משנה ברכות ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ח | >>
בא להם יין לאחר המזון יט ואין שם אלא אותו הכוס,
- ובית הלל אומרים,
- מברך על המזון ואחר כך מברך על היין.
עונין אמן אחר ישראל המברך,
- ואין עונין אמן אחר הכותי המברך, עד שישמע כל הברכה.
בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָא אוֹתוֹ הַכּוֹס,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.
עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ,
- וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִּי הַמְבָרֵךְ,
- עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה:
בא להם יין לאחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס -
- בית שמאי אומרין: מברך על היין - ואחר כך מברך על המזון.
- בית הלל אומרין: מברך על המזון - ואחר כך מברך על היין.
- עונין אמן - אחר ישראל המברך.
- ואין עונין אמן, אחר הכותי המברך - עד שישמע כל הברכה.
יש מי שיקרא יְשַמַע, והעניין אחד. שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך, עד שישמע העונה אמן כל הברכה.
ובכאן אפרש לך עניין הכותיים:
- שהעם שהביא סנחריב מכותה, והושיבם בערי שומרון, העיד הכתוב בהם: "את ה' היו יראים, ואת אלהיהם היו עובדים"(מלכים ב יז, לג).
- אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה, והמצוות אשר החזיקו בהן – היו מקפידים עליהם וישימו ליבם אליהם מאד.
- והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומייחדים ולא יעבדו עבודה זרה, עד אשר חקרו עליהם החכמים ומצאום מכבדים הר גריזים, וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה, וידעו שהיו עובדים עבודה זרה, אז החזיקום בחזקת גויים גמורים לכל דבריהם.
- וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים בעניין הכותי, אשר תבין מהם שהכותיים נכבדים מן הגוים ופחותים מישראל, כמו שאמרו: "מזמנין עם הכותי"(ברכות ז, א), ו"כותי המברך" וזולתו, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם. אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו, הם פחותים מן הגוים מאד.
ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות זה העיקר, בכל מקום שנזכר כותי:
מברך על היין ואחר כר מברד על המזון - שאין ברכת המזון טעונה כוס כא. וב"ה סברי ברכת המזון טעונה כוס:
עונין אמן אחר ישראל המברך - ואף על פי שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים ברך:
אלא אם כן שמע כל הברכה - שמא ברך להר גריזים:
לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפי' רש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור או"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת ויו"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה:
מברך על היין. אם ירצה. וכן נמצא בפי' הנדפס ברי"ף. ומ"ש הר"ב שאין ברכת המזון טעונה כוס בגמרא דריש פרקין רמינן עלה מדאיצטריך בית שמאי מזון והבדלה לצרופינהו שמע מיניה דברכת המזון טעונה כוס. ומשני תרי תנאי אליבא דבית שמאי. ועיין מה שכתבתי לעיל במשנה ד':
עד שישמע וכו'. כתב הר"ב שמא ברך להר גריזים. עיין מ"ש הר"ב בריש פרק ז':
(יט) (על המשנה) לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפירש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור א"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת וי"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה. תוי"ט:
(כ) (על המשנה) על היין. אם ירצה:
(כא) (על הברטנורא) בגמרא רמינן עלה מדאצטריך ב"ש מזון והבדלה לצרפינהו ש"מ דבהמ"ז טעונה כוס ומשני תרי תנאי אליבא דב"ש:
בא להם יין לאחר המזון: ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתן בא להם לפני בהמ"ז. רש"י ז"ל:
בש"א כו': תמהתי שמצאתי בפי' הר"ש שירילי"ו ז"ל בא להם יין בתוך המזון ובימות החול מברך על היין תחלה מפרש בירושל' דמיירי דמזון שאכלו הוא בן ברכה קטנה כגון שאכל ירק מבושל והוא מזונן או קטנית והוא מזונן דברכה אחרונה של מזונן הוא בנ"ר. וחיישי ב"ש דלמא שתי מקמי דבריך בפה"ג ואותו כוס לבהמ"ז הוא דטעונה כוס ומש"ה מברך ברישא בפה"ג עכ"ל ז"ל ולא ידענא מאי קאמר ולא מנא לו ז"ל שהירושלמי מפרש כך. ובגמ' פריך דהכא שמעי' להו לב"ש דס"ל דברכה אינה טעונה כוס ולעיל משמע דס"ל איפכא דתנן בש"א נר ומזון ובשמים והבדלה דאם איתא דס"ל אינה טעונה כוס למה לא היה מבדיל על אותו כוס שי"ל ואח"כ יברך בהמ"ז בלא כוס. אלא ודאי משמע דברכה טעונה כוס ומתוך כך יסדרם כולם על אותו כוס שי"ל ואשתכח דקשיא דידהו אדידהו. ועוד דבהדיא אר"י אליבא דב"ש ואם אין לו אלא כוס א' במוצ"ש מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ובעי בגמ' לאדחוקי ולשנויי מתני' בשינויי דחיקי עד דפריך ליה והתני ר' חייא בהדיא בש"א מברך על היין ושותהו ואח"כ מברך בהמ"ז פי' דבהמ"ז אינה טעונה כוס. ומסיק אלא תרי תנאי ואליבא דב"ש. וממילא שמעת דב"ש שאמרו הכא מברך על היין ואח"כ מברך על המזון ר"ל שהרשות בידו לברך על היין תחלה. והוו ב"ש לקולא. ובמ"ש בגמגום בסמוך בשם הרש"ש ז"ל הוו ב"ש לחומרא ושמא לזה כיון הירושל' שמצא הוא ז"ל:
עונין אמן אחר ישראל המברך: ואע"פ שלא שמע כל הברכה כיון ששמע שהזכיר את השם עונין אחריו אמן (הגה"ה. ובישראל נמי צריך שישמע הברכה כי היכי דלא ליהוי כאמן יתומה ואין לו לסמוך על הענין. ה"ר יהונתן ז"ל. ועי' במ"ש בסמוך בס"פ):
אבל אין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה: פי' כשאינו שומע אלא הזכרת ה' בלבד אין לו לענות אמן דשמא כוונתו לעבודת כוכבים אבל כששומע כל הברכה עונה אחריו אמן דמוכחא מלתא שאין כוונתו לעבודת כוכבים כיון שאומר הברכה. וי"א דדוקא על הכותי עונין אמן כששומע כל הברכה אבל אחר העובד כוכבים אין עונין אמן כלל דודאי אינו מתכוין אלא לעבודת כוכבי'. ועכשיו שכבר גזרו על הכותים ועשאום עובדי כוכבים גמורים אפילו ישמע כל הברכה מפיו אינו עונה אחריו אמן. ונראה למורי הרב דאפי' אחר העובד כוכבים עונין אמן כיון ששמע כל הברכה מפיו שמאחר שאנו שומעין שמברך על הדבר לשם אע"פ שהוא אינו יודע מהו השם שהוא חושב שהעבודת כוכבים הוא הבורא אפ"ה כיון שכוונתו לשם ואנו שומעין כל הברכה מפיו עונין אמן אחריו. והכותי בזה"ז כמו העובד כוכבים דינו ועונין אחריו אמן כששומע כל הברכה מפיו וראיה מן הירוש' וכו' וגם מלשון הברייתא דתני' אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקת של בית רבן הואיל ולהתלמד הן עשויין הרי דלא מיעט אלא תינוקות שאין כוונתם לשם כלל. ע"כ. וי"מ דבעובד כוכבים עונה אמן אע"פ שלא שמע כל הברכה ושכן מוכח בירוש' מפני שאין כוונתו לעבודת כוכבים. מהרא"ש ומה"ר יונה ז"ל:
עד שישמע כל הברכה: כתב הר"מ ז"ל יש מי שיקרא ישמע והענין אחד שהכוונה כו'. אמר המלקט ושמא כי הגרסא האחרת היא מה שתפס ר"ע ז"ל באומרו אלא אם כן שמע כל הברכה וכו'. ובבבלי ובירושל' פריך הא אחר ישראל עונין אמן אף על פי שלא שמע והתניא ענה ולא שמע לא יצא דהוי אמן יתומה. ומשני מתני' כשלא אכל כזית שלא נתחייב בברכה וכ"ש אי לא אכל כלל דלא הוי אמן יתומה אלא כי נתחייב לברך:
יכין
בא להם יין לאחר המזון: קודם בהמ"ז:
בית שמאי אומרים מברך על היין: אם ירצה ושותה דבהמ"ז אין טעון כוס. וב"ה ס"ל טעון כוס. ואף דלעיל במ"ה. מדמצריך ב"ש לצרף מזון להבדלה. ש"מ ס"ל בהמ"ז טעון כוס. ב' תנאי אליבא דב"ש. ואנן קיי"ל דרק לכתחלה מצוה בכוס (שו"ע או"ח, קפב) ובפרט לי"א. דשתייה מעכב לבהמ"ז דאוריי' וכמש"ל פ"ז ט"ז. מיהו באינו צמא יניחנו לבהמ"ז [ מג"א קע"ד סק"ב ]:
עונין אמן אחר ישראל המברך: אף דלא שמע תחלת הברכה:
ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה: ובאפיקורס אפילו שמע כל הברכה לא יענה אמן. וכ"כ אחר קטן שבירך דרך למודו. או אחר ברכה לבטלה. לא יענה אמן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת