רבינו אשר על הש"ס/ברכות/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים:

גמ' ת"ר אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקידוש שיאמר ד"א ברכת היין תדירה וברכת היום אינו תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:

מתני' בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

גמ' מ"ט דב"ש משום פירורין וב"ה סברי הכא בשמש תלמיד חכם עסקינן שמניח פירורין שאין בהן כזית ונוטל פירורין שיש בהן כזית ומסייע ליה לר' יוחנן דאמ' פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ובהא קמפלגי ב"ש סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ: אמר רבי יצחק בר חנינא בכולה פירקין הלכה כבית הלל בר מהאי דהלכה כבית שמאי:

סימן ב[עריכה]

מתני' ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרי' נר ובשמים ומזון והבדלה ירושלמי וקשה לב"ה היכי עביד פי' היאך עושה שיברך ברכת המזון והבדלה על כוס ואמרינן בערבי פסחים דף קז. אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואמימר בת טות פירוש לן בתענית לפי שלא היה לו בלילה כוס להבדיל ומשני היה יושב ואוכל וחשכה לו למ"ש ואין לו אלא כוס אחד וכן הקשה רבינו נסים גאון ז"ל אהך ברייתא דאמר בגמרא בע"פ שם הנכנס לביתו במוצ"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ותירץ כמו שתירץ בירושלמי שהיה יושב על שולחנו וחשכה לו ולא נהירא דהך שינויא לא שייך אברייתא דלישנא הנכנס לביתו במוצ"ש לא משמע הכי וע"ק דדייק מיניה בערבי פסחים דף קה: דהמבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס וכיון שהבדיל בתפלה אלמא שלא היה יושב ואוכל ועוד דדייק מיניה בפסחים ש"מ טעם מבדיל ולהך שינויא לא טעם כלום משחשכה הלכך נראה לפרש אם אין לו יין בלילה ומצפה למחר שיזדמן לו יין לא יאכל בלילה אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס אבל אם יש לו כוס ואינו מצפה שימצא למחר יין אחר יותר טוב שיאכל קודם שיבדיל ויברך ויבדיל על אותו כוס ממה שיבדיל על הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס דקי"ל ברכת המזון טעונה כוס ואפילו יחיד המברך טעון כוס מדלא מדכר בשום דוכתא זימון אלא ברכת המזון טעונה כוס משמע כל ברכת המזון אפי' ביחיד וכן מוכח בערבי פסחים שם דקאמר על הך ברייתא הנכנס לביתו במוצ"ש ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ולשון הנכנס לביתו במוצ"ש משמע דהוא יחיד מיהו אין ראיה כל כך דהנכנס לביתו בבעל הבית איירי ויש לו בני בית ויכול לזמן וראיה מהא דאמרינן בפרק ערבי פסחים דף קיז אהא דתנן ובשלישי אומר בהמ"ז ש"מ ברכה טעונה כוס והתם איירי אפי' ביחיד שהרי תיקנו ד' כוסות אפילו ליחיד וה"נ איכא למדחי דהכי קאמר ש"מ ברכה טעונה כוס בג' דאי אינה טעונה כוס אפילו בג' למה תיקנו עליו כוס אחד היה להם לתקן על שיר אחר וה"ר יחיאל מפרי"ז אומר שנראה שיש להביא ראיה מהך דהכא אם לא היה צריך יחיד כוס לברכת המזון יבדילו על כוס ויאכל כל אחד לבדו דרשאין לחלק כל זמן שלא התחילו לאכול ומה שאינו מבדיל ושותה הימנו מעט ועל המותר יברך ברכת המזון משום דאמרינן בערבי פסחים דף קה: שאין לברך על הכוס פגום ומיהו לפירשב"ם ז"ל שפירש שם דוקא לכתחלה אין לברך על הכוס פגום אבל אם אין לו אלא כוס פגום יכול לברך ולקדש עליו קשה דהיאך התירו לו לאכול בלא הבדלה משום קפידא דפגימה כיון דבדיעבד יכול לברך על כוס פגום וצ"ל דאין בו אלא רביעית בצמצום ויש מביאין ראיה מן הירושלמי שיכול להכשיר כוס פגום ע"י נתינת מים לתוכו ועל זה נהגו להכשיר במעט יין ששופכין לתוכו דגרס בירושלמי בפרק שלשה שאכלו גבי מתני' דלא מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים וכן נהיגי דעבדינן בההוא כסא דקדושא מילתא דרבי יונה פליג דרבי יונה טעים כסא ומתקן ליה אין תימא שהוא מזוג הא תנא השותה מים מזוגין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו אמר רבי יוחנן והוא שלנו בכלי מתכת ומפרשינן כך שהיה טועם כוס של קידוש ומוזגו למחר ומקדש עליו שנית וא"כ בשעת קידוש לא היה מוזגו כי אז לא יוכל לשתותו למחר מפני הסכנה ומשני דלעולם לא פליגא שהיה מוזגו קצת בלילה ומלינו בכלי שאינו של מתכת ולמחר מוסיף עליו מים ומקדש עליו ותימה דא"כ הא דקאמר הכא ואם אין לו אלא כוס אחד משלשלן לאחר המזון למה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים ויכשירנו לברכת המזון וי"ל דמיירי שכבר היה מזוג כדינו ואם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה וההיא דירושלמי יש לדחות שהיה טועם כוס של קידוש בכלי אחר ומוזגו למחר להשלימו לכשיעור רב הונא בריה דרב יהושע איקלע לבי רבא חזייה דהוה בריך אבשמים והדר בריך אמאור אמר מכדי בין לב"ש בין לב"ה מאור ואח"כ בשמים דתנן ב"ש אומרים נר מזון בשמים והבדלה וב"ה אומרים נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר"מ אבל ר"י אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שהוא לבסוף על מה נאלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור ואמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דרבי יהודה:

מתני' בש"א בורא מאור האש ובה"א בורא מאורי האש:

גמ' תניא אמרו להם ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור:

סימן ג[עריכה]

מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודת כוכבים ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו:

גמ' נר של עובד כוכבים משום דלא שבת ובשמים של עובד כוכבים משום דסתם מסיבתן לעבודת כוכבים. ת"ר אור ששבת מברכין עליו שלא שבת אין מברכין עליו ומאי שלא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה אבל אור של חיה ושל חולה מברכין עליו תנ"ה עששית שהיתה הולכת ודולקת בשבת למוצ"ש מברכין עליה: ת"ר ישראל שהדליק מעכו"ם ועכו"ם שהדליק מישראל מברכין עליו עכו"ם מעכו"ם אין מברכין עליו עכו"ם שהדליק מישראל ניחא וישראל שהדליק מעכו"ם אע"פ שלא שבת מברך דכי קא מברך אתוספתא דהיתרא קמברך והא דאין מברכים על העכו"ם שהדליק מעכו"ם אתוספתא דהיתרא דגזרינן אטו עכו"ם ראשון ועמוד ראשון: ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא לכתחלה והא לבסוף דהא דלבסוף נעשה להאיר ומברכין עליו תני חדא אור של בהכנ"ס מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב והא דליכא אדם חשוב פירש"י כשיש אדם חשוב אז עשוי לכבוד ולא להאיר וי"מ איפכא דאדם חשוב עשוי להאיר ואי ליכא אדם חשוב לכבוד בית הכנסת הדליקו וגרסינן הא והא דליכא אדם חשוב ת"ר היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם ב"ש אומרים כל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום ברוב עם הדרת מלך ולא דמי לפת דאמרינן לעיל פרק כיצד מברכין דף מב בישבו שמברך לעצמו דשאני התם כיון דצריך הסיבה ולא הסיבו לא קביעי לצאת אחד בברכת חבירו אבל הכא הוי כמו יין אליבא דרב שם דף מג דלא בעי הסיבה ואפילו לרבי יוחנן דאמר יין בעי הסיבה ה"מ דחשוב ורגילין להסב עליו אבל שאר ברכות כמו שהסיבו דמי: ע"ב ת"ר גחלים לוחשות מברכין עליהם עוממות אין מברכין עליהם היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס קיסם ביניהם ודולק מאיליו ומיירי דהני גחלים לוחשות עשוין להאיר: ע"א ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו ביום נ"א אלא בלילה מברכין עליו ואותו שמוציאין לפניו ביום ובלילה אע"ג דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי כיון שאפי' ביום מוציאין לפניו לכבוד אין מברכין עליו הלכך אין מברכים על הנר של בית הכנסת כיון דרגילין האידנא להדליקו לכבוד בית הכנסת אפילו ביום. א"ר הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו מ"ט כל מידי דלאו לריחא עביד לא מברכין עליה הא דאמרינן לעיל בפרק כיצד מברכין דף מג. האי מאן דארח אתרוגא או בחבושים מברך ברוך שנתן רית טוב בפירות מיירי כגון שלקחו להריח בו או לאוכלו ולהריח בו אבל אם לקחו לאוכלו והריח בו כיון דלא נתכוין להריח אין צריך לברך עליו: תנו רבנן הנכנם לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם. ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עכו"ם אינו מברך אם רוב ישראל מברך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היה מהלך בשוקי טבריא בערבי שבתות או בשוקי צפורי במוצאי שבתות והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו לגמר את הכלים: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכמה עולא אמר כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וחזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי לכך נהגו להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר. אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על כל המצות לפי שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במו"ש דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנין מן האור מכ"ש על הבשמים דאינה אלא להשבת נפשו:

סימן ד[עריכה]

גרסי' בפרק מקום שנהגו דף נד. א"ר בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר מיתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו הוא וכשרואהו מברך מיד ר' יהודה מסדרן על הכוס אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה ל"ק כאן באור ששבת כאן באור היוצא מן העצים ואבנים דאין מברכין במוצאי יוה"כ אלא באור ששבת אבל היוצא מן העצים ומן האבנים לא דדוקא במוצאי שבת שנברא בו האור מברכין עליו:

סימן ה[עריכה]

מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים יחזור למקומו ויברך וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון במעיו בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס בש"א מברך על היין ואח"כ מברך על המזון ובה"א מברך על המזון ואח"כ מברך על היין ועונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר עכו"ם המברך עד שישמע את כל הברכה אבל אחר ישראל אע"פ שלא שמע את כל הברכה כיון ששמע שהזכיר השם עונין אחריו אמן אבל מעכו"ם אע"פ ששמע הזכרת השם כיון שלא שמע כל הברכה חיישינן שמא כוון לעבודת כוכבים אבל אם שמע כלהברכה מוכח מילתא שאין כוונתו לעכו"ם ירושלמי כותי שבירך השם עונין אחריו אמן לפי שאין דרך הכותי לכוין לעכו"ם כשהזכיר השם:

גמ' אמר רב זביד מחלוקת בשוגג אבל במזיד ד"ה יחזור למקומו ויברך הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקא וחד עביד במזיד כב"ה ואכלי' אריא ובסדר רב עמרם פסק הלכה כב"ש והא דאמרינן לעיל א"ר יצחק בר חנינא א"ר הונא בכולי פירקין הלכה כב"ה בר מהא דהלכה כב"ש לא אתא לאפוקי הא דהכא משום דאפילו ב"ה מודו הכא שטוב לעשות כבית שמאי אלא שלא הטריחוהו לכך ודוקא בברכת המזון אבל בז' המינים אין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אלא יברך במקום שנזכר וכמה שיעור עכול אמר רבי יוחנן כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה וכן לענין שתיית יין ואכילת פירות אם אינו צמא או רעב ותאב לאותן פירות יברך תניא אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן וה"מ בעידנא דקא גמרי להו אבל בעידנא דקא מפטרי נפשייהו עונין פי' הראב"ד ז"ל בשעה שאכלו דחינוך מצוה הוא וי"מ בעידן מפטרייהו אחר שלמדו נפטרין משם ואומרים קדיש:

סימן ו[עריכה]

אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' מקדשכם זו ברכה ותימה דהכא משמע דמים אחרונים מצוה משום קדושה ובפרק כל הבשר דף קה: משמע שהן חובה מפני הסכנה משום מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לומר משום קדושה אמרו שהן מצוה ומשום סכנת מלח סדומית הוסיפו לעשותה חובה אבל רב האי משם גאון פירש דהא דאמרינן הכא שהם מצוה משום קדושה היינו למברך לפי שמזכיר את השם צריך ליטול ידיו קודם שיברך אבל נטילת האחרים אינן משום קדושה אלא מפני הסכנה בלבד ואם רצו אין נוטלין קודם ברכה מה שלא נהגו האידנא במים אחרונים אותם שאינם מברכין אינם צריכין לפי שאין מלח סדומית מצוי אצלנו והמברך נמי כיון שאין אנו עושין כמו שהפסוק אומר כי קדוש זה שמן הטוב גם בנטילה נמי לא נהגו וגם לא איקרו ידים מזוהמות כיון שאין אנו רגילין ליטול ואין אנו מקפידים והכי נמי בפרק כיצד מברכין דף מב. אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוו אמרי כגון אנן דרגילין במשחא משחא מעכב לן אלמא אותם שלא היו רגילין לא היו חוששין בו ולא היה מעכב עליהן אף על גב דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא הוא ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו לאחר סעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ויש מן הראשונים שאמרו שמברך על המים אחרונים על רחיצת ידים אבל רב עמרם כתב שאין מברכין עליהם לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר משמעתא דנר"ש בשמתא נרש כצ"ל חולין קכו. וכן גי' הב"ח:


הדרן עלך אלו דברים