ספר הערוך/אות ג
אות הגימל[עריכה]
גא (1)[עריכה]
בסוף גמרא דפרק אלו טרפות (חולין סז:) ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא ז) גאוה אפיקי מגינים אלו קשקשים שבו, תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורח בהן. פירוש, למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש דכתיב (ישעיהו כז א) לויתן נחש בריח, סלקא דעתא אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קא משמע לן דלא:
גא (2)[עריכה]
באמתי[1] פרק ג' בשביעית (משנה ח') אין בונין מדרגות על פי גאיות, פירוש כמו גומות מלשון כל גיא ינשא (ישעיהו מ' ד'):
גאובאי[עריכה]
טפשאי, בסוף גמרא דפרק היה קורא בתורה (ברכות יז:). פירוש גוים רשעים ונקראים על שם מקומם:
גואל[עריכה]
בפסיקתא דסליחות (פסיקתא דרב כהנא [מנלבוים] פיסקא כה סליחות)[2] ומגילת איכה[3] (איכ"ר פרשה א לג) רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בן פרטא[4] כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח וגבורה כמה דאת אמר באלהים נעשה חיל (תהלים ס יד), ואם לאו כביכול וילכו בלא כח לפני רודף (איכה א ו). אמר רבי אחא רודף מלא כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלין בגואל מלא, הדא הוא דכתיב (ישעיה נט כ) ובא לציון גואל, מלא. ובילמדנו בראש וירא בלק אמר הכתוב כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן [יעזרך][5] אפשר לומר כן יוצרך וגואלך צריך לומר אלא אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה ואחר כך מרפא, והקב"ה מרפא עד שלא יכה שנאמר (הושע ז א) כרפאי לישראל ואח"כ ונגלה עון אפרים וכו':
גגית(1)[עריכה]
- בסוף גמרא דשבת א"ר יהודה אמר רב הילקטי קטנה היתה בין שני בתי' וגגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגגית פותח פתח פירוש כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חלול פתוח. בפרק קמא דשבת בגמרא בית שמאי אומר אין שורין דיו גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו יבת שמאי דמפקר להו אפקורי פירוש גגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשו' שכר מבעוד יום ונשרין בשבת נר שמדליקי' מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותה בכירה בערב שבת ומתבשלת בשב' וכן בשפוד. בפ"ח שרצי' בגמ' אין עושי' הילמי יד לגגות תיקצץ פירוש כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו. ובב"ר אין עושין כיסוי לגגית לא מכסף ולא מזהב וכו' כדכתיב בערך אבל. וכן בילמדנו ויהי חשך, ובפסי' ונהפכו לדם אמר רבי אבין הלוי ממכת דם העשירו ישרא' כיצד המצרי וישרא' בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ' ומוציאה מלאה דם וכו'. בפר' לולב וערבה במשנת מניחין אותה בגיגית של זהב:
גגית(2)[עריכה]
- בפרק אמר רבי עקיבה מנין לפולטת שכבת זרע, ובריש גירא דעבודה זרה מלמד שכפה הקב"ה על ישרא' ההר כגגית ואמר להן אם אתם מקבלים את התורה מוטב. ובסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין בגמר' אלו הן הנהרגין איתמר כפה עליו גגית ופרע עליו את המעזיבה פירוש כלי עשוי מן חריות והוא חורין חורין וי"מ שהוא מערך של מעלה:
[...]
גז(10)[עריכה]
בסוף הלכה קמא דבבא קמא (דף ה.), ובפרק שור שנגח ד' וה' שוורים בגמרא זה וזה חייבין מיתה (שם, מב:): הא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה. פירוש: שיבר כלי זיינם שלוחמין בהן.
ובריש גמרא דסנהדרין (דף ז.): גברא דחרציניה עלי[6] אדייה לגזיזיה וקם. פירוש: הרים כלי זיינו עלי.
ובריש גמרא דפרק מי שמתו (ברכות דף יח:): והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל. פירוש: חתיכות חזקות של ברד. ובפרק הרואה בגמרא על הרעמים (שם, נט.): רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מסי ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר גזיזי דברדא ומפשר ליה.[7] פירוש: מימסא מסי מלשון המס ימס, כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בעננים. פירוש אחר: ממסא מסי קפוי הוא; בבראשית רבא:[8] טיפה של מסו ובריק ברקא ומחממו ומתפשר.
[...]
גמז(1)[עריכה]
בפרק מקום שנהגו (משנה, פסחים ד, ח): ומתירין גמזיות של הקדש. ובמנחות בסוף גמרא דפרק ר' ישמעאל (דף עא.). פירוש: הפרחים שעולין סביב לאילן של הקדש. הגאון היה קורא גואזיות, ופי' הם נצרים הפורחים משרשי אילנות והם קשקושי אילנות וענפיהן.
גמז(2)[עריכה]
במגילת איכה (איכה רבה א לא): 'היו שריה לראש' אמר ליה ומה חיליה? אמר ליה דהוה אכיל חד גמזין ופשיט עליה מאה פירקין. פירוש: פרי הוא ודומה לתאנים, ובלשון ישמעאל קורין אותו גומיז.
שינויי נוסחאות[עריכה]
- ^ כנראה כוונת רבינו לשם הפרק, ואכן בכתב יד לונדון "במאמתי"
- ^ ראה מבוא הפסיקתא לרד"ל, (ורשה תרע"ז) אות מד, מה.
- ^ בכ"י וינה א' וב' לונדון, ופאריס "מגילת קינות"
- ^ באיכ"ר "רבי טרפון"
- ^ נוסף עפ"י כת"י לונדון ופאריס
- ^ בדפוס וילנה בגמרא: דרחיצנא עליה. בכל כת"י שלפני כתוב "עליה", וראה דפוס לובלין
- ^ בדפוס וילנא בגמרא: "רב אחא בר יעקב אמר ברקא תקיפא דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא".
- ^ אינו לפנינו. וקרוב אליו בפרשה ד אות ז.