משנה שבת י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק י · משנה ד | >>
המתכוון להוציא לפניו ובא לו לאחריו, פטור. לאחריו ובא לו לפניוי, חייב.
באמת אמרו, האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר.
רבי יהודה אומר, אף מקבלי פתקין.
משנה מנוקדת
הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו,
- פָּטוּר.
- לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו,
- חַיָּב.
- בֶּאֱמֶת אָמְרוּ:
- הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר,
- בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ,
- חַיֶּבֶת,
- שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף מְקַבְּלֵי פְּתָקִין:
- הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר,
נוסח הרמב"ם
המתכוון -
- להוציא לפניו, ובא לו לאחריו - פטור.
- לאחריו, ובא לו לפניו - חייב.
- באמת -
- האישה החוגרת בסינר,
- בין מלפניה, ובין מלאחריה -
- חייבת - שכן ראוי להיות חוזר.
- רבי יהודה אומר:
- אף במקבלי פטקין.
- האישה החוגרת בסינר,
פירוש הרמב"ם
סינר - חגור.
וכאשר תתלה דבר בסינר שלה, בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, לפי שהוא סובב כלומר חוזר.
ומקבלי פתקין - הם הלוקחים הכתבים והאגרות, רוצה לומר שלוחי המלך הרגלים כלומר הרצים, כי נותנין אלו הפתקין בעצים חלולים בצורת קנה חלול ותולין אותן בצואריהן.
רבי יהודה אומר, כי זה הקנה החלול הוא סובב בצוארו, וחוזר מצד אל צד כלומר לפניו ולאחריו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לפניו ובא לו לאחריו פטור - דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה:
לאחריו ובא לו לפניו חייב - דנתכוון לשמירה פחותה, ועלתה בידו שמירה מעולה:
סינר - כעין מכנסים קטנים חוגרות אותן לצניעות. ואם תלתה בהן שום דבר להוציא ובא לה לצד אחר חייבת:
שכן ראוי להיות חוזר - דרכו להיות חוזר יא וסובב סביבותיה, ומתחלה ידעה שסופו להתהפך:
רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין - של מלך. הרצים הנושאים אגרות נותנים אותם בעצים חלולים כדמות קנים ותולים בצוארם, ודרך אותו קנה להיות חוזר וסובב מלפניו ומאחריו סביב לצוארו [ו] יודע היה שסופו להתהפך. ואין הלכה כר' יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
לאחריו ובא לו לפניו חייב. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאיתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפי' לאחריו ובא לו לפניו דסד"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ"ל דנתכוין וכו' ועלתה וכו' ודיוקא דמתני' לא קשיין אהדדי. הכי הוה לפום מסקנתא דגמ':
באמת. מפורש רפ"ב דתרומות:
ר"י אומר אף מקבלי פתקין. פירש הר"ב ודרך אותו קנה להיות חוזר. וסיימו התוספות ות"ק דר' יהודה לא חשיב ליה חוזר עכ"ל. וצ"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר הנשים ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי אם חוזר כלל אם לא שא"א שיחלקו במציאות איך הוא ועיין ברפי"ב מ"ש שם בס"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) לפניו. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ"ל. גמרא:
(יא) (על הברטנורא) ות"ק דר"י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המתכוון להוציא: כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו רש"י והר"ן ז"ל:
באמת: גרסי' ואית דגרסי באמת אמרו:
שכן ראוי להיות חוזר: ס"א שכן דרכו להיות חוזר: וז"ל שם ביד פ"א היה חגור בסינר והשליך המשא בין בשרו לחלוקו בין שבא זה המשא שדרכו להוציאו בדרך הזאת לפניו בין שבא לאחריו חייב שכן דרכו להיות חוזר ע"כ:
ר"י אומר אף במקבלי פתקין: גמ' שכן לבלרי מלכות עושין כן פי' רש"י ז"ל בדעתו למוסרו לזה ואינו מוצאו ודבר המלך נחוץ ומוצא אחר ומוסרו לו ע"כ וכתבו התוס' דמפרש רבינו שמואל ז"ל שיש אדם ממונה למלך שנושא פתקין של מלך לידע מנין גביריו וחייליו ובית אוצרותיו ונושאין אותן בכיסיהן התלויין באזוריהן ואותן כיסין חוזרין פעמים לפניהם ופעמים לאחוריהם והוי ממש דומיא דסינר דלעיל שהוא חוזר ות"ק דר' יהודה לא חשיב ליה חוזר תוס' ז"ל וכן נראה שפי' ג"כ הר"ן ז"ל וכתב בסוף דבריו כך הוא עיקר הפירוש ואע"פ שלא פירש רש"י ז"ל כן עכ"ל ז"ל. וז"ל רש"י ז"ל ר' יהודה אומר אף מקבלי פטקין של מלך למוסרם לרצים אף הן חייבין בהוצאתם אפי' לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן ע"מ לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם ע"כ ונראה שהתוספתא שכתבתי לעיל בסמוך הכריחתו לפרש כן:
תפארת ישראל
יכין
המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור: דהתכוון לשמירה מעולה ונעשה שמירה פחותה. ולא נעשה מחשבתו:
לאחריו ובא לו לפניו חייב: דהתכוון רק לפחותה ונעשה מעולה. וכ"ש בהתכוון לאחריו. ונשאר לאחריו דחייב. דאתעביד מחשבתו:
באמת אמרו האשה החוגרת בסינר: כמו (שירצע). ותלתה בו דבר להוציאו ובא לו לצד אחר:
שכן ראוי להיות חוזר: וידעה מתחלה שיתהפך סביב:
רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין: הרצים עם אגרות. נותנין אותו בקנה התלוי בצואר. ודרך הקנה להיות חוזר וסובב מלפניו לאחריו ע"י מרוצתו. ולת"ק כיון דלא ניחא ליה בהך חזרה. דע"י מרוצתו יכול לאבדו ולא ירגיש כשיחזור הדבר לאחריו. להכי פטור. כך נ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת