משנה דמאי ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


דמאי פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק שלישי ("מאכילין את") · >>

פרקי מסכת דמאי: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

מאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי.

רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי.

גבאי צדקה, בית שמאי אומרים, נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר; נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן.

וחכמים אומרים, גובין סתם ומחלקין סתם, והרוצה לתקן יתקן.

משנה ב[עריכה]

הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר.

הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר, לא יחזיר עד שיעשר, שאינו מחוסר אלא מנין.

היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך.

משנה ג[עריכה]

המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר.

ואם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור.

כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי, לא ישלח לחברו דמאי.

רבי יוסי מתיר בוודאי, ובלבד שיודיענו.

משנה ד[עריכה]

המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.

לטוחן נכרי, דמאי.

המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.

אצל הנכרי, כפירותיו.

רבי שמעון אומר, דמאי.

משנה ה[עריכה]

הנותן לפונדקית, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שחשודה לחלוף.

אמר רבי יוסי, אין אנו אחראין לרמאין, אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.

משנה ו[עריכה]

הנותן לחמותו, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל.

אמר רבי יהודה, רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה.

מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה (להחליף) להאכיל את בתה שביעית.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי,
וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי.

גַּבָּאֵי צְדָקָה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לַמְּעַשֵּׂר;
נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם,
וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:
(ב) הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ,
לֹא יַשְׁלִיךְ, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר,

לֹא יַחֲזִיר, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר;
שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן.
הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ, וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ,
מֻתָּר לְהַחֲזִיר,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ:
(ג) הַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן,
וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ,
לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ,
פָּטוּר.

כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי,

לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּ'וַדַּאי',
וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:
(ד) הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ,
בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
לְטוֹחֵן נָכְרִי,
דְּמַאי.

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ,

בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
אֵצֶל הַנָּכְרִי,
כְּפֵרוֹתָיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
דְּמַאי:
(ה) הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית,
מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה,
מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין;
אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָה בִּלְבַד.
(ו) הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ,
מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית,
שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה (לְהַחֲלִיף) לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מאכילין את העניים דמאי ומאכילין את האכסניה דמאי רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי גבאי צדקה בית שמאי אומרין נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן.

(ב) הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך.

(ג) המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר ואם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור וכל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי כך לא ישלח לחברו דמאי רבי יוסי מתיר בוודאי ובלבד שיודיענו.

(ד) המוליך חיטיו לטחון כותי או לטחון עם הארץ כחזקתן למעשרות ולשביעית ולטחון הנוכרי דמאי המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ כחזקתן למעשרות ולשביעית אצל הנוכרי כפירותיו רבי שמעון אומר דמאי.

(ה) הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.

(ו) הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל אמר רבי יהודה רוצה היא אישה בתקנת בתה ובושה מחתנה ומודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית.

פירושים[עריכה]