסתנדרא דבשכר. פירוש: שלטון של אותה העיר.

אסתקר[עריכה]

בפרק אף על פי בגמרא דהחמרים: דל עינה חזיתיה אסתקר פרח רוחה. ספרים אחרים סוח לבה פרח רוחה.

אסתקטון[עריכה]

בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט: "וראשית שמנים ימשחו" רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסתקטון. ספרים אחרים: אנתכטון. ספרים אחרים: סטכטון.

אסתרא[עריכה]

מאה מעי מאה מעי אסתירא: בסוף גמרא דהשואל פירוש: מאן דאמר ליה לחבריה 'אסתירא מאה מעי יהיבנא לך' יהיב ליה מאה מעי דתפיס לשון אחרון 'מאה מעי אסתירא' יהיב ליה אסתירא, סלע קטן דהוא פלגא דזוזא. ובפרק קמא דקדושין בגמרא דכסף בית שמאי אומרים בדינר: תניא התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא מאי סלע פלגיה דזוזא דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא אסתירא וזו הלכה כולה בפרק יש בכור לנחלה בגמרא דחמשה סלעים של בן. פירוש: סלע זו פלגא דזוזא וקרי אינשי לפלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאוריתא. ובזו ההלכה יש אסתירא סורסיא. פירוש סלע של אותו מקום שהן קלים. פירוש אחר סורסיא הוא כסרסור שבו עושין כל סחורה. ובפרק מי שהיה נשוי בגמרא דוכן שלשה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הותירו זוזי חדתי ופחתו אסתירא דצינתא. פירוש: לא הותירו זוזי חדתי שלא נשכרו יותר על קרן שלהן אלא שנתחלפו מעותיהן רעים בחדשים וטובים לפיכך נוטל כל אחד לפי מעותיו שנחלפו אבל אי משתכרי יותר על קרן שלהן חולקין לאמצע וכן פתחו שהיו מעותיהן שהטילו טובים ועשו בהן סחורה והפסידו שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו. אסתירא זוזא דצניתא מכה שיש לאדם ברגלו ומשימין עליה סלע שאינה יוצאת לרפואה כדתנן יוצאין בסלע שעל הצינית.

אסתרוקנית[עריכה]

בפרק לא יחפור בגמרא דמרחיקין מי רגלים: לא קשיא כאן במלח סדומית כאן במלח איסתרוקנית. ובפרק משילין פירות בגמרא דוכן האשה. פירוש מלח סדומית ומלח איסתרוקנית: מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק. ובפרק הקומץ רבה: "לא תשבית מלח(ויקרא ב, יג) הבא מלח שאינה שובתת ואי זו זו זו מלח סדומית מניין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית תלמוד לומר "תקריב" (שם).

אפא[עריכה]

משכא דאפא דכרא: בפרק יום הכפורים בגמר' מי שנשכו. ובסוף פרק קמא דבבא קמא: צבוע זה אפא. פירוש: מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפזרא וצבוע תרוויהו אפא נינהו, מיהו נפזרא שם הנקבה וצבוע שם הזכר. "גיא הצבועים" תרגומו: "מישר אפעיא". אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגדו באילן חרוב בפרק קמא דבכורות.

אף[עריכה]

במנחות בסוף גמרא דשתי הלחם: מדת בשר ודם מסית את חברו מדרכי חיים לדרכי מיתה והקב"ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים שנאמר "ואך הסיתך מפי צר" מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה תלמוד לומר "העמיק הרחיב" ושמא תאמר למלך לא הוכן תלמוד לומר "גם היא למלך הוכן" ושמא תאמר אין בה עצים תלמוד לומר "מדורתה אש ועצים הרבה" ושמא תאמר זה הוא שכרו תלמוד לומר ונחת שלחנך מלא דשן.

אפיא[עריכה]

בחלק: אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי ענית לי ואי לא אמינא הא כל אפיא שוין. ובפסיקתא דשובה אם עונה אותי הרי יפה ואם לאו הא כל אפיא שוין. ובריש מגילת איכה: ראו מה היו עובדין הא חזרו כל אפיא שוין. פירוש אפיא: מעשה של כל אלוהות שוין אפיא דעמון ומואב כל האומות שוות.

אפי(1)[עריכה]

בסוף גמרא דכיצד מברכין: שגרא ליה בשיתין אפי פרסייתא. ובסוף גמרא דהנזקין בגטין חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי אופי ונתרן תמרי. ובפרק אין מעמידין בגמרא דבת ישראל לא תיילד בעבודה זרה נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משפלנא מיניהו כי אופי בנהרא. פירוש אופי: עיקר חריות של דקל; בישתא כינוי זכות הוא: רבות זכיות של אותה אשה שהיא הורגת מהן כי אופי בנהרא. פירוש אחר בישתא רעות כלומר יהי רצון שירבו רעות לחברתה כמו שאני הורגת מהן כחתיכות של עצים השטים בנהר.

אפי(2)[עריכה]

בפסיקתא דסוכה "פנה אל תפלת הערער" אמר רבי ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אופו של דוד פעמים קורא עצמו מלך ופעמים קורא עצמו עני וכו' כל זה בויקרא רבה באמור אל הכהנים בפרשת קחו מוסרי. פירוש אופו: עיקרו. ויש אומרים אופי בנהרא כמו זה שורש של דקל, וכן אופתא דפרק לולב הגזול והיבש בגמרא דרבי יהודה: ואימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והאי כפות ועומד הוא. ובלעז צופ"ו. ובגמרא דהריאה באילו טרפות: ריאה דדמיא לאופתא טריפה אית דאמרי פחוזה כאופתא – פירוש פחוזה: קלה כדכתיב "אנשים רקים ופוחזים" – אית דאמרי דנפיחא כי אופתא – נפוחה מחולי – אית דאמרי דשיעא – חלקה כלומר אין קמט כאשר הקיר כשטוחין‏[30] אותו. ובהגדת ילמדנו "ומי גוי גדול": אמר רבי הושעיה מי כאומה זו שהיא יודעת אופו של אלהיה יודעין מה הוא מבקש והן עושין יודעין היאך הוא מחבבן וכו'. ספרים אחרים אופו דעתו.

אפדנא[עריכה]

בחלומות דרבא דהרואה: אפדניה דאביי דנפל. ובריש גמרא דמי שהפך: מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת. ובפרק ראשון דבבא קמא בגמרא דחבתי בתשלומי נזקו: אמר להו רב נחמן זילו אהדור ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייכו. ובריש גמרא דהמפקיד: אזל רב נחמן אגבייה לאפדניה מיניה פירוש אפדנא חצר.

אפדת[עריכה]

אפדת מסכת זהבך תפתר החקוקין על גופה רבי יעקב דכפר חנן תפתר למשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר "וישם אותו גדעון לאפוד": בפרק אמר רבי עקיבא בירושלמי.

אפזייני[עריכה]

בריש גמרא דבמה אשה כבר פירשנוהו בפ' א'.

אפזים[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ס"ט ויצא יעקב עולים ויורדים בו: מעלין בו מורידין בו אפזים בו קפזים בו סוטנים בו.

אפחזיהו[עריכה]

בריש גמרא דמקום שנהגו: תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזיהו שלטא בהו עינא. פירוש: נפחיהו.

אפטיא[עריכה]

בפסיקתא דבחדש השלישי: למלך שנשבה בנו ואמר היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים. למלך שהיה משיא את בתו ואמר היו מונין אפטיא לנישואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה שנאמר "ביום הזה באו מדבר סיני". ובפסיקתא דבחדש כענין הזה.

אפוטרכא[עריכה]

בבראשית רבה פרשת צ"ה והקול נשמע: אזל לגבי אפוטרכא דידהון אמר להון רבהון דיהודאי אמר הדא מלה והוא תימה וכו'. פירוש נשיא שלהן ובלעז פטריאר"כא.

אפוטרופוס[עריכה]

בפסקתא דעשר תעשר: אילין אפוטריפיא דנפקין לקריתא. ובפסחים בפרק האשה: יתום ששחטו עליו אפוטרופין. אין אפוטרופין לעריות: בסוף פרק קמא דכתובות. פירוש: אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות. תרגום ירושלמי "יעשה פרעה יפקד פקידים על הארץ": "אפיטרופין על ארעא". "אתה תהיה על ביתי"‏[31] פירוש אפיטרופוס: אבי ילדים; בלשון יון פטירא פידיאה, וכן בלעז אב פטר.

אפיין[עריכה]

בסוף פרק אלו טרפות: תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין.

אפך[עריכה]

תרגום "וינס": "ואפך", והוא לשון דמחזירי; תיבין לאחוריהן ומערקין.

אפכי[עריכה]

בבראשית רבה פרשה מ"ב ויהי בימי אמרפל: "ויהי כאשר נלכדה ירושלם" אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אפכי על עונותיהם דאמר רבי שמואל בר נחמני אפכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש "תם עונך בת ציון". וכל זה הענין במגלת איכה בפסוק תם עונך. וביקרא רבה ויהי ביום השמיני בסמך ולזקני ישראל וכי ימוך אחיך בפרשת אשרי משכיל אל דל: אמר רבי לוי בשם רבי חמא בן רבי חנינא: כ"ב פעמים כתוב כאן אשרי ומכולן לא נטל אפכי אלא זה בלבד ומה אפכי נטל "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" ואומר "אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת". פירוש: בלשון יוון קורין להנחה אפכי, כלומר מוחל להם עוונותיהם.

אפכיות[עריכה]

בילמדנו בפרשת ציצית לבעל הבית שהיה שוקל בארנונות וכותב אפכיות אמר לו אביו הזהר באפכיות האלו שכל חייך נתונין בתוכן; כך אמר להן הקב"ה לישראל הזהרו במצוות האלו שהן חייכם שנאמר "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם(דברים לב מז,). ענין ספרי זכרונות.

אפל(1)[עריכה]

הא בחרפי הא באפלי: בריש גמרא דתעניות. באפלתא דהוו בניסן בפרק קמא דראש השנה בגמרא באחד באלול.

אפל(2)[עריכה]

נכנס לאפליון נכנסו אחריו: בפרק היה קורא בגמרא כשמת טבי עבדו. פירוש יחדר לפנים מטרקלין כמו עופל, "ובחן ויבא אל העופל".

אפליון[עריכה]

בריש ילמדנו: כשהקב"ה רואה בתי עבודה זרה יושבין שלוין וביתו שמם ועשוי דיש לערלים ולשועלים שנאמר שועלס הלכו בו אותה שעה מסתכל אפליון של עולם והוא מזדעזע שנאמר "המביט לארץ ותרעד". אפיליון ומעפורת: בפרק כל כתבי הקדש בגמרא די"ח כלים. פירוש: אוסי.

אפליית[עריכה]

כדאמר ליה אנא לא אפליית בך: בירושלמי בפרק שלשה שאכלו, ובבראשית רבה פרשה צ"ב וירא יעקב כי יש שבר במצרים. פירוש: ענין שחוק וליעוג

אפמא[עריכה]

ההוא דקלא דהוה ליה לאביי והוה סליק באיפומא: בערובין בפרק המוצא תפילין בגמרא דשרשי. ובסוף פרק עשרה יוחסין: נפל סיהרא באיפומא. ובפרק אילו טריפות בגמרא דנפלה מן הגג: ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא חזא חולשא מאיפומא נפל מאיגרא לארעא. פירוש איפומא: ארובה בתוך הבית פתוחה לגג והוא לול בלשון קודש. פירוש דיקלא דהוה סליק באיפומא: היתה עולה אותה תמרה על הגג ובגג היה לול ויוצאה מן הלול ויוצאת באויר הגג והיו עכשיו ענפיה בפחות מג' טפחים לגג, אתא לקמיהו דרבה ורב יוסף ושרו ליה לישב עליו.

אפמיא[עריכה]

אריסטון הביא בכורים מאפמיא בסוף חלה. ובריש גמרא דעשרה יוחסין: לתתי בדיגלת עד היכא אמר רב פפא בר שמואל עד אפמיא תתאה תרתי אפמיא הויין. תרגום ירושלמי "שפם": "אפמייה"; "וירד הגבול משפם": "וייחות תחומא מאפמיא".

אפומטא[עריכה]

בפסיקתא דויהי בשלח: כיצד היו המים עשויין לישראל כחומה דרש רבי יוחנן כאילין קנקילא ארקת סרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוין אלא כאילין אפומטא. פירוש מראות.

אפנדה[עריכה]

בפרק הרואה: לא יכנס אדם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו. פירוש כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם. וראיה בשבת בפרק המצניע בין אפונדתו לחלוקו. ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ.

אפנים[עריכה]

אפנים ושרפים ומלאכי שרת: בסוף פרק אם אינן מכירין אותו.

אפנין[עריכה]

בפיאה בפרק מלבנות: וכן באפונין וכן בכרם. ובכלאים בפרק ערוגה: אפונין וחשופין מין זרעים אפונין הגמלונין מן‏[32] ירק. ובשביעית בפרק ב׳: ר שמעון אומר האפונין הגמלונין כיוצא בהן. ובשבת בפרק נוטל אדם שיער של אפונין ושל עדשין. ובפרק קמא דטבול יום: רבי יהודה אומר אף אפונין לבנים טמאים בטבול יום. פירוש אפונים: בלעז ציצירי ובלשון ערב אלחמץ. פירוש הגמלונים: גדולים, שפין: קטנים, ויש מפרשים: חלקים.

אפנקריסין[עריכה]

בירושלמי בריש פרק כירה: והביאו לפנינו בצים קטנים כחוזררין וטעמן יפה כאפנקריסין ספרים אחרים פנקריסין.

אפנתא[עריכה]

בפרק כיצד מברכין בגמ' והוא אומר על המגמר: תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמידי חכמים וזה אחד מהן אל יצא במנעלים המטולאים ואמר מר זוטרא בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא באפנתא אבל בגולדא לית לן בה. ובפרק קמא דתעניות בגמרא דסמך: ואסורין במלאכה אביי ורבא מעיילי אפנתא. ובריש גמרא דמצות חליצה משום דהוה ליה אפנתא מנעל. ספרים אחרים: פנתא, ופירוש אפנתא: פנים של מנעל של מעלה, גילדא הוא של מטה ובלעז סולא.

אפנתי[עריכה]

בילמדנו בהעלותך: בא המלך ליכנס למדינה יצא אוהבו לאפנתי שלו. ובואתחנן בעשרת הדברות: היה הדיבור קורא מן השמים והן הולכין לאפנטי שלו והוא חוזר וקורא להן מן הארץ והן הולכין לאפנטי שלו שכן הוא אומר "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו". פירוש: ענין מחנה הוא.

אפס[עריכה]

אפס זכריה: בריש גמרא דיש נוחלין.

אפסתקיתיה[עריכה]

בבראשית רבה פרשה ע"א ויהי כשמוע לבן: אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה "ויקח העבד עשרה גמלים" זה שהוא אהובו על אחת כמה וכמה וכיון דלא חמא אפסתקיתיה "ויחבק לו". פירוש אפסתקיתיה בלעז אפלינציקיו.

אפסניא[עריכה]

בסנהדרין בפרק כהן גדול: "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" אלא כדי ליתן לאפסניא שלו. ובריש גמרא דכהן גדול אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעיבור השנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום צנה. פירוש: ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו לפיכך דוחה את העיבור; כהן גדול אם יעשו מרחשון תשרי מתירא מן הצנה שתא בתר ירחא אזיל ובמרחשון לעולם הצינה מצויה אף על פי שנקבע בשם תשרי. ובלשון יוון קורין להוצאה אפסניא.

אפסנתין[עריכה]

בעבודה זרה בפרק אין מעמידין בגמ' והחומץ של גוים: אמר רבי יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהן משום גלוי ואלו הן חד מר מתוק וכו' חד מר ופלפלין מר אפסנתין מתוק מי בארג חליא. פירוש: לענה בלשון יוון אפסינתין.

אפסר[עריכה]

בפרק במה בהמה יוצאה: הגמל באפסר. ובפרק קמא דקדושין בגמ' נכסים שיש להן אחריות: שאני שטר דאפסרא דארעא הוא. פירוש אפסר רסן ובלעז קפיסטרו.

אפעה[עריכה]

אפעה לשבעים שנה: בריש גמרא דבכורות.

אפיפורין[עריכה]

אפיפורין של בעל הבית: בפרק י"ו בכלים כל כלי עץ שנחלק ובפרק כ"ג שלש תריסין: שלש פנקסאות הן האפיפורין טמאה מדרס. ובריש בראשית רבה: למלך שעשה כסא ואחר כך אפיפורין. ובפרשה י"ח ויסגור בשר תחתנה עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליה כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב. ובויקרא רבה באם בחקתי בפרשת לפנים הארץ יסדתה: למלך שעשה כסא משעשאו עשה אפיפורין שלו תחתיו. "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" תרגום ירושלמי: אפיפורין דריגלוי. פירוש אפיפורין דפרק י"ו בכלים: עושין שתי יתדות של ברזל כל אחד מרובע והעור בינתים וכופלין אותו וכשרוצין לישב עליו פושטין אותו. ויש מפרשים: זה הכסא שמניחין עליו הספרים והוא עגול של עץ ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ויש שעושין ממנו שלחן ועוד יש כורסיא קטן כשיושבין מלכים בקתידרא מניחין אותו כורסיהקטן תחת רגליהן ושמו במקרא הדום רגל כדכתיב "והארץ הדום רגלי" וכן יש לפני תיבת ספר תורה וזה שם נופל באידך פירקין שלש פינקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורין לכסא שתחת רגלי המלכים אפופורין.

אפיפיירות[עריכה]

בכלאים בפרק איזהו ערום: המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות. פירוש: אילן שעושה פירות הרבה כמו מסעף פורה.

אפפוסין[עריכה]

בילמדנו והנחש היה ערום: "פי כסיל מחיתה לו ושפתיו מוקש נפשו" כל מה שהכסילים מוציאין מפיהן על עצמן הן נותנין האפופוסין; אתה מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופסין שלהן ואלו הן מרגלין וכו'. ובפסק' ומשה היה רועה: ולא עוד אלא שנטלו אפופסין. "תם עונך בת ציון" וגו' "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב"ה ונתן להן אפופסין. "והגוים חרוב יחרבו" אמר רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם. ובוישלח ישראל מלאכים: ולא בקשה ליתן להן אפופסין. וביפקוד ה' אלהי הרוחות: משה נטל אפופסין בשביל בניו. ובריש אלה הדברים: כשהרגת את המצרי והוציא עליך אפופסין. ובויקרא רבה אל תהי עד חנם פרשת והוא עד או ראה או ידע: והלא כבר נתנה תורה אפופסין "אם לא יגיד ונשא עונו". ובפסק' דאחרי מות "במדבר סיני" וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמסיני נטלו אפופסין שלהן למיתה. ובפרשת לדוד ה' אורי וישעי: אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיות שלו לתוך פיו הדא הוא דכתיב "אמר אויב ארדוף אשיג". פירוש אפופסין: גזר דין.

אפץ(1)[עריכה]

בסוף גמרא דהבונה: הא דתני רב חנניא גט שכתבו במי טרייא ואפצא כשר. וגם זה בהמביא גט שני בגמרא דבכל כותבין. ובפרק קמא דגטין בגמרא דבכל השטרות: הא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא – בדאפיצן. הא דאפיצן והא דלא אפיצן: בפרק הקומץ רבה בגמרא דשתי פרשיות. ובפרק הקורא את המגילה למפרע בגמרא דעל הדיפתרא: דיפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ. עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ.

אפץ(2)[עריכה]

באהלות בפרק כוורת: היתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה; איזו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד וכו'. פירוש אפוצה: דחוקה. כסוי בלשון ישמעאל עפאץ, כלומר כסוי של כוורת דבוק בו. ירושלמי בפרק כירה: כאן דרפין כאן באפוצין.

אפקטפיזון[עריכה]

בשבת בפרק חבית שנשברה: אין עושין אפקטפיזון בשבת. ובסוף גמרא דפרק קמא דשבת: אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד. ובריש גמרא דכל הכלים ובפרק לולב הגזול בגמרא דהלוקח לולב: "לאכלה" ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון. וגם זה בפרק הגוזל עצים בסוף גמר ר' יהודה אומר. פירוש אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא, ושמעתי שהוא ג' מלות אפיק טפי זון: הוציא עודף המזון, כי כן דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. "שורו עיבר ולא יגעיל": תרגומו ולא יפקטיז.

אפקלין[עריכה]

בילמדנו לכה ארה לי יעקב: לאשה שהכעיסה בנה וקבלה לשלטון והיתה סבורה שמא בדברים הוא מיראו שלח אפיקלין כיון שראתה אפיקלין הפליגה בדבר. ובויקרא רבה: לאלמנה שקובלת על בנה לדיין חמיתיה דדאין במרזופתא ובמגלבין וחלת ואפכת מיליא. מרזובית היא מרזופי' דנפחי מסתברא או פוקילין בני אדם שב דם מרזפתא ומגלבין אפקליטין במגילת איכה.

אפקימא[עריכה]

בפרק כיצד מעברין בגמרא דאין מודדין: אמר רבי אמי אין מודדין אלא בחבל של אפקימא. יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפת אילן של אגוז.

אפיקימון[עריכה]

בפרק ערבי פסחים: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. פירוש: לשון כלום, כלומר אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות כמפורש בגמרא: רבי יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים. וכן מפורש בסוף תוספת פסחים.

אפיקורין[עריכה]

עוף וגבינה נאכלין באפיקורין: בריש גמרא דכל הבשר. ספרים אחרים:אפוקוליס. מפורש: במטלית בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים והני מילי ביממא אבל בליליא לא.

אפיקורוס[עריכה]

בחלק: רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים ורבי יהושע בן לוי אמר זה המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים. המשומדין והאפיקורוסין: בפרק קמא דראש השנה בגמרא דארבעה פרקים. ובריש גמרא דארבעה נדרים: שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן. בריש גמרא דהדר פי' אפיקורותא חציפותא.

אפקירוס[עריכה]

תרגום "מעכתי(יהושע יג, יג).

אפיקריסין[עריכה]

צורר אדם מעותיו עם תפיליו באפיקרסותו: בפרק מי שמתו בגמרא דהיה עומד בתפלה. ירושלמי בריש פרק היה קורא: אפיקריסין היה לבוש מבפנים אפקרסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה בגמרא דואלו מגלחין רבי יוחנן אומר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לתוכו. ובכלים בפרק נזמי: הסדין והסודרין והסרטין והאפיליון של ראש שש אצבעות של אפקרסין עשר. פירוש: לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו וכשלובשו קושרו כדאמר בסוף מקואות באידך פירקין: הקשר של אפיקרסותו שבכתף. ותניא אידך בדרך ארץ: הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואחר כך מתיר אפקרסו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקרסו התחתונה ולובש חלוקו וחוגר אזורו ומתכסה בטליתו ומניח כובעו ונועל מנעלו בריש ויקרא רבה ובפסיקת דכי תשא.

אפקותא[עריכה]

אפקותא דדיקלא: בגמרא דחבילי קש בפרק קמא דסוכה, ובפרק המפלת בגמרא וחכמים אומרים. פירוש ראש הדקל שיש בו חריות הרבה. פירוש אחר: הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין. תרגום "ותשבר מפרקתו(שמואל א ד, יח) ואתברת אפקותיה.

אפר(1)[עריכה]

מניחין אפר מקלה על גבי התיבה: בפרק סדר תעניות. ובסוף גמרא דחזקת הבתים: מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים. ובגמרא דכתובת קעקע בפרק אלו הן הלוקין: אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע. פירוש: אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. ובאהלות בפרק אפר שרופין: רבי אליעזר אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים. פירוש: אפר בני אדם הנשרפין.

אפר(2)[עריכה]

בסוף גמרא דכירה: אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב. ובסוף גמרא דמשילין, ובפרק קמא דפסחים בגמרא דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מלמד שתהא פרתך רועה באפר. פירוש: אפר הוא אחו ובלעז פר"אטו. תרגום ירושלמי "ותשם בסוף": "ושויאת יתיה באפר על כיף נהרא". "ותרא את התיבה בתוך הסוף": "וחמת ית תיבותא בגו אפרא. ספרים אחרים: בגו גומיא. וכן "ותרענה באחו" תרגום ירושלמי: והות רעיא בגו גומיא.

אפרגיאה[עריכה]

בפסיקתא דביום השמיני עצרת: כתוב אחד אומר "עצרת תהיה לכם" וכתוב אחר אומר "עצרת לה' אלהיך" אמר רבי חמא אמר רבי חנינא לשנים פרגמטין שנכנסו למדינה אמר אחד מהן אם פותחין אנו באחת אנו עושין אפרגייאה במרעה – ספרים אחרים: אפרגינה במדינה – אלא פתח שבתך ואני שבתי פירוש ענין זול. ויש לומר לשון לעז דפר"ניירי.

אפרד[עריכה]

בריש גמרא דהתכלת: ואשתני למעליותא ואפרד חזותא. פירוש: נפסל מראיהן.

אפרודיטי[עריכה]

בעבודה זרה בפרק כל הצלמין: מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? פירוש: שם עבודה זרה היא.

אפרהנג[עריכה]

כפרק השולח גט בגמרא דהמוכר את עבדו לאפרהנ גוי יצא לחירות. פירוש: עלילה, כלומר גוי שיש לו עלילה על ישראל.

אפרוודין[עריכה]

תרגום "ושים עליה כרים סביב": "אפרוודין סחור סחור". "לשום כרים על שערים": "למנאה אפרוודין".

אפריזא[עריכה]

וקבעתא דכשורי: בפרק השותפין בגמרא דכותל חצר. פירוש אפריזא: בערך למד בלופתא.

אפרייא(1)[עריכה]

בסוף בבא מציעא: הבו ליה אפרייא לריש לקיש. פירוש: חזק בלשון פרס, יישר כחו יישר חילו. פירוש אחר:‏[33] אפרייא לריש לקיש ברכתו, מלשון "בן פורת" כלומר יפרו וירבו חכמים ונבונים בישראל כמותו.

אפרייא(2)[עריכה]

בבראשית רבה פרשת ע"ג וימצא דודאים: הלך בשעת הקציר בשעת בירור כל מיני אפורייא ולא הביא אלא ממה שהוא מופקר ללמדך כמה היו שמורין מן הגזל. פירוש אפורייא: פירות ובלעז פרוי"יטא

אפריון[עריכה]

בפרק קמא דסוטה בגמרא וכן לענין הטובה: הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה. פירוש: מטות שנושאות בהן כלות.

אפרכו[עריכה]

אפרכו של זה למעלה מאפרכו של זה: בריש גמרא דשבועות. למה הדבר דומה למלך יוצא ואפרכוס נכנס: בריש גמרא דערבי פסחים. ובבראשית רבה פרשה ח' נעשה אדם: למלך ואפרכוס שהיו בקרובין. ובילמדינו בסוף אם בחקתי: מלך ששלח אפרכוס שלו מי מספיק לאפרכוס צרכי בני מדינה אמר הקב"ה אפרכון שלחתי והן מספיקין להם מן ובאר וענן.

אפרכיא[עריכה]

בבראשית רבה בריש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך: זו אפרכיא שלך ובריש פסקתא דנחמו: "ותעזבי אביך ואמך" זו עבודה זרה "וארץ מולדתך" זו אפרכיא. ובילמדינו בריש וידבר ה' אל משה במדבר סיני: כתוב לך באיזו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה כחדש באי זו אפרכיא. "בני יפת גומר ומגוג וגומר": תרגום ירושלמי "ושום אפרכיותהון".

אפרסמון[עריכה]

בפרק במה מדליקין בגמרא דחלב מבושל: זיל איקשט במישחא אפרסמון. "לכורמים וליוגבים" כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. ובפרק במה אשה בגמרא לא תצא אשה: "וברגליהם תעכסנה" שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. ובפרק ר אליעזר אומר תולין בגמרא דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון. ובסוף גמרא דאמר להם הממונה: בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. ובסוף גמרא דסדר תעניות האלו הדס אסא עץ שמן אפרסמא. ובפרק כיצד מברכין בגמרא והוא אומר על המגמר: משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. ובריש גמרא דפרק אם אינן מכירין אותו: הדס אסא עץ שמן אפרסמא. ובפרק המוכר את הספינה בגמרא דסמך עשרה אילנות ובפרק אין מעמידין בגמרא דהחומץ: אלנתית יין שמן ומים צלולין ואפרסמון. ובחלק בגמרא דאנשי סדום (סנהדרין דף קט.): נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלן אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנאמר "ישובו לערב יהמו בכלב ויסובבו עיר(תהלים נט, ז). ובבראשית רבה פרשה‏[34] כ"א רבה רעת האדם בארץ: היה מביא אפופיליסימון ושף באבן ובא בלילה וחותרה. פירוש שמן אפרסמון: הוא פרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב: "נכאת וצרי ולוט(בראשית לז, כה) ותרגומו: "שעף וקטף ולטום" ואמרינן: צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר קטף שהוא עף ואם מעמידו כנגד הנר אף על פי שמרוחק מיד עף ובא הנר ודולק בו. ויש אומרים כרמים מין גפנים שממנו יוצא אפרסמון.

אפרסק[עריכה]

בריש כלאים: האפרסקין והשקדים. ובפרק כירה בגמרא דמטלטלין נר, ובפרק קמא דסוכה בגמרא דפרס עליה: תלה בה אגוזים אפרסקים שקדים. ספר אחר: פרסקין. פירוש בלשון לעז: פי"רסיקי.

אפריקי[עריכה]

בסוף גמרא דמסכת תמיד: בעדנא דאזיל למדינת אפריקי. "בני יפת גמר ומגוג" תרגום ירושלמי: ושם אפרכיותכון אפריקי וגירממי ומדי. וכן בבראשית רבה. וכן תרגום "אניות תרשיש".

אפרת[עריכה]

בפרק קמא דסוטה בגמרא דוכן לענין הטובה: דוד נמי ממרים אתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי. ובריש ויקרא רבה פרשה הבן יקיר לי אפרים: אמר רבי פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מבני יעקב בשעה שנפטר לבית עולמו אמר לו אפרים ראש השבט ראש ישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך כן "תחו בן צוף אפרתי(שמואל א א, א), "וירבעם בן נבט אפרתי(מלכים א יא, כו), "ודוד בן איש אפרתי(שמואל א יז, יב).

אפשח[עריכה]

אפשח נורא בי עמרם: בסוף גמרא דעשרה יוחסין. פירוש: נפלה אש בבית עמרם.

אפתא(1)[עריכה]

בסוף גמרא דחזקת הבתים: אמר רב הונא מאי חדר שחלקו לשנים מאי עלייה אפתא. ובריש גמרא דהמוכר את הבית: מאי יציע הכא תרגומו אפתא רב יוסף אמר ברקא חלילה. פירש רבינו חננאל ז"ל: מאי חדר? שחלק חדרו לשנים; מאי עלייה? אפתא – ביתו שהוא פתוח לחצר השותפין חולקו לשנים וסותם ביניהם בגובה הבית שנעשה כמו אפתא. פירוש אחר: אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי שלמעלה וטחין אותו ומשתמשין בו. פירוש ברקא חלילה: כגון גזוזטרא שאחורי הכותל ופתוח לבית והוא כגון היציע שהיה סביב בית המקדש וזה של בתים חלול מלמטה ואין משתמשין אלא מלמעלה.

אפתא(2)[עריכה]

בריך מריה דהאי אפתא בפרק כיצד מברכין בגמרא דבירך על פירות האילן. ענין אחר: פיתא והוא פת ממש.

אפותא[עריכה]

בפרק אין מעמידין בגמרא דבת ישראל: זימנין דמנחה לה ידה אאפותיה וקטלא ליה. טרק באיסקוטלא אאפותא: בריש גמרא דסדר תעניות האילו. פירוש: בלשון חכמים פדחת ובלשון תורה מצח.

אופתא[עריכה]

באלו טרפות: ריאה דדמיא לאופתא טריפה. כבר פירשנו בראש זה הפרק.

אפתק(1)[עריכה]

בעבודה זרה אין מעמידין: חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתוק מותרין (פ').‏[35] ובפרק במה טומנין בגמרא דגיזי צמר: רבינא אמר משנתינו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן. ספר אחר: הפתק. פירוש: אוצר העשוי לסחורה ובלשון יוון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין. "ואוצרות ברד תראה" תרגומו: "ואפותיקי ברדא תחמי". ורב האי פירש: כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו: החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתוק מותרין ובחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרין בסלים לפני החנווני אסורין.

אפתק(2)[עריכה]

[36]בפרק השולח גט: עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים. ובפרק קמא דבבא מציעא בגמרא דיתיקי מצא דייתיקאות אפותקאות. ובריש גמרא דבבא קמא: הכא במאי עסיקינן בשעשאו רבו אפותיקי כדרבא דאמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי. פירוש אפותיקי: אפו תהא קאי. כלומר שהראה לו שדה ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזה. ספרים אחרים: הפתק.

אץ[עריכה]

בפרק בתרא דעירובין בגמרא דאילן הסמוך על הארץ אסור לו לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר "ואץ ברגלים חוטא". פירוש: כמו "ובשליתה היוצאת מבין רגליה" וכן "בין רגליה כרע". כלומר כל מי שיאיץ אשתו ומכריחה שלא ברצונה חוטא. וכן פירוש "גם בלא דעת נפש לא טוב": אם יבא אדם על אשתו שלא לדעתה ולרצונה אלא על כרחה, נפש היוצא מביניהן שהוא הולד לא טוב ולא יהא הגון.

שאני התם דאגב איצצא מזקי: בפרק אין עומדין בגמרא דאפילו נחש כרוך על עקבו. ובפרק בתרא דיבמות בגמ' נפל למים ובפרק חבית שנשברה איכא ביניהו דאתי בתר איצצא. הני מיתכלי אגב איצצא: בסוף גמרא דפרק קמא דמשקין. ובפרק המפקיד בגמרא דסמך: יוציא לו שתות ליין איבעית אימא משום אצצא דחיק. פירוש אגב אצצא מזקי: אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין.

אצא(1)[עריכה]

בפרק אלמנה ניזונת בסוף גמ׳ שהייה: עד ריגלא אף על גב דהוו ביה איצא מיתן זוזי חריפי. פירוש: אף על גב דהוי ביה איצא הפסד דבריגלא מזבני כולי עלמא שכר זוזי חריפי דברגל מצויה הוצאה ומזונות בזול ליקח משאר ימות השנה דמה שפחת ממכירת השכר משתכר בזוזי חריפי שיקח מזונות בזול. זה פירש המורה של מגנצא. פירוש אחר: איצא שמרים זוזי חריפי דמאן דאית ליה זוזי גריעי וחשיכי מפיק להו כולה שתא וזוזי טבי מצנע לרגל.

אצא(2)[עריכה]

ברפואות דמי שאחזו: וסימניך אצא רטיבא דסכר נהרא. פירוש אצא: עשב שגדל בנהר. סכר נהרא בעלים שלו.

אציץ[עריכה]

בהגדה דמגילה: שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה. ובפרק מי שמת בגמרא דאם אמרה ראו מה הניח לי בעלי: רב פפא אמר אפילו אציצא דהרסנא. פירוש: אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופירושו בערך ג'.

אצבע[עריכה]

בראש גמרא דכיצד מעברין: אמר רבא ואנן כאצבע בקירא לסברא. ספרים אחרים: אוצבתא. פירוש: כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בברזא. פירוש כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ספרים אחרים:‏[37] כי אצבעתא בקירא: קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בברזא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומה וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומה מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פירוש כסיכתא בגודא לגמרא: כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אינו בגמרא. פירוש אחר: כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב.

בבכורות בסוף גמרא דפרק מומין אלו: ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא. פירוש: ולד קצר כאצבע.

בנדה בפרק יוצא דופן: פחות מכאן כנותן אצבע בעין. פירוש: הבא על נערה פחותה משלוש שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין, דמה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף זו אף על פי שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה.

בריש גמר דכתובות ובפרק קמא דמנחות בגמרא מפני שאמרו: הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פירוש זו זרת: אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן, דכתיב ביה "זרת ארכו וזרת רחבו". זו קמיצה: שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה: שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה. ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שום בהן ידו הימנית.

בתמיד בפרק לא היו כופתין: הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד. פירוש: היא יותרת הכבד.

בפרק ערבי פסחים בגמ' ואפילו מן התמחוי: ואי בעית אימא כאלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. ובריש גמרא דתינוקת שלא הגיע זמנה: ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות. פירוש: אבר של איש.

אצווא[עריכה]

בפרק כל שעה בגמרא ואלו ירקות: הרחבינא אמר ריש לקיש אצווא דדקלא. ובסוף גמרא דעושין פסין: מאי ערקבנין אמר ריש לקיש אצוותא חרזייתא דדיקלא. פירוש: אלו הן ירקות שיוצאין בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל. ורב האי גאון פירש צמה עבה מאד ויש בו כמו ראשי המחטין ומחר, והוא אטן בלשון ישמעאל.

אצוותא[עריכה]

בפרשת ויהי בשלח פרעה: רבי אלעזר בר שמוע אזל לגבי רבי שמעון בן יוחי לקוניא חמוי נכס ליה חד תור ואפה חד אצו דפיתתא ופתח ליה חד כוב דחמר. פירוש אצו דפיתתא: קיטורא דלחם כלומר תנור מלא אצו כמו אצתא אליתא.

אצטבל[עריכה]

בעירובין בפרק עושין פסין בגמרא דרבי אליעזר: נטל רובו הרי הוא כחצר ומותר אמר רב יהודה אמר אבימי והוא שעשויין אצטבלאות אצטבלאות. פירוש: שורות שורות. הרי הוא בחצר דאין מונעין ממנו דריסת הרגל דהא יכולין להלך בין שורות האילנות אבל אם אין עושין שורות שורות אין יכולין להלך בין האילנות הוי כמי שנזרע ואסור. פירוש אחר: עיקר המלה אורוות סוסים הוא בלשון יון ופירושו כי נוטעין האילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורוותיהן זה בצד זה ואסיקנא אף על גב דאינה עשויה אצטבלאות מותר כרב נחמן.

ובסנהדרין בפרק כהן גדול בגמרא לא ירבה לו סוסים: רב יהודה רמי כתיב "ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבתו" וכתיב "ויהי לשלמה ארבעת אלפים אורוות סוסים למרכבתו" הא כיצד אם ארבעים אלף אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעת אלפים סוסים ואם ארבעת אלפים אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעים אלף סוסים.

אצטגנין. אצטדין. אצטוה. אצטרובל. אצטלה. אצטמה[עריכה]

כבר פירשנו בערך אס.

[אצטדין][עריכה]

פי' אחר שלא פירשנו למעלה: מושב שחוקקין לפני המלכים שמביאין בהמות מלומדין למלחמה כגון אריות ונמרים ונחשים ושורים ומשסין זה על זה להלחם אלו עם אלו וכולם עם אדם ואדם עם כולם. ותניא בפרק קמא דעבודה זרה: אין הולכים לאיצטדינין מפני שהן שופכי דמים רבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעמיד‏[38] על האשה להשיאה.

אצטדינין[עריכה]

[26] בראש בגמרא דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך באצטדינין מהו דרך עקלתון מהו. פירוש אצטדינין: אלכסון ויש מפרש כגון שליבות הסולם.

אצטדויי[עריכה]

בסו, פרק קמא דיבמות: גמירי דבנתא דההוא דרא איצטדויי אצטדו. פירוש: בנות דההוא דור דחרבן הבית נעקרו; נעשו עקרות ולא קבלו הריון.

איצטרכיא[עריכה]

בבראשית רבה פרשה ס"א: "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב" וגו' רב הונא אמר קיתוני רבנן אמרי קליות ואגוזים וקליות היו חביבות מן הכל אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין איצטרכיא עמו מסתגף. פירוש: ואין צרכיו עמו – מתענה.

אצי[עריכה]

בפרק השותפין בגמרא לא את השדה: ג' אצייתא די"ב י"ב גופני. פירוש: ג' שורות וכל שורה ושורה י"ב גפנים. ובפרק חזקת בגמרא כל חזקה: חד אמר ב' אוצייתא.

אצל[עריכה]

בפסחים בפרק תמיד בגמרא שחטו שלא לאכליו: בין אצל לאצל טעון ארבע מאה גמלי דרשא. פירוש: פסוק בדברי הימים הוא ותחלתו אצל וסופו אצל ואף על פי שקרובין זה לזה הוי טעון ת' גמלי דרשא.

אצפא[עריכה]

בסוף גטין: ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באצפא דתוחלא. פירוש: כלי מלא שחליים. פירוש אחר: גרעינה של תמרה.

אצר[עריכה]

מטה של עם הארץ דומה לאוצר בלום: בפרק חזקת הבתים בגמרא ואילו דברים שיש להן חזקה. פירוש אוצר מבולבל שמניחין בו רוב מינין. ובסוף גמרא דהאומר התקבלי גטיך: רבי עקיבא אוצר בלום. כלומר: בקי במשנה בתלמוד בהלכות באגדות ובמדרש ובכל דבר. ויש ששונין אוצר בלוס כמו עיסה בלוסה, כלומר מעורב, שהיו מעורבין בו כל מיני חכמה.

אצרבמיטא[עריכה]

כבר פירשנוהו בערך איסטרופומטא.

אקא[עריכה]

בפרק שואל אדם בגמרא אין מאמצין: איקא שליפא בתמניא זוזי. פירוש: כל אלו דברי סריס הן שבקש להודיעו כי השלוף ביותר יוקר מן הקרח ברחא קרחא בארבעה עור כבש גדול בארבע כספים. איקא שליפא בתמניא: עור תיש נתוק הבצים בשמונה לצורך נוד של שמן. ויש אומרים: הבשר של איקא מוטב מברחא.

אקי[עריכה]

בילמדנו כי אם שמור תשמרון: המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו בדירגין כשם שהטכסיס הזו של מלכות מהלכת לפניו והן מכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו.

אקיוס[עריכה]

בבראשית רבה פרשה מ"ז ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה: אני אל שדי תרגום עקילס אקיוס ואקנוס. וכן לועזין בלשון יון.

אקינוס[עריכה]

"וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול" תרגום: "אוקינוס ימא רבה הוא אוקינוס".

אקליבוסתא[עריכה]

פירשנו בערך ק'.

אקלידא[עריכה]

גם כן פירשנו בערך ק'.

אקליטא[עריכה]

בילמדנו בריש ואתחנן: זהו שאמר הכתוב "כי עד צדק ישוב משפט" משל לאיפרכוס שהיה דן את הכל כל מדינה ומדינה עולה באקליטא שלא לדון אלא לפניו ישב משה לשפוט את העם איקליטא עולה לפניו

אקן(1)[עריכה]

לא צריכא דהדר אקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא קא משמע לן בריש גמרא דסדר תעניות ובפרק כל גט שנכתב בגמרא דהמלוה מעות. פירוש אקון: חזרו לירקותן כלומר חזרו לחיות. פירוש אחר: אקנתא לשון חזקה.

אקן(2)[עריכה]

בפרק טבעת: של אקין טהורה בכלאים. ובפרק הכדור: האקון והרטוב והכלוב טהורין. ויש ששונין של עיקון, פירוש: כלי שצדין בו דגים והרטוב ממינו ואמר שדומה לכלוב.

איקונין[עריכה]

בבראשית רבה פרשת מ"א: ויהי רעב בארץ (בארץ) איקונין של חוה נמסרת לראשי דורות. ובויקרא רבה וכי ימוך אחיך פרשת אשרי משכיל אל דל: אמר להם מה אם איקונאות של מלכים וכו'. ובילמדינו פקוד כל בכור זכר: אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר בעיני אתה כביכול שקבעתי את איקונין שלך תחת כסא הכבוד. ובמגלת איכה באיכה יעיב: אמר הקב"ה כלום הן מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב אביהן החקוק בכסאי. פירוש איקונין: דיוקנין, כמו צורה וצלם ודמות.

אקונס[עריכה]

אקונס ואטונס ובסתפייס ואפונס ואבספתייס ואטוונס: בסוף גמרא דאילו טריפות ובסוף גמרא דאין מעמידין. פירוש: שמות של דגים הן וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורת מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים והוא מוחזק בכך מותר. וכן הדג כשעולה מן הים יש לו קשקשי ועד כשהוא עולה משירן מותר, דתנו רבנן: אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאחר זמן כגון הסלתנית והעפיין מותר יש לו ועתיד להשירן כגון אקונס וכו' ודוקא דידעינן ומכירין בהן ומחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן ההים.

אקופי[עריכה]

בסוף גמרא דכלל גדול: האי מאן דשקיל אקופיה מגלימיה חייב משום מכה בפטיש. פירוש אקופי: כגון נימין הניתקין מן האריגה ונתלין בבגד או בחתיכת עצים קטנים הנסבכים בצמרן של בגדים חדשים וכשמשלים האומן מלאכתו כל ראשי נימין התלויין בו וכל קיסם לקליפה שנסתבכו בבגד נוטלן ונקראין אקופי ומנקה הבגד ודומה למנקב דתנינן בכמה מקומות ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת חייב משום מכה בפטיש. פירוש: כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש.

אקפח[עריכה]

בערך ק'.

אקקיא[עריכה]

ברפואות דמי שאחזו: לשיחתא ליתי אקקיא ואילווא.

אקרא[עריכה]

בריש גמרא דמגלה, ובסוף גמרא דכתובות: אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והוה כמבי מכסי ועד אקרא דתולבנקי. ובפרק איזהו נשך בגמרא אין פוסקין: רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשוניתא ושפכי ליה טפי כופיתא. פירוש: בני אקרא דשוניתא דהוו זבני פירי דהנהו דערקי ושבקי ארעיהו והוו בני מצרא דידהו זבני פירי דארעא דירה ופרעי לטסקא דארעא וטפו ליה לרבינא כופייתא כיון דלאו פירי דידהו אינון שרי או אסיר ואמר כי האי גוונא בדידהו הוא דמלכא מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא ואינהו מוזלי וזבני דידהו. בסוף פרק קמא דמשקין: רבינא הוה מסיק זוזי לבני אקרא דשוניתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא אמר ליה כיון דביומי אחריני לא משכחת להו כפרגמטיא האבוד דמי ושרי. שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל למדינו רבנו היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר וכו': בפרק יש נוחלין בגמרא דהאומר איש פלוני. פירוש אקרא: שם מקום. ספר אחר: עקרא.

אקרפטא[עריכה]

רב שרא לסרוקי סוסיא ולמבני אקרפטא ולמבני אצטוה: בפרק קמא דמשקין בגמרא דמכבשין. ובריש גמרא דעשרה יוחסין: ליתיב מר אקרפטא אמר ליה מי סאני ליה למר למימר ספסל.

אקרוקיתא[עריכה]

בסוף גמרא דהמוכר את הספינה: אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא אקרוקיתא דהוי בי אקרא דהגרומיא וכו'. פירוש: אקרוקתא צפרדע נקבה אקרוקא צפרדע זכר.

אקושא[עריכה]

בריש גמרא דכל הבשר: לא אמרן אלא ברכיכא אבל באקושא לית לן בה והלכתא בכל מילי הוה קינוח הפת לבד מקימחא דתמרי וירקא. ובפרק אלו נערות בגמרא דסמך האונס נותן מיד: רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקישא בחינכי. ובפרק קמא דסוטה בריש גמרא ברכיכא או באקושא. פירוש: כמו קשה.

אר(1)[עריכה]

בריש גמרא דברכות: ביאת אורו מעכבתו. פירוש ממאי דהאי "ובא השמש וטהר" ביאת אורו הוא ומאי וטהר? טהר היום, כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבים ועונה וטהר ליום, ודלמא ביאת שמשו, ומאי וטהר? טהר גברא ועונה וטהר לגברא, ועדיין לא פנה היום.

אור[עריכה]

אור נר בברור חיל משתה שם: בריש גמרא דאחד דיני ממונות. פירוש: בימי השמש לא היו יכולים לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעה ועל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה וקול ריחיים מילה שם בחצר והכל נכנסין. ובפרק קמא דכתובות ירושלמי יש להפך: אור נר בברור חיל שמצות הבן קול הריחים בבורני משתה שם.

אור של כבשן ושל תנור ושל כירה: בברכות בפרק אלו דברים. תני חדקא אין מברכין עליו וכו' קשין אהדדי. לא קשיא כאן לכתחילה כאן לבסוף. פירוש לכתחילה: עד שלא אחז האור ברוב בעצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכין; לבסוף, דציל נהוריה, מברכין.

אורים[עריכה]

אורים ותומים: בראש גמרא דברכות ובפרק קמא דסנהדרין. כבר פירשתי בערך אחרי אחיתופל.

באהילות פרק י"ג: העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדח גדול של לשכת שירי המאור רום אצבעים על רוחב גודל.

ובסוף שבת: פוקקין את המאור. פירוש: מניחין בגג או בכותך מקום פתוח כגון זרת הין חסר הין יתר ליכנס ממנו אורה, ונקרא מאור.

בפרק אין דורשין בגמרא ולא במרכבה: "והחיות רצוא ושוב", אמר רב יהודה באור היוצא מפי הכבשן. פירוש: אינו מפרש שהו רצות וחוזרות אלא שנוצצות כדבר שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים, כענין שנאמר "מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו". מאי כמראה הבזק? אמר ר' יוסי ב"ר חנינא כאור היוצא מבין החרסים. פירוש: כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבין ולשון האש יוצא משם זהו כמראה הבזק.

בראש השנה בריש גמרא דפרק אם אינן מכירין: תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאמתי משיאין? לאור עיבורו. פירוש: נראה בזמנו הוא ליל ל' כלומר נולד בכ"ט ונראה ליל ל' ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א, כלומר היום שיצא ראש חודש היה והוא עיבור.

ובפרק בן סורר ומורה: ת"ר אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה לא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ביום שלשים ואחד.

אר(2)[עריכה]

כמלא אורה וסלו: בריש שביעית.

ובפרק השוכר את הפועלים בגמרא ואילו אוכלין מן התורה: פועלין שהיו אורין בתאנים.

ובפרק המוכר את הספינה בגמרא קנה שלשה קנה קרקע: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו.

פירוש אורה: שם הלוקט תאנים מן התאנה, כגון קוצר בתבואה ובוצר בענבים וגודר בתמרים ומוסק בזיתים. מלשון: וארוה כל עוברי דרך.

אר(3)[עריכה]

מדקא ארינן גלל: בפרק המניח את הכד בגמרא דכל הקודם זכה.

מידי איריא הא כדאיתה והא כדאיתה, ודקארי לה מאי קארי לה: ענין קושיא.

אר(4)[עריכה]

יביא ארורה לבית דין: בפרק קמא דבבא קמא בגמרא דחבתי בתשלומי נזקו. פירוש: הנבלה שמתה בלא ברכה, וכבר פירשנו בערך ארר.

ובעבודה זרה בריש גמרא דרבי ישמעאל: אילימא בדוקין שבעין השתא לבני נח חזיא ליגבוה בבמה דידהו לארורה מיבעיא? פירוש ארורה: עבודה זרה.

ארא(1)[עריכה]

חילופי נוסחאות

  1. ^ וראו עוד: שי"ר, "אארא", בספרו "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' 1, על מלים נוספות בשפות האירופיות שהשתלשלו ממילה פרסית זו. ויקיעורך.
  2. ^ שלא כהרגלו, לא נתן הפניה למקור; והוא (גם) במו"ק דף כ.
  3. ^ נוסף במקום המחוק בד"ו: "במועד קטן פרק"
  4. ^ לפנינו: "מְיֻזָּנִים".
  5. ^ בדפוס וילנא של הגמרא: אתפח
  6. ^ לפנינו: "ואת האיה והדיה", או אולי הוא מויקרא יא יד: "ואת הדאה ואת האיה", אך שם אין בפנינו תרגום ירושלמי כנ"ל.
  7. ^ לפנינו: מלת "במשקין" איננה.
  8. ^ בד"ו: עילהם, והיא טעות מוכחת.
  9. ^ לפנינו אין משנה המתחילה שתי הלחם, והוא במשנה "כיצד מעבירין על טהרת עזרה"
  10. ^ כך בד"ו ובד"ב
  11. ^ נראה שהערך אכפא הוא המשך לערך אכף, ולא ערך בפני עצמו. ויקיעורך.
  12. ^ נראה לומר שערך אכר(2) הוא המשך לערך אכר(1), ולא ערך בפני עצמו: ויקיעורך.
  13. ^ נראה שכאן מתחיל ערך אליהו, אך אינו מופיע בדפוסים. ויקיעורך.
  14. ^ כנראה אלכסון, לפי מיקומו בסדר האלפביתי. ויקיעורך.
  15. ^ אמור להיות ערך חדש
  16. ^ לפנינו: "וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל-דָּוִיד".
  17. ^ אולי צ"ל: כבד
  18. ^ לפנינו: "בפילגות"
  19. ^ צ"ל: את האמנין
  20. ^ כנראה צ"ל: עד חנם
  21. ^ צריך להיות עם הערך הקודם.
  22. ^ נראה שהוא המשך של הערך הקודם
  23. ^ צ"ל: אנדיפי
  24. ^ נראה שחסר כאן ציור. ויקיעורך
  25. ^ ראו הערה קודמת.
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 נראה שהוא המשך של הערך הקודם.
  27. ^ בדפוס הוא ב-ר', אך זו טעות מוכחת, וכך תוקן גם בהמשך הערך
  28. ^ לפנינו: "בסאסאה".
  29. ^ בד"ו: ובגמרא דהמשקה נדה, אך בד"ב כמו בנוסח הפנים.
  30. ^ בד"ב: כשטוטין
  31. ^ נראה שחסר כאן תרגומו.
  32. ^ כך בד"ו ובד"ב. ונראה שצ"ל: מין
  33. ^ בד"ו, 'פ"א', וכך גרסנו בנוסח זה. אך בד"ב, 'ס"א', דהיינו 'ספרים אחרים'. ויקיעורך.
  34. ^ כך צ"ל, אך בד"ו: "פרק"
  35. ^ בד"ו יש כאן "פ' ", ואינו נהיר. ובד"ב אינו.
  36. ^ נראה שהוא המשך של הערך הקודם, ואינו ערך חדש בפני עצמו.
  37. ^ במקור: ס"א. ויתכן שצ"ל פ"א, דהיינו: פירוש אחר.
  38. ^ צ"ל: שמעיד. וכן הוא בכת"י לונדון.