משנה דמאי ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנותן לפונדקיתיד, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שחשודה לחלוף.

אמר רבי יוסי, אין אנו אחראין לרמאין, אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית,

מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה,
מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין;
אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָה בִּלְבַד.

נוסח הרמב"ם

הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.

פירוש הרמב"ם

אין אנו אחראין לרמאים. ר"ל אין עלינו אחריות הרמאין שנאמר שלא יתן לה אלא דבר מעושר כדי שאם תחליפהו לא יהיה לה בו מכשול ותאכלהו מעושר:

פונדקית. היא בעלת הפונדק ומנהג הסוחרים לתת לה הקמח והבשר והתבשיל כל אחד מאכלו ולחמו ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

הפונדקית. שומרת את הפונדק ומתארחים אצלה:

מעשר את שהוא נותן לה. דאין חבר מוציא מידו דבר שאינם מתוקן:

ואת שהוא נוטל ממנה. כדקתני דחשודה לחלוף [והא דתני לעיל דע"ה לא חשיד לאחלופי] הא משנינן בפ"ק דחולין (דף ו :) דפונדקית מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא לפי' שם בקונטרס שמורה הוראת היתר לטובה אני מתכוונת כדי שיאכל בר בי רב חמימא ולשון מוריא לא משמע כן דמשמע שמורה לעצמה הוראת היתר לעכב משלו כמו מוריא ואמרה תורא מדישיה אכיל (שם) ועוד מאי קאמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין הא לטובה מתכוונת ואין כאן רמאות לכך יש לפרש דבתמיהא קאמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא והלא טרחתי בשבילו אבל גבי נותן לשכינתו עיסה לאפות וקדרה לבשל דהתם אע"פ שטורחת בשבילו דרך שכנים שטורחין זה בשביל זה ומיהו פי' הקונטרס עיקר כמו שאפרש:

אין אנו אחראין לרמאין. לא דמי לעלי ירק דלעיל דהנוטלן אינו נוטלן בגזל דאפקורי מפקר להו ובירושל' (הלכה ה) אמרי' דר' יוסי ורשב"ג אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כך רשב"ג אמר אין אנו אחראין לרמאין בפרק מרובה (דף סט :) מייתי מתני' דמעשר שני פ"ה (משנה א) גבי כרם רבעי ומציינין אותו בקזוזות אדמה אמר רשב"ג בד"א דמיירי מתני' בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות :

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פונדקית - שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה:

מעשר את שהוא נותן לה - דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן יב:

ואת שהוא נוטל ממנה - דאע"ג דעם הארץ אינו השוד להחליף כדאמרן לעיל, הפונדקית חשודה להחליף שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה לחבר ואומרת בלבה ראוי שאאכיל משלי שהוא חם ויפה לחבר ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

אין אנו אחראין לרמאים - כלומר אין אחריות הרמאים עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר. לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין לחבר מזה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד. ור' יוסי סבר דלגזול היא מתכונת יג, ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

מעשר את שהוא נותן לה. כתב הר"ב דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ירושלמי. וצ"ע אמאי לא תנן הכי לעיל בטוחן עובד כוכבים שנחשד להחליף בקופות אחרות של ישראל ונמצא שישראל אחר שהחליף בישלו ויבא לידו פירותיו של החבר בלתי מתוקנים. ואפשר דהואיל ויד עובד כוכבים באמצע והחבר אינו מוציא מידו ליד ישראל לא הוי בכלל אין החבר מוציא מתחת ידו וכו':

אין אנו אחראין לרמאים. וכתב הר"ב ורבי יוסי סובר דלגזול היא מתכוונת. וכן כתב הר"ש. וכלומר דבהא פליגי רבי יוסי ורבנן דרבנן סברי דלטובה מתכוונת כמו שכתב הר"ב בפי' דת"ק. אבל אי ידעינן דמכוונת לגזול בזה אין אנו אחראין אף לרבנן. והכי קאמר רבי יוסי אין אנו אחראין ובזה אתם מודים. ואני אומר שזו הפונדקית גם בכלל הרמאים היא שכוונתה לגזול. ובזה מתיישב קושית התוס' בפרק קמא דחולין דף ו שהקשו על פירוש רש"י בדברי תנא קמא דלטובה מתכוונת. והאמר ר' יוסי לתנא קמא אין אנו אחראין לרמאים והביאה הר"ש ובמה שכתבתי הותרה הקושיא. וניחא לפי זה דאף תנא קמא סבירא ליה דאין אנו אחראין לרמאים דהא אשכחן הכי לרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו דריש פ"ה ממסכת מעשר שני דסבירא ליה הלעיטהו לרשע וימות ואין אנו חוששין שמא יאכל דבר איסור. והלכה כמותו כדאיתא בגמרא פרק מרובה דף סט. וכן פסק הרמב"ם בפרק ט מהלכות מעשר שני. אבל בירושלמי דמעשר שני ודפרקין רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל שניהן אמרו דבר אחד וכו' מסתברא ר' יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל וכו'. ורבן שמעון בן גמליאל לא יודי לרבי יוסי שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן. ע"כ. משמע כדעת התוספות דלתנא קמא אע"ג דרמאי הוא סבירא ליה דאחראין אנן לרמאין. ורש"י והר"ב פירשו כגמרין דלעיל. וכתב עוד הר"ש דלא דמי הכא לעלי ירק דלעיל (במשנה ב דלא ישליך עד שיעשר) דהנוטלן אינו נוטלן בגזל דאפקורי מפקרי להו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) וצריך עיון דלעיל בטוחן עובד גלולים שנתשד להחליף בשל ישראל נמי הוי לן למיחש כזה ואפשר כיון שיד העו"ג באמצע והתבר אינו מוציא ליד ישראל לא הוי בכלל כו'. תוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) ובהא פליגי דרבנן סברי דלטובה נתכוונת אבל אי ידעינן לגזול מכוונת מודו רבנן:

(יד) (על המשנה) וגבי פונדקית לא תני המתקלקל לפי שאכסנאי תמיד סומך על הפונדקית לפיכך חוששת ביותר רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הנותן לפונדקית שלו:    ופי' רש"י ז"ל הנותן לפונדקית שלו תלמיד היושב לפני רבו ונתאכסן אצל ע"ה והפונדקית אופה לו את הלחם. וצריך לומר שהטבילה לכך להפריש חלה בטהרה ע"כ. וכתב הרש"ש ז"ל והא דלא תנא הכא המתקלקל משום דאפי' אין מתקלקל נמי אם נצטנן הלחם מחלפת והיינו דתני תנא לפונדקית שלו. אבל גבי תמותו קתני את המתקלקל שאינה מתכוונת לשם מצוה רק מפני בושת חתנה ע"כ:

אמר ר' יוסי כו':    בירושלמי אמרי' דר"י ורשב"ג אמרו ד"א כו' עד ורשב"ג לא יודה לר' יוסי שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן. פי' דשאני הכא שמוסר לה בידים הדמאי:


פירושים נוספים