חידושי הרמב"ן על הש"ס/ברכות/פרק ח

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף נא עמוד ב

נ"ל דברכת האור אינה ברכת הנהנין דא"ה כל שעתא ושעתא מחייב בה שלא תקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף כגון רחיצת מים קרין וחמין וכגון נשבה הרוח ונהנה וכ"ש באור שאינו נוגע בגוף כלל לא אמרו אלא בדברים הנכנסין לגוף והגוף נהנה מהן כגון אכילה ושתיה וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא וכאכילה ושתיה דמי אבל ברכת האור כברכת של יוצר המאורות ושתיהן ברכת השבח הן כברכות הללו שבפ' הרואה (ברכות נד א) ברוך עושה בראשית ולפי שהעולם אינו משתמש אלא באורה של יום ובלילה הלכה לה אותה האורה והחשך ממשמש ובא וכל בקר מתחדשת לו אורה תקנו בכל שחר ברכות המאורות כמו שסדרו בה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכשם שאורה של יום במאורות כך אורה של לילה במאור האש ובדין הוא שיברך בכל לילה אלא כיון שתשמיש של אש ואורו צריכין לו ומשתמשין בו בין ביום ובין בלילה תדיר לא ראו לברך עליו בכל לילה כענין שאמרו (ברכות נג א): "הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו יושב כל היום כלו אינו מברך אלא אחת", וכן שנו בברכות וכן אמרו בברכות השבח (ברכות נד א): "אימתי בזמן שרואהו לפרקים" ובמוצאי שבת ובמוצאי כפורים כיון שהשבת אסרה עלינו תשמישו ואורו של כל נר שאין אנו משתמשין בו ממש אע"פ שמשתמשין בנר הדלוק מערב שבת מ"מ כבר נפסקה ממנו עיקר הנאתו ותשמישו של אור וכשחזרנו להנא' אורו במותאי שבת ברכנו עליו דהוה ליה כנכנס ויוצא לחנותו של בשם שמברך על כל פעם ופעם. וזהו שאמרו (ברכות נג ב): "אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצות" אלא כשם שאין מחזרין על ברכת השבח לראות הים הגדול וההרים כדי לברך עליהן כך אין אנו מחזרין על האור :

וקשה לי זו שאמר בפסחים (פסחים נד א) שאור היוצא מן העצים ומן האבנים דבמוצאי שבת מברכין עליו ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו והלא היה ראוי לברך יותר לפי שהוא האור המתחדש שלא נשתמשו בו מעולם וי"ל שאין אנו מברכין ברכת השבח אלא במה שנברא במעשה בראשית והוא תמיד בעולם דכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש לנו אנו מברכין עליו אבל אור היוצא מן העצים לאו ממעשה בראשית הוא אלא דבמוצאי שבת שתחלת בריית תשמישו בו היה כך שהקיש שתי אבנים ויצר מהן אור ובמוצאי שבת היה הניחו לו לברך עליו זכר ליצירה ראשונה והוה ליה כרואה חמה בתקופתה וככוכבים במסילתם ומזלות כסדרן דהיינו בתחלת הוייתן מברך מה שאין כן ביום הכיפורים שאינו מברך אלא על אור של משעשה בראשית כלומר אור ההויה בעולם וחזר לו. ובין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכיפורים אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבודה לפי שאין מברכין עליו אלא משום חידושו אצלנו וזה לא פסק תשמישו מהם וה"ל כמאורו של אש בשאר הלילות שאין מברכין עליו מפני תדירותו כמו שפירשתי ע"כ השגתי הטעם בברכה זו, וכיון דאמרינן בגמרא בישראל שהדליק מאינו יהודי דמברכין עלה משום דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך נראה לי שאין מברכין עליו ביום הכפורים דעיקריה דאיסורא הוא ותוספת דידיה אור שנברא עכשיו לא שבת אלא שלא נעשה בו איסור והוי ליה אור שיצא מן העצים ומן האבנים הילכך ביום הכפורים אין מברכין עליו ובמוצאי שבת הוא ששנו כאן מברכין עליו וסעד יש לי לסברא זו במנהג מקומותינו שנהגו במוצאי יום הכפורים להדליק כל אחד ואחד נר מעששית של בית הכנסת שהדליקו אותן מבעוד יום ומוליך כל אחד לביתו בידו לפי שאין נר של ישראל מצוי להם בביתם אלא שמדליקין מאינו יהודי ואין מברכין עליו :