משנה דמאי ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ג · משנה ד | >>
המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.
לטוחן נכרי, דמאי.
המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.
אצל הנכרי, כפירותיו.
רבי שמעון אומר, דמאי.
הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ,
- בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
- לְטוֹחֵן נָכְרִי,
- דְּמַאי.
הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ,
- בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
- אֵצֶל הַנָּכְרִי,
- כְּפֵרוֹתָיו.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
- דְּמַאי:
המוליך חיטיו לטחון כותי,
- או לטחון עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
- ולטחון הנוכרי - דמאי.
- המפקיד פירותיו אצל הכותי,
- ואצל עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
- אצל הנוכרי - כפירותיו.
- רבי שמעון אומר: דמאי.
כבר בארנו במסכת ברכות, כי כל מה שתראה במשנה הפרש בין כותי לנכרי, היה כן בזמן שעבר.
ומה שאמר בחזקתן למעשרות ולשביעית - רוצה לומר, שאין לו לחשוד אותן שהחליף אותם, אבל הם כאשר היו בתחילה.
ואם יוליכן לטוחן נכרי - הם דמאי. וזה לפי שהטוחן, יתקבצו אליו קופות של חיטה, ואפשר שיחליפם בפירות ישראל אחר, שהם מחויבות במעשרות, ועל כן יהיו דמאי.
וכשיפקיד פירות אצל הנכרי, נאמר שהחליפם בשלו, ועל כן הם כפירותיו, רוצה לומר כפירות הנכרי, ואינם מחויבין כלום.
ורבי שמעון אומר: אולי ישראל אחר הפקיד אצלו, והחליפם בהם, ויהיו גם כן דמאי.
ואין הלכה כרבי שמעון:
בחזקתן. דבנכרי ועם הארץ לא חיישינן לאיחלופי כדאמרינן בפרק הניזקין (דף סא :):
לטוחן הנכרי דמאי. דנכרי חשוד להחליף:
אצל הנכרי כפירותיו. בירושלמי (הלכה ד) פריך רישא לסיפא הכא אתמר לטוחן הנכרי דמאי והכא אתמר אצל הנכרי כפירותיו כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות פלוגתא דר' שמעון ורבנן קופה בקופות כדמוכח בירושלמי (שם) דאמר רבי אחא בר' חייא בשם ר' יוסי בר' חנינא לא אמר רבי שמעון אלא עד כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כלומר ואחת ודאי פטורה דכיון שאין לנכרי אלא קופה אחת לא חיישי' שמא החליף אלא אחת ולא חייש שמא הביא ממקום אחר והא דקאמר לא אמר רבי שמעון הוא הדין דהוה מצי למימר לא אמרו חכמים:
רבי שמעון אומר דמאי. ואף על גב דשמעינן ליה לר' שמעון במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סו :) דמירוח הנכרי פוטר מ"מ חייב מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין כדמסיקהתם ומיהו קשה לרב פפא ולרבינא דפרכי התם לרבא מברייתות דסברי דגלגול הנכרי פוטר מירוח הנכרי אינו פוטר אלמא לית להו שיתחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין א"כ תקשי להו דרבי שמעון אדרבי שמעון דאמר התם מירוח הנכרי פוטר והכא גבי מפקיד קאמר דמאי משמע דאי ודאי חלפינהו חייבין ויש לומר דמודו רב פפא ורבינא דחייב מדרבנן אלא סלקא דעתייהו דהנהו ברייתות איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה דלא הוו ידעי הנהו טעמא דמסקי' התם מאי שנא תלה ממעשר ואם תאמר הא אמרי' בסוף פ"ק דבכורות (י"א.) הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אי מרחינהו נכרי דיגונך ולא דיגון נכרי מאי קושיא האמרן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואפי' בתבואה דתחלתה של נכרי גזור כדמוכח במנחות (דף סז :) *דמייתי עלה ההיא דגר וכי תאמר אי מדרבנן לא הוה אמר והן שלו משום בעלי כיסין א"כ הא דמייתו התם מתני' דהכא ומסיק עלה ר' אליעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי דמפריש כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי יהבינן לכהן ור' שמעון סבר דמאי ופריך מההיא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא מדאורייתא וההיא דר' אליעזר דרבנן וי"ל דודאי מעיקרא סלקא דעתין דלית ליה גזירה משום בעלי כיסין מעשרן והן שלו ואפשר דלמאי דמסיק קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה אפילו מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו:
לטוחן כותי - לכותי שטוחן התבואה:
הרי הן בחזקתן - דלא חשידי שמא החליפו אלו המתוקנים באחרים שאינן מתוקנין:
לטוחן עובד כוכבים דמאי - דעובד כוכבים חשוד להחליך. ולבתר דאשכחו יונה בראש הר גריזים לכותים שהיו עובדים אותה, כותי הרי הוא כעובד כוכבים:
אצל העובד כוכבים כפירותיו - ופירות של עובד כוכבים פטורים יא מן המעשר. ורישא מפני שדרך בני אדם להוליך קופות רבות של חטים ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל שהן דמאי, אבל פירות ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל אלא שמא החליפן העובד כוכבים בפירותיו לפיכך הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים. ורבי שמעון סבר דאף בפירות חיישינן שמא נתחלפו בבית העובד כוכבים בפירות של ישראל אחר, שכשם שישראל זה הפקיד פירותיו ביד העובד כוכבים כך יש לחוש שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות הפקיד גם כן בידו ונתחלפו אלו באלו. ואין הלכה כר' שמעון:
למעשרות ולשביעית. לא הוי זו ואצ"ל זו דהא דתנן בסוף פרקין. דשביעית חמירא להו. באתרא דר' יהודה הוי הכי כדאי' בש"ס פ"ד דבכורות [דף ל. ובגיטין נד. ] ושם במשנה דסוף הפרק דשקולים הם. והיינו בכל מקום חוץ ממקומו של ר' יהודה:
כפירותיו. כתב הר"ב והרמב"ם ופירות של עובד כוכבים פטורים. ומוקי לה בחיבורו סוף פי"א מה' מעשר במפקיד חולין מתוקנים. וז"ש הר"ב ברישא שמא החליפו אלו המתוקנים:
(יא) (על הברטנורא) מיירי במפקיד חולין מתוקנים:
המוליך חטים לטחון כו': בפרק הניזקין פירש רש"י ז"ל לטחון זה שם האומן בלשון המשנה, ובלשון המקרא טוחן, וכן מוסר קרוי בלשון משנה מסור ע"כ. וכן פירש גם כן בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ט) אההיא ברייתא דמייתי התם דקתני המוליך חטים לטחון כו' פירוש אדם הממונה על כך וכו'. ואיתא נמי ההיא ברייתא בבבא בתרא פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד:)
בחזקתן למעשרות ולשביעית אבל לא לטומאה: כך נראה שצריך לומר, וכך הוא שם בגיטין דנראה דאין אותה דמייתי התם ברייתא [אלא מתניתין] היא. וכן כתב החכם הרש"ש ז"ל שכך מצא במשניות דוקניות וזה לשונו עוד, אבל לא לטומאה, דחיישינן שמא נגע בה ובפרק הניזקין מפרש לה וכגון דהוכשרו ומשום הכי גבי תרומה טהורה אין טוחנין ומפקידין, אבל בלא הוכשרו טוחנין ומפקידין כדאיתא בתוספתא ומייתי לה התם. לטחון עובד כוכבים דמאי, הוא הדין ספק אם החליפן אם לאו ונוהג בהן דין דמאי והאי תנא ר"מ הוא דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר עכ"ל ז"ל:
וכתבו התוספות בסוף פרקא עד כמה שדקדק ר"ת ז"ל דבכל מקום שמזכיר במשנה או בברייתא מעשר אצל שביעית כגון מתניתין דקתני בחזקתן למעשרות ולשביעית דמיירי בנותן מעשר שני לשם חולין, ודייק לה ממתניתין דבסוף אותו פרק דקתני החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות ומפרש בגמרא משום דמעשר כיון דבעי חומה חמיר עליה, ולשון מעשר מוכיח כן דהיכא דאיירי בחששא דאינו מתוקן נקיט טבל או דמאי:
אצל העובד כוכבים כפירותיו: ופירש ר"ע ז"ל ופירות של עובד כוכבים פטורים מן המעשר ע"כ.
*הערה 2: אמר המלקט נראה לפי זה דהאי תנא סבירא ליה יש קנין לעובד כוכבים להפקיע מן המעשר, אבל ראיתי שכתב על זה החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וזה לשונו, וכן פירש הרמב"ם ז"ל וצריך עיון בבכורות ד' יש אומרים ע"ב וזה לשון הגמרא לשם על זו המשנה המפקיד פירותיו וכו' א"ר אלעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי ליתן לכהן, תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ור"ש סבר דמאי דספק הוא אם החליפם וכו'. עיין שם כי לשם ברש"י כתיבת יד הגהה דמיירי שיש לעובד כוכבים זה אריס ישראל וכו', ואם כן נראה לי מה שפירש כאן הרמב"ם ור"ע ז"ל לפיטור משום דקשה להם למה קתני מתניתין כפירותיו ולא קתני בלשון פיטור או חיוב, אלא ודאי משום הכי אמר בלשון כפירותיו לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם ולחיוב כשהישראל טוחן אותם ועל מתניתין פירש מה שהוא מובן יותר ודו"ק עכ"ל ז"ל. ובסמוך תמצא פירש"י ז"ל. ואיני מבין מה שכתב ז"ל לפטור כשהעובד כוכבים טוחן אותם, דוכי הטחינה היא גמר מלאכה והלא המירוח הוא הקובע למעשר.
ופירש הרש"ש ז"ל וזה לשונו, אצל העובד כוכבים כפירותיו, הוא הדין כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו בפירותיו וצריך להפריש מהן מעשר, ור"מ היא דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל ואין מירוח העובד כוכבים פוטר. ובירושלמי פריך רישא לסיפא דברישא קתני דמאי ובסיפא תני ודאי ע"כ.
וזה לשון הרא"ש ז"ל אצל העובד כוכבים כפירותיו, לכאורה היה נראה לי לפרש דהן כפירות העובד כוכבים ומעשרן ודאי שברור לנו שמחליפן אבל ברישא אינו ודאי שהחליפן לפי שהוא מתפרנס מאומנותו וירא לעשות שקר שמא יקפח פרנסתו, ובהכי נמי הוי ניחא למאי אצטריך להני תרי באבי לאשמעינן דכותי ועם הארץ לא חשידי לאחלופי אלא זו אף זו קאמר לא מבעיא אומן אלא אפילו בפקדון לא חשידי לאחלופי. ואי אפשי לפרש כן דמפקיד אצל עובד כוכבים יעשר ודאי, דשמא לא החליפן העובד כוכבים והמפקיד עם הארץ. ונראה לי לפרש על פי הירושלמי דפריך מרישא לסיפא הכא את אמר לטוחן העובד כוכבים דמאי והכא את אמר אצל העובד כוכבים כפירותיו, ומשני כאן בקופה בקופות כאן פירות בפירות, פלוגתא דר"ש ורבנן בקופה בקופות דהכי איתא בירושלמי לא אמרו אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי. והכי פירושו אצל העובד כוכבים כפירותיו כפי הפירות שיש לו לעובד כוכבים, אם הפקיד אצלו שתי קופות ולעובד כוכבים שתי קופות שתיהן דמאי ואם אין לעובד כוכבים אלא קופה אחת אחת דמאי ואחת ודאי מתוקנת דלא חיישינן שמא הביא העובד כוכבים פירות מן החוץ והחליפן, אבל אם הפקיד אצלו פירות בלא קופה אף על פי שאין לעובד כוכבים פירות כל כך כיון שהם מעורבין הכל תורת דמאי יש להם דאין יכול לשער כמה פירות של עובד כוכבים, ובטחון עובד כוכבים אפילו קופות הוי כמו פירות בפירות ואפילו לא היו חטים בביתו של עובד כוכבים הוי דמאי, לפי שהכל מוליכין שם חטים לטחון אף אם אין לו רע משלו מחליף רע של אחר בטוב של זה ואחר כך כשיזדמן לו רע יתנהו לבעל הרע הלכך הכל דמאי, ור"ש מחמיר דאפילו במפקיד בקופה הכל דמאי. ואף על גב דשמעינן ליה לר"ש במנחות פרק ר' ישמעאל דמירוח העובד כוכבים פוטר מכל מקום חייב משום גזרה דבעלי כיסין. ובפרקא קמא דבכורות גרסינן א"ר אלעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי דבעי לאפרושי, כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי, עכ"ל ז"ל. והוא גם כן כפירוש הר"ש ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס פירוש הרמב"ם ז"ל.
ופירש רש"י ז"ל שם בבכורות שלהי פ"ק ד' יש אומרים אצל העובד כוכבים כפירותיו של עובד כוכבים דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן מעשר וכגון דאמרחינהו לפירות דעובד כוכבים ישראל, או האי תנא סבר דאין מירוח העובד כוכבים פוטר ופלוגתא היא במנחות פרק ר' ישמעאל. ר"ש אומר דמאי, ספק חלפן ספק לא חלפן. להפריש כולי עלמא לא פליגי, דאפילו לר"ש דאמר ספק מספיקא לא אכיל טבלים שבמיתה הן ובעי אפרושי הכל דדמי לדמאי דעם הארץ דמפריש. דמאי, והמפקיד עם הארץ וישראל מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו, והאי דמאי לא דמי לשאר דמאים שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה, משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי, אבל הכא ההיא ספקא גופה דאיכא בתרומת מעשר איכא בתרומה גדולה ע"כ. וכן כתב בתוספות חצוניות אומר ר"י דהך דמאי אינו כשאר דמאי דעלמא דלא בעי להפריש תרומה והכא צריך להפריש תרומה גדולה ולא קאמר אלא דיש לומר תורת דמאי דאין צריך ליתן לכהן כמו בתרומת דמאי דהמפקיד עם הארץ ע"כ. ודייקינן התם בגמרא טעמא דפליג ר"ש דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן, ודוקא בתרומה גדולה, והא דקאמר התם הלוקח טבלים מן העובד כוכבים מעשרן והן שלו מיירי בתרומת מעשר וכדיליף התם מקרא:
יכין
המוליך חטים לטוחן כותי: קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:
או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית: ולא חשידי לאחלופי:
לטוחן עובד כוכבים דמאי: דשמא החליפם בתבואת ע"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב"ד אין זה החשש דא"כ הו"ל ס"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס"ל להראב"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:
אצל העובד כוכבים כפירותיו: דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:
ר"ש אומר דמאי: דשמא גם הע"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת