רי"ף על הש"ס/ברכות/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


מתני'[עריכה]

אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים:

גמ'[עריכה]

תנו רבנן אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובה"א מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר. דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. מאי כוס כוס של קדוש היום הוא:


מתני'[עריכה]

בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

גמ'[עריכה]

מאי טעמא דבית שמאי משום פירורין ובית הלל סברי הכא בשמש תלמיד חכם עסקינן שמניח פירורין שאין בהן כזית ונוטל פירורין שיש בהן כזית מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ אמר רבי יצחק ברבי חנינא אמר רב הונא בכוליה פירקין הלכה כבית הלל בר מהאי דהלכה כבית שמאי:


מתני'[עריכה]

בית שמאי אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה:

גמ'[עריכה]

איכא מרבוואתא מאן דאמר דהאי מזון דקתני במתניתין ברכת המוציא היא ושמיעה ליה מהאי מתניתין דמבדלינן אריפתא וקא מוקים לה למתניתין במוצאי שבת ליום טוב דכיון דבעי למימר קידושא אריפתא משלשל לה להבדלה אבתרה והאי דאיצטריך ליה למימר הכי משום דקשיא ליה ההיא דאמימר דאיקלע לבי רב אשי ולא הוה להו חמרא לאבדולי ובת טות ומשום הכי איצטריך לאוקמא להא מתניתא במוצאי שבת ליום טוב וקא מוקים להא דאמימר בשאר ימות השנה כי היכי דלא תיקשי ליה ההיא דאמימר והא מילתא ליתא דלא אשכחן הבדלה על הפת כל עיקר והא דקתני במתניתין נר ומזון ובשמים והבדלה לאו אברכת המוציא קאי דשמעת מינה דמבדלינן אריפתא אלא אברכת המזון קאי דהיא שלש ברכות ובהדיא קתני בתוספתא אמר ר' יהודה לא נחלקו בית שמאי וב"ה על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף ובגמרא דבני מערבא מפרש וקשיא עלייהו דבית הלל במוצאי שבת היכי עבידא היה יושב ואוכל והחשיך במוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס אם אמרת יניחנו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו מה נפשך בירך על היין המזון קודם בירך על המזון הנר קודם בירך על הנר הבדלה קודמת ונשמעינה מן הדא דתניא א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף ועל מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ואחר כך מאור ובית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים ר' אבא ורב יהודה בשם רב אמרי הלכה כדברי מי שהוא אומר בשמים ואחר כך מאור כיצד יעשה על דברי בית הלל מברך על המזון תחלה ואחר כך על היין ואח"כ על הנר וכו' ועל הא מתניתין דתנן נר ומזון בשמים והבדלה גרסינן נמי התם תניא אמר ר' יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף אלמא בברכת המזון דהיא שלש ברכות עסקינן ולאו בברכת המוציא ולית לה להבדלה על הפת עסק בהא מתניתין כלל הלכך אין מבדילין על הפת כלל וכי תימא מתניתין דקתני בגמ' דילן משמיה דר' יהודה פליגא אמתניתין דבני מערבא דהכא קתני ומזון והתם קתני בהמ"ז הכא לב"ה בשמים ואח"כ מאור והתם מאור ואח"כ בשמים וכיון דפליגא לא גמרינן מינה ולא איכפת לן בהכי דלא גמרינן אלא לגלויי דהאי מזון דקתני במתניתין בהמ"ז היא ותו אי הא מתניתין במוצאי שבת ליו"ט הוא אמאי לא קתני לה לקידוש בהדי הנך מי גרע ממאור אלא ודאי דהא מתני' במוצאי שבת לחוד הוא וכיון דהכין ליכא למשמע מינה [דמבדילין] אריפתא והא דאמימר דבת טות לא שנא מוצאי שבת לחול ולא שנא מוצאי שבת ליו"ט ומ"ד דבמוצאי שבת ליו"ט מבדילין על הפת צריך להביא ראיה ומהך מתניתין ליכא ראיה כדברירנא: רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא חזייה דבריך אבשמים והדר אמאור אמר ליה מכדי בין לב"ש בין לב"ה אמאור לא פליגי דתנן ב"ש אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובה"א נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר"מ אבל רבי יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף. על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואחר כך בשמים וב"ה אומרים בשמים ואחר כך מאור א"ר יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דר' יהודה:


מתני'[עריכה]

בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הלל אומרים בורא מאורי האש:

גמ'[עריכה]

תניא אמרו להם ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור:


מתני'[עריכה]

אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של נכרים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו:

גמ'[עריכה]

נר של נכרים משום דלא שבת ובשמים של נכרים משום דסתם מסיבתן לע"ז:

תנו רבנן אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו מאי לא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה אבל אור של חיה ושל חולה מברכין עליו תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו מביאין ממנה אור להבדלה:

תנו רבנן ישראל שהדליק מן הנכרי או נכרי שהדליק מישראל מברכין עליו נכרי מן הנכרי אין מברכין עליו גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון: תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב נכרים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך: תאני חדא אור של כבשן מברך עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא לכתחלה והא לבסוף:

תאני חדא אור של בית המדרש ושל בית הכנסת מברך עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב והא דליכא אדם חשוב:

תנו רבנן היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש ובית הלל אומרים אחד מברך לכולם משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך:

תנו רבנן גחלים לוחשות מברכין עליהם עוממות אין מברכין עליהן היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס קיסם ביניהן ודולק מאיליו:

לא על הנר ולא על הבשמים של מתים: אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום בלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו ביום בלילה מברכין עליו מאי טעמא כל מידי דלאו לאור עביד לא מברכינן עילוה אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו: תנו רבנן הנכנס לחנות של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם: תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב נכרים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן היה מהלך בשוקי של טבריא בערבי שבתות או בשוקי של צפורי במוצאי שבתות אינו מברך מפני שהוא לגמר את הכלים: גרסינן בפרק אין עומדין להתפלל רב שמואל דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא:

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו: וכמה אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון חזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של צפורי למלוזמא של טבריא: אמר רב יהודה אמר רב אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על כל המצות כלומר דאי מיקלע ממילא מברך אבל הדורי לא מהדרינן:

גרסינן בפרק מקום שנהגו אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכיפורים וכן עמא דבר מיתיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו היא וכשהוא רואהו מברך מיד רבי יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה לא קשיא כאן באור ששבת כאן באור שיצא מן העצים ומן האבנים שאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת אבל על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לא:


מתני'[עריכה]

מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו:

בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך על המזון ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע את כל הברכה כולה:

גמ'[עריכה]

אמר רב זביד מחלוקת בשוכח אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך:

הנהו תרי תלמידי חד עבד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקי וחד עבד במזיד כבית הלל וקטליה אריא:

עד כמה הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו: וכמה שיעור עיכול אמר ר' יוחנן כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה:

ועונין אמן אחר ישראל המברך. תניא אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין והני מילי בעידנא דקא מגמרי להו אבל בעידנא דקא מפטרי עונין אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה:

גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה ואמצעיים רשות מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה גופא מים ראשונים ואחרונים חובה ואמצעיים רשות מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין על גבי קרקע איכא בינייהו קינסא פירוש עצים דקים מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן אבל בחמין לא מפני שהמים החמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא ודוקא במים חמין שהיד סולדת בהן אבל פושרין לית לן בה אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה:

אמר ר' יהודה בר ר' חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא כי קורטא בכורא ואי כייל מלחא בעי נטילת ידים:

אתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים ורבי יוחנן אמר נוטלין מהם לידים ואמר רבי יוחנן שאלתי את רבן גמליאל ברבי אוכל טהרות ואמר לי כל גדולי גליל עושין כן וקיימא לן כרבי יוחנן בהא חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל בהן ידיו (ורגליו) לא כל שכן אמר רב פפא במקומן כולי עלמא לא פליגי דשרי למשקל מינייהו במנא (שלא במקומן) כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דפסק מיניה בבת בירתא חזקיה סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ורבי יוחנן סבר לא גזרינן והלכתא כחזקיה דרביה דרבי יוחנן הוא ואי קשיא לך הא הלכתא דלעיל התם היתה להם שעת הכושר:

מים שנפסלו משתיית הבהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים פירוש יש אומרים מים מלוחין שאין הכלב יכול ללקק מהם ויש אומרים מים עכורין שקרובין להיות כטיט הנדוק אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן אין נט"י לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים ורבא אמר מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אמר ר' אלעזר בן ערך [מכאן אמרו חכמים לנטילת ידים מן התורה] אמר ר' אושעיא כל שטיבולו במשקין צריך לנטילת ידים אמר ר' אלעזר ואמר ר' אושעיא לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות בלבד ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבי אמי ורבי אסי ואייתי לקמייהו כלכלה דפירי אכלו ולא משו ידייהו ולא ספו לי מיניה ובריכו כל חד וחד לחודיה שמע מינה תלת ש"מ אין נטילת ידים לפירות וש"מ שנים שאכלו מצוה ליחלק וש"מ אין זימון לפירות ת"ר קידוש ידים במקדש עד לפרק בחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק וכל דבר שחוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים בחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש ואסיקנא משום רבי יהושע בן לוי עד לפרק בין לחולין בין לתרומה וכן הלכתא אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו אמר להו רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא נפישי לכו מיא משו ידייכו מצפרא ואתנו עילוייהו כולי יומא איכא דאמרי דוקא בשעת הדחק ופליגא דרב ואיכא דאמרי ואפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב אמר רבא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים ואין מטבילין בה את הידים אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין בה את הידים דלא אתו מכח גברא ואי מקרב לגבי דוולא דאתו מכח גברא נוטלין ממנו לידים ואי בזע דוולא בכונס משקה (אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא ואמר רבה) כלי שאין בו רביעית אין נוטלין ממנו לידים אמר ליה רב אשי לאמימר קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא אמר ליה אין איכא דאמרי אמנא ואחזותא קפדינן אשיעורא לא קפדינן דתנן מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפי' לשנים ולא היא שאני התם דקאתו משירי טהרה איתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא ואמר רבא מגופת חבית שתיקנה נוטלין ממנה לידים חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים שק וקופה אע"פ שתיקנן אין נוטלין מהן לידים איבעיא להו מהו לאכול במפה מי גזרינן דילמא נגע בפת או לא ומסקנא אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל התירו במפה לאוכלי תרומה ולא התירו במפה לאוכלי טהרות איבעיא להו אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים או לא ומסקנא והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים מאכיל עצמו אינו צריך נטילת ידים אמר רב יהודה אמר רב לא יתן אדם פרוסה לשמש אא"כ יודע בו שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה ר' יוחנן אמר אף מברך על כל פרוסה ופרוסה ולא פליגי הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב ת"ר לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס של בעל הבית שמא יארע דבר קלקלה בסעודה והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה לתוך פיו:

גרסינן בסוטה בפרק קמא אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמר ר' חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אמר רבי אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא שנאמר ויאמר ה' אלי ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים גרסינן ביומא בפרק אמר להם הממונה תנו רבנן הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא מבפנים נכנס ויושב במקומו ונוטל ומחזיר פניו לאורחין אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידעי דאנינא דעתיה אמר רב נחמן בר יצחק אנא אפילו לשתות מידע ידעי דאנינא דעתאי:

הדרן עלך אלו דברים