משנה דמאי ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מאכילין את העניים דמאי,

ומאכילין את האכסניה דמאי.

רבן גמליאל - היה מאכיל את פועליו דמאי.

גבאי צדקה -

בית שמאי אומרין:

נותנין את המעושר - לשאינו מעשר,

ואת שאינו מעושר - למעשר,

נמצאו כל אדם - אוכלין מתוקן.

וחכמים אומרים:

גובין סתם,

ומחלקין סתם,

והרוצה לתקן - יתקן.

(ב) הרוצה -

לחזום עלי ירק,

להקל ממשאו,

לא ישליך - עד שיעשר.

הלוקח ירק מן השוק, ונמלך להחזיר -

לא יחזיר - עד שיעשר,

שאינו מחוסר - אלא מנין.

היה עומד ולוקח, וראה טוען אחר יפה ממנו -

מותר להחזיר, מפני שלא משך.

(ג) המוצא פירות בדרך,

ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע -

לא יצניע - עד שיעשר.

ואם מתחילה, נטלן בשביל שלא יאבדו - פטור.

וכל דבר, שאין אדם רשאי למוכרו דמאי -

כך לא ישלח לחברו דמאי.

רבי יוסי - מתיר בוודאי, ובלבד שיודיענו.

(ד) המוליך חיטיו לטחון כותי,

או לטחון עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;

ולטחון הנוכרי - דמאי.

המפקיד פירותיו אצל הכותי,

ואצל עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;

אצל הנוכרי - כפירותיו.

רבי שמעון אומר: דמאי.

(ה) הנותן לפונדקית -

מעשר את שהוא נותן לה,

ואת שהוא נוטל ממנה,

מפני שהיא חשודה לחלף.

אמר רבי יוסי:

אין אנו אחראין לרמאין;

אינו מעשר - אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.

(ו) הנותן לחמותו -

מעשר את שהוא נותן לה,

ואת שהוא נוטל ממנה,

מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל.

אמר רבי יהודה:

רוצה היא אישה - בתקנת בתה,

ובושה - מחתנה.

ומודה רבי יהודה, בנותן לחמותו שביעית -

שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית.

הדף הראשי של משנה דמאי ג

משנה דמאי, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב