משנה ברכות ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ח | >>
בא להם יין לאחר המזון יט ואין שם אלא אותו הכוס,
- ובית הלל אומרים,
- מברך על המזון ואחר כך מברך על היין.
עונין אמן אחר ישראל המברך,
- ואין עונין אמן אחר הכותי המברך, עד שישמע כל הברכה.
בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָא אוֹתוֹ הַכּוֹס,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.
עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ,
- וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִּי הַמְבָרֵךְ,
- עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה:
בא להם יין לאחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס -
- בית שמאי אומרין: מברך על היין - ואחר כך מברך על המזון.
- בית הלל אומרין: מברך על המזון - ואחר כך מברך על היין.
- עונין אמן - אחר ישראל המברך.
- ואין עונין אמן, אחר הכותי המברך - עד שישמע כל הברכה.
יש מי שיקרא יְשַמַע, והעניין אחד. שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך, עד שישמע העונה אמן כל הברכה.
ובכאן אפרש לך עניין הכותיים:
- שהעם שהביא סנחריב מכותה, והושיבם בערי שומרון, העיד הכתוב בהם: "את ה' היו יראים, ואת אלהיהם היו עובדים"(מלכים ב יז, לג).
- אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה, והמצוות אשר החזיקו בהן – היו מקפידים עליהם וישימו ליבם אליהם מאד.
- והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומייחדים ולא יעבדו עבודה זרה, עד אשר חקרו עליהם החכמים ומצאום מכבדים הר גריזים, וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה, וידעו שהיו עובדים עבודה זרה, אז החזיקום בחזקת גויים גמורים לכל דבריהם.
- וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים בעניין הכותי, אשר תבין מהם שהכותיים נכבדים מן הגוים ופחותים מישראל, כמו שאמרו: "מזמנין עם הכותי"(ברכות ז, א), ו"כותי המברך" וזולתו, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם. אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו, הם פחותים מן הגוים מאד.
ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות זה העיקר, בכל מקום שנזכר כותי:
מברך על היין ואחר כר מברד על המזון - שאין ברכת המזון טעונה כוס כא. וב"ה סברי ברכת המזון טעונה כוס:
עונין אמן אחר ישראל המברך - ואף על פי שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים ברך:
אלא אם כן שמע כל הברכה - שמא ברך להר גריזים:
לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפי' רש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור או"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת ויו"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה:
מברך על היין. אם ירצה. וכן נמצא בפי' הנדפס ברי"ף. ומ"ש הר"ב שאין ברכת המזון טעונה כוס בגמרא דריש פרקין רמינן עלה מדאיצטריך בית שמאי מזון והבדלה לצרופינהו שמע מיניה דברכת המזון טעונה כוס. ומשני תרי תנאי אליבא דבית שמאי. ועיין מה שכתבתי לעיל במשנה ד':
עד שישמע וכו'. כתב הר"ב שמא ברך להר גריזים. עיין מ"ש הר"ב בריש פרק ז':
(יט) (על המשנה) לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפירש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור א"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת וי"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה. תוי"ט:
(כ) (על המשנה) על היין. אם ירצה:
(כא) (על הברטנורא) בגמרא רמינן עלה מדאצטריך ב"ש מזון והבדלה לצרפינהו ש"מ דבהמ"ז טעונה כוס ומשני תרי תנאי אליבא דב"ש:
בא להם יין לאחר המזון: ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתן בא להם לפני ברכת המזון. רש"י ז"ל:
בית שמאי אומרים כו': תמהתי שמצאתי בפירוש הר"ש שירילי"ו ז"ל בא להם יין בתוך המזון ובימות החול מברך על היין תחלה, מפרש בירושלמי דמיירי דמזון שאכלו הוא בן ברכה קטנה כגון שאכל ירק מבושל והוא מזונן או קטנית והוא מזונן, דברכה אחרונה של מזונן הוא בורא נפשות רבות. וחיישי בית שמאי דלמא שתי מקמי דבריך בורא פרי הגפן ואותו כוס לברכת המזון הוא דטעונה כוס ומשום הכי מברך ברישא בורא פרי הגפן עכ"ל ז"ל. ולא ידענא מאי קאמר ולא מנא לו ז"ל שהירושלמי מפרש כך.
ובגמרא פריך דהכא שמעינן להו לבית שמאי דסבירא להו דברכה אינה טעונה כוס, ולעיל משמע דסבירא להו איפכא דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה דאם איתא דסבירא להו אינה טעונה כוס למה לא היה מבדיל על אותו כוס שיש לו ואחר כך יברך ברכת המזון בלא כוס, אלא ודאי משמע דברכה טעונה כוס ומתוך כך יסדרם כולם על אותו כוס שיש לו ואשתכח דקשיא דידהו אדידהו. ועוד דבהדיא אר"י אליבא דבית שמאי ואם אין לו אלא כוס אחת במוצאי שבת מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו, ובעי בגמרא לאדחוקי ולשנויי מתניתין בשינויי דחיקי עד דפריך ליה והתני ר' חייא בהדיא בית שמאי אומרים מברך על היין ושותהו ואחר כך מברך ברכת המזון פירוש דברכת המזון אינה טעונה כוס. ומסיק אלא תרי תנאי ואליבא דבית שמאי, וממילא שמעת דבית שמאי שאמרו הכא מברך על היין ואחר כך מברך על המזון רוצה לומר שהרשות בידו לברך על היין תחלה, והוו בית שמאי לקולא. ובמה שכתב בגמגום בסמוך בשם הרש"ש ז"ל הוו בית שמאי לחומרא, ושמא לזה כיון הירושלמי שמצא הוא ז"ל:
עונין אמן אחר ישראל המברך: ואף על פי שלא שמע כל הברכה כיון ששמע שהזכיר את השם עונין אחריו אמן (הגה"ה, ובישראל נמי צריך שישמע הברכה כי היכי דלא ליהוי כאמן יתומה ואין לו לסמוך על הענין, ה"ר יהונתן ז"ל. ועיין במה שכתב בסמוך בסוף הפרק):
אבל אין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה: פירוש כשאינו שומע אלא הזכרת ה' בלבד אין לו לענות אמן דשמא כוונתו לעבודת כוכבים, אבל כששומע כל הברכה עונה אחריו אמן דמוכחא מלתא שאין כוונתו לעבודת כוכבים כיון שאומר הברכה.
ויש אומרים דדוקא על הכותי עונין אמן כששומע כל הברכה, אבל אחר העובד כוכבים אין עונין אמן כלל דודאי אינו מתכוין אלא לעבודת כוכבים, ועכשיו שכבר גזרו על הכותים ועשאום עובדי כוכבים גמורים אפילו ישמע כל הברכה מפיו אינו עונה אחריו אמן.
ונראה למורי הרב דאפילו אחר העובד כוכבים עונין אמן כיון ששמע כל הברכה מפיו, שמאחר שאנו שומעין שמברך על הדבר לשם אף על פי שהוא אינו יודע מהו השם שהוא חושב שהעבודת כוכבים הוא הבורא אפילו הכי כיון שכוונתו לשם ואנו שומעין כל הברכה מפיו עונין אמן אחריו. והכותי בזמן הזה כמו העובד כוכבים דינו ועונין אחריו אמן כששומע כל הברכה מפיו. וראיה מן הירושלמי וכו' וגם מלשון הברייתא דתניא אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקת של בית רבן הואיל ולהתלמד הן עשויין, הרי דלא מיעט אלא תינוקות שאין כוונתם לשם כלל. ע"כ. ויש מפרשים דבעובד כוכבים עונה אמן אף על פי שלא שמע כל הברכה, ושכן מוכח בירושלמי מפני שאין כוונתו לעבודת כוכבים, מהרא"ש ומה"ר יונה ז"ל:
עד שישמע כל הברכה: כתב הר"מ ז"ל יש מי שיקרא ישמע והענין אחד שהכוונה כו'. אמר המלקט ושמא כי הגרסא האחרת היא מה שתפס ר"ע ז"ל באומרו אלא אם כן שמע כל הברכה וכו'. ובבבלי ובירושלמי פריך הא אחר ישראל עונין אמן אף על פי שלא שמע והתניא ענה ולא שמע לא יצא דהוי אמן יתומה, ומשני מתניתין כשלא אכל כזית שלא נתחייב בברכה וכל שכן אי לא אכל כלל דלא הוי אמן יתומה אלא כי נתחייב לברך:
יכין
בא להם יין לאחר המזון: קודם בהמ"ז:
בית שמאי אומרים מברך על היין: אם ירצה ושותה דבהמ"ז אין טעון כוס. וב"ה ס"ל טעון כוס. ואף דלעיל במ"ה. מדמצריך ב"ש לצרף מזון להבדלה. ש"מ ס"ל בהמ"ז טעון כוס. ב' תנאי אליבא דב"ש. ואנן קיי"ל דרק לכתחלה מצוה בכוס (שו"ע או"ח, קפב) ובפרט לי"א. דשתייה מעכב לבהמ"ז דאוריי' וכמש"ל פ"ז ט"ז. מיהו באינו צמא יניחנו לבהמ"ז [ מג"א קע"ד סק"ב ]:
עונין אמן אחר ישראל המברך: אף דלא שמע תחלת הברכה:
ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה: ובאפיקורס אפילו שמע כל הברכה לא יענה אמן. וכ"כ אחר קטן שבירך דרך למודו. או אחר ברכה לבטלה. לא יענה אמן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת