משנה ברכות ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ז | >>
מי שאכל ושכח ולא ברך,
- בית שמאי אומרים, יחזר למקומו ויברך.
- ובית הלל אומרים, יברך במקום שנזכר.
עד אימתי הוא מברך?
עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו.
מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרֵךְ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכָּר.
עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ?
עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:
מי שאכל, ושכח ולא בירך -
- בית שמאי אומרין: יחזור למקומו, ויברך.
- ובית הלל אומרין: יברך במקום שנזכר.
- עד אימתי הוא מברך? - עד כדי שיתאכל המזון במעיו.
יתאכל - יהיה נטחן המאכל. ושיעור זמנו, כל זמן שאינו רעב אחר אותה אכילה. ובמזיד, דברי הכל חוזר למקומו:
שיתעכל המזון שבמעיו - כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון. ודוקא בשכח אמרי בית הלל יח דאינו חוזר, אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך:
ובה"א יברך וכו'. כתב הר"ב ודוקא בשכח וכו' ולא תימא דשכח דתנן להודיעך כחן דבית שמאי. גמ':
(יח) (על הברטנורא) ולא תימא דשכח דתנן להודיעך כחן דב"ש:
מי שאכל כו': רשב"ם ז"ל פירש בפרק ערבי פסחים דף ק"א דבכל שבעת המינים הטעונים ברכה מעין שלש מיירי. ותוספות ז"ל חלקו שם עליו וכתבו דפת דוקא, ושמא נמי כל מיני מזונות שיש בהן מחמשת מינין הוו בכלל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן ע"כ:
בְמקום שנזכר: גרסינן הבי"ת בשו"א:
עד שיתעכל המזון שבמעיו: יש גורסים במעיו בלא שי"ן, וכן הוא בהרא"ש ז"ל. ויש מי שפירש בירושלמי דכל זה שהוא צמא מחמת אותה סעודה נקרא שעדיין לא נתעכל, והיא דעת ריש לקיש בגמרא בבלית באכילה מרובה, אבל באכילה מועטת כדי להלך ארבעה מילין. ור"י אמר שם בירושלמי וגם בבבלי דכל זה שאינו רעב מחמת אותה אכילה נקרא שעדיין לא נתעכל. ופירש ה"ר יונה ז"ל אבל משעה שהתחיל להיות רעב אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי כיון שמתחיל להתעכל כמו שנתעכל לגמרי דיינינן ליה ואינו מברך עליו אחר כך. ע"כ.
עוד בירושלמי חד אמורא מפרש טעמא דבית שמאי אלו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו אף הכא יחזור למקומו ויברך, וחד אמורא אמר טעמא דבית הלל אלו פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין עליו שיחזור למקומו ויברך אלא יברך במקום שנזכר אף כאן יברך במקום שנזכר.
ובבבלי תניא, אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא בירך יחזור לראש הבירה ויברך. אמרו להם בית שמאי לבית הלל, לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה, לכבוד עצמו הוא עולה לכבוד שמים לא כל שכן. הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקי דדהבא, וחד עביד במזיד כבית הלל ואכליה אריא, דהא אפילו בית הלל מודו דבמזיד יחזור למקומו ויברך דהא שכח תנן ולא תימא דנקט שכח להודיעך כחו דבית שמאי. וגם רבה בר בר חנה נעשה לו נס ואשכח יונה דדהבא בעבור שחזר בשוגג כדעת בית שמאי.
וכתב הר"ן בפרק ערבי פסחים דהא דתנן מי שאכל ושכח ולא בירך יחזור למקומו ויברך הני מילי בשוכח, אבל לכתחלה קודם שיעקור ממקומו צריך לברך. ע"כ:
יכין
מי שאכל: חמשת מיני דגן. וי"א כל ז' המינין שוה דינן בזה (שו"ע או"ח קפד, ג):
ושכח ולא ברך: במקום שאכל:
בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר: ר"ל א"צ לחזור וקיי"ל לרמב"ם כב"ה. ולרא"ש לכתחלה חוזר: מיהו כ"ז בשכח. אבל במזיד לרמב"ם לכתחלה יחזור. ולרא"ש אפילו בדיעבד לא יצא. אמנם ביש לו מעט פת אפילו פחות מכזית. יברך עליו ויאכלו כאן ויברך בהמ"ז כאן [שם]:
עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו: והוא. משעה שהתחיל להיות רעב. ובאכילה מועטת. השיעור כדי הילוך ד' מילין דהיינו שעה וי"ב מינוטען [מג"א שם סק"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת