משנה ברכות ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ו | >>
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של נכרים,
- ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים,
- ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה.
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.
אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים,
- וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים,
- וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ:
אין מברכין -
- לא על הנר, ולא על הבשמים - של גוים;
- ולא על הנר, ולא על הבשמים - של מתים;
- ולא על הנר, ולא על הבשמים - שלפני עבודה זרה.
- אין מברכין על הנר - עד שייאותו לאורו.
כבר ידעת מדברי התורה שאסור ליהנות בדבר מדברי העבודה זרה, והוא מה שאמר הכתוב: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"(דברים יג, יח).
ונר של גוים - אסור להבדיל עליו, מפני שלא שבת. והעיקר בידינו: אור שלא שבת – אין מברכין עליו.
ובשמים של גוים - אין מברכין עליהן, שכל עניינה לשם עבודה זרה.
ואסר ברכת הנר עד שיאותו - רוצה לומר עד שייהנו ממנו, ואז יהיה מותר לברך עליו במוצאי שבת:
לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים - נר משום דלא שבת שהעובד כוכבים עשה מלאכה לאורו טו וקיימא לן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה. ובשמים של עובדי כוכבים בבשמים שהם במסבה שעובדי כוכבים מסובים בה לסעודה מיירי. והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודת כוכבים, מה טעם קאמר, מה טעם אין מברכין על בשמים של עובדי כוכבים לפי שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודת כוכבים ואין מברכין על בשמים של עבודת כוכבים:
ולא על הנר של מתים - דלא אתעביד לאורה אלא לכבוד בעלמא:
ולא על בשמים של מתים - דלעבורי ריחא טז עבידי:
ולא על נר ובשמים - דעבודת כוכבים, לפי שאסורין בהנאה:
עד שיאותו לאורו - שיהנו מאורו יז, ולא שיהנו ממש אלא שקרוב לו כל כך שיוכל ליהנות אם ירצה:
על הנר וכו' של עובדי כוכבים. כתב הר"ב שהעובד כוכבים עשה מלאכה לאורו וכ"כ רש"י. והר"י כתב שהדליקו או שהטה אותו בשבת ע"כ. וכן פירש"י בגמ' בברייתא (דף נג):
בשמים של מתים. כתב הר"ב דלעבורי ריחא עבידי. פי' רש"י לעבורי ריחא דסרחונו של מת עבידי ולא להריח:
[עד שיאותו לאורו. פירש הר"ב שיהנו מאורו ובירושל' רב אמר יאותו ושמואל אומר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם (בראשית לד) מאן דאמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר (ישעיה נ) ע"כ. ופירוש לעות כתבו רש"י ורד"ק מלשון עת ויהיה ענינו כאן שהגיע העת של האור להאיר]:
(טו) (על הברטנורא) והר"י כתב שהדליקו או שהטה אותו בשבת:
(טז) (על הברטנורא) דלסרחונו של מת עבידי ולא להריח:
(יז) (על הברטנורא) ובירושלמי רב אמר יאותו. אך בזאת נאות לכם ושמואל אמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר. ופירוש לעות מלשון עת. ויהיה ענינו כאן שהגיע העת של האור להאיר:
אין מברכין כו': כתב בבית יוסף סי' רצ"ז כתב בא"ח בשם הרשב"א ז"ל כל שבירך על א' מאותם ששנינו במשנתינו שאין מברכין אפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולברך. ע"כ:
של גוים: כתב רד"ק ז"ל בשרש גוי ורבותינו ז"ל הרגילו בלשונם לקרא לאיש אחר שאינו מישראל גוי. והיה ההרגל הזה אצלם לפי שכל איש שהיו רוצין לזכור שאינו מישראל רק מגוי אחר. ולא נברר אצלם מאיזה גוי הוא אם אדומי או ישמעאלי או משאר האומות. לפיכך היו אומרים גוי כלומר שהוא מגוי אחר שאינו מישראל ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. והא דתנן בסיפא וכו'. אמר המלקט. ובירוש' משני תפתר בעבודת כוכבים של ישראל. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ואשמעי' דאע"ג דפקר ואין מאמין בה אלא להטעותם אין מברכין עליו:
של מתים: ובירושל' הדא דתימא כשנתונין למעלה ממטתו של מת אבל נתונין למטה מברכין שאני אומר לכבוד החיים הן עשויין:
עד שיאותו לאורו: ע"ז סמכו העולם להסתכל בצפרניים בשעה שמברכין להראות שכבר יכול ליהנות ולהכיר בין מטבע למטבע כדמפרש בגמ'. ומה שנוהגין להסתכל בצפרנים יותר משאר הדברים מפני שהן בגופו ומזומנין אליו יותר. וי"א מפני שגדלים והגדול הוא סימן ברכה נהגו להסתכל בהן לסימן טוב בהכנסת השבוע. ה"ר יונה ז"ל. ובירושל' ר' זעירא סמיך הא דבעינן יאותו לאורו אקרא דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל אלהים פי' וירא היינו רמז ליאותו לאורו ויבדל היינו אח"כ ברכה עליו. ואיכא דמפרש התם דיאותו לאו דוקא דאפילו טרקלין עשר על עשר מברכין ומאי עד שיאותו שיהא אורו ראוי ליהנות בו העומדים סמוך לו ואז מברכין עליו אפילו הרחוקים ממנו ובלבד שיראוהו. ומבואר יותר בבבלי וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
יכין
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים: נר מדלא שבת. ובשמים שהיו לעובד כוכבים בסעודה. סתם מסיבת עובדי כוכבים לעבודת כוכבים:
ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים: נר מדלא הודלק למאור כ"א לכבוד. ובשמים מדעבידי רק לעבורי ריח המת:
ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים: דאסור בהנאה. ואף על גב דאמרינן (ביצה לט, א) דשלהבת של עבודת כוכבים מותר בהנאה. היינו בהדליק ממנו נר אחר. אבל בעוד הלהב קשור בגחלת אסור. והכא הרי על הנר קאמר ולא על האור. [והא דהפסיק תנא בנר מתים בין נר עבודת כוכבים לנר עובד כוכבים. נ"ל דקמ"ל דנר שלפני עבודת כוכבים דומיא דנר מתים אפי' הודלק במוצ"ש אסור [כרט"ז סי' תצ"ר סק"ג] משא"כ נר עובד כוכבים דרישא. משום דלא שבת]:
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו: ר"ל שיהיה בקרוב לנר כ"כ. שיוכל להכיר. צורת מטבע היטב לאורו [שם ס"ד] ובירושלמי. פליגי אי יאותו תנן ולשון התקרבות למקום האור הוא. כמו אך בזאת נאות לכם לשבת אתכם. או יעותו תנן. לשון עת יותר נועד להשתמש להאור. דהיינו שכבר החשיך יפה. כמו לדעת לעות את יעף דבר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת