נדרים צא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא מנהון אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה לא הוה הדא מילתא האידנא אמרה ליה א"כ הלין נכרים נפטויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא חד מנהון אמר להו רב נחמן לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא על אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ארכוסי הוה מירכס ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא אתא גברא סליק נואף איתיב [בכלאי] בבא הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא אינתתיה שריא אם איתיה דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתיב (יחזקאל כג, לז) כי נאפו ודם בידיהן פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קא משמע לן:
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]אהלויי מוכרי אהלות בשמים: נפטויי - מוכרי נפט:
דהוה מהרזק בביתא - שהיה סגור עם אשה בבית:
פרטיה נואף להוצא - פרץ הגדר:
הוה מירכס - בביתה היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל:
בלא דעתא דאיתתא - שאילו היתה יודעת לא היתה מניחתו לאכול:
כי נאפו ודם בידיהן - דנואפים הורגין הבעלים: מהו דתימא איסורא עבד האי בהדה והאי דאמר ליה הכי משום דלא לימות דתיהוי איתתיה עלויה כי מים גנובים ימתקו קמשמע לן דלא אמרינן הכי ושריא:
ר"ן
[עריכה]אהלויי. נכרים מוכרי אהל:
נפטויי. מוכרי נפט:
מהרזיק. שהיה נחבא עם אותה אשה וכדאמר פ' החובל (ב"ק דף פה:) דהרזקיה באנדרונא:
פרטיה נואף להוצא. פרץ מחיצה של הוצא ודפנא:
אירכוסי הוה מירכס. שהיה מחביא עצמו כדי שלא יראה קלונו:
בכלאי בבא. במסך שלפני הדלת והא דאצטריכי להני טעמי לאו למימרא דבלאו הכי איתתא אסירא דליתא שאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעדי דבר ברור אלא דאי לאו משום הני טעמי היה ראוי בכיוצא בזה לכל בעל נפש לחוש לעצמו כדי לצאת ידי שמים:
אלהים משמים יאיר עינינו בתורתו כאור החמה שבעתים. ויזכנו לראות בבנין ירושלים אמן:
תוספות
[עריכה]אהלויי. מוכרין אהל:
שמא עיניה נתנה באחר. ומיירי באשת כהן דאי לאו עיניה נתנה באחר אף בביאת אונס בחיוב שסבורה שהוא בעלה [אסורה]:
נפטויי. מוכרי נפט והבעל היה כהן כדפרישית:
דהוה מהרזק. נהגו ביחוד וחבירו בהחובל (דף פה:) דהרזקיה לאינדרונא:
פרטיה נואף להוצא וערק. כלומר פרץ המחיצה ויצא כך כתוב בספרים. ובערוך פירש דהוי נואף הבעל וערק הבעל:
איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוי מירכס. פירוש היה נטמן מפני הבעל פירשתי ביבמות:
בבא דכפא. בכניסת הפתח:
פשיטא. (דהתם) שאף חשוד על שפיכת דמים:
מים גנובים ימתקו. כדאמר בסנהדרין ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק יא (עריכה)
עב א טוש"ע אה"ע סי' קעח סעי' ו:
ראשונים נוספים
אהלויי. מוכרי אהל ובעלה היה כהן ונאסרת עליו בשוגג:
נפטויי. מוכרי נפט:
מהרזיק בביתא. סגור בבית כי ההיא דהחובל (ד' פה:) דהרזקיה באינדרונא:
פרטיה להוצא. פרץ הכותל:
אירכוסי הוה מירכס. היה נטמן בפני הבעל:
ניחא ליה דליכול ולימות. כדי שתהא מצויה לו בכל עת:
הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
שלא היתה בשמחה עמו והיתה שונאתו בלבה ויום אחד הראתה לו פנים שוחקות ואמרה לו מעולם לא צערתי בדרך ארץ כמו האידנא לא מלאת תאותי בתשמיש כמו עתה ואמרה לשון צער כדי שלא יהיה נראה כאלו היא חפצה כל כך בריבוי התשמיש אלא כאלו היה לה צער. הרי"ץ ז"ל. וסליקא לה מסכתא. והוא לפי' הגרסא האחרת הכתובה בגיליון.
פרטיה נואף לבראי וערק השלך ודחק נואף לבעל וערק לבעל. אירכוסי הוה מירכס בורח היה הנואף ולא היה מבריח את הבעל. ודוקא דשרינן לה משום האי טעמא דאם איתא וכו' הא לאו הכי מיתסרא משום ייחודא. ואף על גב דאמר רב בשילהי קדושין מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד הני מילי ייחוד בעלמא דלא מוכחא אבל ייחוד דמוכח לניאוף אסר: כדתני ביבמות השילהי כיצד רוק למעלה מן הכילה ורוכל היוצא אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא פירוש תצא מן הבעל כפירוש רש"י ולא כפירוש ר"י תצא מן הרוכל. ושמעתא זו הויא תיובתא. שטה.
בבלאי כמה דגרסינן התם הני אבולי דמחוזא כדי שלא יראנו בעל הבית אלא כיון דתבריה להוצא בפרהסיא ודאי אכתי לא עבד מעשה. פירוש. וסליקא ליה מסכתא.
כי נאפו ודם בידיהם. סתם נואף חשוד על שפיכות דמים דבעל שלא להצילו ממיתתו אבל חשוד להורגו לא הוי דאמרינן בסנהדרין בזה בורר חשוד על העריות כשר לעדות וטעמא דרשע דחמס בעינן אלמא חשוד על העריות לא הוי חשוד להרוג. ולחם סתרים ינעם קא משמע לן ואף על פי שהוא אמת דינעם כדאמרינן בסנהדרין פרק בן סורר ומורה מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה דכתיב לחם סתרים ינעם מיהו נואף זה אינו יודע דסתרים עדיף וטוב בעיניו שימות הבעל ותהיה מותרת לו בפרהסיא. שיטה.
- סליק פרק ואלו נדרים וסליק ליה מסכתא נדרים
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה