עיקר תוי"ט על דמאי ג

משנה דמאי, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) איכא מ"ד בירושלמי. ועיין בסוף פ"ק דעירובין:

(ב) (על הברטנורא) מימרא א"ר הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין:

(ג) (על הברטנורא) ובחיבור הרמב"ם נראה שחזר בו ואין לחלק בין אכילה אצל בעה"ב לאכילה בביתו וכן בת"ח מוכיח מהגמ' דכ"ש דאמרינן מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והרי בביתו אוכל אלא ע"כ דאין לחלק:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) מסיים הר"ש דתנן בפרק קמא דמעשרות ירק הנאגד משיאגד. וקודם לכן כי משליך הרי מפקירו ופטור מן המעשרות:

(ה) (על המשנה) ונמלך. חזר בעצתו תרגום איעצך אמלכינך ולטעמיה אזיל שפסק כמ"ד פ"ק דקדושין שכל שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה ועיין בתוי"ט:

(ו) (על המשנה) עד שיעשר. בירושלמי ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו, פירוש שיסברו הכל דמאי ויפרישו מה שתקן זה שהוא פטור על השאר שהוא חייב והשני עושה אותן צבור לפניו ויקבעם לתוך פירותיו:

(ג)

(ז) (על המשנה) בדרך. ונקבעו למעשר:

(ח) (על המשנה) לשמור ולגנוז כמו והצנע לכת:

(ט) (על המשנה) עד שיעשר. וכ"ש אם יאכלם בעצמו שלא יאכל עד שיעשר דהא בהוקבעו למעשר עסקינן כמ"ש. אלא קמ"ל דאף להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן אסור:

(י) (על המשנה) שיודיענו. כי הוא מותר לו לשלוח טבל ולהודיע למי שישלחנו שהוא טבל ואינו חושש ר"י שמא אם נתיר לו ישלח לו ולא יודיענו. הר"מ. ומזה מובן הטעם שמודה ר"י שבדמאי אסור דמשום דקיל יש לחוש שלא יודיענו:

(ד)

(יא) (על הברטנורא) מיירי במפקיד חולין מתוקנים:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) וצריך עיון דלעיל בטוחן עובד גלולים שנחשד להחליף בשל ישראל נמי הוי לן למיחש כזה ואפשר כיון שיד העו"ג באמצע והתבר אינו מוציא ליד ישראל לא הוי בכלל כו'. תוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) ובהא פליגי דרבנן סברי דלטובה נתכוונת אבל אי ידעינן לגזול מכוונת מודו רבנן:

(יד) (על המשנה) וגבי פונדקית לא תני המתקלקל לפי שאכסנאי תמיד סומך על הפונדקית לפיכך חוששת ביותר רש"י: