תפארת ישראל על דמאי ג
משנה דמאי, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על דמאי · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
מאכילין את העניים דמאי: אפי' לחברים ואפילו בקביעות. לחכמים דסיפא:
ואת האכסני' דמאי: אפילו לחיל מלך ישראל שחייב לזונם ומכל שכן שאר אורחים. מיהו בלנו האורחים לכ"ע חייבים. ולהכי פלגינהו לעניים ואורחים בתרי בבי. וטעם דפטור. הוא כדי להקל מצות צדקה והכנסת אורחים. ומשום הכי יודיעם. דברצו יעשרו. ולהכי תני מאכילין ולא העניים אוכלין:
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי: ולא הוה מעשה לסתור. דמרישא משמע דוקא בתורת צדקה מותר להאכיל דמאי. דיש לומר דהכא נמי מיירי באין מחוייב להן מזונות. ועניים היו. וקמשמע לן דלא גזרינן אטו בחייב להן מזונות דאז אסור להאכילן:
גבאי צדקה: שמפרנס בקביעות:
בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר: דרק סעודה אחת שרינן ברישא:
ואת שאינו מעושר למעשר: ונותנין לו טפי כדי לעשר:
וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם: ר"ל רשאין לעשות כן. וא"ת ולמה לא יעשר כדברי ב"ש. דבהיות טוב אל תקרי רע. י"ל דבשיעשו כן תפסד הצדקה מדצריך ליתן להמעשר טפי כמש"ל. וגם אפשר שיפסיד העני כשלא יהיה כ"כ בקופה ותמחוי ממעושר. מיהו לר' יהודה [פ"ה מ"ה] לא יתנו לעני א' ממעשר ומשאינו מעשר. דשמא יפריש מזה על זה:
משנה ב[עריכה]
הרוצה לחזום עלי ירק: לחתוך הירק מהקלחים [ת"י ומלק ויחזום]:
להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר: שמא ימצאהו הע"ה. ומיירי בנאגד כבר דנתחייב במעשר. דבהופקר מקודם פטור ממעשר:
הלוקח ירק מן השוק: מעם הארץ. ונראה לי דהאי לוקח לא לשון קנין רק ר"ל נטל:
ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין: דמדשומתן ידוע. כבר קנינהו במשיכה או בהגבהה. ומודיע לקונים אותן שעישר שלא יפרישו אחר כך מפטור על החיוב או איפכא. באותן אגודת עצמן שיקנה ממוכר זה. ועיין פרק ה' משנה ז':
היה עומד ולוקח: שבורר לו אגוד יפה:
וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך: דמשיכתו לא היתה ע"ד לקנות. וקמ"ל אף דמדאורייתא מעות קונית עכ"פ הכא הם אמרו והם אמרו. הם אמרו לעשר דמאי. והם אמרו דבכה"ג לא יהיו מעות קונות:
משנה ג[עריכה]
המוצא פירות: שהוקבעו למעשר:
בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע: ר"ל להניחן במקום מוצנע שבהפקר ולא ירצה לאכלן. דלהשליכן אסור [כעירובין דס"ד ב']:
ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו: ולא נתכוון לזכות בהן:
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי: כמוכר במדה דקה:
לא ישלח לחברו דמאי: במתנה במדה דקה ואפילו לחבר:
רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו: אבל בדמאי דקיל. חייש שמא ישכח מלהודיעו. ונראה לי דוקא במתנה דלא שכיח. וגם ודאי נזהר להודיעו כדי שלא להכשילו. אבל במכירה מודה ר"י דאסור כלקמן פ"ה מ"ח:
משנה ד[עריכה]
המוליך חטים לטוחן כותי: קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:
או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית: ולא חשידי לאחלופי:
לטוחן עובד כוכבים דמאי: דשמא החליפם בתבואת ע"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב"ד אין זה החשש דא"כ הו"ל ס"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס"ל להראב"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:
אצל העובד כוכבים כפירותיו: דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:
ר"ש אומר דמאי: דשמא גם הע"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:
משנה ה[עריכה]
הנותן לפונדקית: בעלת אכסניא:
מעשר את שהוא נותן לה: לבשל ולאפות:
ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף: דמורה היתר לאחלופי. מדטרחה בשבילו. או דלטובתו מתכוונת להחליף רע בטוב:
אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין: לחוש שמא תחליף ותאכל טבל:
משנה ו[עריכה]
הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל: ובפונדקית לא קתני המתקלקל. דאפילו לא נתקלקל על ידה מחלפת. כדי להרגיל אצלה בנ"א. [ולכאורה יש להוכיח כתוס' דפונדקית ברישא חשידא ליתן לו רע תחת טוב דאל"כ ל"ל תו למתני חמותו. אי תרווייהו חד טעמא נינהו. מיהו לרש"י דבפונדקית נמי חשודה ליתן טוב תחת רע. י"ל דנקט סיפא משום שביעית דבפונדקית נקט מעשר דוקא. דבשביעית אסור כלל ליתן לה. ובחמותו נקט מעשר דוקא. הא שביעית מותר לגמרי]:
אמר רבי יהודה: טעמא דת"ק קאמר:
מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף: כלומר כשנתן לחמותו בשנת שביעית ספיחי שביעית שמהפקר המותרים [כשביעית פ"ט סי' י וסי' יד] לא חיישינן שהחליפתן במשומר בשביעית. אפילו נתקלקל מה שנתן לה חתנה:
להאכיל את בתה שביעית: דר"י לטעמיה דשביעית חמיר להו לעם הארץ טפי ממעשר [כבכורות ד"ל ע"א]: