ברטנורא על דמאי ג

משנה דמאי, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מאכילין את העניים דמאי - אפילו הן חברים וצריך להודיען והרוצה לעשרן יעשרן:

ואת האכסניא - חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם, מאכילין אותם דמאי. בזמן שהיא עוברת אבל לנו שם בלילה חייבין לתקן :

רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי - עניים היו. ואין הלכד כר"ג דכיון דחייב במזונותיהן נמצא פורע את חובו בדמאי:

ואת שאינו מעושר למעשר - ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. וב"ש לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי:

והרוצה לתקן יתקן - שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית אבל הפירות שיבואו לידם חייבים הם לעשרן דמאי. דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי. כ"כ הרמב"ם :

(ב)

לחזום - לכרות ולחתך ואין לו דומה במשנה:

להקל ממשאו - שלא יכבד עליו:

לא ישליר עד שיעשר - שמא ימצאם עם הארץ ויאכל אותם כשאינם מתוקנים ונמצא נותן מכשול. והני מילי בירק הנאגד דאי בשלא נאגד אכתי לא אתחייב במעשר :

הלוקח ירק מן השוק - ונטל אגודות ירק בידו ששומתן ידועה כך וכך אגודות בפרוטה ולאחר שנטלן נמלך עליהן להחזירן למוכר:

לא יחזיר עד שיעשר - ויתן לו דמי המעשר שהוא מפריש, דמכי אגבהינהו נעשו שלו ונתחייב עליהן לעשרן:

שאינו מעושר אלא מנין - האי מעושר הוי פירושא מחוסר, כלומר כבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן שכבר היה ידוע כך וכך אגודות בפרוטה:

היה עומד ולוקח - ולא נטלם בידו ולא הגביהם:

טוען אחר - משאוי אחר של ירקות:

(ג)

לא יצניע עד שיעשר - דאסור להוציא מידו דבר שאינו מתוקן:

שלא יאבדו - ולא נתכוין לזכות בהן:

שאין אדם רשאי למכרו דמאי - כגון במדה דקה דאמרינן בפירקין דלעיל:

לא ישלח לחבירו דמאי - בדקה, אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למוכרו בגסה:

רבי יוסי מתיר - לשלוח לחברו ודאי אפילו בדקה, ובלבד שיודיעו. ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה. ואין הלכה כרבי יוסי:

(ד)

לטוחן כותי - לכותי שטוחן התבואה:

הרי הן בחזקתן - דלא חשידי שמא החליפו אלו המתוקנים באחרים שאינן מתוקנין:

לטוחן עובד כוכבים דמאי - דעובד כוכבים חשוד להחליך. ולבתר דאשכחו יונה בראש הר גריזים לכותים שהיו עובדים אותה, כותי הרי הוא כעובד כוכבים:

אצל העובד כוכבים כפירותיו - ופירות של עובד כוכבים פטורים מן המעשר. ורישא מפני שדרך בני אדם להוליך קופות רבות של חטים ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל שהן דמאי, אבל פירות ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל אלא שמא החליפן העובד כוכבים בפירותיו לפיכך הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים. ורבי שמעון סבר דאף בפירות חיישינן שמא נתחלפו בבית העובד כוכבים בפירות של ישראל אחר, שכשם שישראל זה הפקיד פירותיו ביד העובד כוכבים כך יש לחוש שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות הפקיד גם כן בידו ונתחלפו אלו באלו. ואין הלכה כר' שמעון:

(ה)

פונדקית - שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה:

מעשר את שהוא נותן לה - דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן :

ואת שהוא נוטל ממנה - דאע"ג דעם הארץ אינו השוד להחליף כדאמרן לעיל, הפונדקית חשודה להחליף שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה לחבר ואומרת בלבה ראוי שאאכיל משלי שהוא חם ויפה לחבר ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

אין אנו אחראין לרמאים - כלומר אין אחריות הרמאים עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר. לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין לחבר מזה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד. ור' יוסי סבר דלגזול היא מתכונת , ואין הלכה כר' יוסי:

(ו)

המתקלקל - פת או תבשיל שנתקלקל:

אמר רבי יהודה - בירושלמי מפרש דקמייתא נמי מלתיה דר' יהודה היא. והכי קאמר מפני שהיא חשודה להחליך את המתקלקל דברי ר' יהודה שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה וכו':

בנותן לחמותו שביעית - בנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית:

שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית - דחמירא להו שביעית ואפילו אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית. והלכה כר' יהודה: